יום ב', 26/11/1956 -
תאילנד-בנגקוק
קמתי ב-7 - לא יכולתי לישון יותר - וחזרתי אל
היומן.
יעקבסון האזין לרדיו בבוקר: הנוסח שנתקבל אתמול
באו"ם אומר כי "יש לפנות שטחי מצרים ושטחים שהיו מוחזקים בידי
מצרים" (Egyptian &
Egyptian-held territories). הכוונה הברורה היא לרצועת עזה -
ובעד זאת הצביעו ארה"ב עם כל החונים על דגלה.
אלישיב בישר כי ברוך השם נותק הקשר הטלפוני עם בומביי
ואבי [כספי] לא יוכל לטלפן לנו עברית את פִשרם המפוענח של המברקים הצפונים שנשארו
סתומים. מזל רודף מזל! הברקנו לאבי כי יבריק גלוי בעברית מה שאפשר.
אלישיב הביא לי הצהרה של לוהיא, הסוציאליסט
ההודי הפורש מפראג'ה, אויבנו המושבע, כפי שנתפרסמה בעיתוני הודו. בוועידה
הסוציאליסטית בבומביי, אמר, השתתפה המפלגה הסוציאליסטית הישראלית אשר ממשלתה
"המטירה מוות על מצרים" כל עשרת הימים של התכנסות הוועידה בבומביי. יש
חילוקי דעות בתוך פרלמנטים ובעצרת או"ם אבל מפלגות מורכבות מאנשים תמימי דעים.
"ישראל היא פגיון-אירופה התקוע בלבה של אסיה. סוציאליסטים אסיינים הם בשום
פנים לא סוציאליסטים, ואפילו לא לאומיים, אם הם בידידות עם הרוצח השכיר הזה של
אירופה".
נסעתי עם יהודית מלמד לקנות מציאות. מזג האוויר
קריר, כמעט כמו ביום סתו בתל אביב. אכן כל זמן שהותנו בבנגקוק לא היה החום
בעיצומו, אך היום הפסקתי לגמרי את מכשיר הקירור שבחדרי. קנינו משי לשמלת ערב, תוך
לבטים והיסוסים רבים לגבי הצבע, וכן קנינו חצי תריסר כפיות וחצי תריסר סכיני פירות
- ארד עם הובנֶה, תוצרת סיאם טיפוסית.
בדרכי חזרה סרתי אל יעקבסון. אין שום תשובה על
בקשת הראיונות וברור כי כל עניין הביקור לממשלת טאי נשתבש ונתחבל ללא תקנה.
נתקבלה תשובה מאליאס [ששון]. היֹה יהיה ברומא
ואוכל לאחוז דרכי הלאה ללוד כבר במוצאי שבת. רק הצרה היא המקום בסא"ס עדיין
אינו בטוח.
לארוחת צהריים בחורה נורבגית - הופעה משונה, על
כל פנים נדירה. היא בסך הכל בת 24, בוגרת מכללה. בהיותה בת 21 ביקרה בארץ עם עוד
בחורה ושני בחורים נורבגים ועשתה אצלנו חצי שנה. חבורה זו בת ארבעה הוזמנה על-ידי
ההסתדרות והסידור נקבע בחסות אונסק"ו. בבואם לארץ החליטה החבורה להתפרק למען
יוכל כל אחד להיכנס יותר עמוק לחיי הארץ. נערה זו, אינגריד אוֹל שמה, בילתה
חודשיים ברמת יוחנן, אחר כך הצטרפה לקורס של מדריכי נוער מארצות הברית, אחר כך
התגלגלה על פני הארץ מדן ועד אילת, אחר כך שהתה זמן-מה בירושלים ונכחה בקונגרס
הציוני. החוויה הישראלית הזאת השאירה בנפשה רושם בל יימחה והיא מדברת בהערצה וברטט
של קדושה על אישים ומפעלים שהכירה ועל כל הרוח הנפלאה השוררת באותה חברה, אשר כמוה
אין למצוא בעולם כולו. הנה בהיותה בארץ-טאי היא נוכחת על כל צעד ושעל מה עצום
המרחק האנושי בין מדינתנו לבין ארצות אחרות באסיה, שלכאורה גם הן רתומות למאמץ של
התחדשות ובניין. מטרתה היא כתיבת ספר שנושאו יהיה השפעת המגע עם המערב על תרבויות
קדם וההווי המסורתי באסיה. לשם כך רצונה לבלות שנתיים בהודו לשם מחקר, אך אקדמה
ושלב מעבר להודו משמשת לה ארץ טאי והיא מסתובבת כאן זה חודשים, נוסעת למרחקים
ומבקרת בכפרים.ואוכלת מכל הבא ליד וכבר חלתה בדיזנטריה ושכבה שבועות בבית-חולים.
למה באה אלי? שמעה כי יש כאן אישיות מישראל ורצתה לחדש את המגע, כי כולה געגועים
ובנורבגיה עסקה כל הזמן בהפצת דעת ישראל ופגשה כל אדם שבא מהארץ, ועיקר חפצה היה
לשמוע משהו מרגיע על הצפוי לישראל, שכן לבה מלא חרדה.
כל אחה"צ כתבתי יומן וגמרתי את השבוע
שעבר. נותר לי רק פער של 4-3 ימים מהשבוע שלפני האחרון ואילו מהיום ואילך אני
מעודכן.
אמרתי לאלישיב כי יש לעשות ניסיון אחרון להצלת
הביקור כאן. עליו להניח ליעקבסון ללכת בעצמו למשרד החוץ ולהסביר היטב את העניין -
למען אדע ברור אם אתקבל אצל ראש הממשלה או לא.
שלחתי למשרד החוץ מברק עיתונות ובו תמצית נרחבת
מדוח "רויטר" מתל אביב על התגליות לגבי השתתפות הצרפתים במסע סיני.
תוך כדי כתיבה וטיפול בעניינים הייתי אכול
הרהורים נוקבים ומרים על הסיכויים האישיים הנשקפים לי, על כל פנים לחודשים
הקרובים. הנה ארד מהמטוס בלוד - מה אומר לעיתונאים? האחפה על הכישלון באסיה ושוב
אעשה שקר בנפשי? האומר את האמת ואתחייב בנפשי? במקרה הראשון אשלה את הציבור. במקרה
השני אכשיל מערכה מדינית. ואם אחריש - הן יתלו בי בוקי-סריקי. אנה אברח מעצמי
ומהמצב? והן הוא הדין לגבי כל הרצאה או מאמר, אפילו לגבי דוח במרכז המפלגה.
התחזקתי מאוד בנטייתי לא לנסוע לארצות הברית. אומנם
חובה בשעה זו להטות שכם וביטול הנסיעה יעשה רושם עגום ביותר, אך הן אינני מכונה
לסחיטת ממון מכיסי נדיבים - אני אדם חי ומובהק בזהותו, דווקא בארצות הברית, רבים ייחלו למוצא פי ולא אוכל להימנע מלדבר לעניין ולקבוע מסמרות, וכל שאומר יתקבל
כמוסמך, ואיך אומַר דברים שפירושם ערעור על ממשלת ישראל, ואיך אכחד ולא אסתבך,
ואיך אשתמט מעיתונאים היודעים להציג שאלות טרדניות וממאירות, ואיך אלהיב את הציבור
אם לא בלהט של הַלל למבצע סיני ובצידוק מוחלט וניצֵחַ של הטכסיס כולו, או איך
אגייס מקרקע נשמתי התלהבות זו שאינה קיימת שם? היתלבה אפר קר והיה לשלהבת? יש גבול
ליכולת אדם בהדברת אישיותו לצורכי הכלל. אין לדרוש ממני אינוס עצמי. אחרי אסיה אני
שבור ולא אצלח למאמץ נפשי כביר - כל שכן אם אני בטוח כי מותר לי הפעם מכל בחינה
מוסרית לסרב.
בעיתון אחר הצהריים "יופ"י"
מוושינגטון על חששות ארצות הברית למתפתח בסוריה. כל תקרית בגבול ישראל עלולה לגרום
להתלקחות. סוריה כשלעצמה לא הייתה נכנסת להרפתקה, אבל היא עלולה להידחף על-ידי ברית
המועצות. על אף ארגעתו של לאב מדמשק, שקראתי רק תמול שלשום, סבורה מחמ"ד כי
סוריה קיבלה ומקבלת כמויות הגונות של נשק סובייטי, אשר הסורים מתאמנים בו בהדרכת
מומחים סובייטיים.
לארוחת ערב אצל זוג יהודי-גרמני, אוֹפּפר שמם,
אנשים נעימים. היו גם אלישיב, יעקבסונים, נורדווינים מלין-מסצ'וסטס, זוג אנגלי לא
יהודי (הוא איש ביזנס טיפוסי והיא שיא האצילות והיופי של אישה אנגליה, פנים צעירים
עם שער שיבה, מוצאה מאייל-אוף-וייט וכולה גינוני מלכות). נורדווין לא נתן לי מנוח
בדבר נסיעתי לארצות הברית וכשאמרתי לו כי ספק אם בכלל אסע נחרד וטען כי כנראה אין
לי מושג איזה מעמד יש לי ביהדות אמריקה וכשעניתי דווקא משום זה ורמזתי על הקושי
הודה כי אעמוד בפני בעיה זו: You
will be on the spot – they will ask you questions and just because they have
faith in you they will want to know what you think about it all [אין
ספק שתהיה במצב קשה - הם ישאלו אותך שאלות ודווקא משום אמונם בך ירצו לדעת מה אתה
חושב על העניין כולו].
כשחזרתי למלון שוב כתבתי יומן עד אחת.
