יום א', 25/11/1956  -  תאילנד-בנגקוק

 

אף על פי שאיחרתי קום הייתי עייף בבוקר ללא תיאור. שוב עסקתי בתיירות. פרופ' שור ואשתו והעלמה מלמד בלווית סטודנט טאילנדי באו להובילנו לארמון המלך ולמקדשו הפרטי. בארמון המתין לנו אחד מאנשי הטקס על פי סידור מיוחד. את האולמות העיקריים של הארמון כבר ראיתי כשהתייצבו כל ראשי המשלחותI.P.U.  לפני המלך. הפעם הוראינו אולמות צדדיים, בכללם אולם ההכתרה וכן נכנסנו למקדשו הפרטי של המלך שהיה היום מלא אדם. כשחזרנו טילפן יעקבסון כי נתקבל עוד מכתב צפון ושוב נכנסתי לחרון אין אונים ולדאגה קורעת לב - מי יודע מה קרה או מה עומד להתרחש, צועקים באוזני, ואילו אני חירש. לארוחת צהריים נסעתי למלון הגדול אִירַאוַואן, זה שאומרים כי נבנה או הוחש בניינו במיוחד בשביל ועידת I.P.U וסעדתי עם הזוג נורדווין מלין, מסצ'וסטס. נורדווין זה ישב ראש במסיבת "בונדס" שנאמתי בה לפני שנה - הוא מסייר עם אשתו באסיה, לבקר בארץ לא ניתן להם בשל איסור שהטילה מחמ"ד על כל אזרחי ארה"ב, בבואו גילה כי אני כאן והתרפק עלי בטלפון. בשובי למלון כתבתי יומן כל אחר הצהריים. בערב שוב הייתי מוזמן - הפעם אצל יהודים רוסים, גרזון שמם, הוא עשיר מופלג, עשה הון רב בקבלנות ובמסחר מגרשי בניין. הימים שנשארתי בבנגקוק העמיסו עלי הזמנות יהודיות שלא יכולתי להשתחרר מהן – שתי הזמנות של יהודים אמריקנים, אחת של יהודים רוסים, אחת של יהודים גרמנים ואחת של הזוג חלב-בגדד. אצל גרזון נתאספה חברה גדולה והיו בה שוב אותם אמריקנים שכבר ראיתי פעם ופעמיים ושלוש. הוזמנו ל-7.30, באנו ב-7.40, הארוחה החלה ב-9.15, אחרי הארוחה סיפרתי על הארץ בעבר והאנשים היו כשיכורים ממשמע אוזניהם. באמצע הערב הקשבנו ל-BBC - באו"ם נתקבלה ברוב גדול החלטה בעד פינוי צבאותינו וצבאות "בעלות בריתנו" מייד וללא כל תנאי. ארצות הברית וברית המועצות כאחד הצביעו בעדה, רק חמש – אנגליה, צרפת, ישראל, ניו זילנד ואוסטרליה – הצביעו נגדה, כעשר נמנעו. חזרנו אחר חצות וישבתי על היומן עד 2.30.

במשך היום נתקבל מוולטר מברק תשובה על בקשת לקבל ידיעות לקראת מסיבת העיתונאים. הוא מודיע כי הוצאנו שתי חטיבות מסיני - משמע שהיו לנו שם לפחות ארבע - ואנו נאמנים לדיבורנו להוציא משם כל כוחותינו לכשיושגו סידורים מסַפקים עם או"ם לגבי כבי"ל. שוב מרובה הסתום על המפורש ואין ברור כלל אם אנו מסכימים לכניסת כבי"ל לסיני או לא, אם מטרת כבי"ל שמירה באזור התעלה או באזור ההפקר בינינו לבין מצרים, אם אנו מפנים את האיים או לא, ועוד.

אשר לעניין הטייסים הצרפתים חוזר וולטר על הגרסה הרשמית השגורה כי שום כוחות זרים לא השתתפו במסע סיני של צה"ל וכל הידיעות המופצות בעניין זה הן שווא ושקר ואינן אלא תחבולה של נאצר להטעות ולהוכיח כי צה"ל עצמו לא היה בכוחו להכריע את צבא מצרים. תשובה זו מתעלמת כליל מסיפורו של "רויטר" שנשלח מתל אביב, לפיו הודו טייסים צרפתים בשיחה עם סופר "רויטר" כי הייתה להם יד במבצע סיני וגם בהגנה על תל אביב ובשמירת הגבולות. אחת משתיים - או אין יודעים בארץ כי סיפור כזה נפוץ בחוץ לארץ - מה שמאוד לא ייתכן, שכן יש צנזורה - או שהמשרד בחר להתעלם מגרסה בלתי נוחה זו.

הברקתי לוולטר בתשובה למברקו מאתמול שהעביר אלי שאלת אייב הרמן אם אהיה מוכן לנאום בשבע ערים עד סוף ינואר. עניתי כי אני מסופק אם בכלל אוכל לנסוע לארה"ב, אך על כל פנים לא אופיע יותר מבשלוש ערים.