יום ב', 19/11/1956 -
תאילנד-בנגקוק
אמש שכבתי ב-12.30, אך יתוש זמזמן עוררני באחת
ולא יכולתי להירדם. קמתי וכתבתי יומן ושכבתי ב-3. נרדמתי ב-3.15 והקיצותי ב-3.30.
חלמתי בינתיים כי נשאתי בזרועותי את קובי כשהוא ילד קטן מאוד - או שמא היה זה
יורם? - אבל היה קטן מאוד מאוד, אם כי כבר דיבר. שכבתי עד 4 ומיאנתי להירדם. קמתי
וכתבתי יומן עד 6. שכבתי ובקושי נרדמתי וישנתי - עד 7.15. שוב הייתי ער זמן רב
ושוב נרדמתי עד 8.15. התנקם בי הלילה הקודם ומברכה
נהפך לקללה. כל היום הייתי רצוץ.
בוועידה החלו פועלות היום הוועדות. נכנסתי
לוועדה "המדינית" ושוב נוכחתי איזה בזבוז זמן ושיעמום וחוסר כל ממש כרוכים
בעסק הזה ששמו האיגוד הבין פרלמנטרי – אלא אין ברירה, הוא קים וישראל קיימת ואם לא
תשתתף הריהי מפקירה עצמה ומוחקת עצמה ואין מי שיענה לחורפה דבר וכן הלאה והלאה
והדברים ידועים. בתחילה הקשבתי לוויכוח ממושך וריק בתכלית על בחירת היושב ראש
במקומו של איזה תורכי שהתפטר והבעיה העמוקה והקובעת גורל הייתה אם היושב ראש
שייבחר יהיה כוחו יפה רק לכֶנס זה או לכל התקופה והוכרע הדבר כפי שהוכרע ונבחר
תורכי אחר, מיודענו זוֹרלוּ, שהיה סגן ראש הממשלה וממלא מקום של שר החוץ וסרח בעסקי
בצע והוכרח להסתלק מהשלטון ועתה הוא רק פרלמנטרי מכובד - אדם נודע בגסותו
ובקשיחותו. סדר היום היה כולו תפל בתכלית אך פתאום קפץ עניין אשר עוקץ בו. ההודי
קוּנצרוּ עורר בעית איגוד בין פרלמנטרי לארצות אסיה ואפריקה, בשל העניינים המיוחדים
והמשותפים של ארצות אלו, שיהא כלול במסגרת האיגוד העולמי ונהנה מחסותו ומתמיכתו.
קמו אסיינים כפיליפיני וכפכיסטני וכפרו בנחיצותו של ארגון כזה וקמו העירקי והפרסי
ותמכו בהודי וקם דני והעיד על עצמו את הארצות הסקנדינביות המקיימות בינן לבין עצמן
איגוד כזה אבל אינן מטילות עצמן לטורח ולהוצאות על האיגוד העולמי. בתוך ויכוח זה
נתגלה הפיליפיני כטרחן מופלג וכקשקשן בחסד עליון, שוב ושוב נטל רשות דיבור וגיבב
מילים ללא כל שחר והציף את הוועדה כולה בשפעת מללו והוציא את היושב ראש מהכלים.
נמלך היושב ראש והציע להעביר את השאלה לבדיקה לוועד הפועל וקם הפיליפיני והרעיש
עולמות לדעת מה בדיוק מוצע להעביר לבדיקה שאם זה אזי מסקנה כזו ואם זה אזי כזו אבל
אם לא זה ולא זה אזי מה ומדוע כך ומדוע לא כך, והיה הבלבול שלם בתכלית, מלאכת
מחשבת של מבוכה וטמטום גמור. כמו בעצרת או"ם כן גם פה נוכחתי לדעת כי נימוס
בינלאומי משמש מחסה יותר יעיל לאיוולת מאדיבות רגילה. בינתיים נתתי דעתי שמא אין
העניין כה פשוט ותמים והאין מכינים לנו כאן באנדונג חדשה. שאלתי באמצעות היושב ראש
את קוּנצרוּ לפי איזה עיקרון תורכב הוועידה שהוא יוזם להקימה - אם לפי השייכות
הגיאוגרפית ללא כל אפליה או לפי איזו בחירה מיוחדת, אך היושב ראש קצרה רוחו להצביע
ופסק כי אין לעורר עכשיו ויכוח זה וקודם יבדוק הוועד הפועל את העניין. דחק אותי לא
במעט גסות, כפי שיכול לעשות תורכי, אבל חשבתי כי השגתי מבוקשי על-ידי עצם הצגת
השאלה ועוד נעקוב אחריה בשלבים הבאים. ובכן הוחלט להעביר לוועד הפועל ואומנם ברגע
האחרון עוד היה הפיליפיני מצעק ומשווע כי משהו לא ברור לו ויש כאן סתומות חמורות
הטעונות הבהרה ופיענוח אבל שומע כבר לא היה לו. זזה הוועדה צעד קדימה לקביעת סדר
היום של פעולות האיגוד לשנה הבאה עליו - ותקום אישה רוסייה, פרופסורית להיסטוריה, אשר
ביקשה שלשום לשכנע את הוועידה כי כל מעשי ברית המועצות בהונגריה הם כעצם השמים
לטוהר והיא שהצילה את חירותה של אומה זו מידי סוכני הוֹרטי שביקשו להחזירה למשטר
של עבדות וניצול. באה להציע נושא ללימוד והוא - "תפקידם של פרלמנטים בקידום
עצמאותן של ארצות מושבתיות ותלויות". נאחז בזה אחד האנגלים ואמר: אדרבא,
נכלול בלימוד זה גם קידום העצמאות של הונגריה, רומניה וכו' ונתן נימוקו, שהרי כשם
שיש בתוכנו מושגים שונים לגבי מהותה של דמוקרטיה פרלמנטרית כך אנו מחולקים בעניין הגדרתן
של ארצות כמושבתיות ותלויות ובעינינו אותן הארצות של מזרח אירופה משועבדות
לאימפריאליזם הרוסי. מיהרה הפרופסורית ולקחה הצעתה חזרה ויצאה מהעניין בבושת-פנים.
ביקש הבולגרי רשות דיבור על ההצעה הסובייטית. נראה כי נדבר עם אותה למדנית מראש
לתמוך בהצעתה והציקתו רוחו להשמיע את הנאום. שאל לו היושב-ראש: "רצונך לנאום על
הצעה שירדה מעל הפרק?" אמר: "הן, יש לי מחשבות להביע". קפץ העירקי
ומחה נגד עבירה חמורה זו על כללי הנוהל. נחנקו הדברים בגרונו של הבולגרי ובזה
נסתיימה החוכּה.
לסירוגין בין שטות והבלוּת במהלך ישיבה זו עברתי
על צרור מברקי רויטר. אתמול אחר הצהרים והבוקר לא הופיעו כאן עיתונים ונסתם חזון החדשות
הסדיר.
40,000 פליטים הונגרים הגיעו לאוסטריה, בהם רבים
צעירים, סטודנטים, פועלים, בעלי מקצוע שנלחמו נגד הדיכוי הסובייטי. מגמת פניהם
לארצות מעבר לים. אינם מקווים לשוב למולדתם. נקל לשער את הייאוש המשתולל בלבותיהם
מאוזלת ידו של "העולם החופשי". איזו טרגדיה!
ענייני פינוי תעלת סואץ מהספינות המטובעות אינם
מתנהלים במלוא הקצב. החברות שהוזמנו לעשות את המלאכה על-ידי האנגלים והצרפתים
דורשות אישור מאו"ם. כל עניין תפעול התעלה נתון בסבך ובמבוכה אשר אינני סבור
כי מישהו רואה מוצא ברור מהם. לפי קהיר ביקש נאצר את מזכ"ל או"ם לטפל
בניקוי התעלה. המזכ"ל הסכים. לא ייפלא כי או"ם ינקה ויחזיר התעלה
לריבונות מצרית. מה העלו אז אנגליה וצרפת? מה הרווחנו אנחנו?
הצעת ארצות הברית לדחות קבלת סין העממית
לאו"ם נתקבלה ברוב של 47 נגד 24 עם 8 נמנעים. הודו טוענת כי ההחלטה חסרת תוקף,
שכן לא השיגה 2/3. ישראל נמנעה. אילו הצביעה בעד היה נוצר רוב של 2/3. כשלעצמי
הייתי מצביע נגד.
צרור התפרעויות ערביות בארץ: סיור מצרי ניסה
לפרוץ קווי ישראל בסיני; חמישה מצרים נהרגו, אחד נפצע וכמה נשבו בהתנגשות שאירעה
20 מיל ממזרח לתעלה; שבעה ערבים מזוינים נהרגו וחמישה נשבו בקרב רובים ורימונים אי
שם בנגב; ליד גילת הופיעה כנופיה שפתחה אש וזרקה רימונים. ואחרי הכל לא ברור אם
אלה ארבע תקריות או שתיים.
נתפרסמה תשובת בן גוריון לאיגרתו השנייה של בולגנין,
הפעם לשון הרבה יותר תקיפה ומכובדת. אם יש לדבר על פיצויים אזי ממצרים לישראל ולא
להיפך - בעד חללי מלחמת השחרור ונזקיה, הפסדי החרם וההסגר, קורבנות הפידאיין.
התשובה מציינת כי כמה ביטויים המופיעים באיגרתו של בולגנין לא יכירם מקומם ביחסים
בין חברי או"ם. זה טוב!
בארוחת צהריים התייעצתי עם החברים אם עלי לקיים
את תוכנית מסעי עד חורמה ולבקר בלאוס ובקמבודיה, או מוטב לי להחיש שובי לארץ. אם
אקיים את התוכנית עד תום לא אחזור לארץ לפני 6 או 7 בדצמבר. יתר על כן, עז רצוני
לטוס דרך רומא. יש לי צורך לשוחח עכשיו עם אליאס ששון - אני בטוח כי משום מקור בארץ
לא אקבל תמונה כה חיה מהמתרחש עכשיו, לאחר מעמד סיני, בארצות ערב כמו ממנו, הגוהר
על כל העיתונות הערבית והצמוד יומם ולילה לרדיו של קהיר, דמשק ובגדאד. דעת הכל
הייתה כי מוטב לקיים את הביקורים. איחורם נגרם על-ידי [ר"מ סין] צ'ו-אן-לאי
העומד לסייר עכשיו בארצות אלו. בדיעבד אין להצטער על 5-4 ימים שאצטרך לבלות
בבנגקוק כמעט באפס מעשה, פרט לשיחה עם ראש הממשלה, שכן מנוחה זו בשום פנים לא תזיק
לי גם אם תעיק עלי הבטלה וההמתנה. על כל פנים נתתי הוראה ליעקבסון לקבוע את
הביקורים סופית.
בוועידה מתחיל היום אחר הצהרים הוויכוח הכלכלי
ודוד מתפרץ לדבר. עודדתיו. כתב נאום וקרא אותו באוזנינו בארוחת הצהרים. נתיישב אחר
כך עם אלישיב לעורכו. חשבתי כי אישן רוב אחר הצהרים אבל לאחר חצי שעה נסעתי
לוועידה לשמוע את דוד והצלחתי. ההיגוי היה לקוי וחלו הרבה שיבושי קריאה מחמת
החיפזון אך הנאום עצמו היה רב-תוכן ועתיר-רעיונות. פָּעַם בו להט של יחס רציני ועמוק
לעניין - קידום המשק של הארצות הנחשלות - והוא זכה לקשב רב ואחר כך להערכת רבים.
שוב היו מחיאות הכפיים קלושות בתכלית וגב' יעקבסון שמה לב כי משלחת בורמה לא מחאה
כף. עודני יושב ומחכה לשמוע את נאומו של דוד הופיע יעקבסון באולם וכעבור רגע זרק
לי אלישיב מכתב-אוויר תכול. ידעתי מייד מה זה - מכתב מקובי. ביקשתיו באחת הגלויות
לכתוב לי הנה. כשבאתי לבנגקוק ציפיתי למצוא מכתב ונכזבתי. מאוד ייחלתי יום יום
והנה בא. כדרך קובי מתחיל המכתב לא מדברים של מה בכך. אלא ישר מהעניין - אוחז
בציצית ראשו של הנושא הבוער ואינו מרפה. ומהמשפט הראשון כתוב המכתב כרשימה לדפוס.
מכווצת, מרוכזת, גרעינית ונוקבת, כל מילה כנעיצת סיכה. קראתי ורחב לבי להתאמה
המפתיעה של מחשבותינו, לזהות הגמורה של ביטויינו. מה שביטאתי או ניסיתי לבטא
בעשרות עמודים של יומן מגובש כאן תמציתית ועסיסית בדף אחד. מה אין כאן מכל הרהורַי,
ניתוחַי ומסקנותַי - גרגיר אחד לא נעדר. כושר ההתמצאות והחדירה מדהים - בייחוד מצד
מי ששרוי במרחקים ונתון בבדידות. אני מצרף העתק לצרור השבוע לזיכרון ולמופת [המכתב
לא נמצא מצורף ונראה שאבד תוך כדי עיבוד היומן ל"משוט באסיה"]. הזהו פשר
החלום?
נסענו לקבלת הפנים בארמון ראש הממשלה. שוב
בניין מפואר - מנַין להם כל האמצעים האלה ורחבות התנופה! קוּנצרוּ ניגש אלי ואמר כי
היה מוכן לענות לי הבוקר בוועידה כי הכוונה היא לאיגוד אזורי ללא הוצאת ארץ כלשהי.
ההודי גוש ניגש לפרוע חוב עוד מוועידת בומביי: הרצאתי בפני המשלחת ההודית הייתה
משכנעת ביותר. בכלל, אני רשאי לראות בתוצאות הוועידה מבחינתנו הצלחה אישית מובהקת.
אך אחרי הכל עלינו להבין כי עם כל הבנת מצבנו אי אפשרי היה צידוק הדין. "אתם
צודקים בהחלט בטענותיכם, אבל טועים במעשיכם".
מפי הממונה הבורמני נודע לנו משהו מאוד מקניט.
לדבריו עבר היום על פני בנגקוק, בדרכו לכינוס בוּדָאי בדלהי, מנהיג קמבודיה
[נוֹרוֹדוֹם סיהַנוּק], ראש הממשלה לשעבר, על מנת לחזור בסוף דצמבר. זהו האיש היחיד
הראוי שם לשיחה ובהיעדרו ניטל כל טעם מהביקור [של משה שרת שם].
לארוחת-ערב [שלושתנו] אצל לורד וליידי
סטאנסגייט. פגשה אותנו ב"ברוכים הבאים". היו גם השגריר הבריטי ואשתו – יוגוסלבית יפהפייה. הסטאנסגייטים מתאכסנים בבית ההארחה של
המפלגה השלטת, הווה אומר של ראש הממשלה. אילו נהגה בי ממשלת טאי כמו שנהגו ממשלות בורמה
וציילון, הייתי גם אני מאוכסן בבניין הפאר הזה. שעתיים וחצי נחלבתי בלי רחמים ורחל
צברי פקחה עיניה לרווחה בראותה איזה שימוש אפשר לעשות מארוחת ערב אחת.
דוד יוצא הלילה לניו-יורק [לעצרת או"ם]
ונפרדנו. לפני כן ערכתי את המכתב שכתב לפניקאר. נכנסנו להרפתקה. הרעיון של מינויי
כשגריר לדלהי לא נדם אלא הוא מנסר בי ביתר שאת. אכן גם זהו פרי הרהורי לב, אך מי
יודע. דוד בא להעמיד את פניקאר על מחשבתי זו - שמא יעביר זאת לנהרו ואולי תינתן
על-ידי כך דחיפה להחיש הקמת קשדי"ף עם ישראל.
