יום א', 18/11/1956 -
תאילנד-בנגקוק
קרוב ל-6 שמעתי שאון רב במסדרון, עם התכונה
לטיול [הוועידה כולה יצאה הבוקר לטיול מאורגן על-ידי הממשלה] ונרדמתי שוב. כשהקיצותי
יקיצה סופית לא האמנתי למראה עיני: השעון הראה 10. כדבר הזה לא קרה לי זה עידן. ישנתי
9.5 שעות. זהו רווח נקי אשר הוא עצמו שקול כנגד הפסד הטיול כולו. קמתי בעצלתיים
ולתימהוני התברר כי גם אלישיב לא נסע. טען כי נשאר למעני ורגזתי עליו מאוד. הייתה
חובתו לנסוע ולנצל את הזמן לשיחות עם אומות העולם. אמרתי כי כוונתי הייתה גם בכלל
להישאר לבדי. נשבע כי לא יפריע.
חזרתי ליומן ורובו של יום נבלע על-ידי רישום
אותה שבת בה נאמתי שעה שלמה בישיבת לשכת הוועידה הסוציאליסטית שנתקיימה על האגם.
מברקים מהארץ לא היו ובעיתון הבוקר אין חדשות
מזעזעות זולת גרסת קהיר בדבר עמדת נאצר לקראת הפגישה עם המרשילד בקהיר: הוא לא
יסכים לתלות את יציאת צבאות אנגליה וצרפת בהסדר סואץ או ביישוב "בעיית
א"י", אלא עליהם לצאת בטרם יוּדן על בעיות אחרות. ידיעה אחרת אומרת כי
אנגליה וצרפת ניגשו על דעת עצמן לפינוי התעלה למרות מחאות נאצר. טובעו בתעלה
כעשרים אוניות.
אכלנו ארוחת צהריים באולם-אוכל ריק אבל שמחנו
לציין כי שני זוגות אמריקנים אף הם השתמטו מהטיול.
דוד [הכהן] ורחל [צברי] חזרו אחר הצהרים נלהבים
מהמראות שראו. דוד ביטל תכלית ביטול את העתיקות – הן את ערכם בימים עברו, בטרם
נהרסו, והן את פעולת השחזור שעשתה ממשלת טאי. לעומת זה שניהם נהנו מאוד מנוף הארץ,
מרחבי אין קץ ירוקים ללא טלאי חום, ארץ שכולה ברכה. גם התפעלו מהריקודים – דוד
התפעל, אומנם, עוד יותר מהרקדניות - וממירוץ הסירות על פני הנהר. כללו של דבר
נוכחתי כי לא הפסדתי דבר ולא היה בטיול זה מה שלא ראיתי בציילון או על נהר זאמבזי.
דוד סיפר כי מערבי אחד, לא יכול להיזכר מיהו,
שיבח מאוד את נאומי. עשיתי עליו רושם רב ב-precision [דיוק] ובכיבוש היצר! [אמר כי] "case unanswerable an was it". נפגש עם בחורה רוסיה
ששאלה: "אתם מישראל? מדוע אתם מתייחסים ככה לארצנו?"
אכלנו ארוחת ערב ארבעתנו ופרץ בינינו ויכוח מאוד
לא לעניין על טיב הרכבו של משרד החוץ הישראלי, אשר עיצבן אותי לא מעט.
המשכתי ביומן עד חצות ועדיין מאחורי פער רחב.
