יום ג', 13/11/1956 - הודו-דלהי
ישנתי 8.5 שעות ויכולתי לישון עוד ועוד -
ההרגשה הייתה כי נמשֵיתי מלב ים במקום להגיע אל החוף.
בעיתונות סיפור על ועידת מעצמות קולומבו השקועה
ראשה ורובה בסוגיות מערב-אסיה והונגריה. בלשונו של ה"סטייטסמן" נותנת
הוועידה את דעתה עלsense of
injury in Asia over the humiliation of military invasion inflicted by two
western powers on a member of the Asian family(!), the resulting shock to the
regional self-respect and the peace consciousness of a large part of the world.
עם זה, ברור מהעיתונות כי מדובר לא רק - או לאו
דווקא - על פשעי עבר, אלא בעיקר על הפתרונות לעתיד. העובדה כי לא ראיתי את נהרו
מרגיזה מאוד. גם הניסיון לקבוע הבוקר ראיון עם בא סווה נכשל בשל הקדמת הישיבה מ-11
ל-10. לכתחילה לא רציתי לבקש אצלו ראיון עד אם יתברר גורל פגישתי עם נהרו, וכאשר
החלטתי לבקש - היה כבר מאוחר. ממילא פקפקתי אם כדאי לי להטריח את הבורמני בדלהי,
לאחר שקלט כבר הרבה תורה בבומביי - ביחידות ובצוותא. מעניין, כי כאשר נשאל בא סווה
בהגיעו לדלהי על ידי עיתונאים אם אין כדאי לכנס עכשיו את ועידת בנדונג, ענה כי
לדעתו האישית מיותר הדבר שכן העניין נמצא בטיפולו של או"ם. לאלישיב נודע כי
משרד החוץ ההודי המציא לוועידה מספר טפסים של הסכם שה"ן [שביתת הנשק] המצרי
ישראלי.
בעיתונות ידיעות מהארץ: רכבת הורדה מהפסים על
ידי חבלה ליד באר שבע. היו עוד מעשי חבלה של פידאיין שפעלו מירדן ומסוריה.
צה"ל מודיע כי כנופיות פידאיין משוטטות עדיין בארץ, לאחר שהצליחו להימלט
מרצועת עזה לפני כעשרה ימים.
בעיתונות הודעת מזכ"ל או"ם כי הושג
הסכם עם ממשלת קהיר על כניסת כבי"ל [כוח בין לאומי] למצרים. המזכ"ל יטוס
לשם השבוע ויחזור לניו יורק ביום א'. הוא לא ייפגש עם מפקדי "הצבאות הפולשים
של אנגליה, צרפת וישראל" - זהו עניין לראש המטה [גנרל אירסון לואיס ברנס]. כן
נתפרסם ביקורו של ברנס בקהיר. נפגש עם נאצר ו[שר החוץ שלו, מחמוד] פאוזי. נאצר
הסכים לכניסת כבי"ל בשלושה תנאים:
1) ערובות מוחלטות על הוצאה מיידית של הצבאות הזרים (זוהי נסיגה ברורה מהתנאי
הקודם - כי כבי"ל ייכנס רק לאחר שיוצאו הכוחות);
2) החזקת כבי"ל על אדמת מצרים תהיה זמנית;
3) היא לא תפגע בריבונות המצרית.
בעיתונות כתבה מלונדון המתנבאת להתפוררות ברית
בגדד עקב הכרזת עיראק כי לא תשתתף בישיבות הברית אשר אנגליה תנכח בהן. משרד החוץ
הבריטי "הופתע" – זאת אומרת שאידן שוב נפל קורבן להרהורי לבו כי יוכל
להלום בקהיר מבלי להפסיד את בגדאד (ודאי קיווה אפילו להרוויח) - לפי הכתבה, מעידה
התפתחות זו how colossal has been
Britain's blunder in attacking Egypt.ד
בעיתונות תיאור מזעזע של דיכוי ההתפרצות
האחרונה של המרד בבודפשט (מקלעים פתחו אש על תורי לחם). הונגריה כולה נכנעה והיא רעבה
עכשו ומוכה דֶבר.
כל הבוקר כתבתי יומן - שיחתי עם נהרו בדיוק
לפני שבועיים.
כשירדתי לארוחת הצהריים מצאתי את אלישיב בשיחה
טלפונית. זו הייתה תשובת נהרו לבקשת הראיון. הוא מצטער מאוד - עסוק למעלה ראש עם
ראשי הממשלה המתוועדים איתו - מציע לי לראות את מנכ"ל משרד החוץ. ברור כי לא
אראה את המנכ"ל וכן ברור כי בזה נסתיימה פעולתי הדיפלומטית בדלהי. לחוסר
היענות כזה לא ציפיתי. הבאתי בחשבון כי לא אראנו בזמן הוועידה, אך חשבתי כי על כל
פנים יזמינני לאחריה. ובכן החשש שהבעתי בבומביי שמא מוטב לי לא לנסוע, פן אקבל
תשובה שלילית, נתאמת. בדיעבד אני מרוצה כי נסעתי ושוחחתי עם בנדרנייקה, אבל מבחינת
יחסי ישראל-הודו ויחסַי האישיים עם נהרו זהו חריץ עמוק.
בארוחת צהריים שוב שמעתי פירורי ידיעות ורשמים
מפי אבנון ואבידור. אבנון אמר משהו על ימי חרדה, כשפעולת "בעלות הברית"
איחרה, עד שבאה "השיחה עם הצרפתים" (?) [נראה שהכוונה לשיחות ב"ג,
מ' דיין וש' פרס עם רה"מ, שה"ח ושה"ב של צרפת ב-24-22 באוק' 1956;
ר' "אבני דרך", משה דיין, ע' 266-255 וכן הפרק "מבצע קדש"
ב"קלע דוד", שמעון פרס, ויידנפלד וניקולסון, 1970] והרימה את מצב הרוח,
ואחר כך על ההתלהבות שהשתררה ברחבי הציבור. אבידור הודיע על ירידת הרוח עם פרסום
פנייתו של בולגנין. זיאמה ארן אמר לו כי אומנם "הביאו בחשבון את הכל",
לרבות תגובת ברית המועצות, אך הודה כי לא פיללו לפנייה כה גסה ומאיימת.
הרהרתי במעמדנו המוסרי לעתיד, בייחוד כלפי
אסיה. אם אנו מחזיקים בגרסה, אשר עליה נשבעתי לשקר, הרינו מתחייבים לשמור על כזב
היסטורי. אם אנו מודים על האמת, או אפילו איננו מפריעים להתפשטותה, הרינו מכתימים
עצמנו לעולם – הן על-ידי ברית קְדֵשָה והן על-ידי ניסיון-שווא להצניעה על-ידי עדות
שקר. בדיעבד אולי מוטב שלא הייתי בארץ בימי העלילה הגדולה, כי למה אופיע כאָבֵל
בין חתנים, אך בעד ההיחלצות ממצר זה שילמתי מחיר יקר ואכזר של אינוס המצפון
והתעללות במוסר. ברוסית הייתי אומר: "זַגוּבִּיל דוּשוּ!" [השחתי, מותתי
נשמתי].
כל אחר הצהריים המשכתי ביומן ורק בערב גמרתי
סוף סוף את הדוח על שיחתי עם נהרו, אשר בעצמי איני יודע מדוע רשמתיה בפירוט כזה,
כאילו הייתה מעמד הר סיני.
אמרתי לאלישיב להתקשר עם או טאנט, מזכירו של בא
סווה וידיד טוב שלנו, שמא יוכל להיוודע ממנו על מהלך הדיונים בוועידת מדינות
קולומבו. עד מאוחר בערב לא הצליח לתופסו - הוועידה דחוסה ישיבות ומסיבות לבלתי
השאיר פליט של זמן.
באחת ורבע בלילה דיברתי עם אבי בבומביי. שמע את
"קול ישראל". בן גוריון סייר יומיים בסיני. הרכבת נכנסה לעזה. יש מברק
נוסף מוולטר. חוזר על התדריך הקודם. אנו עתידים לפנות את סיני וכנראה לא נעמוד על
קוצו של יוד גם לגבי האיים (אלא מה!) לעומת זה מגמתנו להפוך את שליטתנו על הרצועה
לעובדה מוגמרת (אדרבה, רק מה נעשה בפליטים? על שאלתי בעניין זה לא קיבלתי תשובה).
בינתיים אנו מנסים להפריח רעיון על פירוז חצי האי (יקומו הנערים וישחקו! [ר' שמואל
ב', ב' 14]).
המשכתי ביומן ושכבתי ב-2.30.
