יום ב', 12/11/1956  -  הודו-דלהי

 

 ישנתי כשבע שעות, אבל במלון זה נמשכת עבודת הבנייה והשיפוץ יומם ולילה, כל הבית נתון כאילו בתנועה בלתי פוסקת, ושנתי נדדה לא מעט.

בעיתונות עוד נאום נמרץ ונוקב של נהרו בכלכותה נגד פעולת שתי המעצמות במצרים, שוב מבלי להזכיר ישראל. מועצת הקונגרס קיבלה בעניין זה החלטה. הסעיף המרכזי בהחלטותיה מוקדש למדיניות הכלכלית וכאן מודגש כי מטרת הודו היא להתפתח לקהילייה סוציאליסטית-קואופרטיבית. זכות קיומה של מפלגת פראג'ה שלנו אינה מוסיפה תוקף נוכח דברים ברורים אלה, המלווים מעשים בהיקף ארצי.

העניינים מסביב למשטרה הבין לאומית מסתבכים. נאצר הציג תנאים להצבתה בתחום מצרים: פינוי כוחות אנגליה-צרפת מפורט סעיד; סילוק כוחות ישאל אל מאחורי קו 1948; תפעול התעלה על די מצרים; מצרים לא תרשה לפתוח התעלה עד אם יסולק החייל הזר מאדמתה; לאחר סילוק צבאות אנגליה-צרפת יועבר הכוח הבין לאומי לגבול מצרים-ישראל. ההשוואה בין תנאים אלה לבין תוכנית ישראל לפי המברק של אתמול מבליטה את הפער.

בינתיים נמשכת תנועת ה"מתנדבים" בברית המועצות ובסין לעזרת מצרים. בסין נרשמו כרבע מיליון. השגרירות במוסקבה מוצפת שגרירות מצרים בקשות. באוזני מהדהדת הכרזת חרושצ'וב כי יש להעניש את התוקפנים.

בנדרנייקה איש-הכספית הגיע אתמול לדלהי, ערך בבואו מסיבת עיתונאים בנמל האוויר, ואחר הצהרים הרצה בסאפּרוּ-האוּס מטעם אותה מועצה לענייני עולם. שוב התיז ברקים, רובם דברי שגרה ושטחיות, אך כנראה סינוור עיניים רבות.

אמרתי  לאלישיב כי עד שאנו מצפים לתשובה מנהרו, שיגיע רק בצהרים, מוטב לי לבקש בינתיים לראות את עמיתו הציילוני, הנמצא כבר כאן. אלישיב התקשר מייד עם משרד הנציב העליון של ציילון בדלהי - מצא את בנדרנייקה עסוק בהנחת זר על מצבת גנדי, הובטחה תשובה כשיחזור, וכעבור שעה קלה נתבשרנו כי הוא מוכן לקבלני מייד.

נסענו לארמון הנשיא, הלא הוא ארמון משנה-המלך הבריטי לשעבר. בית-מידות, אשר עם כל ריבוי אוכלוסייתו השירותית אפשר בהחלט להסתדר בו. העניינים דפקו לפי השגרה האנגלית - אצל הממונה על המשמר בשער החיצון היה רשום שמנו לכניסה ובפתח המבוא שאליו הופנינו המתין לנו אחד השמשים לבושי המדים הלבנים וחובשי הצניף שהובילנו פנימה ומלעלה.

אורחי נשיא הודו אין להם כל יסוד לתלונה על חוסר רווחה או נוחות. הוכנסנו לטרקלין נאה בו מצאנו את בנדרנייקה, את הנציב העליון בדלהי ואת מיודענו דה סוֹיזה. בנדרנייקה קיבלני בלבביות שופעת כידיד נפש ממש, אבל לא הקלתי ראש בארשת זו, שקבעה מייד את אווירת השיחה, שכן מה קל היה לו להעמיד פנים זעומות ולחסוך בחיוכים ובדברי אדיבות עד קצה גבול הנימוס.

הודיתי לו כי מצא זמן בשבילי כה במהרה. אמר כי כל עוד הוא פנוי, שמח להיענות לבקשתי. אמרתי כי אגש ישר לעניין. ליבו ודאי מלא מרירות על ישראל. מייד אמר: "חלילה!" אמרתי כי דווקא משום שכך שיערתי הערכתי מאוד את ההתאפקות והתבונה בדברים ששמעתי מפיו על המשבר במערב אסיה, הן בוועידה הסוציאליסטית והן בקבלת הפנים מטעם העירייה. הקשבתי היטב לדברים ונדמה לי כי הבינותי היטב כוונת כל פסוק סתום. אמר כי אומנם הוא מלא צער על מה שאירע אך הוא יודע את הרקע ומבין את הנסיבות והמניעים. הוא נוהג לפי הפתגם הצרפתי."להבין הכל הרי זה לסלוח לכל", tout comprandre c'est tout pardonner, אם כי אין כלל זה חל בכל מקרה. אבל מה בצע לדבר על מה שהיה, העיקר הוא מה יהיה ומה יש לעשות עכשיו.

אמרתי כי בדיוק לשם זה באתי אליו. ראש הממשלה של ישראל ביקשני, כיוון שעודני בהודו, לפנות אליו ואל פנדיט נהרו, ערב ועידת מעצמות קולומבו, במשאלה דחופה. עליהם להבין היטב מה קרה. לפי המושגים המקובלים הייתה פעולתנו תוקפנית, אבל לנו לא היה מנוס ממנה. נאלצנו לעשות מה שעשינו כנואשים - desperation  in- כמוצא יחיד ממצב ללא נשוא. הוקם פיקוד משותף של מצרים, סוריה וירדן לפעולה נגדנו על פי הוראות נאצר. הוא ידע זאת ואמר: "command unified the ,know I". בו בזמן נתחדשו התקפותיהן של הכנופיות הרצחניות - מאורגנות, מזוינות ושלוחות על ידי מצרים. הרגשנו כי טבעת ברזל מתהדקת מסביב לצווארנו, כשחודֶיה ננעצים בבשרנו ודמנו נשפך. ידענו כי כל אלה הם צעדים מחושבים בתוכנית פעולה שמטרתה הסופית היא להכחידנו כליל. שאלתיו אם קרא מה שנתפרסם מתשובתנו לבולגנין. הוא ידע על פניית בולגנין אלינו אך לא שמע דבר על התשובה, לקחתי איתי בכוונה את הגיליון של "טיימס אוף אינדיה" מיום א' בו נתפרסמה מפי תמצית התשובה כפי שקיבלתיה מירושלים, בכלל זה הפסקה כִּבדת-העדות מפקודת היום של מפקד הדיביזיה המצרית השלישית במדבר סיני, אחמד סאלם, הקוראת לכל פקודיו לעמוד הכן למלחמת השמד נגד ישראל. הוספתי כי צירפנו לאיגרתנו אל בולגנין תצלום המסמך הזה שנפל לידינו.

היה ניכר כי התרשם מזה. שאל והוסיף מאימתי המסמך ומי המפקד; גם תמה, כאילו, כי כבר אז הייתה שם דיביזיה. אמרתי כי היו שם שתי דיביזיות ומחצה והיה ברור לשם מה הן מוחזקות שם והמסמך מעיד כמאה עדים איזו הכשרה "רוחנית" ניתנה לקציני צבא מצרים בסיני – למען ידעו מראש את אשר לפניהם ויכוונו לבם למשימה. אבל אותם הדברים נאמרו כהנה וכהנה בנאומים ובעיתונות וברדיו הממשלתי. אפילו העמדה הרשמית הצנועה ביותר, כביכול, והיא הסירוב לעשות שלום – אפילו לא הייתה מלווה בהכרזות כי קיים ועומד מצב מלחמה – פירושה היה ברור. נאצר וחבריו אינם חולמי חלומות ודוגלי עקרונות מופשטים. הם רואים עצמם כאנשי מעשה. הם יודעים היטב כי אי-אפשר להתעלם מעובדות - כי אין זה מועיל כלום סתם לסרב לראות את המציאות. או שיש לקבל אותה או יש לשנותה. עצם אי-קבלתם את עובדת קיומה של ישראל אמרה כי מנוי וגמור עמם לשנות את העובדה - זאת אומרת לעקור את ישראל מהשורש. סירוב לעשות שלום לא היה פירושו שמירה על שקט אלא רצון ותכנון להשמיד. והשאלה מה עכשו היא שאלה אם יחול עכשו שינוי-עמדה בנקודה המכרעת הזאת.

לנו נראה כי המוצא היחיד מהסבך שנוצר והפיתרון היחיד לבעיה הוא הסדר-שלום בדרך של מו"מ (settlement peace negotiated a). לדעתנו מוטלת כאן שליחות על ועידת מעצמות קולומבו המתכנסת דווקא בשעה זו. הן לא רק רשאיות אלא לפי עניות דעתנו חייבות מבחינה מוסרית להשמיע בעניין זה את דברן רב-המשקל. מבחינה מסוימת חשובה עמדתן יותר מהחלטה של או"ם, באשר הן מהוות קבוצה מובחרת של המדינות המרכזיות באסיה - פרט לסין, השייכת לעולם אחר - אשר העולם הערבי מייחס חשיבות מכרעת לעמדתן. הגיעה שעתן לפנות לעולם זה בתביעה. הן יכולות כמובן לנסח את קריאתן כמופנה לכל הנוגעים בדבר אבל להן עצמן צריך שתהא ברורה הכוונה. תוכן הקריאה צריך להיות כי מדינות שכנות חייבות להכיר זו בזו, לפתור את הבעיות שהן חלוקות בהן על-ידי משא-ומתן ישיר ביניהן ולחיות בשלום יחד - שאם לא כן, הרי הסכסוכים שביניהן משמשים עילה להתערבות זרה, גורמים לסיבוכים בלי סוף וסופם שהם עלולים לסכן את שלום העולם כולו, כפי שאירע הפעם. מעצמות קולומבו אינן יכולות להישאר אדישות למצבים כאלה. עניינן וחובתן היא לתבוע מהנוגעים בדבר יישוב הסכסוך בדרכי שלום.

איש-שיחי הקשיב היטב והיה ברור כי שכלו החריף עובד בלי הרף. אמר: "כל הצרה היא כי הערבים מסרבים להכיר בקיומכם. משאלת לבם היא כי מי ייתן ולא הייתם קיימים כלל. אם יסכימו להיכנס עמכם למשא-ומתן הרי בזה בלבד הכירו בכם. אולי הפיתרון הוא כי יתחילו בזה אחרים. אולי לא תשבו אַתם והם בלבד, אלא עוד מישהו. אולי תיעשה ההתחלה על ידי או"ם, אשר יקבע אלו יסודות לשלום.

אמרתי כי הוא נגע בעוקץ הבעיה. כל עוד קיים הסירוב להכיר בנו, לא יועיל שום מאמץ מבחוץ להביא לידי שלום. יש להתגבר על הסירוב הזה, אחרת לא יצא כלום. לא אכפת לנו אם המזכיר הכללי של או"ם יכנס את הפגישה הראשונה, אם תהא הזה הקלה. יכולה העצרת או מועצת הביטחון להטיל על המזכיר הכללי לנקוט יוזמה כזאת. אבל נוכחות אחרים כשלעצמה אינה מעלה ואינה מורידה. אם יש רצון לשלום היא מיותרת. אם אין הוא קיים - היא לא תועיל ורק תשמש חיפוי.

בנדרנייקה שאל אם יש סיכוי להגיע להסכם בפגישה ישירה. אמרתי כי בשום פנים לא אבטיח זאת. אין זה כה פשוט להביא לידי לשון משותפת את מצרים כמות שהיא - כשבראשה עומדת כת צבאית רודנית, מחוסרת כל בסיס דמוקרטי ותמיכה ציבורית - לבין ישראל כמות שהיא. אבל לפחות בפגישה ישירה יש סיכוי להסכם, מה שאין כן בשיטת התיווך שהיא נעדרת כל סיכוי.

ראיתי כי איש-שיחי מאוכזב מפסָק זה והסברתי לו כי המתווך יהיה חשוד אצל כל צד על פנייה לטובת הצד שכנגד. אם ידרוש ויתור מאיתנו - נאשימו בנטייה למצרים, וכן להיפך. אבל כששני הצדדים עומדים זה מול זה, אפילו הפער בתחילה רחב יותר, אין הם חשודים זה על זה, שכן כל אחד עומד על שלו, אבל אם יש מצד שניהם רצון כנה לשלום, סופם להצר את הפער ולהגיע לעמק השווה.

סיפרתי כיצד התנהל המשא-ומתן על שביתת הנשק. היה אומנם יושב ראש מטעם או"ם, אבל ביסודו של דבר היה זה משא-ומתן שהתנהל בין שני צדדים באורח ישיר - והושג הסכם. אגב, ציינתי, היה זה הסכם בין ממשלת מצרים וממשלת ישראל, ממשלת ירדן וממשלת ישראל וכו' וכל הדיבורים על ההכרה המשתמעת בישראל כתוצאה מהמשא-ומתן הם חסרי כל שחר.

הוא אמר: "ובכן מה שרצוי לכם הרי זה קודם כל שתתקיים פגישה ותתקשרנה שיחות!"

אמרתי: "בהחלט, זוהי ההתחלה ההכרחית, בלי זה לא יזוז דבר".

שאל: "ומה בדבר חזרה לשביתת-הנשק?

עניתי כי הסכם שביתת הנשק בינינו לבין מצרים שבק חיים. הוא כולו נקוב כדורי נאצר וממילא התפורר. הסכם זה הופר והושם לאל על-ידי עצם הסירוב לעשות שלום, שכן החובה הראשונה שהוא מטיל על שני הצדדים היא להתקדם לקראת שלום. הסכם שביתת-הנשק מעולם לא נועד להתקיים לעד - הוא היה מכוון לשמש שלב מעבר לשלום.

אמרתי כי על-כל-פנים חזרה ל-bellum ante quo Stutus (המצב שהיה קיים לפני המלחמה) לא תיתכן כלל, כי פירושו חזרה למצב שאי-אפשר היה לשאתו ושבגללו פרץ המשבר. לחזור להסכם שביתת הנשק פירושו לעבור את כל נתיב הייסורים מחדש ולהגיע שוב לידי התפוצצות. ההסכם לא מנע מעשי איבה והתפרעות. הוא שימש מסווה להם. ממשלת מצרים יכלה להעמיד פנים כלפי חוץ כי היא מתנהגת כמדינה בת-תרבות - הנה יש לה הסכם שביתת נשק עם ישראל - ובו בזמן היא ביצעה כל מעשה איבה נגד ישראל שרק יכול לעלות על דעתה, לעת-עתה פרט למלחמת תנופה גלויה. בניגוד להסכם שגזר על כל פעולת איבה היא עשתה שמות בביטחון החיים בישראל על-ידי כנופיות המרצחים, הטילה על ישראל הסגר ימי, קיימה חרם כלכלי, ובלי הרף הסיתה את המוניה נגד ישראל והטיפה והתכוננה בפועל למלחמה כדי להביא על ישראל כליה. התוצאות היו מצב של סערת רוחות מתמדת, מירוצי זיון, פיתויים למעצמות להתערב לטובתן, בזבוז נפשע של אמצעים, הזנחת הפיתוח והדאגה להמוני העם וסכנה מתמדת של מלחמה. האומנם לכל אלה אנו מוזמנים לחזור?

בנקודה זו נסתתמו טענותיו של ב. הוא שאל אם עודנו בסיני - האם לא הבטחנו להוציא את כוחותינו? אמרתי כי קיבלנו עלינו לפנות את סיני לאחר שיוקם הכוח הבין לאומי. אין כל היגיון להפקיר שטח זה על-מנת שייהפך שוב בסיס להתקפות-דמים.

שאל: ,אבל אינכם תובעים שטח זה לעצמכם? אינכם חולקים כי הוא חלק ממצרים?"

אמרתי: "לא, איננו תובעים שטח זה; אם כי אין זה חלק ממצרים ממש, הרי מבחינה פורמלית נמצא שטח זה תחת ריבונות מצרית זה עשרות שנים. אומנם למעשה אין למצרים כל תועלת כלכלית ממנו. זהו מדבר שממה שאין בו שום ברכה לאלוהים ולאדם (באומרי "לאלוהים" שכחתי לגמרי את הר סיני) והתפקיד הממשי היחיד שמדבר זה מילא בשנים האחרונות לא היה אלא זה שהוא שימש בסיס להתקפות על ישראל ועניבת-חנק על השיט הישראלי במפרץ ים סוף - למעשה על כל שיט לאילת. כאן הסברתי במפורט עניין מפרץ אילת, המצר והאיים, ושליטת התותחים המצרים עד כה על כל אונייה שניסתה לעבור במצר."

"ובכן מה יהא עתידו של חצי האי?" שאל. אמרתי כי שאלה זו נתונה למשא ומתן של שלום. הן איננו מגבילים את המשא ומתן בשום תנאי מוקדם. - אבל אתם מוכנים לפנות את כל השטח הכבוש?

הוצאתי את רצועת עזה מהכלל. בפירוש לא הוצאתי מהכלל את החוף המערבי של המפרץ והאיים, כי הייתי מסתבך ללא מוצא והסתפקתי בהסברת חיוניות השיט במפרץ והחלטיות זכותנו עליו. על רצועת עזה אמרתי כי שטח זה מעולם לא היה בתחום מצרים וזו מעולם לא תבעה ריבונות עליו. החזקת מצרים בשטח הוכרה בהסכם שביתת הנשק, אבל כיוון שהיא הפרה הסכם זה, ובצורה הממארת ביותר דווקא מרצועת עזה, פקעה זכותה גם להחזיק ברצועה. אמרתי על הרצועה כי זו הייתה אצבע תקועה בצלעותינו. ההתקפות המתועבות (most revolting) ביותר יצאו מהרצועה. סיפרתי על רצח הילדים בתפילתם בכפר החב"די. הסברתי כי דווקא סמוך לרצועה יישובנו צפוף ואיך הפכו חייו לגיהינום עקב ההתנפלויות הבלתי-פוסקות. הוכרחנו להעמיד את אנשינו במבחנים העליונים של חוסן אופי, לגייס את תכונותיהם המוסריות הנעלות ביותר למען יחזיקו מעמד, אבל על ידי כך נוצר מצב בלתי אנושי. חזרתי והדגשתי כי המצרים עצמם קיפחו זכותם על הרצועה. ואחרי הכל, אם יהיה משא-ומתן של שלום, הריהם חופשים להגיש כל תביעה. איננו מגבילים אותם בשום תנאי קבוע מראש ואל יגבילו אותנו.

חוט השיחה ניתק על-ידי הופעת הכיבוד. משרת זקן, זקוף וארוך שפם, כולו אומר כבוד והדרת שיבה, מבהיק בלובן בגדי השרד שלו, ניצח על ההגשה. היה ברור כי לא ל-Vice-roy [משנה-המלך בהודו בימי השלטון הבריטי] אחד הוא הגיש מאכלות ומשקאות. אמרתי למארחי: ייregime l'ancien c'est que parait II" [זה נראה כמשטר הישן]. ענה: "aussi regime nouveau le "C'est [זה גם המשטר החדש].

לאחר ההפסקה הקצרה אמרתי כי יש בעיה אחת מיוחדת ומסוימת והיא השיט בסואץ. ארשה לעצמי להציע לו ולחבריו כי יפנו לנאצר וינסו להסביר לו איזה שחקן-קלפים גרוע הוא. על ידי ההסגר על ישראל הוא נתן פתחון פה להאשימו בהפרת התחייבות בין לאומית ולפסול זכותו לשלוט בתעלה. האמת היא כי אף על פי שלא מחינו בפומבי נגד ההלאמה, אנו פוסלים בהחלט את נאצר כשליט יחיד בתעלה ומחייבים משטר בין לאומי כל עוד לא הבין כי עליו להתיר שיט ישראלי. אנגליה וצרפת אינן נלחמות את מלחמת ישראל, אבל הן ניצלו את המצב שנוצר על ידי פעולתנו כדי להיכנס לתעלה. אלמלא האפליה נגדנו היה להן הרבה פחות יסוד לעשות זאת. אני מציע להם פנייה ישירה לנאצר בעניין זה, אבל אם יראו לפרסם החלטה גם על תעלת סואץ ואם יש בדעתם לתמוך בהלאמה, עליהם להדגיש בכל תוקף את עקרון אי האפליה בלי שום יוצא מהכלל, כמו שעשתה הוועידה בבומביי.

הוא חזר שוב לעניין ההכרה בישראל כאבן-נגף עיקרית לכל ניסיון להביא את הערבים למשא ומתן. אמרתי: "אבל בלי זה הן אין כל ערך לכל ניסיון שהוא". ושוב הזכרתי כי כבר הכירו למעשה בישראל על ידי הסכמי שה"ן [שביתת הנשק], ולכן מה החידוש? והוספתי: "אם רצונם בכך ואם הדבר יספק אותם - הרי עם כניסתם למשא ומתן יוכלו להצהיר כי אין פירושה של כניסה למשא ומתן זה דווקא הכרה רשמית בישראל".

".way nonsensical do it in a only can they nonesense rationalize to want they If".

[אם רצונם לתרץ איוולת הם יכולים לעשות זאת רק בדרך אווילית]. ומה כל ההתלבטות הזאת לגבי ההכרה בישראל? הייתה לנו הצדקה הרבה יותר גדולה לא להכיר בממשלת מצרים. מיהו נאצר ומיהם חבריו? כנופיית קצינים חמומים וחסרי כל ניסיון, שתפסו בידם את השלטון בכוח הזרוע והם מחזיקים בו בדרך של רודנות במערומיה - ללא בחירות, ללא פרלמנט, אפילו ללא מפלגה עממית או מפלגה כלשהי. הן מבחינה זו אין לנאצר אפילו מה שיש לחרושצ'וב! ובכל יום הוא עלול להירצח או להיות ממוגר. הן יש לו יותר אויבים במצרים מבכל שאר הארצות יחד. אף על פי כן אנו מוכנים לקבלו כעובדה - כמי שהשלטון הממשי כרגע בידו - ולהיכנס איתו להסדר.

בנדרנייקה שאל: "ומה יהיה אם הפגישה תיכשל? כלום לא יהיה יותר רע?" ובטרם פתחתי פי לענות, אמר: "ודאי תגיד כי המצב אינו יכול להיות יותר רע משהינו עכשיו". אמרתי: "בהחלט! יותר רע לא יוכל להיות, יכול לחול שינוי רק לטובה. אם ייפגשו - כבר בזה תהיה ברכה. ואפילו ייפרדו מבלי להידבר, מכיוון שנפגשו פעם - ייפגשו שוב ושוב. עצם הפגישה תעיד על רצון טוב, וזה עכשיו העיקר". הוספתי כי אומנם אפשר לטעון כי גם השלום הגמור אינו ערובה בפני התפרעויות. אבל מה המצב? אם לא יתגלה "שינוי בלב" ונניח תושג חזרה למצב הקודם, ברור כי תתחדש שפיכת דמים ואז חוזר שוב הכל לתוהו ובוהו. לעומת זה אם היה המשא ומתן והושג הסדר, הרי זה רק הודות לרצון טוב, ואז אותו הרצון הטוב ידאג שלא תהיינה התגרויות. ואחרי הכל הרבה יותר קשה להפר ברית שלום מלפגוע בקווי שביתת הנשק.

בנדרנייקה הסכים ובזה נסתיימה השיחה שארכה שלושת רבעי שעה 12.05 – 12.50. הוא הודה מאוד וכמדומני בכנות גמורה על השיחה הזאת ועל הרעיונות שקלט בה. אמר כי כמה רעיונות שהובעו נראו לו מעניינים ביותר.

מצדי התרשמתי כי היה הפעם הרבה יותר רציני ומתעמק בסוגיה מבפגישתנו הראשונה. על כל פנים לא היה כל ספק לגבי היותו חופשי מטינה, מעוניין מאוד בבעיה, מבין חומרתה ומוכן להקשיב רב קשב להסברתנו.

חשבתי כי כיסיתי כבר את הוצאות טיסתי לדלהי וגם הצדקתי את בואי הנה אתמול, על חשבון האסיפה הפומבית, שכן אילו באתי היום, הייתי מחמיץ את ההזדמנות לראות את ראש ממשלת ציילון לפני הישיבה הראשונה של ראשי מדינות קולומבו שנועדה ל-3.30.

חיכינו לידיעה כלשהי מלשכת ראש ממשלת הודו. כשבוששה לבוא, טילפן אלישיב לשאול. נאמר לו כי הבקשה נמסרה לראש הממשלה אבל הלה טרם אמר דבר.

ארוחת-צהרים אכלנו יחד עם כל חברי משלחתנו לאונסקו. סמבורסקי ורעייתו, אבידור ואבנון. עד 3 לא קיבלנו שום ידיעה מנהרו - משמע שהוא נכנס לישיבה מבלי לראותי.

כל אחר הצהרים כתבתי יומן. חידשתי כתיבתו אתמול בבומביי והמשכתיה הבוקר, וזה לאחר הפסקה של 12 יום! השארתי מאחורי את הפער והתחלתי ביום א' של אתמול.

גם לאחר גמר הישיבה – ודאי בשש – לא הגיעתנו שום ידיעה מלשכת ראש הממשלה.

ניסיתי להירדם ונבצר ממני. לא הצלחתי להתפרק מהמתח. גם הרעש מסביב שלל כל אפשרות של תנומה: דפיקות ונקישות וריצה מכל צד וצעקות זוועה מחרישות אוזניים. תחי עבודת הבניין!

דיברתי עם אבי בבומביי. מסר לי תוכן שארית מברק התדרוך. ובכן - סכנת השתלטות ברית המועצות במזרח התיכון החמירה, נאצר ו[נשיא סוריה שוכרי] קוּוַתלי הם הֵמה חורשי הרע הכורתים ברית עם השטן הקומוניסטי, ולכן יש לסלקם. כל אלו אמיתות נצח ועצות מעשיות בתכלית; התביעה לסלק את נאצר מלבבת בייחוד לאחר שהניסיון הנמרץ ביותר שנעשה כדי להשיג את סילוקו - העלה חרס; ובמיוחד מתאימות סיסמאות אלו באופן הנמלא ביותר למאמץ הסברתנו בבירת הודו.