יום ד', 7/11/1956  -  הודו - בומביי

 

התעוררתי הבוקר תוך כאב חריף בעין השמאלית, שלא פג זמן רב.

אנגליה וצרפת הודיעו על הפסקת אש במצרים, אלא אם כן יותקפו. אידן הודיע כי מטרת המבצע - להפריד בין כוחות ישראל ומצרים [בפורט-סעיד] - דבר שלא היה ולא נברא! – "הושגה במידה רבה".עכשו הם מחכים לכוח הבין לאומי (נקרא לו כבי"ל) ואז הכל יבוא על מקומו בשלום. לא ברור בשום פנים מה אנו בתמונה הזאת.

בינתיים ההכנות להקמת כבי"ל הן ב"מלוא הקיטור". בין המתנדבות גם פקיסטן. נזכרתי בהגדרת נהרו למדינה אהודה זו.

הידיעות מאמש על הפצצת ערים בישראל לא אושרו. נראה כי הופרח "ברווז".

אידן השכיל לענות על איגרת בולגנין בלשון השומרת על כבודה העצמי של אנגליה. ה"פורין אופיס" עודנו יודע לכתובו!

נתקבל מברק מיעקבסון בבנגקוק כי הביקורים שלי בלאוס ובקמבודיה אושרו סופית. עדיין ספק בידי אם אקיימם ואאריך היעדרי מהארץ עד לתוך דצמבר. כן לא ברור אם אתעכב או לא אתעכב בטהרן. לפני ימים אחדים הגיע מברק מדוריאל, כי ב-30 באוקטובר בבוקר קיבל סוף סוף תשובה חיובית ממשרד החוץ: ראש הממשלה ושר החוץ מוכנים לקבלני ומסכימים כי הדבר יתפרסם, אפילו מראש. כעבור שעתיים טילפנו לי לעכב כל פעולה משום הידיעות שנתקבלו. זהו אחד השבבים שהתעופפו בהיחטב היער.

בשבועון ההודי-אנגלי Current (זרם) מאמר ראשי ארסי ביותר על ישראל. יש בו דוח על מסיבת העיתונאים שכולו התקפה אישית עלי. באותו גיליון ממש מאמר אחר המלמד זכות על ישראל.

מהמאמר הראשון:

"הציר הבריטי-צרפתי-ישראלי דחק קץ המלחמה במזרח התיכון. --- צר מאוד כי היהודים הפיקחים (shrewd) בישראל הלכו שולל אחרי האימפריאליזם הרקוב של בריטניה השמרנית ואחרי הסוציאליזם המזויף של צרפת. --- איש אינו מתעלם מהתגרותם של מצרים ומדינות ערב בישראל, אבל מותר היה לצפות להבנה מצדה כי על-ידי הצטרפות לציר האנגלי-צרפתי היא ממיטה אסון על אותו חלק תבל, אם לא על תבל כולה".

מהדוח [על המסיבה]: "כל מאמציו [של משה שרת] היו מכוונים לא לרכוש ידידותה של הודו לישראל אלא לשבור את ידידותה למצרים".

מהמאמר השני (כתוב על-ידי חבר פראג'ה):

"אל נשכח כי אפילו ממשלת נהרו נהגה בישראל כאילו הייתה רמוּצה בין אומות אסיה. --- הכרת ישראל נדחתה לזמן רב. עד היום לא קושרו איתה קשרים דיפלומטיים, חרף פניותיה הרבות. קהילייה זערורית זו, מכותרת מדינות ערביות אויבות, עשתה צעדים מהירים קדימה. עַמָה הנועז והעובד קשה עורר את התפעלותם ואפילו קנאתם של אחדים משכניו".

--- להלן מסופר על ההסגר הימי שהוטל על-ידי מצרים על ישראל, "אם כי אין הדבר יכול להצדיק את תוקפנות ישראל נגד מצרים, בייחוד כשהעניין תלוי ועומד לפני או"ם (!?). אבל אם יש מקום להמתקת הדין כלפי ישראל אין שום מקום ללימוד זכות על בריטניה וצרפת" וכו' וכו'.

שלחתי מברק לבן-גוריון על בעיית פגישתי עם אנשי ועידת קולומבו. שוב חיברתי מברק ל"דבר" על כל פרשת גילוי הדעת שנתקבל בוועידה אמש. הברקתי לוולטר לציין כי בדואר שנתקבל אתמול לא היה דבר בשבילי מהמשרד.

ביקרני זקן הודי, פטיל שמו, המתדפק על דלתי זה ימים. טיפוס של אידיאליסט מעשי. עומד בראש איזו תנועה קואופרטיבית במסגרת הפראג'ה, מארגן חבורות צעירים לפעולה בכפרים, ביקר בארץ ומלא התלהבות, מתאונן מרה על מיעוט ההסברה הישראלית בהודו ועל המושגים המסולפים והמוטעים המשחיתים כאן כל חלקה טובה.

לבסוף אמרתי כי לגבי כל מכלול הבעיות אני מציע להפסיק ויכוח כללי ולבחור בוועדת ניסוח. ממילא יבואו בה לידי ביטוי גישות שונות לשאלות השונות אם ישנן כאלו, וחילוקי הדעות יתלבנו מעשית בתהליך של חתירה לסיכום משותף.

נסעתי לקונסוליה כדי לא לאחר את הדואר הדיפלומטי היוצא היום לארץ. כתיבת היומן נפסקה מאז באתי לבומביי ושלחתי רק תצלומים עם גזירי עיתונים ופתק חטוף לצפורה. אכלתי צהריים עם אבי ורחל, שיחסם אלי כל הזמן נוגע עד הלב.

חזרתי למלון ושכבתי רבע שעה. גם בבוקר גם עכשיו גייסתי את רחל צברי לטפטף לי בעיניים.

בבואי לוועידה תפס אותי עיתונאי הודי, נציג רויטר: אייזנהאור נבחר ברוב גדול - מה יש לי להגיד? מובן כי היו בפי רק ברכות ואיחולי כל טוב.

נתקיימה ישיבה ראשונה של ועדת הניסוח, שנבחרה בהיעדרי ושהוכנסתי לתוכה - שוב עם עוד חמישה: הודו, בורמה, אינדונסיה, יפן וציילון. היושב ראש היה האינטליגנט האינדונסי, צח הלשון האנגלית, סוּג'אטמוֹקוֹ. העניינים התנהלו בכבדות והייתי פעיל מאוד בהוצאת העגלה מהבוץ פעם אחרי פעם. הגענו לשני הסעיפים שאיזמלם בבשרנו: תעלת סואץ והשלום במזרח התיכון. היפנים ראו לכלול שניהם בנייר העָנֵף שהגישו והציעו נוסחי החלטה. הנוסח על סואץ הניח דעתי בנסיבות הנתונות. ברור כי היה בו אישור זכותה של מצרים להלאים אך הוצגה בה בלשון ברורה וללא עקיפין תביעת השיט החופשי לכל והוכנס בה רעיון חשוב על ערובה בין לאומית לחופש השיט. קיבלתי נוסח זה ורק הצעתי להוסיף אחרי "חופש השיט לכל" את המילים "בלי יוצא מהכלל". לעומת זה הניסוח לגבי המזרח התיכון היה מעורפל ומבולבל והצעתי להעמיד את הסעיף על שלושה עיקרים:

1) היעדר השלום משמש פתח להתערבות מבחוץ;

2) על כל הנוגעים בדבר להימנע מכל מעשה-אלימות;

3) על הצדדים להיכנס למשא ומתן ישיר כדי להגיע להסדר שלום של קבע.

פרץ ויכוח על המשא-ומתן הישיר והיה לי מאבק קשה, בייחוד עם האינדונסי. הוא טען כי זהו מונח המפחיד ומרתיע את הערבים יותר מכל סיסמה אחרת ומוטב להימנע מלהשתמש בו. טענתי כי ללא משא-ומתן ישיר לא רק שלא יצא שם דבר אלא ההתפשרות עם היעדרו פירושה התפשרות עם סירוב הערבים לעשות שלום. ענה כי הוא מבין ומסכים אך מה לעשות וכו' ולכן מוטב לומר משא-ומתן באמצעות או"ם או בחסות או"ם. היה ויכוח אין סוף אם באמצעות או בחסות. עדיין לא ויתרתי על המשא-ומתן הישיר ולחצתי שוב ושוב ודחקתי את חברי אל הקיר. בשם בורמה - במקום צ'יוּ ניֶן שחלה - ישב ידידי היקר באדם או טאנט, מזכירם של או נו ובא סווה. שאלתיו point blank מה דעתו. אמר: אני באהדה גמורה לך, אך למען יתקבל הדבר על דעת הצד שכנגד מוטב לא להשתמש במילה "ישיר".

יצאתי והוצאתי חברים מהוועדות ודיווחתי על המצב. ברקת היה מרוצה מאוד מהסעיף על סואץ, ואילו דוד היה מוכן לקרוע אותי לגזרים על שום שהוספתי רק "exception without" ולא "whatsoever exception any without". סוף שנתקבל המבנה שהצעתי לסעיף, בלי [מו"מ] "ישיר" אבל בתביעה לצדדים להיכנס למשא-ומתן תחת חסותו (auspices the under) של או"ם. חשבתי שהשגתי כל מה שיכולתי במצב הנתון.

באמצע הישיבה נכנס הבורמני טקין ציט מאונג, עכשו שר ההסברה, אולי הטוב שבידידינו ברנגון. בידו היה עיתון אחר הצהרים והוא הושיטו אלי והצביע על קטע. קראתי. הכותרת: we won't give up territory seized, says Ben Gurion - "לא נוותר על שטח שכבשנו, אומר בן-גוריון".

גוף הידיעה: "ראש ממשלת ישראל, דוד בן-גוריון, אמר בשידורו אמש כי איי טיראן וסנאפיר הינם עכשיו טריטוריה ישראלית. איים אלה, במבוא מפרץ עקבה, נלכדו על-ידי כוחות ישראל בהתקפתם על חצי אי סיני. מר בן-גוריון אמר כי שני האיים היו טריטוריה עברית במשך כל תולדות העם היהודי. מר בן-גוריון אמר כי כל חצי אי סיני נמצא בידי ישראל לאחר מערכה נהדרת (magnificent combat).

שוב אשר יגורתי - ועד חורמה! תיאבונו [של דוד בן גוריון] הולך וגובר עם האכילה. לכתחילה נאמר כי יצאנו למערכה וכבשנו אשר כבשנו לבער קיני מרצחים ולהכרית בסיסי משלחיהם והנה עכשיו פלשנו כבר לא רק לסיני אלא לנבכי קדמוניות התולדה ויצרנו תורה חדשה להוכיח כי שטח זה שלנו מעיקרו. אם אותם איים הם נחלת ישראל מימי קדם, במה נגרע חלקו של הר סיני בעצמו ובכבודו? הן הוא לכל הדעות מילא בהיסטוריה הישראלית תפקיד לאין שיעור כביר ונערץ משני האיים העלובים הללו! אבל אם הר סיני שלנו הוא, מה בדבר הנהר הגדול נהר פרת? ובכן צדוק צדקו תעמלני ערב, כל המסיתים והמשסים שאנו שופכים חמת זעמנו עליהם בשל דיבותיהם ועלילותיהם, כשהם מכריזים כי פנינו לכיבוש ולהתפשטות ואין קץ לתאוות השתלטותנו ועל כל פנים אנו מהווים סכנה לכל ארצות ערב שמסביבנו!

רתחתי וסערתי וכבשתי זעמי ואמרתי: ילך האיש בשם אלוהיו! הן אמרתי לו פעם - באותה השיחה בביתו בתל-אביב, מייד לאחר הבחירות האחרונות, כאשר הודעתי לו כי לא אכנס לממשלה החדשה: "לך בכוחך זה והושעת את ישראל" [ר' שופטים ו' 14]. ילך בדרכו ונראה במה יסתיים הדבר. האין הוא רואה איזה סכסוך חדש וחמור הוא מזמין על-ידי הצהרות כאלו? או איזה כישלון ואכזבה הוא מכין לאומתו? נזכרתי בשושנה הקטנטונת, בת שלוש או ארבע, ילדה שכולה אש וגופרית, חניכת בית היתומים בצפת שניהלוהו אחיותי בשלהי מלחמת העולם הראשונה, כיצד הייתה עולה על איזה אבן גבוהה, ניצבת על שפתה ואמרה: "אחת, שתיים, שלוש! יהיה מה שיהיה! אמות-אמות, אחיה-אחיה! קפוץ!" והייתה משליכה נפשה מנגד וקופצת - או יוצאת בשלום או נופלת ונחבטת. זהו בערך הגיונו של ראש ממשלת ישראל כשהוא מחליט לקפוץ לתוך הרפתקת מבצע סיני.

בוועדה חילק היושב-ראש בין החברים את מלאכת ניסוח ההחלטות. אותי כיבד בחיבור החלטה על כלליות החברות באו"ם ובמיוחד על קבלת סין ויפן, סוֹנֶה [היפני] תיקן מייד: "יפן וסין!" נעניתי.

חזרנו למלון. בא לידי עיתון אחר של אחר הצהרים ובו בדיוק אותו דוח על דברי בן גוריון, בתוספת רבת משמעות: הוא הוסיף כי דגל ישראל מתנוסס עכשיו מעל לשני האיים השומרים על המבוא ל"מפרץ עקבה" (ודאי אמר "אילת"). חכו רגע, אמרתי לעצמי: האין איים אלה נחלת ערב הסעודית, אשר הרשתה למצרים לעשות בהם כבתוך שלה?

נסענו לקבלת פנים פומבית שנערכה לבאי הוועידה על ידי מפלגת פראג'ה - באותו Cricket Club מועדון שבו נתקיימה המסיבה היהודית. נראה כי המקום מועד לפורענויות כאלו. תפסנו אחד השולחנות, כל החבורה הישראלית, לרבות הקונסול ורעייתו, אך מייד באו סדרנים והובילוני אחר כבוד אל השולחן הראשי. הושבתי בין היוגוסלבי בקריג' לבין הודי זקן אחד. היוגוסלבי פנה אלי בבת-צחוק רחבה ואמר כי ברצונו לברכני על הצלחתי. תמהתי איזו הצלחה? אמר כי השגתי בוועידה תוצאות מפתיעות על-ידי המאבק שערכתי. "הגינות על עניין רע בתכלית, שאני שולל אותו לחלוטין, אך הגנתך הייתה מזהירה ואני מודה בזאת ללא כל היסוס והסתייגות". בינתיים פנה אלי אותו הודי זקן ונכנס לשיחה הודי אחר שישב לצדו. התברר כי הזקן הוא Sir Chitilat Mehto, אחד מקברניטי תעשיית האריג של בומביי ומאילי הבנקאות שלה ואילו שכנו הוא ראש לשכת המסחר ההודית של בומביי (להבדיל מהבריטית). הזקן התחיל חוקר אותי נמרצות על כוונותינו ומזימותינו בחצי אי סיני. טוב, הפסקתם את האש, אבל מה הלאה? הנה קראתי כי ראש הממשלה שלכם אמר כך וכך. ובכן אתם כן נושאים נפשכם לכיבושים נוספים ואין כאן רק שאלה של ביטחון. הסברתי לו עניין השיט לאילת וכיצד תחבורת הים בין שני נמלים שלנו מחובלת על-ידי תותחים מצרים. לא נחה דעתו ונשאר כולו טעון חשדות. על פי תגובתו - וכן על-פי תנופת ידו של צ'יט מאונג בהצביעו על פינת העיתון - ראיתי בעליל את רושם הידיעה ברחבי תבל.

חזרתי למלון וחיברתי טיוטת החלטה על עקרון הכלליות בקבלת חברים לאו"ם ועל אי דחיית קבלתן של יפן וסין ושלחתי את הנוסח ליושב ראש ועדת הניסוח כאשר הבטחתי.

ארוחת ערב של כל משלחתנו עם הגרמנים. סעדנו בחדר האורחים שלי. אורחינו היו שניים: אולנהאור, שבעיקר לכבודו נערכה הסעודה, ומזכירו פּוּצְרוֹט (איזה שם!), יהודי. אולנהאור נתגלה כאיש חמודות גמור. שוחחנו ארוכות וקצרות על כל נושא שבעולם. סיפר על הצלחת ס.פ.ד. [מפלגתם] בבחירות עירוניות כעל בשורה טובה לקראת הבחירות הכלליות הבאות. בתשובה לשאלותי שלל כל סגולה מוסרית מאדנאור, שהציגו כאיש חשבון קר וכבעל תככים, אבל הודה כי בפרשת "השילומים" נהג הישיש בהגינות למופת, נוכח התנגדות עזה שקמה בקרב מפלגתו ותוך הישענות על עמדת ס.פ.ד. חברו הצעיר הגדיר: "הזקן ידע כי דרכה של ממשלת בון לארה"ב מובילה על פני 'שילומים' לישראל. טוב שהם חשבו כך". שררה אווירה חמה וידידותית ביותר.

אחרי הארוחה נשתייר דוד. כולו נסער מההכרזה על האיים ומהנפת הדגל. טקין צ'יט מאונג בא גם אליו - ובאוזניו דיבר משפטים. אמר: "הן הייתי אצלכם וביקרתי באילת. הסברתם לי בעיית השיט אך מעולם לא אמר לי איש מכם כי אותם איים הם לאמיתו של דבר שלכם! איך זה פתאום מתגלה לכם עניין כזה ובן-גוריון מכריז עליו באוזני העולם?"

בינתיים נשמע ברדיו סיכום נאומו של בן-גוריון בכנסת, כנראה למחרת שידורו בקול ישראל. לפי מה שנקלט, הוא הכריז כי לא נפַנה שעל אדמה בסיני. אגב כך ציין כי שטח חצי האי הוא כ-60,000 ק"מ מרובע, פי-ארבעה ממדינת ישראל כולה. כן קבע כי לא ניתן לחייל זר (זאת אומרת לכבי"ל) להיכנס לשטחנו - בין הריבוני בין הכבוש. הרושם מהשידור הוא כי דיבר כשיכור ניצחון. עצם הביטוי "combat magnificent" בעיתון מעיד על זחתנות קיצונית. הרי שאנו ממרים פי או"ם בשני עניינים - לא ניסוג ונתנגד להצבת כבי"ל. ברור כי מוקד המערכה יועתק עכשיו בבת אחת מאשמת הפלישה להתנקשות בסמכות או"ם.

דוד הפציר כי נשלח שנינו מברק לבן-גוריון, נסביר לו כיצד משתקף מצבנו ונקשה על התבונה שבהכרזות מרחיקות כאלו מראש. די לנו שאנו כבר מתעלמים מהחלטת או"ם שדורשת מאיתנו לסגת ולפנות. למה נתגרה מראש על-ידי הכרזה כי לא נפנה בשום פנים. נסתפק בעובדת ההחזקה ונראה כיצד ייפול דבר.

בינתיים פרץ ויכוח בינינו לבין עצמנו.

דוד: "הן תודה כי עם כל הצרות שיפר מבצע זה את מצבנו לאין שיעור, אלא נכון כי אין להוסיף צרות לחינם. בהכרזות על כל פנים אין כל צורך והן עלולות רק להזיק".

אני: "ודאי שאין כל טעם ושכל בהכרזות מפוצצות כאלו - אפילו לשיטתו של בן-גוריון מוטב להניח לזמן כי יעשה את שלו, אבל אינני יודע בשום פנים אם באמת שוּפר המצב. מה שאני יודע הוא כי קוממנו את העולם כולו: "או"ם, אסיה, ברית המועצות, ארצות הברית. הרחקנו את השלום עשר מעלות אחורנית. אנו רחוקים עדיין מהיכולת לערוך מאזן ולשקול את השכר שבהנחתת מכה כה אנושה למצרים ולנאצר ולחזית הערבית כנגד כל ההפסדים, שנתגלו ושאולי עוד עתידים להתגלות. ולוואי ויתבדו חששותי העמוקים.

במשך היום קיבל ברקת מברק מלבון המאיץ בו לחזור. הוחלט במפלגה לשגר משלחות של הסברה למרכזים שונים בעולם ועליו הוטלה השליחות לארצות הסקנדינביות - זאת אומרת בעיקר למפלגות הסוציאליסטיות. ברור כי ברקת לא יוכל לנטוש את המערכה בוועידה בטרם תינעל, אבל אדרבה, תצאנה משלחות לעולם הגדול, יתנסו עוד ועוד כמה חברים במשימה מייבשת-מוח ושוברת-גב זו, יתבשלו בקלחת ויטעמו טעמה של עמידה בשער. רק לברכה יהיה הדבר - אפשר גם כלפי חוץ, על כל פנים כלפי פנים.

אחר חצות חיברתי את המברק לבן-גוריון וזה לשונו:

"לרה"מ. חובתנו להודיעך מצבנו. לאחר שהכרזנו בעבר שוב ושוב כי לא ניזום מלחמה ולפי רושם שאין לעוקרו יזמנוה תוך תהודה ותגובת-שלשלת עולמית, וכן לאחר שהכרזנו פעמים אין ספור כי אין פנינו לכיבושי שטח ואף על פי כן כבשנו שטח גדול על מנת להחזיק בו; הרי טענתנו לגבי האיים כי הם שלנו מקדמת דנא מערערת שארית האמון שרוחשים לנו ידידינו המעטים והנאמנים עד כה. עצם הכיבוש, ההחזקה וההתנגדות לכוח זר שאיננו באים לחלוק על הגיונם מבחינתנו, אך שפירושם המריית או"ם לאורך כל הקו, עלולים לחדש המשבר שעמדנו בשלבו הראשון אך ספק עם נעמוד בשני. הוועידה עצמה אינה מכרעת, אם גם פרט לבורמה אין לנו באסיה עמדה כמוה, אבל היא בכללותה מרכזת מיטב דעת הקהל שיכולה להיות לטובתנו ביבשת זו ומשמשת מודד נאמן. דבר אחד אם אנו מחזיקים עובדתית ומסבירים כי לא נוכל להחזיר המצב לתוהו ולהפקרת חיים וזכויות של ממש. להסברה כזו יש הבנה. דבר אחר אם אנו מכריזים מראש על כיבוש לצמיתות מפני שכבשנו או מפני שאנו דוגלים בזכות היסטורית. הגנתנו כאן על אלה יצא שכרה בהפסדה והיא תביא להתמוטטות מעמדנו המוסרי. היוגוסלבי שהתנהג כאויב מושבע בירך היום פרטית על הצלחתנו בהגנה מזהירה על עניין גרוע. חוששנו שמכאן ואילך לא יספיק הכישרון וראינו לשתפך באחריות. אולי גם תבהיר על מי אנו נשענים מלבד כוחנו המעט שכן שתי משענות החוץ נראות לנו כקנים רצוצים - הראשונה [צרפת] מאי-כנות והשנייה [בריטניה] מחוסר יכולת ושתיהן מפני שאין זה להן עניין של חיים ומוות. הענית לבולגנין? משה. דוד.

לפני ששכבתי כתבתי גלויה ליורם בלונדון. יש כאן באחד הפַרקים מעין בית-צעצוע בצורת נעל גבוהה של אישה. הוא נקרא "Shoe Lady's OId" [נעל הגברת הזקנה]. יש גלויה המראה את תמונת הבית - מלבבת מאוד. כתבתי: "לנכדי ליורם /בית זה - נעל רם/ הסוליה רִצפתו/ השרוכים הם רשתו/ רק הגג שממעל/ שכח כי זה נעל!"

 

כאן לעשות קישור ל-192 – יש קטע על בית הנעל