יום ב', 5/11/1956  -  הודו-בומביי

 

בבוקר שמעתי מחנן מה שקרה אמש לאחר שהלכתי מהישיבה. היוגוסלבי שפתח סוף סוף את פיו התפרץ בהתנפלות פרועה עלינו. הדבר היה לגמרי לא לעניין – שכן דנו על ההחלטה המזא"רית - אבל הוא מצא לו שעת כושר זו לשפוך את חמתו על אנשי חרמו. הוקיע את תוקפנות ישראל והאשים את הוועידה בהקלת ראש בה ובמשוא פנים כלפינו. אגב כך השמיץ פתאום את דוד הכהן. אמר כי נזדמן לו להשתתף בוועידת המומחים הכלכליים (זו נתכנסה בעת ובעונה אחת עם הלשכה, כהכנה לוועידה והכינה חומר לוועדה הכלכלית שלה) והנה שם שמע נאומים של הנציג הישראלי שהיו סתם דיבורים בעלמא, ללא כל תוכן. ברקת ענה לחורפנו דבר – לדברי חנן בתקיפות מאופקת וברגש של כבוד עצמי רב. הצביע על הקושי שהוא נתון בו בקומו כאחד מבעלי הבית לנזוף באורח. אומנן האורח הפר כל כלל של נימוס החל על אורח בבית זר אך אין זה משחרר את בעל הבית מחובתו. עם זה הרביץ בו כהוגן והלה התנצל. הייתה זו שערורייה שאין ועידה אסיינית רגילה בה כלל ושררה מורת רוח כללית על התנהגותו של היוגוסלבי. במידה שתקרית זו תחיש את הצמידות המשונה בין יוגוסלביה לבין הוועידה הסוציאליסטית של אסיה נוכל לברך עליה כי גם זו לטובה.

בעיתונות מובלט עניין הכוח הבינלאומי ל"מערב-אסיה". רעיון זה שניסר זה ימים באו"ם נתגבש בהצעה קנדית שנתמכה מייד על-ידי ארצות-הברית לחייב את המזכיר הכללי להגיש תוך מ"ח שעות תוכנית מפורטת לגיוסו של כוח כזה, שיהא מורכב ממדינות שונות, פרט למעצמות האדירות. בינתיים מודיעים כי צבא אנגלי וצרפתי עומד להפליג היום מקפריסין ולנחות במצרים. עומדת להתקיים ועידת מדינות קולומבו – ראשי ממשלות הודו, פקיסטן, ציילון, בורמה ואינדונסיה – לדון על המצב הבין לאומי זאת אומרת קודם עלינו. המרד בהונגריה דוכא באכזריות איומה. ברית-המועצות הטילה במועצת הביטחון וטו על הצעה אמריקנית בעניין הונגריה וארצות-הברית יזמה מייד כינוס עצרת-חירום לשאלה זו.

"טיימס אוף אינדיה", בדווחו על פתיחת הוועידה אתמול נותן לי יותר שורות מלכל נואם אחר פרט ליושב ראש ולנציג האינטרנציונל [אולנהאור] – וזה לשונו:

Mr. M. Sharett, representing the Mapai Socialist Party of Israel, said that Israel had acted in "self-defence" after many "armed attacks & incursions into Israeli territory." He declared that there was no "justification whatever for foreign intervention in the Middle East situation." The Israeli delegate requested the Conference to address an emphatic appeal to the states engaged in the "new crisis" in West Asia to immediately enter into direct negotiations for effecting a lasting and comprehensive peace settlement.

הוגן בהחלט ובחירה נבונה של הפסקה העיקרית והעניינית לשעה זו.

בבוקר אספתי אצלי את החברים והכתבתי בנוכחותם מברק מפורט - דוח על השתלשלות גורל ההחלטה בענייננו. ביררתי כי עד עתה לא נשלחה אף מילה אחת ל"דבר" על הוועידה. עוד מטוקיו הברקתי כי מוטב ל"דבר" לשלוח נציג לוועידה. כשבאו החברים ושאלתי אמרו לי כי יש בידיהםpress collect  [זכות הברקה בגוביינא], והם ידאגו. איש לא עשה דבר ורתחתי. דוד הציע לי מייד כי אני אעשה את המלאכה ורתחתי עוד יותר.

מיהרנו למליאה. בספסלים הופץ חולק נוסח החלטה על מערב-אסיה המוגש להצבעה. הצצתי וחשכו עיני. זהו הנוסח הראשון, בטרם חלו בו התיקונים שבאו לספק במידת-מה אותנו. מה קרה כאן? הוספתי לעיין והתברר כי אין זה גם בדיוק הנוסח הראשון. אין שם המילה פלישה – invasion – גם לא הסגת גבול וכו'., אם כי נשארה מורת הרוח. לעומת זה אין שם כלל קריאה למשא ומתן ואותו פסוק נשאר ללא שינוי. ואחרון-אחרון, חזר וצץ הפסוק המביע אהדה למצרים כקורבן התוקפנות, אם כי אחרי שתי המילים האחרונות שולבו המילים על ידי שתי מעצמות אדירות. איזה מעשה תעתועים הוא זה? אילו מצאנו סתם נוסח ישן, אפשר הייתה זו טעות, אבל זוהי למעשה טיוטה שלישית אשר שום ישיבה של לשכה לא אישרה אותה. היד היוגוסלבים בדבר? ניגשתי מייד לאשוק מיטא והוא מיהר להרגיעני: נפלה טעות, יחולק עוד מעט הנוסח הנכון. באותו רגע פתח בא סווה את המליאה והודיע כי נתחלק נוסח לא נכון בסעיף הראשון, הוא יפתח בסעיף אחר ובינתיים יופץ הנוסח הנכון. ואף אומנם כעבור שעה קלה נתחלק הנוסח אשר אושר אמש. נשארה תעלומה שלא נתפענחה. אפשר הייתה זו טיוטת ביניים – בין הראשונה והאחרונה – ובטעות מסרוה לשכפול וחילקוה.

היפאני נתכבד בהגשת ההחלטה, הציילוני והמאלאי קיבלו עליות של תומכים. שלושתם אמרו מה שאמרו על ישראל – ברוח ההחלטה לפני ההצבעה קמתי והודעתי כי המשלחת שלנו תימָנע ואני מעוניין להסביר מדוע. גם הפקיסטני מסר אותה הודעה. היושב ראש פסק כי it is not necessary to explain. התפרצתי מאוד לעמוד על זכותי, לתבוע רשות דיבור ויהי מה ולדבר, אך החברים ריסנוני וטענו כי לא כדאי להמשיך בוויכוח, מוטב לנו כי העניין יסתיים והוועידה תצעד קדימה. אצלי נשאר משקע כבד.

נסעתי לקונסוליה לערוך עריכה אחרונה את המברק שחיברתי. מצאתי את אבי ואנשיו במצב של מתיחות. אתמול נודע כי אגודה מוסלמית אחת הדוגלת בידידות הודו ומצרים עומדת לערוך הפגנות שקטות ליד קונסוליות אנגליה, צרפת וישראל. אבי הזהיר את המשטרה, זו שלחה משמר והחבריא שלנו הועמדו במצב הכן.

חזרתי לארוחת הצהריים למלון. דוד החל מדבר על לבי כי אשלח מברק לבן-גוריון לברכו על ניצחון צה"ל. קשה היה לי מאוד להשתחרר מכבלי הסתייגויותי הנפשיות אך לבסוף הייתי מוכרח להודות כי דוד צדק וחיברתי מברק שחתמתי עליו "משלחת מפא"י". הנוסח אינו לעיני וצר לי שאין ביכולתי להעתיקו כאן.

נפרדתי מאלישיב שהחזרתיו לדלהי לוועידת אונסקו.

ללא כל הפוגה חזרתי לוועידה, לישיבה הראשונה של הוועדה המדינית. מהיום אחר הצהריים נתפרדה הוועידה לוועדות ורק בסיום תתכנס שוב המליאה לקבלת החלטות. אני וכסה במדינית, ברקת ורחל [צברי] בארגונית, דוד [הכהן] בכלכלית. חנן [בר-און] וסיני נודדים מוועדה לוועדה.

עד שנפתחה הישיבה חטפתי שיחה עם חבר ציילוני, משנהו של שר העבודה כמזכיר שני למפלגה. חקרתיו על אותו [פֶּרֶרַה] דה-סילבה, הטרוצקיסט, שישב לצידי בארוחת הצהריים של ראש הממשלה בקולומבו. נתן לי תיאור מעניין של האיש ודרכו. אמר כי קבוצה זו נטולת כל שורשים בחיי העם ואין לה שום להט לאומי ולכן גם אין נשקף לה שום סיכוי להתקבל על-ידי המוני העם כמפלגה פטריוטית. דה-סילבה זה החמיץ שעת כושר אחת ואיבד עולמו ללא תקנה. שעת הכושר באה עם הקמת ממשלת בנדרנייקה, כאשר פלג טרוצקיסטי אחד, זה שבהנהגת שר החקלאות, הצטרף לממשלה ופתח לעצמו דרך להתמזג עם מפלגת הרוב. אילו השכיל אז דה-סילבה אף הוא לעשות כן, היה מייד הופך לאישיות מרכזית בקבינט בכוח כישרונותיו וסגולותיו. אין ספק כי היה מתמנה סגן ראש-הממשלה ובמשך הזמן - אם בהגיע בנדרנייקה לפרקו או בהיהפך ציילון לקהילייה ובהיבחר בנדרנייקה לנשיא - הייתה נפתחת לפני דה-סילבה הדרך לראשות הממשלה. עכשיו הוא שוקט על שמריו, עושה הון רב כעורך-דין, סר לפעמים לבית הנבחרים, נושא את נאומו נגד הממשלה ופורש לביתו.

אשוק מיטא נבחר ליושב-ראש.

הפקיסטני קם והציע שתי תוספות לסדר-היום:

1) בעיית קשמיר;

2) בעיית אופיה הבלתי סוציאליסטי של מפא"י. הרי לך צרה חדשה! אומנם קלטה אוזננו עוד זמן רב לפני הוועידה כי המפלגה הפקיסטנית חורשת עלינו מזימה כזו - לפסול אותנו מלהיחשב כמפלגה סוציאליסטית בשל "דתיותנו" או משהו מעין זה, אך חשבנו כי העניין נתמזמז והנה בא גד! מייד החל הסוציאליסט הדגול מפקיסטן להרצות משנתו לגבי מפא"י. מפלגה זו אינה פתוחה אלא ליהודים – ערבים אינם מתקבלים לתוכה כחברים - משמע שהיא בנויה על אפליה דתית ועדתית - הווה אומר סמי מכאן כל סוציאליזם - ולכן לא יכירנה מקומה בוועידה זו.

הייתי בין המצרים. האפתח בדיון לגופו של עניין ואנסה לסתור שטנתו? הרי בזה כאילו אכיר בזכותו להעמיד כאן את מפא"י לבדיקה. לעומת זה אם רק אכפור בזכות הזאת ולא אכחיש את השטנה, יתקבל הרושם כי אני משתמט מבירור וכי עובדתית הצדק איתו.

קמתי ואמרתי כי הצעתו של החבר הפקיסטני תמוהה ביותר ועל כל פנים אינני מוכן לקבלה. אחת משתים - או שהכוונה היא להעביר תחת שבט הביקורת את כל המפלגות ולבדוק את זכותה של כל אחת ואחת, לאור עקרונותיה ופעולותיה, להיקרא מפלגה סוציאליסטית, כי אז מוכנה ומזומנה מפא"י להעמיד עצמה לבדיקה חברית יחד עם כל המפלגות ולהשתתף מצדה בבדיקת כשרותן הסוציאליסטית של חברותיה. אני מסופק מאוד בתבונתו המעשית של נוהל כזה, כי מפא"י תוצא כאן מהכלל ותשמש נושא לבדיקה מיוחדת היא בלבד, ואם יעמוד החבר הפקיסטני על הצעתו לא תהיה לי ברירה אלא להצביע נגדה ולהפילה. אך מכיוון שאגב הגישו את ההצעה הוא כבר פלש לגוף העניין ואמר מה שאמר, רואה אני להסביר ולהצהיר נחרצות כי אין בחוקת מפא"י שום סעיף המייחד החברות בה אך ורק ליהודים וסוגר שעריה בפני בן איזה עם או איזו דת שהיא. חמישה משמונת חברי הכנסת הערבים הם למעשה הם חברי מפא"י. אין ידוע לי מקרה אחד שערבי פנה להתקבל כחבר למפא"י ונדחה. אשר לשאלה אם הדרך הנאותה ביותר לקידום התנועה הסוציאליסטית בקרב המיעוט הערבי היא על ידי הצטרפות ערבים כיחידים למפא"י או שמא דרך יותר יעילה היא להקים תנועה סוציאליסטית ערבית שתפעל בברית מהודקת עם מפא"י – הרי זו שאלה לא קלה אשר מוטב להניח פיתרונה למעוניינים עצמם, זאת אומרת למפא"י ולבעלי בריתה בקרב היישוב הערבי.

לא קיבל מוסר הפקיסטני ושוב קם לחלוק ולחזור על טענותיו. הוא עצמו היה בארץ – נכון בהחלט ואפילו ביקרני במשרד החוץ - והוברר לו ללא ספק כי קיימת האפליה. שוב דיברתי ודחיתי טענתו וחזרתי על עמדתי העקרונית והוספתי כי במידה שבכלל רצוי לחברים לעמוד יותר על טיבה של מפא"י, כשם שלנו רצוי להכיר יותר מקרוב מפלגות אחרות, הרי היה סידור בוועידת רנגון כי מחוץ למסגרת הרשמית של ישיבות המליאה והוועדות נתקיימו פגישות חופשיות, בה הרצו נציגי כל מפלגה על המבנה שלה ותוכנית פעולתה וענו על שאלות. אדרבה, נחדש נוהג זה בוועידת בומביי.

סופו של דבר פנה אשוק מיטא לפקיסטני בהצעה כי לא יעמוד על התוספת לסדר היום ואגב כך הבטיח לו דיון מלא בבעיית קשמיר, אשר פראג'ה עצמה מעוניינת בבירורה, תוך הסתייעות במסגרת אחד הסעיפים העומדים ממילא על סדר היום. ראה הפקיסטני כי אין דעת הקהל מסביב לצדו והסכים לנטוש את המערכה.

בבואי למלון ישבתי תוך חריקת שיניים וחיברתי מברק ל"דבר" על פתיחת הוועידה והנעשה מסביבה ובתוכה.

נתקבלה ידיעה כי בארץ הוכרז על סיפוח רצועת עזה למדינת ישראל.

לפנות ערב נסענו כולנו לקבלת הפנים מטעם הקהילה היהודית, שנערכה באחד המועדונים הגדולים תחת כיפת השמים. מצאנו קהל עצום, הרבה מאות, יושבים ליד שולחנות. השולחן הראשי היה ענקי והוסבר לי כי אחרת אי אפשר היה לצאת ידי כל הארגונים והאגודות. שררה התרוממות רוח רבה. הישיש ניסים, ראש עיריית בומביי לשעבר, יהודי וציוני נאמן, נשא נאום נרגש מלא תהילות ודברי הערצה. הציג גם את יתר חברי המשלחת ואמר משהו לשבחו של כל אחד, וכל אחד קם והחווה קידה כלפי הקהל וקצר את יבול מחיאות הכפיים המגיע לו. אחר-כך היה עוד נאום אנגלי משכילי מאוד וארוך למעלה מכל מידה ולבסוף נאם [הרש-צבי] צינוביץ, יהודי פולני שנקלע לבומביי, דובר עברית, מבקר תדיר בארץ, נחשב כמדומני לחבר הוועד הפועל הציוני. הוא נטע זר בתוך קהל יהודי בומביי המורכב בעיקרו משני ענפים: בני יוצאי בבל ועדת בני-ישראל. אף על פי כן נשא נאום שבא לכפות עליהם הרים כגיגיות של צורות ביטוי וקביעת מסמרות אשר סלידתם בהם הייתה גלויה ומוכרחת.

בסופו של דבר נשאתי, כמובן, נאום ונישאתי על גלי אהבתי לבית ישראל נידח זה ואמרתי דברים יוצאים מן הלב עליהם ואליהם ועל בריתם עם הארץ ומשמעות המדינה בשבילם וכן על הזעזועים העוברים עלינו, פשרם ומהותם ומדוע באו עלינו ולמה אנו מייחלים מהם, ועל חומת הזרות ואי ההבנה המקיפה אותנו ובמיוחד על מעמדנו ביבשת זו וטעמה של שליחותי אל ארצותיה ובמרומז משהו על הקושי המיוחד המלווה את יחסינו עם הודו ותקוותנו להבנה ההדדית שסופה לבוא ועל נצח ישראל שלא ישקר לעולם ועוד. היה באמת נאום טוב, אולי לא כמו בטוקיו, אבל לפחות כמו בכלכותה, אם לא טוב מזה. נאום כזה יכולתי לשאת אולי גם בסינגפור, אך פה הקהל הרבה יותר משכיל וגם מאוד מגובש ביהדותו. ההתלהבות וההתרגשות היו לעילא ולעילא וכשעברתי אחר כך בין השולחנות ולחצתי ידיים נשטפתי בנחשולי אהבה והיו נשים שנפשן פשוט יצאה אלי מגאות הרגשות וזקנים שהזילו דמעה וגברים שסיננו מפיהם כל מילה עברית טובה שרק יכלו להעלותה מנשיית הילדות והיה חם ונפלא מסביב. בתוך כל אלה נתגלה לי емлякз (בן-עיר) מחרסון ודיברנו רוסית, ועם ייקים רבים קשקשתי גרמנית, וצפו יהודים מפרס ומאפגניסטן, ורבים-רבים ניסו אלי את הערבית השדופה שלהם ויצאו מכליהם לשמע המבטא הערבי האמיתי והביטויים הערבים העסיסיים. אין כמגע החי והישיר הזה עם אחינו בני ישראל באשר הם שם וכאשר הינם - לנחם ולעודד ולשטוף את הלב מכל הסחי שדבק בו ולרענן ולזכך את הנפש. אין כעמך ישראל גוי אחד בארץ!

רוב החברים נסעו לנשף ריקודים וזמרה הנערך לכבוד הוועידה על-ידי להקות פראג'ה. אני ודוד נסענו לאבי לארוחת ערב.

נתקבל מברק מ[לוי] בקשטנסקי בלונדון. ההנהגה הציונית באנגליה עומדת לפתוח במגבית-חירום בחודש זה. הם מפצירים בי לבוא ישר מאסיה ללונדון .עניתי מייד כי העניין בלתי אפשרי לחלוטין והצעתי את עצמי לשבוע השלישי בדצמבר. לא לחינם דאגתי לאשכול - המצב הכספי כנראה בא עד משבר ונעשה מאמץ להחיש גיוס כספים בכל המקומות ובכל הדרכים.

נתקבל מברק מגיורא כי גולדה ופנחס לבון מזהירים אותי מלהצביע בעד גינוי אנגליה וצרפת. זוהי תשובה למברק אחד שלי וזה עניינו. כשיצאנו למערכה להפריד בין ה"דבקים", זאת אומרת למנוע את הוועידה מלגרוס אותנו את אנגליה ואת צרפת כחטיבה אחת, ראינו אפשרות כי אם נצליח תתקבלנה שתי החלטות –

אחת להערכת המצב בינינו לבין מצרים ואחת לנקיטת עמדה כלפי פעולת שתי המעצמות. ממילא מובן כי

ההחלטה השנייה הייתה מותחת גינוי חריף ואז לא הייתה לנו כל אפשרות להתחמק מהצבעה בעדו.

ראיתי להזהיר על כך מראש את החברים בארץ והנה זו תשובתם. בינתיים לא נתממשה אותה השערה. ההחלטה נשארה אחת ורק בתוכה חלה אבחנה בינינו מזה לבין השתיים האדירות מזה. כיוון שלא ראינו להצביע בעד החלק השייך לנו ממילא לא הצבענו בעד כל ההחלטה ויצאנו נקיים גם כלפי אנגליה וצרפת. אך ההנחה של שני חברים ותיקים במדיניות כגולדה ופנחס כי באווירה השוררת כאן יכולנו להימנע מלתת יד לגינוי ה"אימפריאליסטים" מוכיחה עד כמה זרים לטובי חברינו מושגי היסוד המושרשים בעולם זה שאנו נתונים עכשיו במסגרתו ושכל מאמצי כוחנו מכוונים להחזיק בו מעמד ולהעמיק בו שורש ולא להיות מוקאים מתוכו ומושלכים "כנצר נתעב", בלשונו של פרץ סמולנסקין.

נתקבל מברק המכיל סקר על תגובות בבירות שונות - בשום פנים לא כולן שליליות: בהולנד צהלה לניצחוננו והצדקת-דין כללית; גם באנקרה שמחה גדולה, אבל רק בחדרי חדרים.

נתקבל מברק מירושלים המכיל תוכן איגרתנו לאו"ם. אינני זוכר אם רשמתי כי ניאוֹתנוּ לדרישת או"ם בדבר הפסקת האש. הדבר עזר לא מעט להפגת המתיחות בוועידה. אבל עדיין נותרו תביעות או"ם שלא נענינו להן - קיום הסכמי שביתת הנשק והחזרת הכוחות לקווים הקודמים. באה איגרת זו למלא את החסר. היא קובעת הסכם שביתת הנשק הופר על-ידי מצרים ונוצל על ידה כמסווה וכחיפוי לפעולות איבה, הרי שלחזור אליו פירושו לחזור לאותו מצב בו מכריזה מצרים כי היא במצב מלחמה עם ישראל ומנצלת הסכם שביתת הנשק כמסך-עשן לתוקפנותה. בנסיבות אלו החזרת המצב לקדמתו של הסכם שביתת הנשק שאינו אלא אחיזת עיניים אינה מתיישבת בשום פנים עם עקרונות המגילה ולכן המוצא המתחייב עכשיו הוא הקמת השלום וזאת יש לתבוע ממצרים.

טיעון מחוכם ויעיל מבחינה תעמולתית, אך השאלה היא אם הוא מחושב עד הסוף. אין לאו"ם שום אפשרות להכריח את מצרים לעשות שלום. לעומת זה הכרזתנו אנו על ביטול הסכם שביתת הנשק כמוה כהתכחשות לחתימתנו. נניח שנצליח להחזיק מעמד בקו זה, שהצדקתו מבחינתנו ברורה ומובהקת, עדיין קיימת ועומדת השאלה מה יהא משפטו הסופי של או"ם, ומעבר לזה מתעוררת השאלה מה יהיה משטר היחסים בינינו לבין מצרים - ואם לא תהיה התוצאה המעשית והמשפטית החלפת שביתת-הנשק לא בשלום אלא במצב מלחמה מתמיד. נאצר ימשיך בפעולות איבה כפי שיוכל. אנו נהיה חופשים, כמובן, לחדש מבצעי מלחמה, אך כלום זה הדבר הרצוי לנו? והרי על כל פנים פירוש הדבר התערבויות נוספות של או"ם ומין מצב של תוהו ובוהו אשר אין כלל לדעת לידי מה הוא עלול להביא.

הנה בינתיים, לפי העיתונים, הגיש כבר המזכ"ל את תוכניתו לגיוס כוח בינלאומי וברור כי התוכנית תתקבל. זהו סיבוך חדש ורציני ביותר בשבילנו - זירה חדשה של התנגשות מוכרחת בינינו לבין או"ם. לעת עתה, כנגד ההצלחה הצבאית הניצחת שנחלנו, הולכים ונערמים לפנינו קשיים מדיניים חמורים אשר אין לראות כיצד נתגבר עליהם.

עיתוני אחר הצהרים מודיעים גם על ראשית הנחתת צנחנים אנגלים וצרפתים באזור פורט סעיד.

חזרנו למלון וחשבתי, חשבתי, חשבתי, אל אלוהים, אלו סערות אדירות יכולות להתחולל במוחו המוגבל של בן-תמותה פשוט! אמרתי לעצמי: ברור כי מפנה מהפכני שחל במציאותנו מחייב מפנה מהפכני במדיניות. אי-אפשר מצד אחד להפוך קערות עובדתיות ממש על פיהן ומצד שני להישאר דָבֵק בשגרה של טיעון וניסוח-עמדה שעבר זמנה. ממשלת ישראל מוכרחה ללכת הלאה, קדימה, בדרך שעלתה עליה ואין לה אלא לקוות כי בסופו של חשבון תיחלץ מהסבך. כל זה ברור. אבל צריך שיהא ברור לי, למשה שרת, כמות שהוא, כי לא איש כמוני יוכל לנהל את המדיניות החדשה הזאת. פירושו של דבר כי איני בא עוד בחשבון לניהול המדינה הזאת - "הסוס הזה נגמר", וחסל. נסתם הגולל על דרכי המדינית. זוהי הכרעה חמורה אך אין מנוס ממנה. מדינה שהתחנכה על מבצע סיני, הרואה בו את דרך הישועה, הנאלצת עכשיו להסיק ממנו את כל המסקנות המדיניות ולגבב סיכונים על גבי סיכונים - מדינה כזו לא אירש לנהלה על אחריותי ולפי הבנתי. זיאמה ארן אמר לי פעם כי הנה הוכחתי בתקופת ראשות-הממשלה שלי כי יש תחליף לבן גוריון, שכן קודם רווחה ההנחה כי הוא ואפסו עוד, רק הוא ואין בִּלתו. ובכן יש להזהיר את זיאמה ארן כי תחליף זה נתחסל, ואם אינו רוצה להפקיד את המדינה לנס אי-הזדקנותו ואי-מותו של אדם אחד ויחיד, עליו להזדרז ולהתחיל בחיפוש תחליף אחר. אולי יעלה עכשיו מחדש כוכבו של פנחס לבון?

ואם נמחקתי כמועמד לתפקיד זה, הרי ממילא הוצאתי ממעגל הפעולה המדינית בכלל, שכן לא אצא לחלוק ולא אהיה עוד תנא ופליג. פירוש הדבר חסל סדר פעילותי המפלגתית ונסתם הגולל גם על פעולתי העיתונאית. שוב, זוהי הכרעה כבדה וקודרת מאוד, אך איני רואה מנוס ממנה. גם שליחויות מדיניות מיוחדות - כזו שקיבלתי על עצמי הפעם - לא אוכל למלא.

מאוחר בלילה באו החברים מהנשף. נהנו ממנו מאוד, בייחוד מהאמנות ומהחן שבריקודים. ישבנו ותהינו, בין השאר על החיפזון שבסיפוח עזה. למה לנו להזדרז בקבלת האחריות לכל ההמון הערבי הזה - הן עכשיו אנו נושאים באחריות סופית לגורלו, כשם שתמיד טענו כי מדינות ערב אחראיות סופית לפליטים הנמצאים בארצותיהם.

שכבתי ב-1.30.