יום ו', 2/11/1956 - הודו-בומביי
העיתונות מלאה על גדותיה.קהיר מודיעה כי מטוס בריטי הטביע על ידי פצצות אונייה
מצרית בתעלה וזו נחסמה לכל שיט. על-ידי כך הופסקה אספקת הנפט מהמזרח התיכון
לאירופה.
אל אלוהים, איזו תסבוכת עולמית חוללנו!
כמה תיקונים לעומת הידיעות הקטועות מאתמול.
נהרו אמר מה שאמר ביחס לתוקפנות שאינו זוכר דוגמתה לא
כלפי ישראל אלא כלפי אנגליה וצרפת. אבל הוא אָצל גם לנו ברכה ואלה דבריו:
"ישראל ביצעה מעשה תוקפנות" --- הוא נדהם ודוכא על-ידי הווטו האנגלי-צרפתי
נגד הצעות ברית-המועצות וארצות-הברית בעניין התוקפנות הישראלית --- "אהדתנו
במקרה זה נתונה כליל למצרים" --- מה קרה בימים האחרונים? "בראשית באה
הפלישה המפתיעה של ישראל לתוך שטח מצרים. זכרו, כי לא הייתה שום הכרזת מלחמה. זו
הייתה פלישת פתאום, ללא כל אזהרה, לתוך שטח מצרים ובכוח רב. זו הייתה הפרת שביתת
הנשק, הפרת עקרונות המגילה. זו הייתה תוקפנות ברורה ועירומה". --- נהרו הזכיר
כי אהדת הודו הייתה נתונה תמיד לארצות ערב. "עם זה מעולם לא התנגדנו ליהודים
או לישראל. הרגשנו כי העולם הערבי קוּפח (had a raw deal) וכי יש לשים קץ לדבר.
אף-על-פי-כן הודו מעולם לא הייתה סבורה כי ישראל או היהודים ראויים להשמדה (off be wiped
to deserved).
הבו גודל להודו!
הוא המשיך: "אבל קיימת העובדה, כי מבלי שים לב למה
שקרה בעבר, לפנינו מעשה של תוקפנות ברורה ועירומה מצד ישראל. כל חבר של או"ם
חייב לנסות לעצור אותה, ואם יהא צורך לעמוד בפניה" .(resist it)
עוד מהעיתונות: לא נכון כי המרשילד הוא שכינס את עצרת האו"ם וכדי-להגיש התפטרותו. הוא כינס את העצרת לכנס-חירום
על-פי החלטת מועצת הביטחון שהוצעה על ידי ארצות הברית ונתקבלה בניגוד
לאנגלייה-צרפת (הצעה של נוהל אין חל עליה וטו). העצרת כבר נתקיימה והחליטה ברוב
גדול לדרוש מישראל ומאנגלייה וצרפת הפסקת אש וסילוק הכוחות. על פי הצעת דאלאס
הוחלט כי העצרת תישאר "יושבת" עד אם יתברר אם היה ציות להחלטתה או לא.
אם לא – תחליט מה יש לעשות.
אמש עמל אבי כל הערב להגיע לקשר עם יעקב אבנון
בקאראצ'י. לפי החשבון היה צריך ללון שם ולהמשיך הבוקר לדלהי [לוועידת אונסק"ו
שם]. רצינו לכוונו לבומביי למען החיש קבלת הידיעות שבידו. אך התברר כי יעקב לא
הגיע כלל לקאראצ'י. חלו שיבושי דרכים לרגל המאורעות. מטוסים רבים לא המריאו ורבים
שֵירכו דרכם עקיפוֹת. בינתיים קפצה עלינו פורענות אונסק"ו. לאחר שיקול נוסף
והתייעצות עם דוד עצמו הברקתי לאיתן כי אולי עוד יגיע דוד לדלהי לימים אחדים
ובינתיים מוטב להטיל את עניין אונסק"ו על אלישיב. הברקתי, איפוא, הבוקר
לאלישיב כי גם לא יבוא יעקב, אל יזוז מדלהי ויטפל בענייני אונסק"ו.
ב-8.30 היינו במלון הגדול "תאג' מהאל" לשיחה
עם המשלחת האינדונסית. הייתי ראש המדברים ושהריר היה ראש השומעים. האווירה הייתה
של ידידות ואמון. כאשר סיימתי אמר שהריר כי הוא מבין היטב את בעייתנו ומקבל בסיפוק
את הודעתנו כי לא היה "תיאום", אך מבחינה אובייקטיבית וכחברי ועידה
סוציאליסטית אין הם יכולים להתעלם מעובדת התוקפנות שנעשה על ידינו ומהפעולה הישירה
שנקטנו מבלי לפנות לאו"ם תחילה. לפי כל אלה יטכסו עצה.
אבי טילפן כי הגיע מברק מבן-גוריון - תשובה על מברקי
מדלהי. הוא מודיע כי הפעולה עכשיו בארץ רק צבאית. לעומת זאת כאן יש חזית מדינית
והוא חושש כי אם אטוש אותה יבולע ליעילותו ולרמתו של הייצוג.
המברק הגיוני ובאתי בו על סיפוקי. עם זה ברור כי אין
לבן-גוריון כל צורך ועניין בהימצאותי עכשיו בארץ.
שוב טילפן אבי: אלישיב הגיע! כיוון שהודיעוהו כי אבנון
הוחזר מטהרן לקושטא, ארז מזוודתו ויצא לבומביי לפני שבא מברקי לידיו.
אלישיב בא למלון כולו מורתח מנאום נהרו בחיידראבאד. לפי
עיתוני דלהי הוא אמר שם דברים עוד יותר חריפים כלפינו מאלה שנתפרסמו בבומביי. כן
אישר אלישיב את השמועה שנפוצה כאן ושלא ייחסתי לה ערך, כי נהרו שוקל עם חבריו אם
לא הגיעה השעה
להוציא את הודו מהקומונוולת. עוד חוליה אחת בשלשלת התגובות האטומיות!
ברקת מסר כי אחרי שיחתנו עם בא סווה אתמול נתקיימה בערב
ישיבת המשלחת הבורמנית שארכה עד 3 אחר חצות. הוויכוח היה מלווה לבטים קשים. טקין
צ'יט מאוֹנג עמד כחומה בצורה להגן עלינו ולהצדיק עלינו את הדין. בסיכום הדברים
נוסחו כמה החלטות שלפיהן הוציא היום בא סווה הודעה לפרסום. ברור כ או טאנט כתב
אותה. ההודעה היא מופת של מתינות ובאה בה לידי ביטוי נאמנות לישראל לא על-ידי
דברים שנאמרו אלא על-ידי אלה שלא נאמרו - יש בה ציון עובדות, אך שום נימה של
גינוי.
בינתיים נקבעה לנו פגישה עם המשלחת ההודית היום בשש.
הצטערתי מאוד - זה מתנגש עם תפילת קבלת שבת. הבטחתי חגיגית לבקר בשני בתי כנסת,
אחד של העדה הבבלית ואחד של בני-ישראל. התכונה שם גדולה ובוודאי יתאסף קהל רב. אך
את הפגישה עם ההודים אין לדחות בשום פנים. גם לא ייתכן שתתקיים בלעדי כשהם יודעים
כי אני כאן.
ב-4 מסיבת-עיתונאים בבית אבי. חדר המגורים היה מלא
הודים ואירופים – בעיקר הודים. פתחתי בסקירה על התפתחות העניינים - שוב תוך הדגשת
"פרטיותי". לנוסחה של "רק אנו אחראים לפעולה שנקטנו" הוספתי פסוק
שני: "ואנו אחראים רק לפעולה שנקטנו". כשנשאלתי על גורל השטח שתפסנו
בסיני - בינתיים נודע כי כיבושו הושלם, בנפול אל-עריש ואבו עגילה והעיירה טור
שבדרום-מזרחו בידינו - אמרתי כי אין פנינו לכיבושים, אבל אני מניח כי ממשלת ישראל
תדרוש ערובות ממשיות להבטיח כי אותו שטח לא ייהפך שוב לבסיס של התקפות נגד ישראל. דאגתי
במיוחד כי דיבור זה יירשם ויוברק לחוץ-לארץ - ניסיתי בדרך זו לזרוק עצת-ניסוח-עמדה
לממשלת ישראל. באמצע המסיבה מסר לי אבי פתק: עזה נכבשה! לא ראיתי לסייג את הנוסחה
שנקטתי משום עזה, כדי לא לסבך את ההסברה. היו שאלות רבות, רובן עוינות. כתב של
השבועון הקומוניסטי "בליץ" נעץ בי במיוחד ציפורניו ולא הרפה. אמרו לי
אחר כך כי בתוך קהל העיתונאים, דווקא ההודים, היו כמה ידידים מובהקים, אך הם לא
הציגו שאלות.
סקירתי הכילה קטרוג חריף על נאצר. בו ובמשטרו תליתי
קולר כל הפורענויות שבאו הן עלינו הן על מצרים. הרגשתי איך הדברים חותכים בבשרם של
כמה מהשומעים אך חזרתי עליהם שוב ושוב למען ייחרתו היטב במוחות.
נשאלתי על הודעת נהרו ואמרתי כי היא הכאיבה לי מאוד, כי
נהרו עקר את המאורע האחרון ממשבצתו ועשה אותו על-ידי כך לבלתי מובן לחלוטין, כי
הוא הוטעה לחלוטין במשפטו על-ידי ידיעות בלתי שלמות ובלתי נכונות.
המסיבה נמשכה כשעתיים ומייד לאחריה נסענו לפגישה עם
ההודים שגם היא ארכה שעתיים.
פגישה זו נתקיימה בבית פרטי של עשיר מופלג אחד האוהד את
פראג'ה [המפלגה הסוציאליסטית ההודית] ותומך בה. השתתפו בה כל פני המפלגה:
ג'ייאפראקאש נארייאן, אשוק מיטא, קריפאלאני, נשיא המפלגה אשר לא אזכור שמו [סינהא],
המזכיר פּרים בּאסין ועוד אחדים. מצדנו היו אני, ברקת, כסה ודוד.
פתיחתי ארכה כשעה. היה זה באמת מאמץ כביר. הם שאלו
שאלות נבונות ושוב הסברתי והסברתי. ג'יי פי העמיק שאוֹל:
כיוון שלא קם קשר מוקדם ביניכם לבין האנגלים והצרפתים, מה היה חשבונכם בצאתכם
למערכה זו? הן מוכרחים הייתם להניח כי היא עלולה להביא לידי מלחמה כללית ביניכם
לבין כל ארצות ערב בלי שאיש יעמוד לימינכם. האומנם הייתם מוכנים לכך? האומנם היה
מצבכם כה נואש שכדאי היה לכם להסתכן במידה כזו?
עניתי כי הגענו באמת לסף הייאוש, כיוון שניסינו הכל ולא
הועיל - או"ם, מועצת הביטחון, פעולות תגמול בודדות - ולכן הרע במיעוטו היה
הסיכון שקיבלנו על עצמנו. מסופקני אם הניחה תשובה זו את דעתו של ההודי הזה, אשר עם
כל היותו הוזה ושוגה בדמיונות, הריהו אדם חכם וחריף מוח. בכל-זאת כשהוספתי והסברתי
כי בינתיים הלכו ונהרגו אנשים, כי פנייה למועצת הביטחון הייתה מעלה חרס, כי הטבעת
נתהדקה על-ידי הפיקוד האחיד וכי היה צורך להפגין כלפי העולם כולו כי המצב הוא
לבלתי נשוא - נסתתמה טענתו מדוע לא פנינו תחילה לאו"ם ודומני כי הבין למצבנו.
ראיתי כי מחאתי הנמרצת נגד דברי נהרו וביקורתי הכללית
עליו עקב יחסו לישראל מצאו מסילות קלות ללבם.
בסוף השיחה גילה נראיין כי נשיא המפלגה כבר מסר
גילוי-דעת לפרסום. נדהמתי והבעתי השתוממותי: גילוי-דעת נמסר לפרסום ממש לפני
הפגישה הזאת? היו במצוקה, מישהו אמר שמא אפשר לעכב, מישהו אמר כי כבר מאוחר, גמגמו
מעין התנצלות וג'יי פי אמר כי יש בגילוי-הדעת דברים שלא ינעמו לנו והוא מודה כי
אילו עיכבוהו עד לאחרי שיחה זו, היו מנסחים כמה משפטים אחרת.
סיום זה השאיר בלבי משקע מר. לאחר שיקול אינני סבור כי
הייתה מצדם כוונת זדון נגדנו. העניין בער בציבוריות ובעיתונות, נהרו השמיע דברו,
נתפרסמו מאות מאמרים ראשיים, במפלגה הורגש כי עליה לאמור דברה ללא דיחוי, שאם לא
כן תיאשם בחיפוי ובמשוא פנים.
כשראינו בערב את גילוי הדעת מצאנו כי אין הוא מגיע
כמובן לדרגת חסידותה של הודעת בא סווה, אך בשים לב לכל הנסיבות אין הוא כה נורא
וללא ספק היה יכול להיות הרבה יותר גרוע - ובוודאי היה יותר גרוע אלמלא פרש לוהייא
[מנהיג האגף השמאלי במפלגה שהקים סיעה עצמאית, אויב בנפש לישראל] מפראג'ה.
מההודים למלון ומשם לבית אבּי לארוחת ערב שבת. הייתה כל
המשלחת, כל הקונסוליה ועוד שלושה זוגות ישראליים - זוג "סוכנותי", זוג
מורים וזוג "מסחרי". הייתה זו חברה ישראלית נהדרת - תרבותית ומבריקה. כל
הישראלים העושים בבומביי יודעי עברית כהלכה, יודעים לשיר, מלאים תרבות. כולם גם שומרי-מסורת.
עשיתי קידוש ושרנו זמירות ופזמונים. דווקא הזוג המסחרי – צבי והדסה – נמצאים כאן
באופן זמני – עלו על כולנה. הוא תלמיד חכם מפולפל ועם זה ישראלי גמור והיא שֵדה
משחת, כלילת כישרונות, עליזה ונוצצת, מזכירה את ללה, מוסיקלית עד לשיא, שחקנית
מלידה – ועם כל זה "מחַכָּה".
קרוב לחצות עשינו שם ישיבה של המשלחת ונדברנו על נקודות
לדיווח לארץ. מייד פרשתי לפינה וחיברתיו - דוח ראשון מוועידת בומביי. ואחרי כל
התמרורים שהשביענו נהרו ודווקא בגללם עוררתי את השאלה אם אין עלי לחתור לפגישה
נוספת איתו, דווקא על רקע הסבך החדש. החברים תמכו ברעיון.
כשבאנו למלון התברך לי למגינת לבי כי עלי להשכים קום
ולנסוע הרחק מחוץ לעיר לישיבת הלשכה הקובעת את סדרי הוועידה. חשבתי לתומי כי אלה
הם עניינים שבשגרה וברקת יוכל לייצגנו, אך לא כן המצב. זוהי הישיבה שבה יתקיים
אותו בירור פנימי שנדברנו עליו עם בא סווה וברור כי לא אוכל להיעדר.
קרוב לאחת טילפן אבי ידיעות שקלט מקול ישראל. הקרבות
נסתיימו, כל סיני בידינו וכן עזה. זו נכנעה רשמית לאלוף המשנה אסף שמחוני.
שכבתי ב-1.30.
