יום ה', 1/11/1956 -
הודו-דלהי-בומביי
קמתי ב-6.30. מהמלון יצאנו ב-7.30. בנמל האוויר ליוונו ראשי הקהילונת היהודית בנימין וקולט. המראנו ב-8.30 והגענו לבומביי ב-12.30 - אני ודוד ואבי. אלישיב נשאר בדלהי לחכות ליעקב אבנון.
לכתוב
לא יכולתי אך קראתי כל הזמן. עיתוני דלהי - "סטייטסמן",
"טיימס אוף אינדיה" ו"הינדוּסתן טיימס" - נתנו פרסום די נרחב
למסיבת העיתונאים ודיווחו את דברי ביושר לב ובהגינות, אם כי לא תמיד בהבנה דקה.
"סטייטסמן"
נתן גם תמונה טובה שלי כשאני יושב באותה מסיבה ולידי אלישיב.
העיתונות
כולה גועשת. המרשילד [המזכיר הכללי של או"ם] מאיים בהתפטרות אלא אם כן יקיימו
כל החברים את התחייבויותיהם לפי המגילה. ארצות-הברית הציעה במועצת הביטחון לא גינוי
לישראל אלא דרישה להפסקת אש ולסילוק הכוחות מהשטח שנכבש ונגד הצעה זו השתמשו
אנגליה וצרפת בווטו. הודו נכנסה לפעילות דיפלומטית נמרצת. נהרו פרסם הודעה הקוראת
לפעולתנו "תוקפנות" נגד שטח מצרים, מתריעה על האולטימטום של השתיים,
מזהירה על תוצאות מרחיקות באסיה ובאפריקה ועל התפשטות המלחמה, קוראת לאו"ם
לפעול ומודיעה כי הודו פנתה בעניין זה לכל הממשלות הנוגעות בדבר. איך פנו לישראל -
הנה זוהי טענתי לנהרו שלא הייתה בפיו תשובה עליה!
יש הודעה
רשמית של אנגליה וצרפת כי החלה הפצצת מטרות צבאיות במצרים. יש גרסה מוושינגטון כי
ארצות הברת תתערב צבאית נגד ישראל לטובת מצרים ותפסיק ממילא כל עזרה כספית לישראל.
יש ידיעה מאוטבה כי פירסון הודיע על אי משלוח 24 הסייברים.
בבית-הנבחרים
הבריטי סערה שלא הייתה כמוה ודאי מימי הסכם הוֹר-לאוואל. מפלגת-העבודה כולה מסתערת
על אידן הנתון במצב אומלל ביותר, שכן טענותיו שקר וחוסר שחר בולט.
ב"טיימס אוף אינדיה" כתבה מסופרם בלונדון, מוּלגַאוֹקר,
עיתונאי מוכשר ביותר, מרחיק-קלוֹע, המגלה סודות מן החדר בפריס ובלונדון – כל מיני סימנים
ורמזים שיש בהם להוכיח כי הייתה קנוניה מראש בין ישראל לבין צרפת ואנגליה. הוא מביע
סברה כי כיוַונו שעת פעולתנו לערב הבחירות בארצות-הברית מתוך חשבון כי תגובתה
תשותק. היא לא שותקה ואייזנהאואר פנה בתביעה נמרצת לבן גוריון לחדול, גם ננקטה
יוזמה בוושינגטון לכנס מועצת הביטחון וננקטה יוזמה במועצת הביטחון.
במאמר
ראשי מוקיע "טיימס אוף אינדיה" את אנגלייה וצרפת על מעשה "תרמית
ומעל" שקשה למצוא תקביל לו מימי היטלר. לכתחילה, כשצבא ישראל פלש למצרים
בתואנה קלושה של חיסול בסיסי הכנופיות, רווחה ההנחה כי מעשה זה של חוסר אחריות מצד
ממשלת בן-גוריון אינו אלא שלב חדש בהשתלשלות בעיית ארץ-ישראל. עכשיו מתברר כי
תוקפנות ישראל לא באה אלא כאקדמה לתוקפנות נוספת מצד אנגליה וצרפת במגמה להחזיר להם
את השליטה על תעלת סואץ. העיתון קורע לגזרים את טענותיו ותירוציו הכוזבים של אידן,
אחד לאחד, ומשאיר את תוקפנותו במערומיה. ואם לטענתו - מה זכותן של אנגליה וצרפת
לשמש כלב משמר במערב-אסיה על אפו וחמתו של או"ם? כל השבח לארצות-הברית ולברית-המועצות
וכל הגנאי לשתי אלו. למען היתרון המפוקפק של כיבוש אזור התעלה מחדש בכוח צבאי, תוך
תגובה אויבת ברחבי העולם הערבי, הקריבו ממשלות אנגליה וצרפת את ידידות
ארצות-הברית, החריבו את הברית המערבית, הוקיעו עצמן לצחוק ואישרו את חשד הכלל כי
אין מגמתן אלא להחזיר לעצמן משהו מקרנן היורד במזרח התיכון. העיתון מרים על נס את
עמדת מפלגת העבודה הבריטית.
המאמר
הראשי ב'"סטייטסמן" הרבה יותר מתון כלפי אנגליה, תוך סיוגים המתחייבים
מחברוּת בקומונוולת, אך הוא מביא מדברי סובולב [נציג ברית המועצות] במועצת הביטחון,
כי אין להניח שישראל הייתה יוזמת בלי עידוד ועזרה מצד "המעצמות התוקפניות".
המאמר
הראשי ב"הינדוסתן טיימס", המביא בחשבון יותר מאחרים את ענייניה של
ישראל, פותח: "בעוד ישראל הציתה את גץ המלחמה במזרח התיכון, צרפת ואנגליה התקיפו
את מצרים ללא שמץ הצדקה אפילו למראית-עין". ולהלן: "יהיו אשר יהיו טענות
ישראל נגד מצרים, היא התעללה (outraged) בדעת-הקהל העולמית
על-ידי נטילת החוק לידיה ופתיחת התקפה על טריטוריה מצרית. חשד חזק על שותפות לדבר עבירה
בפעולת ישראל מצד אנגליה וצרפת הובע על ידי פקידים עלומי שם בוושינגטון. אבל עכשיו
לפנינו יותר מחשד, כי אנגליה וצרפת חותרות להכרעה בכוח, יהי אשר יהיה". לאחר
הוקעה נוספת של אנגליה וצרפת מסיים המאמר: "הסכסוך הערבי ישראלי מוכרח
להתיישב כדי לסלק מעל המזרח התיכון את הסכנה החוזרת ומתחדשת של מלחמה - וזה בהנחה
כי המלחמה לא החלה כבר בכל הרצינות. יש לישראל הזכות לדעת אם תוכל להגיע לקיום משותף
עם שכנותיה, אך אין לה זכות להיזקק להכרעה בכוח הנשק. נראה כי מוחות חמומים ספסרו
בסיכוי כי יוכלו לצאת נקיים גם לאחר שיבצעו מעשה בריונות:
gambled
on the prospect of getting away with a bit of gangsterism, בעוד
ששני הגדולים (ארצות הברית וברית המועצות) מטופלים בבעיות משלהם [ברית-המועצות
בדיכוי הונגריה וארצות-הברית במלחמת-הבחירות]. להודו נועד כאן תפקיד בקימום המצפון
המוסרי של העולם".
עברתי
על צרור גדול של עיתוני ישראל - מלפני המבול. הצבעתי לדוד על ידיעה אחת.
[לוי]
אשכול בשובו מארה"ב בישר לעיתונאים בלוד שתי בשורות: המלווה החדש מבנק
יצי"ב למפעלי פיתוח בסך 75 מיליון דולר הוא כמונח בקופסה וה"סייברים"
הקנדאים יתחילו להגיע בקרוב. מובן מאליו כי אלה הם דברים של מה-בכך, בחינת קיסמים
מתעופפים בהיחטב היער. אבל הם אינם קיימים עוד, על כל פנים לזמן לא קצר. אגב כך
תהיתי על מצבו של אשכול, זאת אומרת של האוצר: איך כוסו הוצאות הגיוס וכיצד נממן
החזקת הכוחות בסיני ומה גורל התעשייה והיצוא.
כתבתי
גלויות לילדים - ללונדון ולניו-יורק ולחמדיה וחשבתי מי יודע היכן חיים ומתי ואיפה
תגיע הגלויה לידיו.
קבלת הפנים
בנמל האוויר של בומביי הייתה אפתעה מרעישה. יהודים יצאו בהמון עם רב ובפומבי מפוצץ
להקביל פנַי. לא פיללתי להתעוררות כזאת, כל שכן בשעה זו, כשרוחות הקטב נגד ישראל
משתוללים ברחבי הארץ, ובייחוד בכרך הגדול הזה המועד לפורענויות של ניגודי עדות
והתנגשויות דמים. תחילה פגשוני ראשי העסקנים ונציגי הארגונים הראשיים וענדו לצווארי
מחרוזת-פרחים אחר מחרוזת עד שכרע ראשי תחת כובד העול. אחר כך עברתי על פני שורה
ארוכה של שליחי אגודות ומוסדות ובתי-כנסת ולחצתי לכל אחד את היד ושוב הוטלו עלי
מחרוזות פרחים. [קונסול ישראל] אבי [כספי] שהלך לצדי היה פורק מעלי והיהודים היו
עומסים עוד ועוד. לבסוף עברתי בין שורות תלמידי בתי ספר, נערים ונערות, שהחזיקו
דגלי ישראל מלוכסנים זה כנגד זה ומהווים מעין גג מעל למעבר. היו גם שליחים מהארץ,
חברי "הבונים" אשר כאן, כמדומני, הם מסונפים ל"בני עקיבא" והרבה
סתם יהודים. היו כאן, כמובן, כל חברי משלחתנו לוועידת בומביי - ראובן [ברקת] ויונה
[כסה] ורחל [צברי] וחנן [בר-און] ו[יצחק] סיני. בשם המפלגה ההודית באו היו"ר אשוֹק
מיטה והמזכיר פּרים בסין.
אשוק מיטה
הודיעני כי אני מתבקש לישיבה עם יושב-ראש הוועידה ואחרים כבר ב-3 אחר הצהריים.
נשימתי נפסקה, אך קיבלתי את הדין.
נסענו
ישר לבית כספי לארוחת צהריים – כל חברי המשלחת.
ערב
ועידת בומביי
נמסרו
לי ידיעות. לפי הרדיו לא נכונה הגרסה כי ארצות-הברית מתכוונת להתערב צבאית. להיפך,
אייזנהאואר דיבר ברדיו והודיע כי בשום פנים לא יְכנס את הקונגרס על מנת ליטול ממנו
סמכות לפעולה צבאית ומנוי וגמור עמו לשמור על אמריקה מכל התערבות ישירה בסכסוך
המזוין שבמזרח התיכון. הוא גינה בין השאר את ישראל, אך ציין כי היא הועמדה בפני
התגרות קשה.
יש מברק מוולטר [איתן] כי
ליאו [כהן] חלה ונפל למשכב ולא יוכל לבוא ל[ועידת אונסק"ו ב]דלהי. [משה]
אבידור אף הוא יאחר. מבקשים ממני כי אניע את דוד לקבל עליו את הייצוג
באונסק"ו. ההצעה נראתה לי חסרת שחר מכמה בחינות ועניתי בשלילה.
כן יש מברק תדרוך מהמשרד [החוץ] שביקשתי לקבלו לפני
מסיבת העיתונאים בדלהי. הוא תואם בדרך כלל את קו ההסברה שנקטתי. אין בו אומנם
אישור מפורש להכחשת הקנוניה, אך אין גם סתירה בין האמור בו לבין גרסתי כי אנו בלבד
אחראים. הוא מבקש להדגיש כי פעולתנו הייתה מיועדת לעקירת בסיסי הכנופיות ואין
לקשרה עם הסכסוך שבין המעצמות לבין מצרים בעניין תעלת סואץ או עם משימה יותר רחבה אחרת.
אגב האכילה התייעצנו על הקו שננקוט בישיבה עם ראשי הוועידה ב-3. העניין שלנו וכל
המרקחה שקמה מסביב למצרים הם אבן נגף לוועידה כולה והשאלה היא כיצד תתגבר הוועידה על
מכשלה זו ואם נצא אנחנו שלמים. הרוחות נגדנו נסערות מאוד וידידים טובים שלנו
נתונים במבוכה ומצפים מאיתנו להנחיה ברורה.
הרגשתי
בעליל, מה שהיה לכאורה ברור מקודם, כי נכנסתי לים גועש ועשיתי מאמץ עליון להתגבר
על העייפות וההתפרקות ממתח דלהי ולהיכנס מייד לתפקידי כאוחז בהגה המשלחת שספינתה
עלולה להיטרף במים הזידוניים שמסביבה.
מבית
כספי ישר לבית הוועידה - קולג' הודי-אנגלי שנלקח למטרה זו, תוך ניצול פגרת הלימודים.
בניין גדול, רב אולמות וחדרים, מוקדש לוועידה על כל קומותיו.
בעלותי
לקומה השלישית, שהמתה ככוורת, נתקלתי ביוליוס בראונטל, בן-עמנו היקר, [לשעבר]
מזכיר האינטרנציונל הסוציאליסטי, ובסאול (שאול) רוז מאנגליה, אף הוא מאחינו
בני-ישראל [השתתף בוועידת רנגון כמזכיר משלחת האינטרנציונל]. עשו לי הכרה עם
אולנהאור שבלחצו את ידי אמר !Endlich [סוף סוף]. הכרנו זה את
זה לראשונה בכינוס הבין לאומי של הנוער הסוציאליסטי בווינה בקיץ 1929, כאשר עמדתי
בראש המשלחת של הבחרות הסוציאליסטית והנוער-העובד [הוא ניצח על המשלחת הגרמנית].
מזמן שעלה למנהיגות ס.פ.ג. [המפלגה הסוציאליסטית במערב-גרמניה] לאחר מות שומאכר
החלפנו שדרים כמה פעמים. הוא מקווה לבקר בארץ בדרכו חזרה מאסיה.
מצאתי
ידיעות חדשות. המרשילד מכנס את העצרת - כנראה כדי להגיש התפטרותו! נהרו נאם בהיידראבאד,
אמר דברים כדורבנות בגנות ישראל, אשר אין הוא זוכר תוקפנות הדומה לשלה. כנראה אין
זיכרונו מגיע לפרל הארבור - אבל אוי להשוואה הזאת.
הישיבה
שהיה מדובר עליה צומצמה לשיחה עם בא סווה [ראש ממשלת בורמה] בלבד. מצדנו היינו
שלושה: אני, ראובן ויונה. הסברתי לו היטב את הרקע והדגשתי את ההפרדה בינינו לבין
שתי המעצמות שניצלו את המצב לעניינן. העמדתיו בפני ברירה. אם הכוונה לגנותנו -
נדרוש בכל תוקף גינוי גם למצרים בשל התגרויותיה. דומה כי מוטב להימנע מזה ומזה
ולקבל החלטה חיובית לגבי העתיד: תביעה לשני הצדדים להפסיק כל מעשי איבה ולהיכנס מייד
למשא ומתן על שלום. אשר לנוהל, מצדנו נהיה מוכנים להשתתף בוויכוח במליאת הוועידה,
אך השאלה היא אם יהיה הדבר לטובת הוועידה עצמה, ואם לא מוטב בירור פנימי בישיבת
הלשכה. הוא נראה כנוטה לקבל דעתנו ומכיוון שהגעתי לקצה כל גבול של יכולת החזקת מעמד
גופנית ביקשתי סליחתו ופרשתי. ראובן [ברקת] ויונה [כסה] המשיכו בשיחה וסיפרו לי
אחר כך כי הוכרחו להוסיף ולדבר על לבו עד שקיבל, כאילו, את דעתנו.
המצב בוועידה
הוא כי הערבים אינם באים ונמצא כי כל חרדתנו למערכה גלויה איתם וכל הטורח שטרחנו
לשכנע אחרים כי יש למנוע ריב ערבי-ישראלי בוועידה - היו לשווא. היעדרם של הערבים
מקל, כמובן, עלינו לאין שיעור, אם כי הוא גם מטיל מגבלות מסוימות, כי נוכח הצגת
ענייננו יאמרו אחרים כי לא ניתן להם לשמוע את הצד שכנגד. אף על פי כן - מוטב עם
המגבלות ובלי הערבים מאשר עם הערבים ובלי המגבלות. נאר בעסער איז אז עיס ווארם און
עס חאפט זיך פיש [עוד יותר טוב כאשר חם ואפשר לדוג דגים], כמו שאומר שלום עליכם.
סוף סוף
הגעתי למלון "אמבסדור", משכן המטה של משלחת ישראל לוועדה הסוציאליסטית
בבומביי. פיתו את מנהל המלון לפנות לי את דירתו, בת שני חדרים, בקומה העליונה
ומצאתי חדר מיטות מספיק בהחלט עם חדר אורחים מרווח מדי ומותקן להילולות של שיכרות
על ידי באר בפינה, כורסות ודרגשים. ממילא מובן כי אין בחדר כזה שולחן כתיבה. זה
מוצנע בחדר המיטות.
פיתחתי
את המזוודות והסתדרתי ובינתיים פגה קצת העייפות על ידי עצם היציאה מריכוז וממתיחות
ולא שכבתי.
ישבתי
עם חנן בר-און שסיפר לי סודות מחדרים. היו לו שלושה פריטים.
א) בזמן שהותם של ארבעת השגרירים בארץ הייתה לבן גוריון
שיחה סגורה איתם. הוא פיתח תוכנית על כיבוש הר הצופים
וסיפוחו הרצוף לירושלים, כולל שיח' ג'ראח והסביבה, במקרה שצבא עיראק ישתלט על ירדן.
הוטל על אבן לתהות על קנקנם של האמריקנים, אם יהיו מוכנים לאשר תוכנית זו. עם זה
הוסיף לבן גוריון כי הדבר ניתן לביצוע רק אם בינתיים יסולק נאצר, שאם לא כן יש
לחשוש להתקפה מצדו. אף ברמז קל שבקלים לא הצביע בן גוריון על אפשרות
של פעולה מצדנו למיגורו של נאצר. לי נדמה כי תוכנית מבצע סיני כבר הייתה בראשו של בן
גוריון אז, אלא הוא נזהר מלגלותה.
ב) מעמדה של גולדה בממשלה נעשה קשה ביותר לרגל
שידורה באותו לילה על סכנת הפלישה העיראקית. שרים מסיעות שונות טענו כי לא הייתה
לה שום סמכות לחייב את הממשלה על הקו שנקטה. בן גוריון שמסר הודעה למחרת היום לא
אישר את הודעת גולדה וכנראה נפלו כאן דברים קשים ומרים.
ג) היחסים עם מפ"ם מאוד לא כשורה, הן בשל
ענייני [משרד ה]פיתוח [שבידיה] והן בגלל הסתייגויותיהם מפעולות תגמול. חברינו
רואים את הישארותם בממשלה כמפוקפקת וב"ג החליט כנראה לנסות דבר אל
"הכלליים" וכבר הייתה לו שיחה ראשונה עם [פרץ] ברנשטין.
בערב
נודע כי כבשנו את רפיח ואנו עולים על אל-עריש. הישוב לתחייה חלומו של הרצל? הכל
ייתכן. כיבוש רפיח פירושו כיתורה הגמור של הרצועה. מה יהיה גורלה? הנכבשנה ונכניס
ראשנו בעול הפליטים או נקפיאה על-מנת שהאו"ם יטפל בה?
האזנתי
לחדשות ברדיו. היו הודעות רשמיות של סוריה וירדן - אש וגפרית עלינו, אהבה ואהדה
למצרים, אך בהירות גמורה כי לא תבוא מהן עזרה צבאית לאחותן שבצרה.
מנזיס
האוסטרלי פסק כי פעולת אנגליה-צרפת הייתה "נאותה ומציאותית" (realistic &proper ).
אחרי
ארוחת הערב, שאכלנו בצוותא במסעדת המלון, תוך התלוצצות רבה על יונה כסה המרבה
בזלילה, עלינו לחדר המותרות שלי וקיימנו ישיבה ראשונה של המשלחת - התייעצות על
הצפוי מחר-מחרתיים, חלוקת תפקידים וכיוצא בזה.
כבר נקבעה
פגישה עם האינדונסים במלונם מחר בבוקר ואנו מבקשים פגישה גם עם ההודים.
לאחר הישיבה
הכתבתי ל[יצחק] סיני אנגלית מברק-עיתונות גלוי על מסיבת העיתונאים שלי בדלהי -
דברים שאמרתי ושרצוי לי כי יתפרסמו בשמי בארץ ודברים שפרסמו עיתוני הודו.
ואחרי ככלות הכל
כתבתי יומן.
דוד שראה בדלהי
כיצד אני חי ועובד ניסה לנחמני כי בבומביי ירווח לי ולא אהיה טרוד כל כך. אמרתי לו
כי זהו חלום ליל קיץ - אני זוכר היטב את [ועידת] רנגון וברור לי כי בומביי תהיה
הרבה יותר קשה ולא ייוותר זמן לנשום. יומי הראשון כאן אימת אכזרית את השערתי.
