יום ה', 25/10/1956  -  נפאל-קטמנדו

 

הקיצותי ב-6.30, נזכרתי בחלום ונוכחתי לאכזבתי כי עורבא פרח - אותו מקום שראיתי בחזון-לילה אינו בנמצא כלל בחדר, הווה אומר כי נעלי הבית אבדו-אבדו. התחושה השנייה הייתה כאב חד בעין השמאלית. זה כמה ימים שאני חש שוב בעיני, אבל רק גירוי קל, כמו לפני נסיעתי, וכבר חשבתי להיזקק שוב לטיפות. אך כאב זה איני זוכר אם פקדני פעם. ב-7 הלכתי לחדרו של אלישיב באגפו השני של הבית הענקי, אף הוא חדר-מידות - בוני הבית לא גרסו צנע וצמצום - העירותיו משנתו וביקשתיו לטפטף לי.

ובכן הננו בבירת נפאל - ארץ אשר רק לפני 6-5 שנים הייתה סגורה על מסגר, אומנם היו חודרים לתוכה תיירים, בעיקר אלה שחשקה נפשם לטפס על ההימאלאים, גם היו לה קשרים עם אנגליה והיא הספיקה לזו חיילים שכירים הקרויים "גוּרקה", אבל הייתה מנותקת מהעולם החיצון עקב חוסר כבישים ושירותי טיס ואפשר היה להגיע אליה רק ברגל או ברכיבה. אף משטרה היה מיוחד במינו. מאמצע המאה הי"ט, כמאה שנים רצופות, שלטה בה שושלת של ראשי ממשלה, שהייתה יריבה לבית המלכות ולמעשה הדבירה אותו תחתיה ורדתה בו ביד רמה. שושלת שנייה ומתחרה זו לבית המלכות הייתה משפחת ראנה, הידועה לשם ולשמצה. כתר המלכות היה עובר מאב לבנו, פסוח על-פני האח הצעיר דוֹד המלך, ואילו ראשות הממשלה הייתה נוֹרשת על-ידי הקשיש במשפחה שלאחר המת וכך נתגלגלו הדברים שראש הממשלה היה תמיד בכיר למלך וממילא עדיף-סמכות ממנו. משפחת ראנה שלטה בצבא ומרותה על הארץ כולה הייתה מוחלטת. היא מצצה את לשד הארץ על-ידי מסים והיטלים והפכה את אוצר המדינה לקופתה הפרטית, להיות כל התקבולים הממשלתיים נכנסים לתוכה וכל ההוצאות לשירותים משתלמות מתוכה כראות עיני ראש המשפחה, שהוא ראש הממשלה. נקל לשער איזו יתרה נשארה תמיד לחלוקה בקרב משפחת העלוקות, שגדלה במרוצת הזמן ותהי לשבט שלם, ובאיזה עוני נמק המון העם. אחד מיסודות המדיניות של ראנה היה לשלוט שליטה גמורה על מגע נפאל עם העולם החיצון ולצמצמו ככל האפשר. היעדר כל תחבורה מנפאל חוצה, אשר במתכוון לא נעשה דבר לתיקונו, סייע למדיניות זו באופן היעיל ביותר. יחסי חוץ היו קיימים רק עם בריטניה, הודו וסין. מכונות, מכוניות, וכל ציוד כבד לפיתוח הארץ או שאי אפשר היה להביאם כלל או שהבאתם הייתה כרוכה בקשיים על אנושיים. המלכים היו תקופות ממושכות אסירי ארמונותיהם ולא יכלו לנקוף אצבע שלא על דעת ראנה

במלון סמוך לחדרי יש אולם גדול אשר רוב רהיטיו - דרגשים וכורסות מצופים משי אדום וירוק - נשתמרו כנראה מהימים הטובים ההם. על הקירות תמונות גדולות של ראשי שבט ראנה לדורותם - אלה שאחזו ברסן השלטון. כולם לבושים הדר לפי מיטב הסגנון של תקופת נפוליון השלישי והצארים הרוסים מתחילת המאה התשע-עשרה - מדי גנרלים מבריקים בשלל צבעיהם: ארגמן ותכלת וזהב, עונדי סרטים ואותות כבוד, חבושים קסדות אשר נוצות בקודקודן ועוטי אדרות מפוארות - ופניהם מגושמים וקהים עד לטמטום, ללא שמץ שאר רוח או אפילו פיקחות רגילה. ועל קירות המרפסת סמוך לאולם תצלומים בלי סוף המספרים מעשי תוקפם וגבורתם של אנשי בית ראנה: בזה תצלום כל גברי השבט - זקנים וצעירים ונערים - כשבעים במניין, כשכל היושבים בשורה התיכונה לבושים מכלול ומעידים עדות ניצחת מה הייתה התרבות האירופית שהצליחה לחדור עד הדום זה של ההימאלאים; תצלומי מסדרים צבאיים על הכיכר שמול הבית; תצלומי ראנה אחד אשר צד נמר והריהו דורך ברגל גאווה על גווייתו הנהדרת של הטורף; ראנה אחר מצולם כשהוא מוקף גוויות קרנף ותנין ונמר גם יחד; ראנה שולף חרב וראנה מקבל אורח דגול מחוץ-לארץ וראנה עומד וראנה יושב ודומה כי חסר כאן רק ראנה הפורש לצרכיו. וכן אפשר לראות כאן רגלי פילים וראשי קרנפים, ותנינים שלמים מדוחללים, ועורות נמרים אדירים על ראשיהם המהלכים אימים.

משטר העריצות של ראנה נמשך עד 1950-1949. אז עשה המלך - אביו של המלך הנוכחי – יד אחת עם מפלגת הקונגרס הנפאלי, שהייתה אז במחתרת, קיבל עזרה מהודו, אירגן התקוממות עממית ומיגר את ראנה מכיסאו. הוקמה אז מלכות חוקתית והובטח משטר דמוקרטי גמור. ראשי משפחת ראנה מהם גלו ומהם נושלו מנכסיהם והוכרחו להסתפק במשרות ממשלתיות או פרנסות אחרות. ארמונו של ראש הממשלה עצמו הוחרם ונמכר לבית מלון. אך דרכה של הדמוקרטיה לא הייתה סוגה בשושנים. מפלגות וסיעות צצו כפטריות ושימשו לרוב קרניים לנגח יריבים אישיים ומכשירים למלחמה על משרות ולסיפוק תאוות התנשאות ובצע. ראש הממשלה הראשון היה קויראלה הבכיר, אחיו של ידידי, אך נפלו דברים בינו לבין המלך, הוא הודח והצטרף למפלגת אחיו. לשלטון הגיעה מפלגה אחרת. הובטחו בחירות כלליות לנובמבר 1957. בינתיים קיימת אסיפה לאומית ממונה בת 82 חבר.

העם עני. יש קצת אוצרות טבע, אך הם אינם מנוצלים. הקרקע אינה פורייה ביותר ואינה מספקת. בינתיים גרמה החירות האזרחית להתלקחות התיאבון לחיים יותר טובים. רמת החיים של השכבה העירונית עולה והשירותים הציבוריים מתרחבים תחת לחץ דעת הקהל והעיתונות - מבלי שידביקום הייצור והפיתוח, והדברים ידועים. אוצר המדינה נתון בגירעון מתמיד. פועלת משלחת גדולה של ארצות-הברית לעזרה טכנית, אך הישגיה הינם כנראה מנגינה לעתיד לבוא. הארץ נתונה כ"כריך" בין סין להודו ונשקפים לה כל הסיכויים להימעך, אך ייתכן כי דווקא מצבה זה יבטיח יציבותה אם תשכיל. בינתיים היא מסבירה פנים לכאן ולכאן - וקבלת פני נשיא הודו בהמון חוגג מייד עם שובו של ראש הממשלה מביקורו בסין תוכיח. ראש הממשלה קיבל בסין מענק של [הסכום חסר] דולר,  ללא כל תנאי מדיני, לכאורה, וגם לא תוך ציון מטרה כלשהי לשימוש בכסף. לעומת זה מתרפקת הודו על נפאל בהצעות עזרה והדרכה בפיתוח ויש כנראה לנפאל האפשרות להיבנות מזה ומזה.

הערה צדדית. נפאל משופעת בהיכלות הינדוסיים - כמעט בכל כיוון שתישא עיניך, בעיר ובסביבות העיר, אתה רואה לפניך היכל לסיווה או לווישנו או לאיזה אליל אחר. ובכן, פולחן הבקר אוסר על השימוש בו לכל עבודה שהיא בכל מקום שנשקף ממנו היכל. זה להגדלת הרווחה ולהקלת סבלות האיש העובד.

עיקר שכחתי: אחד המפעלים הראשונים של המלך על רקע המשטר החדש היה התקנת קשר אוויר עם הודו ואחד המבצעים האחרונים - פתיחת דרך מכוניות לאותה ארץ, אשר טרם נסללה כהלכה אך אפשר כבר בקושי לעבור בה.

אף על פי שהעין הוסיפה לכאוב כתבתי בבוקר יומן עד שהגיעה השעה לנסוע לראיון עם שר החוץ. ממשלת נפאל לא זו בלבד שלא אירחה אותנו כמו שנהגו אחיותיה בבורמה ובציילון, אלא אפילו לא דאגה לספק לנו רכב כמו שנהגה מאלאיה וכמו שהייתה מוכנה לנהוג יפן. אותו בוריס, אשר יענה את הכל, שכר לנו מכונית מלפני המבול ובה עשינו דרכנו ברחובות העיר הצרים, נזהרים מלפגוע באדם ובבהמה, עד שהגענו לכיכר רחבה שממול לה ארמון הממשלה - בניין לבן ונאה, חזיתו כולה עמודים המשמשים בריחים לשלוש קומות של מרפסות. משרד החוץ משוכן באחד האגפים הצדדיים. נשאלנו לרישיון ולא היה בידינו. מסרתי כרטיס וחיכינו נצח עד שהוזמַנו לעלות. כשנכנסנו שוב ראינו לפנינו מדרגות עץ שחוקות ורופסות מרוב שימוש ובקומה העליונה הובלנו במסדרון שלא היה לו סוף שרצפתו לבֵנים אדומות, מחוקות ואף קעורות מרוב דריכה. הובאנו אל המזכיר לענייני חוץ, מעין המנכ"ל שלנו, שהתנצל בשם השר: לפתע חלה ונפל למשכב בחום גבוה. ממילא מובן שהבענו צער עמוק ואיחלנו רפואה שלמה. המזכיר נתגלה כבחור נעים ונבון, דובר אנגלית כהלכה ומתמצא היטב בעניינים, לרבות ישראל. השיחה הייתה מאוד בלתי רשמית והתנהלה תוך הבנה הדדית גמורה.

אפשר גרמה לכך עייפותי שדיברתי כאילו לאחר יד, כמשיח לפי תומי ולא כמי שבא להרצות ולנסח, ודווקא על ידי כך השריתי על השיחה רוח טובה ואווירה של ידידות המובנת מאליה. אף תגובותיו של איש שיחי הלמו בהחלט גישה זו.

הוא פתח בהודעה כי מחר אתקבל אצל ראש-הממשלה וגם אצל המלך [מהנדרה ביר ביקראם שאה דֶו]. יש לקוות כי בינתיים יחלים שר החוץ ואז אוכל לראות גם אותו, ודאי בביתו. הודיתי מאוד. הסברתי בקצרה שליחותי ושאלתי מי יעמוד בראש המשלחת לאו"ם. אמר שר החוץ. הסברתי בעיית השלום שלנו והביע הסכמה מפורשת לכל עמדה ועמדה: הכרחיות השלום, שלום עם ישראל כמות שהיא, שלום רק על ידי משא ומתן ישיר. לגבי הראשון, כשאמרתי כי בלי שלום יהיה האזור מוכה תמיד פחד מלחמה ולא יוכל להתרכז בבניין, הגיב: "לא רק זה, סכנת מלחמה במזרח התיכון היא סכנה בשביל כולנו". לגבי השני, כשאמרתי "ישראל כמות שהיא", המשיך: "ולא כמו שמישהו היה רוצה כי תהיה". לגבי השלישי הסכים כי אין להעלות על הדעת שלום בלי נכונות לשבת יחד, כי הסירוב להיפגש פירושו שלילת השלום וכי הצגת תנאים של חבלה בישראל אינה אלא מסווה למדיניות של מלחמה ולא תוכנית של שלום. דיברתי על ענייני פיתוח ושיתוף פעולה. כשציינתי את ההבדלים בינינו לבין נפאל לרעתנו - עוניינו בעושר טבעי וחובתנו לקלוט עלייה – ופיתחתי קצת את העניין השני, אמר: "מובן מאליו, הן עמכם היה מחוסר בית זה מאות בשנים!" כשהבעתי ספק אם נוכל להתחרות עם משלחת ארצות-הברית בהדרכת הפיתוח, אמר כי גודלה ועושרה של ארצות-הברית שׂמות לאַל רבות מעצותיה בעוד שהניסיון של ארץ קטנה ומעוטת-יכולת כישראל יש לו בשביל נפאל ערך מעשי הרבה יותר גדול. עוררתי שאלת קשרים דיפלומטיים. גם כאן הניע ראש להסכמה, אבל בפעם הראשונה הציג שאלה שהשתמעה ממנה  הסתייגות: שאל מתי יותקן קשדי"פ בינינו לבין הודו. אמרתי כי אני עומד לראות נהרו וסיפרתי כי בינתיים נוספה ציילון על בורמה ויפן כארץ בדרום-מזרח אסיה המוכנה לקשדי"פ עם ישראל. קלט ידיעה זו בעניין אבל אמר: "חשוב מאוד לדבר עם נהרו -  עמדתו חשובה ביותר". אלישיב שאל: "כוונתך לא רק בתוך הודו." אמר: "ודאי".

דיבר על הביקור בסין. הוא ליווה את ראש-הממשלה במסעו.  והיה סיפורו מאלף לגבי אופיו "היסודי" של המשטר. אמר כי כמובן מתנהל שם מפעל של בניין ופיתוח, אך הוא זעיר מאוד בממדיו וכמעט מבוטל לגבי השטח האדיר והאוכלוסייה העצומה. אין כל השוואה, אמר, בין סין לבין יפן מבחינה זו. יתר על כן, בסין שולט ריכוז מוחלט וכל חופש אישי חוסל לחלוטין. השווה את המצב שמצא בסין לבין הנסיבות שנתקל בהן בביקורו לפני זמן-מה במזרח אירופה. שם נתקל רבות באנשים שפיהם היה מלא אלה וקובלנה על המשטר ובייחוד על השתלטות רוסיה, ולעומת זה הייתה מוחשת היטב בכל זרוע השלטון הרודני. בסין לא היה זכר לריטון וכן לא ניכר כלל הדיכוי, ולא משום שאלה אינם קיימים, אלא השלטון הצליח לחדור לתוך חיי הפרט ביעילות מוחלטת כזאת עד שאיש אינו מעז להוציא הגה מפיו ועם זה אין מורגש למראית עין משטר הדיכוי והבילוש.

סיפרתי לו בקצרה על חיותה ושורשיותה של הדמוקרטיה שלנו. הזכרתי את ועידת בומביי והחשיבות שאנו מייחסים בישראל למגעי שיתוף והזדהות עם אסיה לא רק במישור הבין-ממשלתי אלא בתחומי הפגישות בין העמים ותנועותיהם, ואנו רואים את השיתוף בתחום הסוציאליזם הדמוקרטי כחיוני הן לקידום העלייה הכלכלית והחברתית של המוני העם בארצות אסיה העצמאיות והן להשגת המטרה הזאת תוך העלאת אישיות האדם ופיתוח חירותו הרוחנית. אמר כי הוא מכיר את העניין היטב ויודע כי אני מכיר את [בּיפּ"י] קויראלה. אמרתי כי אני מקווה להכיר גם את אחיו, כחבר לאותה תנועה, וכי בכלל בוודאי אפגש כאן עם מנהיגי המפלגה שאיתה אשב יחד בוועידת בומביי. לבסוף הבטיח להודיעני אחר-הצהרים את מועדי הפגישות שנקבעו למחר ובזה נפרדנו.

חזרתי למלון וליומן. היום היה שטוף-שמש וזוהר עליון. האוויר צליל ומשכר. קרני השמש צורבות בחומן, אך בצל מורגשת צינה. קטמנדו הרים סביב לה - ממש, ולא כירושלים. רכס הרים מהודק כמעט ללא בקיע מכתר את הבקעה הרחבה שבטבורה שוכנת עיר זו, אך בקעה זו עצמה גבוהה מעל פני הים קרוב ל-1400 מטר.

בשובנו למלון מצאנו מכתב ידידותי מהשגריר הבריטי המזמינני יחד עם אלישיב לארוחת צהרים בביתו ושואל אם יש לנו גם גברות. מובן כי קיבלתי את ההזמנה.

הופיע ידידי מאמש, הנפאלי נוסח תימן. סיפרתי לו משהו משיחתנו במשרד החוץ. היה מרוצה מרוחה הטובה ובייחוד מקביעת הראיון עם המלך. כאילו בתגובה למחשבותי, כי אין כל ביטחון מוחלט ברצינותו של היחס החיובי שנתקלתי בו, אמר: "על כל פנים אל תדאג, יש לכם ידידים נאמנים בנפאל, אנו נשמור על ענייניכם". סיפר כי אחד מהם, שהיה כתלמיד בארץ, שב מלא התפעלות וכתב בעיתונות המקומית מאמרים נלהבים על ישראל - וזאת לדעת, הוסיף, כי המלך מרבה לקרוא בעיתונים! ציינתי כי קיבלנו הזמנה דווקא מהשגריר הבריטי לארוחת צהריים. שאלתי איזה בן אדם הוא. אמר, כדרכו, מילה אחת: passive"" (כמו אמש - על זה "shrewd" ועל זה  "simple"ועל זה .("important" אינו נוקף אצבע. יושב בטל. הנה כשפרץ משבר סואץ, מתוך שמפלגתם נאמנה לישראל, הם נקטו בעיתונות עמדה שהייתה למעשה לטובת אנגליה. נמצא כי מלאכת השגריר הבריטי נעשתה על ידי אחרים ואילו הוא עצמו לא טרח כלל.

הוספתי לקבל טיפות וכאב העין חלף. בינתיים ביררתי לכל צרה שלא תבוא כי יש בקרבת העיר בית חולים אמריקני שיש בו רופא מצוין – אומנם לא מומחה לעיניים, אבל רופא כלל בעל ניסיון רב.

חשבתי כי אחרי ארוחת הצהריים אישן לפחות שעה, אך נמנמתי רק עשר דקות. נעתרתי להפצרותיו הבלתי פוסקות של אלישיב כי נערוך איזה טיול בסביבה, אשר אנשים נוהרים עכשיו אליה מפינות שונות כדי להזין עיניהם בה. לא הרגשתי בקרבי שום מרץ גופני ליוזמה כזו לעומת זה אני משועבד כולי ליומן. נסענו באותה מכונית רעועה, שהוציאתנו מהכלים באיטיותה, בגניחותיה ובטלטוליה על-פני הדרכים הגרועות. נסענו לעיירה במרחק 13 ק"מ מקטמנדו, אשר שימשה אף היא פעם בירה לאיזה בית מלכות ומאז נשתפעה ונשתבחה בהיכלות. עברנו בין שדות אורז, שטיחים בבקעה ומדורגים במדרונים, כשעבודת הקציר והדיש מתנהלת בהם במלוא הקצב. הכביש כולו היה מלא אנשים עומסים במשאות – לרוב גברים הנושאים שני עומרי תבן-אורז כבדים על אסלים המוחצים את הכתף, אבל גם נשים שמשאן על גבן והוא קשור בחבל אל מצחן, גם נערים צעירים הכורעים תחת הנטל. מראה זה היה חדש בשבילי גם לאחר ביקורי ביתר ארצות אסיה. היה לפני משק אשר טרם הגיע בהתפתחותו לדרגת השימוש בבהמה כנושאת משא - לא היה כאן זכר לא לחמור, שהוא יסוד כה מובהק במשקן החקלאי ובנופן החי של ארצות הים התיכון, לא לצמד השוורים הרתום לעגלה בבורמה וביפן, אף לא לשור היחיד הסוחב את העגלה בציילון: ההיגיון ברור: האדם אוכל ממילא, ואילו את החמור והשור יש לכלכל נוסף על כלכלת האדם. היה קשה לראות את המאמץ המתוח שעל פני כל גבר צעיר וזקן, כל אישה צעירה וזקנה, כל נער ונערה שראינום בהמוניהם על-פני כברת דרך לא ארוכה זו, מהלכים בשני הכיוונים כשהם כורעים תחת משאם, כבהמות-משא, מובילים תבואתם הכפרה, נושאים תוצרת משקם לשוק של קטמנדו או חוזרים הביתה עם מקנת כספם אשר פדו - אם סחורה למכירה או מצרכים וכלי בית לשימוש עצמם.

בעיירה בודאנג ראינו קבוצת היכלות שיופיים פראי אך מפתיע - בני 600 או 700 שנה. כל ההוד וההדר הזה נתון בתוך תוכי העיירה, מול כיכר השוק, ליד רחוב של חנויות זעירות שלכלוכן מרובה מסחורתם, כשנשים מזרות ומנפות אורז על אחת מאצטבות ההיכל והחיים העכורים והכעורים שמסביב עושים אותו חולין שבחולין. הקיפונוּ דלת העם והסתכלו בנו כאילו היינו חיות מעבר לים. בתוך הולכי הבטל שהצטופפו סביבנו היו גם פרחחי בתי-ספר שנראו כבני עניים עם ערימות ספרים תחת אצילי ידיהם. בין הספרים - אלגברה באנגלית, זו השפה בה נלמדים בבתי-ספר תיכונים כל המדעים המדויקים. איפה ישראל - שאלתי. איש לא ידע. מי יודע היכן ים התיכון? איש לא שמע את השם. אבל הם למדו היום אלגברה ופרק בהיסטוריה של הודו וקראו סיפור באנגלית - נערים בני י"ג, שובבים וביישנים כאחד, קוראים וכותבים אנגלית אך מתקשים מאוד בדיבור. מעניין כי בית הספר הוא מ-10 בבוקר עד 4 אחר הצהריים. כנראה מזג האוויר מפריע להשכים קום.

בעוברי בשוק השיאני יצרי וקניתי כמה מחרוזות-נשים, עשויות חומר פשוט בתכלית, אך צבועות צבע אדום מלבב. נראה מי יזכה בהן. עם כניסתי למכונית צנחתי אין-אונים ושאלתי עצמי - עייפות איומה זו מניין היא באה. אלישיב הרביץ בי תורה שלמה בדבר השפעת אוויר ההרים, שהוא גורם סחרחורת ראש קלה מבלי שהאדם ירגיש בה, מתיש כוחו ומגרה יצרו לישון בלי הרף.

בשובנו העירה סרנו בדרך לנמל האוויר לברר גורל אותם נעלי הבית והנה שיחק לי המזל מבלי שאהיה ראוי לכך בשכחנותי. מצוא נמצאו נעלי הבית והריהם מופקדים במשרד החברה שבעיר.

בא אותו מיסטר שאה, סגן מזכיר החוץ, אשר פגשני אתמול ברדתי מהמטוס. נשלח להודיעני סדר יום מחר. שר החוץ עודנו חולה ומחר אינו בא בחשבון לשום ראיון. ראש הממשלה יקבלני במשרדו ב-12 בצהריים, ואילו המלך – בארמונו ב-4.30. שוחחנו קצת עם פקיד זה על מבנה משרד החוץ והרכב הממשלה. התברר כי מספר השרים רק שישה - ראש הממשלה, הגנה, חוץ, אוצר, מסחר ותחבורה, הכנת הבחירות. שאלתי אם אומנם תתקיימנה הבחירות בזמן המובטח. אמר ודאי, שאם לא כן תרד האופוזיציה לחיי הממשלה ולא יהיה לה מנוס. שאלתי לשיטת הבחירות ולא ידע להשיב. בין השאר הביע אכזבה ומורת רוח משיטת עבודתם של המומחים האמריקנים, שאינם מוצאים שפה משותפת עם בני הארץ וגורמים אכזבות לאלה שהאמינו בהם.

שוב כתבתי יומן.

בערב סעדנו עם צמרת מפלגת הקונגרס, הסוציאליסטית, אחות נפאלית למפא"י. המזכיר הנלבב בא במכונית לקחתנו לאיזה בית מלון. נבהלנו בכניסתנו לאותו בית - מהקדרות והכיעור והלכלוך, כאילו הובאנו לאיזו אורווה או מרתף או מחסן ישן-נושן, שכולו עירום שחור. בתוך הבית הגענו לחדר אנושי בניקיונו אך משווע בחוסר האונים של ריהוטו, שם הוגשו לנו משקאות, ומשם עברנו לאחר שעה ארוכה לחדר האוכל, אף קירותיו עריה זועקת לרחמים, אך שולחנו צח וצחור וכליו בתכלית התרבות. על כל הפלצות הזאת שבמסגרת כיפר עשרת מונים תוכנה האנושי. החבורה הנפאלית הייתה בת שמונה - הנשיא, איש מכובד ושקול; ידידי הוותיק [ב. פ.] קויראלה, שהוא האח הצעיר, אבל בכיר במפלגה, הסמכות הרעיונית ורוח החיים שבה; אחיו קויראלה הבכור, ראש הממשלה לשעבר, אדם בעל משקל ותבונה רבה; שגריר נפאל בהודו לשעבר, אשר התפטר משירות החוץ עם פרישת קויראלה מהראשות ואחר-כך נכנס יחד איתו למפלגה, איש דגול בהופעתו, בהשכלתו ובתרבותו; עוד איש מרכזי אחד, המזכיר הכללי של המפלגה, פיקח וער, שניכר בו כי הוא חי את חיי התנועה בארצו ובעולם; עוד שניים שפיהם לא נפתח וזהותם לא הובררה; ואחרון-אחרון ידידנו הצעיר.

האווירה הייתה נפלאה - ידידות והערצה לישראל, הזדהות נפשית גמורה, צמא עז לשמוע ולהבין, גילוי-לב מרנין, ורמה גבוהה של התמצאות. דיברתי בלי סוף - ועל מה לא דיברתי. סיפרתי על מגעי עם ממשלתם וסקרתי את כל שלבי מסעי עד כה. ההתעניינות הייתה בשיאה. שאלתי אם הם בטוחים כי תתקיימנה בנפאל בחירות באוקטובר הבא? ענו בשלילה. קויראלה הצעיר ראה את המלך רק היום והלה הודה, כי ההכנות מפגרות. מה שיטת הבחירות? אזורית ולא יחסית. הזהרתים מבחירות יחסיות ותיארתי תוצאותיהן אצלנו, ועם זה המעמד המכריע שיש למפא"י על אף הכל. העובדה כי למפא"י תשעה מקומות בקבינט של 16 ואילו לארבעת שותפיה בסך הכל שבעה, וכן ההרכב רב-המשקל של התיקים שבידי מפא"י עושים רושם כביר על השומעים. כאן נתקבלו ידיעות אלה בהערצה ובגאווה. הם מאמינים כי בבחירות הכלליות יש להם סיכוי לנצח, אבל לא ברור אם ומתי תהיינה וכן לא ברור איזו אסיפה תיבחר - מכוננת או סדירה. הכל תלוי בהכרעה לגבי החוקה - אם המלך יעניק אותה לעם או נבחרי העם יקבעוה ויטילוה על המלכות. מובן כי מפלגתם בעד חוקת העם ולכן בעד אסיפה מחוקקת. שאלתי מה יהיה אם הבחירות תידחנה שוב ושוב. אמרו תפרוץ מהפכה. דיברנו הרבה על נפאל בין סין והודו, על נפאל בין סין לארה"ב לגבי העזרה. תהו אם אין סעיף סודי בהסכם בין ראש ממשלתם וסין ומה ייעשה בכסף שיתקבל משם. הביעו סיפוק ממתן העזרה הסינית בחלקה במכונות, יען מענק במזומן
 פירושו שלשול חלק הגון ממנו לקופת המפלגה ולקרן הבחירות. הממשלה אינה מפרסמת תקציב ועושה בהכנסות המדינה כראות עינה. מטעם זה מחייב קויראלה הבכור עזרת-חוץ המיועדת למטרות מסוימות שיש לבעל המענק ביקורת עליהן ולא מתן כסף חופשי להיות מוצא כראות עיני השלטון. דובר הרבה וסופר הרבה על מפעל הבניין בישראל ואפשרויות העזרה לנפאל. הערָתי כי האדם כאן הוא בהמת המשא היחידה לא נעמה להם ביותר וטענו כי זה המצב רק בבקעת קטמנדו ואילו באזורים יותר נמוכים מסתייעים הכפריים בשוורים ובאזורים יותר גבוהים בסוסים. עוררתי בעיית הקומוניזם. לדידם אין השד נורא, יש אומנם בנפאל מפלגה קומוניסטית המנסה לנצל את הדלות בכפר, אך אין הם חוששים לה ביותר - ולעומת זה, דווקא משום שהם מזלזלים בסיכוייה אין הם נרתעים מהתקשרות איתה בבחירות ומתנחמים בזה שהיא עצמה אינה מבקשת אלא חמישה מקומות בפרלמנט. אמרתי כי בוועידת בומביי ודאי יהיה דיון בשאלת ההיענות להזמנות שיתוף הפעולה מצד הקומוניסטים והסברתי מדוע נתנגד. היה שיח רב על פשר ה"הקלות" בבריה"מ ועל המאורעות האחרונים בגרורות. הסברתי דעתי כי כל עוד אין היתר לארגון מפלגתי חופשי, בכלל זה אופוזיציוני, אין השינויים נוגעים ביסודות המשטר אלא באים להעניק קצת הרגשת ביטחון למעמד המנהלים, אשר פַּחְדו בימי סטאלין הביא לידי שיתוק גמור של כל יוזמה וחיבל חמורות במפעלי השיקום והתיעוש. המשכתי בכיוון זה והדגשתי כי יש כל ההבדל שבעולם בין חירות המוכרת כזכותו ההחלטית של הפרט והמופעלת על-ידי עצמו מלמטה ובין חירות מקוצבת המוענקת במנות קבועות מלמעלה כשהיא עלולה להילקח חזרה בכל עת ובכל שעה. הייתה הסכמה כללית והערכת ההסברה, בייחוד מצד השגריר לשעבר [של נפאל בהודו], שנראה לי כאינטלקטואלי שבחבורה.

חלק גדול של השיחה נסב על יחסי ישראל-ערב - המיעוט הערבי בישראל, המצב בגבולות, בעיית השלום, תפקידו של נאצר בהחמרת המצב והסכנה הנשקפת לאזור כולו מהתנשאותו. סיפרתי על רעיונות נאצר ב[ספרו] "פילוסופיית המהפכה" ועל שיגעון הגדלות שנתפס לו בהשוותו עצמו לנהרו ולצ'ו אן לאי. "בעצם להיטלר" - הייתה תגובת המזכיר הכללי. גם כל יתר התגובות היו ברוח של תמיכה גמורה בנו והתנגדות לערבים. הכינותי אותם לקראת אפשרות של התנגשויות בינינו לבין הערבים בוועידת בומביי. [ביפ"י] קויראלה הזטיר סיפר לחבריו כיצד העיזו הערבים ברנגון לעזוב את הוועידה בגלל השתתפותנו והזעם על הערבים היה כללי. כאשר סיפרתי על תוצאות ה"עסקה הצ'כית" ואיך חיפשנו נשק ואיפה השגנו - הייתה הבעת סיפוק רב.

בין השאר הובעה אכזבה ממשלחת ההדרכה האמריקנית והתוכנית שלנו בדבר סמינר לקואופרציה נתקבלה בהתעניינות מרובה.

שיחה זה בפינה מופלאה שלרגלי ההימאלאים, עם אנשים כה שונים ורחוקים, אגב פגישה ראשונה שלא חדלה להיראות כחלום בהקיץ, הייתה אחת החוויות המרנינות והמעודדות ביותר של המסע.

מילה אחת על הלבוש. כאן לובשים אנשים לרוב מעילים לבנים מכופתרים וארכרכים, המהודקים היטב אל הגוף, ומכנסיים לבנים ארוכים, רחבים במקצת מעל לברך וצרים מאוד מתחת לה, חובקים במהודק את השוק ומסתיימים עם הקרסול. לראשיהם הם חובשים כיפה לבנה ניצבת. זוהי תלבושת יום. יש מחליפים את המעיל הלבן המסורתי במעיל אירופי, אבל מעטים המחליפים גם את המכנסיים. הערב באו כל האנשים המרכזיים באותם המכנסיים הלבנים, אך במעילים אירופים שחורים ובכיפות-ראש שחורות. לפני שיצאנו נמלכתי באלישיב אם לא מוטב לי ללבוש חליפה כהה, וחשב כי אין כל נפקא-מינא. בבואי נוכחתי כי שגיתי בהופיעי בחליפה אפורה.

בדרכנו חזרה ניסה הבחור הצעיר בזהירות להוציא מפי משהו על סיבות התפטרותי. "אנחנו מכירים אותך ודאגנו מאוד". הרגעתיו מבלי לספר לו דבר.

כתבתי יומן עד חצות.