יום ד', 24/10/1956 - הודו-כלכותה - נפל-קטמנדו
שם הספר  יומן אישי 1956
שם הפרק  יום ד', 24/10/1956 - הודו-כלכותה - נפל-קטמנדו

 

 

יום ד', 24/10/1956  -  הודו-כלכותה - נפל-קטמנדו

 

אחד המשרתים העירני ב-5.30. הספקתי לעשות אמבט ולסיים את האריזה ולקבל כותונת מגוהצת ולשתות מיץ תפוזים קר וספל תה חם. נפרדנו פרידה לבבית ביותר ממר אליאס אשר התחנן כי בדרכנו מבומביי לבנגקוק נתעכב שוב בכלכותה ונתאכסן שוב אצלו, שכן "ביתנו הוא".

ב-6.30 יצאנו לנמל האוויר, כשהעיר כבר במלוא שאונה והמונה. הפעם נתתי דעתי במרוכז ובכובד ראש על משטר חופש התנועה והחסינות הגמורה שנהנות ממנו כאן הפרות. הן מהלכות בחוצות באין מכָלים דבר - כמו בסמטאות הצרות והצוחנות כן ברחובות הראשיים המפוארים - ורובצות באשר תרבצנה, ומיניקות עגליהן, כשאלה נסרחים מאחוריהן, באשר יתחשק להללו. כבר תיארתי גורלו של נהג אשר יפגע בהן לרעה בשוגג. פרה היא בהמה קדושה וכל הנוגע בה לא יינקה. היא משמשת אמצעי ייצור לשלושה מצרכים המותרים בהנאה: חלב, זבל ועגלים הנעשים שוורים ומשמשים לתובלה ולחרישה. בשרה לא יבוא בפי ההינדוסים בשום פנים ואופן. בדרך כלל מצָווה דת זו להינזר מבשר - גם של צאן ושל עוף - אבל יש מלמדים היתרים לגבי אלה ואילו הפרה נשארת אסורה במאכל ללא כל קוּלה. פרות אלו, התועות ברחובות קרייה לכאורה ללא בית וללא בעלים, שייכות למעשה לאנשים מסוימים וחוזרות אליהם לעת ערב. בינתיים הן מטיילות כאוות נפשן ונהנות ממזונות שמגישים להן באקראי הינדוסים חסודים. קשה לשער את המפגע שהן מהוות בכרך עצום וסואן זה, על כל התעבורה הממונעת הגועשת בחוצותיו, אך תרבותה של ארץ זו מחזיקה מעמד בַּניגוד המשווע הזה בין המאה העשרים שלאחר ספירה לבין המאה העשירית שלפניה, ואין פוצה פה לדרוש שינוי. ואחרי הכל, מילא הפרות הללו - הפוסעות לאִטן בשלווה גמורה, סמל השאננות והאדישות והביטול כלפי כל הסובב אותן - כל עוד אתה נשמר מפגוע בהן, הכל שפיר. אבל יש עוד מנהג והוא לנדור נדר, כי אם ייעתרו [האלים] וישְנוּ או קאלי או מישהו מבני מינם לתפילתך וימלאו משאלת לבך - שַלח תשַלח לחופשי את שורך, את הפר הזכר בן בקרך – ואזי אם קם הדבר הרי אתה קורא לו דרור ואזי מופיע ברנש מגודל ומסורבל זה ברשות הרבים ולפתע הוא מתפרץ ומשתולל, רומס ומחבל ומאיים לנגוח אנשים למוות, אין עצה ותבונה אלא לברוח מפניו, ואילו לתופסו בכוח ולהתעמר בו אסור בתכלית האיסור.

לנמל האוויר באו תייקף ואשתו. בשבילם זהו מאורע בחיים, שהם חיים בציפייה לו ובזיכרונות עליו, ולא יחמיצו שום הזדמנות להיפגש שוב ושוב. כשבאתי סיפרתי להם על מחלת [רופא העיניים הירושלמי הנודע ד"ר אברהם] טיכו וכי [ד"ר] יעקבסון [מבנגקוק] איננו מעוניין [לרשת מקומו]. שניהם התלקחו בתקווה כי זהו הפיתרון לבעיית עלייתם. עכשיו חזר תייקף וביקש כי אברר פרטי התנאים מייד בשובי ואודיעו דבר. הם מתכוננים בין כה וכה להיות בארץ בסוף אפריל.

יצאנו קרוב ל-8 במטוס דו מנועי, צר אך נוח למדי, וכעבור פחות משעתיים נחתנו בפַטנה. טסנו מעל מרחבי אין קץ של מישור שטוח, כולו מרוצף שדות ירוקים או חומים, מזרע או חריש, ומשובץ כפרים צפופי בתים ואדומי גגות, אשר דומה כי לא ייספרו מרוב - מספרם בכל הודו, אומרים, כ-800,000. שדות רבים הפכו אגמים רדודים של מים עומדים – אות למטרות-העוז שניתכו בימים אלה על כל חלקה הצפוני של הודו וגרמו בכמה אזורים לשיטפונות הרסניים.

בעיתוני הבוקר של כלכותה אין שום חדשה ישראלית ישירה. זה יומיים אנו שרויים בלי שום ידיעות מהארץ. ב"סטייטסמן" מאמר ראשי על תוצאות הבחירות בירדן - כאותו מאמר שקראתי ב"הינדוּ" של מאדראס אף זה מפליא באיזונו ובחדירתו ואילו רמתו העיתונאית למעלה מכל שבח. מגמתו העיקרית להוקיע מפלת אנגליה ולתלות את הקולר במשוגותיה. הוא מדגיש ניצחון כת נאצר אך ללא כל שמחה להצלחה נוספת זו של הרודן המצרי. להיפך הוא מזהיר מהפרזות ומביע סברה כי בקרב הערבים מעוררת התעצמות נאצר הסתייגויות רציניות. הוא קובע את איבתם לישראל של הפלשתינאים בירדן כאחד הגורמים הדוחפים את הממלכה הזאת לזרועות מצרים, אך הוא עושה זאת ללא הבעת כל טינה כלפי ישראל. להיפך, הוא עוקץ את הירדנים בהבעת פקפוק אם אומנם לא רצויה להם נוכחות הכוחות הבריטיים בירדן ואומר כי רק תחת חסות הכוח הזר הזה יכלו הקיצונים שבירדן להציק לישראל. במשפט זה הוא קובע כלאחר יד את אחריות ירדן להתפרעויות האחרונות בגבול. מאמר זה משמש עדות נוספת לכר הנרחב והנוח שיש להסברתנו בהודו - תמיד עד גבול מסוים - ואשר לעת עתה אין אנו מקדישים לו שום מאמץ מיוחד.

ואף על פי כן נחל נאצר ניצחון בירדן. ייתכן כי בין כה וכה היו הדברים מתפתחים כך, אך אין בשום פנים לקבוע בביטחון כי התגובות החריפות שלנו, אשר כל אחת מהן באה להנחית מהלומה ניצחת - גם לשפוך דם רב וגם להפגין כושר מחץ גדול ולא רק להביס אלא להשפיל את הצד שכנגד על-ידי הוקעת אוזלת ידו - כי מבצעים מפוצצים אלה, אשר הֵדם ניסר מקצה העולם עד קצהו ואשר ליבו מחדש את אש השנאה אלינו והידקו את טבעת האש סביבנו, לא תרמו חלקם להכרעה שנפלה בבחירות הירדניות. מה קרה איפוא למאמץ המיוחד שיזמנו לחזק בירדן את ידי מתנגדי נאצר, אגב פעולה שיטתית במגמה זו גם בארצות ערביות אחרות? הנה הושלם כאילו מחזור ראשון, ובסיומו הננו במצב הרבה יותר גרוע משהיינו בתחילתו - קרננו במורד תלול וקרן נאצר במעלה. בן-גוריון ודאי לא היה מרוצה מהקצב בו ניצחתי אני על אותו מאמץ, תוך בחינת כל צעד במערכה ובדיקת כל מועמד להיות לנו בעל-ברית. לאחר שהסתלקתי - נטל הוא את העניין לידיו, הביא את אליאס [אליהו ששון] לארץ [מכס השגרירות באיטליה], כינס התייעצויות רבות-משתתפים, עשה רושם כי הוא פותח תקופה חדשה במדיניות המזרח-תיכונית של ישראל - מה עלה בסופה של כל התכונה הרעשנית הזאת? התשובה - לפי המאורעות - פשוטה. בין אם נמשכה הפעולה בכיוון שפתחתי בו ובין אם פקעה אותה שלפוחית הבורית והפעולה נפסקה - ברור מה שקרה לבסוף. כאשר תכפו ההתגרויות הירדניות והוחלט להגיב, אזי בבחירת היעדים ובקביעת הממדים של המבצעים לא רק הוסחה הדעת כליל מהשיקול המדיני, אלא הכל נעשה בניגוד גמור לאותו שיקול, כאילו לא היה קיים כלל. בבת אחת נשתכחה כל אותה תורה והוכח מחדש חוסר היכולת להקיף תמיד כי בעיה על ידי ראייתה מכל הצדדים והזוויות, אלא הגישה החד-צדדית, הצרה, הרואה בכל רגע רק נקודה אחת ולא את השטח כולו, הראתה שוב את נחת זרועה.

אבל מפלתנו בירדן לחוד והנושא שלפנַי לחוד. חזרתי לסִפרות על נפאל וקראתי סקירה מאירה עיניים על ארץ זו בירחון אנגלי המוקדש לענייני אסיה - לאמיתו של דבר לא מאירה אלא מחשיכה, יען כה רבו הנגעים החברתיים כאן וכה עַצמוּ הבעיות התובעות פיתרון ואין. לפי הנתונים שבסקירה, יכולנו להועיל לפיתוח חקלאותה של נפאל אילו הקדשנו כוחות לכך, אך ספק אם נוכל לעשות זאת ולעומת זה כבר פועלת בנפאל משלחת לא קטנה לעזרה טכנית של ארצות-הברית וחוששני כי זיווג המומחים שלנו עם משלחת כזו לא יעלה יפה.

בפַטנה עמדנו לשהות ארבע שעות בין מטוס למטוס וכמהתי להקדיש את כל הזמן הפנוי הזה לכתיבת היומן. אך אבי כספי [הקונסול שלנו בבומביי] הודיענו לכלכותה כי סידר שמישהו יפגשנו בנמל האוויר ויראה לנו משהו ואז אמרתי לאלישיב, לאחר שראיתי כפרים הודיים כה רבים ממרומי האוויר, כי הדבר המועיל ביותר שנוכל לעשות הרי זה לראות כפר הודי רגיל כמו שהוא - זה ייקח כשעתיים ושעתיים אוכל לכתוב. ברדתנו קיבל פנינו הודי צעיר, גבה קומה ויפה תואר, כולו נוהר אבירות-נפש ואצילות-רוח, הציג עצמו כסגנו של הממונה במדינת בּיהאר, אשר פַטנה היא בירתה, על התנועה הקואופרטיבית הכפרית. הציע לנו לראות מחלבה מחוזית שיתופית. נעניתי ברצון רב אך אמרתי גם את מבוקשי והוא הסכים מייד. עודנו מדברים והנה אפתעה מרעישה. הגיע מטוס מקטמנדו וממנו יצא בחור אשר ניגש מייד אלינו ופתח בעברית ישראלית צחה. הוא ישראלי שעבד פעם בקונסוליה בניו יורק, כיום הוא תלמיד בהרבַרד, נשלח על פי איזו מלגה למסע-מחקר בהודו, ועלה בידו לבלות חמישה ימים בבירת נפאל. לשמחתו לא היה גבול. שאלתיו לשמו. טייטלר! שקל מידי מנה הגונה על חטאו בסילוף דמות המדינה, בייחוד בפינת תבל זו. יצאנו עם ההודי לסיורנו. סרנו תחילה למחלבה. ראינו מראות מוכרים: כדי חלב וחדר מקֵרה ומכשירי ההפרדה ותעשיית חמאה. במדינת ביהאר למעלה מ-68,000 כפרים ועל-פני אלה פרושה רשת של 20,000 אגודות שיתופיות ממינים שונים - יצרניות וצרכניות ואשראיות. יש כפרים שבהם כמה אגודות ויש ללא כל אגודה. בסך הכל רק 11% מאנשי הכפרים משתייכים לאגודה כלשהי. מחלבה זו שביקרנו משרתת 25 אגודות, קרוב ל-20 חברים בממוצע לכל אחת, ונוסף לזה 250 יצרני חלב נפרדים המסונפים אישית. מתקיימות אסיפות כלליות המקבלות דוח, אך מנהל המחלבה מתמנה על-ידי הממשלה. בכלל, לדעת המלווה שלנו חולשתה של התנועה השיתופית בהודו היא שכפוּהָ על הכפר מלמעלה ולא עוררוה לצמוח מלמטה. לא קדמה ליסוד הקואופרטיבים ואין מלווה את פעולתם כיום עבודה חינוכית ראויה לשמה. בין השאר סיפר כי ממדינתו יצאו שליחים לישראל ללמוד דרכי הפעולה השיתופית והרבה מהעבודה שהם עושים עכשיו מתנהלת לפי המתכונת שראו שליחים אלה אצלנו.

המחלבה נמצאת בקרבת נמל האוויר. משם נסענו, הכל במכוניתו של הודי נהדר זה בתואר פניו ובכל הליכותיו, מרחק-מה עד שהגענו לאחד הכפרים. המלווה הזהירנו כי אין זה כפר טיפוסי - הוא למעלה מהממוצע בשל קרבת העיר. אף-על-פי-כן מה שראינו היה מדכא ומייאש: עוני מרוד, זוהמה מחרידה, נחשלוּת משוועת. הבתים אומנם בנויים ברובם לבנים ומקוּרים רעפים אך רצפתם עפר, קירותיהם מכוסים לרוב כיכרות זבל שהודבקו עליהם לייבוש למען ישמשו דלק, ערימות זבל טרי מעלות צחנה מכל עבר, נחילי זבובים נהנים מן השלל, חדרי מגורים ללא אור ואוויר, ריקים מרהיטים וממצעים, הכל יושב וישן על הארץ, כלי העבודה כמלפני אלפי שנים, ועיקר העיקרים - הילדים כחושים ונמושים עד שנדמה כי מחר-מחרתיים יגוועו, זאטוטים וזאטוטות בני 7-6-5 נושאים על זרועותיהם הדקות תינוקות בני חודש וחודשיים ושנה והללו קטנטנים כעכברים, מטונפים וחולי עיניים - וברור כי כל הזוועה הזאת היא מסורת של דורי דורות וכך היא תתמיד לעתיד לבוא, וכל מה שעושה הממשלה ומה שפועלת התנועה הקואופרטיבית אינם אלא כטיפה בים - קרצוף השטח העליון ללא ירידה לעומקם של יסודות הכלכלה וההווי ויש לך רצון לעצום עין ולברוח רחוק רחוק ולשכוח כי אי פעם ואי שם ראית את האדם באפסותו המשפילה הזאת. עברנו מבית לבית ועלינו על גגות וירדנו לחצרות וסרנו לבית הספר ויצאנו לכביש וכל הזמן היינו מלווים חבורה גדולה של אנשי הכפר, גדולים וקטנים, והצטלמנו איתם ובירכנום בהצמדת כפות הידיים זו לזו והסתלקנו. ומעבר לכביש ראינו קבוצת בתים נפרדת, בה שוכנים פועלים שכירים מחוסרי-קרקע, העובדים אצל אלה שבבתיהם כבר היינו, וכאן קירות עפר ולא לבֵנים וגגות קש ולא רעפים, והפתח כמחצית קומת אדם, עליך להתכופף עמוק כדי להיכנס בו, ואז לעיניך מין פרוזדור שאורכו מטר ומשהו ורוחבו פחות ממחצית המטר וזה משכבו של האב, ובפנים תא אפל וצר התפוס כולו על-ידי כירה, שבינה לבין הקיר כמעט אין לעבור, אבל כאן ישנים האישה והילדים ואתה נוכח לדעת כי הכל יחסי בעולם ואין דרגת שפל של עוני אשר לא תיתכן עוד נמוכה ממנה, עד שמותר האדם מן הבהמה אָין.

ההודי – צַ'אה שמו - דרש בכל תוקף להראות לנו את העיר פַטנה: הנה מעון המושל הכללי, והרי המזכירות, זאת אומרת שלטון המדינה, ופה המועצה המחוקקת ושם בית הדין העליון, ועכשיו אנו עוברים על-פני בית-ספר ממשלתי והנה שם בית-ספר גדול של המיסיון הקתולי וכו'. הוא עצמו מגזע אצילים, ברהמין מיוחס, מוצאו אומנם מאחד הכפרים אך סיים לימודיו במכללת בּנארס, ולו אישה ושלוש בנות. אצל אלישיב התקלקלה בינתיים המצלמה והוא נדד על צַלָמי פַטנה לתקנה והעלה חרס. עד שהתרוצץ - ישבתי עם צ'אה על ספסל שבור ברחוב וחקרתיו. היש מישהו בארץ המשתווה במידת-מה בשיעור קומתו עם נהרו? - אָין! - ובכן מי יירשנו בבוא מועד? - אין לו יורש. - הייתכן? הן זה מצב בלתי אפשרי!- באמת רע מאוד, אך כן הדבר. ומה על ג'יי פי? [כינויו בראשי-תיבות של ג'ייאפראקאש נאראייאן, אחד מעמודי הסוציאליזם ההודי, הנערץ בחוגים רחבים] - הפסיד עולמו בהצטרפו לתנועת בהוּדאן [תנועה המבקשת לפתור את בעיית חוסר הקרקע בכפרי הודו על-ידי הטפה ישירה לעתירי הקרקע כי יוותרו מרצון על העודף ויחלקוהו בין הנצרכים. בראשה עומד וינובה, אשר יש רואים בו את יורשו הרוחני של גנדהי, ולימינו התייצב ג'יי פי. עד כה הצליחה תנועה זו לצבור ולחלק בסך-הכל כחמישה מיליונים אקרים]. חדלו לקבלו ברצינות כמדינאי. בעיותיה של הודו לא תיפתרנה בלי תנופה גדולה של פעולה ממלכתית בתחיקה, במינהל ובארגון. יתר על-כן, [ג'יי פי] הכריז על פרישתו מהמפלגה הסוציאליסטית והנה עכשיו שוב החל יוצא במערכותיה. משמע, חסר כל יציבות. לא, אין לו כל סיכוי. ובכלל אין סיכוי למפלגה הסוציאליסטית. - מה על שתי הבעיות הממאירות של הודו, הפרה וה"טמאים"? - אלו ייפתרו על-ידי התקדמות החינוך. הנה, כשבפעם הראשונה קרה לו שבלי משים שתה מים מידי מוסלמי והוברר לו מה עשה - אחזה אותו צמרמורת וחשב כי הוא עומד להקיא. אך שום דבר לא קרה ומאז הוא נרפא מהתסביך. אותו דבר אירע לו כשמישהו פיתה אותו בפעם הראשונה לאכול ביצה. סבור היה כי היא נתקעת בגרונו והוא נחנק. אך שוב עבר הדבר בשלום ומאז הוא אוכל ביצים בשקט גמור. אשתו? - היא בעצה אחת עמו, שכן קיבלה חינוך כללי אשר פקח עיניה. - כמה זמן יעבור עד שיישא החינוך פרי אצל המונים כה עצומים? - ברור כי הדבר יימשך זמן, אך אין ברירה, זוהי הדרך וסוף הצטללות המוחות לבוא. אשרי המאמין! בינתיים הכריחני איש שיחי להיכנס איתו למסעדת רחוב ולטעום מכל מיני מתיקותיה של הודו, עד שחוששני כי השמנתי ביום זה.

כך חלפו שלוש שעות וחזרנו לנמל האוויר לשעת ארוחת הצהרים. נפרדנו בלבביות רבה מצ'אה הענק, אדיר החזה ונדיב הלב, וסעדנו בחברתם של אנשי הצוות של מטוסנו ואמריקני העובד אצל אראמקו בערב הסעודית ובא לבלות בקטמנדו את חופשתו. הגיעה שעתנו להמריא אך הטייס הודיע כי נתבקש להתעכב, כיוון שנשיא הודו עומד לצאת בשעה זו ברוב טקס מקטמנדו לפַטנה ולכן סגור נמל האוויר של קטמנדו לכל מטוס אחר. כיוון שעל-ידי כך נתפנתה שעה, ישבתי מייד על היומן. יצאנו באיחור של שלושת רבעי שעה. טסנו קודם על-פני אותו מרחב השדות העמוסים מים עד שהגענו לג'ונגל המשתרע ברציפות סמיכה של ירק עבות ומגודל פרע עד למרחקי אין קץ. הטייס ניגש וקרא לי לבוא לתאו. שם הראה לי את רכס ההימאלאים באופק והצביע על האֶבֶרֶסט ועל פסגות-שֵם אחרות שהזדקרו מבין העננים והבהיקו בכיפות שלגוֹ. הדרך לפנינו כעשרים דקה להגיע לקטמנדו - והטייס הודיע כי קיבל הוראה לסטות מנתיבו ולנחות במקום ששמו שימְרה, כיוון שקטמנדו עודנה סגורה לרגל אותו טקס. שימרה זו היא כפר נפאלי שיש בצדו מנחת לעת מצוא. נחתנו בשדה מגודל עשב ללא כל תקלה ובצאתנו היינו כחבורת ניצולי אונייה שנטרפה על אי שמם. מלבדנו היו כאן שני זוגות אנגלים, לא צעירים, אותו אמריקני ונפאלים אחדים. הייתה כאן סוכת חומר שלפניה נערמו שרידי שני מטוסים שנתרסקו בנסותם לנחות במקום הזה. אנגלייה אחת שאלה את הטייס ההודי: ומה קרה לאנשי הצוות? ענה: תוכלי לשער. נערים שחומים וזריזים הוציאו מהסוכה כיסאות והחבורה התיישבה על מעין מרפסת לחזות בנוף. מצאתי בתוך הסוכה שולחן וכיסא והמשכתי ביומן עד שנתבשרנו כי אנו ממריאים שוב. התחלנו נוסקים מעלה מעלה ומתעלים מעל לעננים. הנוף שלמטה נשתנה במהירות. נתבתר המישור הירוק ויריעת הג'ונגל הרצופה נקרעה כאילו למטליות-מטליות. הופיעו גבעות ובקעות. המדרונים נתמתחו וההרים הלכו ורָמוּ. משטחי העצים והשיחים לא עצרו כוח לכסות את כל השיפועים והפסגות. נתגלו שדות מעובדים במרומי הר, דירוגים מפותלים לפי קווי הגובה החובקים את חמוקי המורדות, בתי איכרים זעירים חבויים בפינותיהם "בחגווי הסלע ובסתר המדרגה". וכשם שהגבהנו טוס, כן נתרחב האופק ונתגוון הנוף ונתגלה עולם נשגב ביופיו – שיאֵי שלג עוטרים את הזירה הענקית בפאת צפון והרי ירק מזדקרים תלולים וכאילו נתונים בתנועה של מעלה ומורד, ונקיקים אובדים במעמקי התהום. ובטבור המראה השגיא בקעה רחבה בה פזורות העיר קטמנדו ובנותיה.

 

נפאל - קטמנדו

 

פגשונו איש ממשרד החוץ ושניים ממנהיגי מפלגת הקונגרס הנפאלית, הנמצאת עכשיו באופוזיציה, חושבת את עצמה לסוציאליסטית ומשתתפת בוועידה הסוציאליסטית האסיינית. אחד מהשניים היה ידידי הטוב [בישֶשְוואר פראסאד] קוֹיראלה, מנהיג "מפלגת הקונגרס הנפאלית" הסוציאליסטית, אחיו החורג של ראש הממשלה לשעבר, אשר נפגשתי עמו ברנגון לפני ארבע שנים, היה בזמן האחרון באירופה, עמד לבקר בארץ ולא נסתייע לו. הוא בחור גבוה וכחוש, דק בקווי פניו ועושה רושם של עדין נפש. השני היה יותר קשיש ומגושם והוצג כנשיא המפלגה. הוכנסנו לחדר המכובדים [בנמל האוויר של נפאל] ושאלתו הראשונה של קויראלה, המכונה "בּיפּ"י", הייתה: "מדוע לא הודעת לנו על בואך? רק במקרה נודע לנו ממשרד החוץ היום כי אתה עומד להגיע כעבור שעות אחדות. אלמלא זאת, לא היינו יודעים כלל." היה נרגש ואולי נעלב. אמרתי כי לא ידעתי אם כבר חזר [מאירופה], ואם כן - הייתי בטוח כי אמצאנו בבואי. הוא וחברו [נשיא מפ' הקונגרס] מיהרו להסתלק ואמרו כי יתקשרו איתי במלון.

איש משרד-החוץ הסיענו במכוניתו, שבעצמו נהג בה, העירה. מעולם לא הייתי בקווקז אך לפי כל הסיפורים ששמעתי והתיאורים שקראתי נצטיירה לי הדרך שעברתי בה והעיירה-הבירה שנכנסתי לתוכה כתמונה קווקזית מובהקת. על כל פנים נזכרתי בכפרי הרים שראיתי בתורכיה - ברכסי האַמַנוס והטַברוס. הובאנו למלון הגדול של קטמנדו, רויאל שמו, אשר ביתו הענקי היה בגלגולו הקודם ארמונם של בית-רָנה [משפחת שליטי נאפל לשעבר]. בעליו של ארמון זה שמו הולך לפניו ובעיני תיירים הוא וקטמנדו חד הם. השם הוא בוריס - הכל נזקקים אך ורק לשם פרטי זה - והאיש רוסי, מהגר לבן, שנקלע להודו, ישב שנים בכלכותה ומשם נתגלגל הנה ופרנסתו על עסק זה. מייד התייצב והתייצג ונתלהב מאוד מדיבורי הרוסי, והחל מספר סיפורים כמעיין המתגבר. למרבה הליבוב והחמימות הריהו אודיסאי. בהודו מצא עוד פליט רוסי, חברו מנוער, ומשהקים את המלון, הזמינו לעבוד אצלו ושניהם מפיגים בדידותם בשוחחם רוסית ביניהם. זהו צידו האחד של האיש בוריס ואילו בצידו השני הוא נשוי לאישה דנית, צעירה ממנו בהרבה, שהספיקה ללדת לו שלושה בנים, נערים דוברי אנגלית.

הבניין עצום בממדיו ובו על כל מדרך כף רגל ניגודי ארדיכלות ותערובות סגנון. לכאורה בית אבן אדיר ומפואר, אך בכניסתך מקבילות פניך מדרגות עץ משופשפות ודהות צבע המובילות למעלה. בוריס מספר כי בקחתו את הבית מצא בכולו, על עשרות אולמיו וחדריו, רק בית כיסא אחד. לכל אורך הבניין - והאורך לא ישוער - עוברת בקומתו השנייה מרפסת ענקית, כולה פתוחה, והיא המחברת את החדרים עם אולמות הבידור ועם חדר האוכל ועם המדרגות היורדות למטה, והיא חמה מאוד ביום וקרה מאוד בלילה, ונקל לשער מצבה בימי גשם וקור-חורף.

ייחדו לי כנראה את מערכת החדרים המפוארת ביותר. אומנם תפארתה מפוקפקת מאוד אך ממדיה ענקיים. חדר המיטות אין סופי – ודאי לא פחות ארוך מהאולם ברח' סמולנסקין והרבה יותר רחב ממנו. חדר המגורים אף הוא עצום ובין השניים חדר רחצה שגודלו כחדר אוכל גדול, בו הולכים לאיבוד האמבט והכיור והכיסא והבידֶה. מובן מאליו כי צינורות הכיור והאמבט דולפים ומהווים שלוליות ציוריות ביותר על-פני רצפת השיש. כן מובן מאליו כי הנורות חיוורות בתכלית וגם לאחר שאתה מדליק להכעיס את כל המנורות - של תקרה ושל קיר ושל שולחן ושלמראשותי המיטה - נשארים החדרים שקועים באפלולית עגומה ומיוּאשת.

בבואי לקטמנדו אפפתני מייד הצינה. עוד במטוס לבשתי את פקרס הצמר האפור וכאן חילפתי גופייה וכותונת לחורפיות ולבשתי את חליפת הסתו האפורה. כל המעברים החריפים האלה ממנילה לטוקיו ומטוקיו להונג-קונג ומכלכותה לקטמנדו וכן המעלות והמורדות של מידת-החום במטוסים והיציאות והכניסות מחדר מקורר למסדרון לוהט ולהיפך - מערערים כל הזמן את שיווי המשקל הגופני ומחזיקים אותי תמיד על סף ההצטננות עם עטישות ונזלות קלות ותחושות ֶרבמַטיות מטרידות. אך לעת עתה אני נשמר מאוד לנפשי ומחזיק מעמד. כאן בא גם הברט על שימושו והתחלתי חובשו לראשי בצאתי לאותה מרפסת אַיימָנית.

הופיע נפאלי צעיר וחמוד - דק-גו ועדין-פנים - כמוהו כתימני. התפלא כי לא היכרתיו. אף הוא היה בוועידת רנגון. נשלח על-ידי קויראלה. הציג עצמו כמזכיר המפלגה ["הקונגרס"]. הסביר כי ראשי מפלגתו הופתעו מאוד - משום האדיבות לא אמר: "נפגעו" - כי לא הודענו להם דבר על ביקורי. רק הודות לאיש אחד במשרד החוץ, הקשור איתם, קלטו כי עומד לבוא היום איזה ישראלי. שאלו מי ואמר שרת. אמרו: "הלא דבר הוא ואנחנו לא ידענו. הא כיצד?" אמרתי כי אני אומנם איש-מפלגה אבל אני שליח ממלכתי. אומנם אצלנו המפלגה במרכז השלטון, אבל הצד הרשמי מחייב אבחנה ועליהם כחברים להבין. אני בא הנה לביקור אצל הממשלה ולא חשבתי כי יהיה נכון מצדי להתקשר מראש עם מפלגה הנמצאת באופוזיציה. הייתי בטוח כי בבואי - ניפגש ממילא. אמר כי קויראלה, "our leader" [מנהיגנו], עמד לצאת כבר מחר לבומביי וברגע האחרון ביטל טיסתו כדי להיפגש איתי. אמרתי כי אני מעריך מאוד צעד חברי זה. בזה נתחסלה אי-הנעימות. האמת היא כי [ראובן] ברקת או המפלגה היו חייבים להודיע להם על בואי וכי גם אני יכולתי לעשות זאת באמצעות המזכירות של asc ברנגון. הסוציאליסט הנפאלי המשיך בשיחה, כולו תוסס ודרוך ומתיז ניצוצות של חן ושכל. ביקש לדעת מה מעמדי אצל ממשלתם ואיזו תוכנית נקבעה לי. סיפרתי לו כי בניגוד לבורמה ולציילון, אשר ביוזמתן-הן הציעו לי הכנסת אורחים ממשלתית, הרי ממשלת נפאל השכילה להציג לי שאלה - אם עליהם לדאוג לאכסוני או אני מעדיף לדאוג לזאת בעצמי, וכמובן עניתי כי הם פטורים מכל דאגה. צחק והניד ראש על טמטום ממשלתו ואמר: "הם כולם אנשים קטנים". גם סיפרתי כי אני רואה את שר החוץ מחר ובוודאי אז אשמע גם על מועדות אחרות ועל כל פנים רצוני לראות את המלך. אמר: שר החוץ הוא האיש החשוב במפלגה השלטת, הוא פיקח גדול shrewd""; ראש-הממשלה הוא איש תם במקצת"rather simple" ; המלך הוא הגורם הקובע. סיפר כמגלה נצורות, כי ממשלתם החליטה להקים קשרים דיפלומטיים עם מצרים. פליאה דעת ממפלגתו, על מה ולמה. "קרבתנו היא עם ישראל "our affinity is with israel"; אין לנפאל שום קרבה למדינות ערב. מפלגתנו רוצה כי ההתקרבות לישראל תהא באמצעותה. אבל הם החליטו! ("נוֹרְדַאוּ זֶ'נִלְסְיַה נַה חְרִיסְטְיַנְקָה, צְ'טוֹ דְיֶלַט?") [נורדאו התחתן עם נוצרייה, מה לעשות? (ברוסית); לפי פרופ' דב סדן הכוונה להלצה יהודית רוסית נפוצה: מעשה במי שנשלח מטעם סניף ציוני בעיירה קטנה לקונגרס הציוני, אך הוזהר כי בכל עניין מסובך ישאל במברק את שולחיו; הנה נודע לו כי מכס נורדאו נשא גויה, ושלח איפוא מברק בנוסח זה]. אמרתי כי לא אוכל לדבר נגד קשדי"ף עם מצרים - אדבר רק בעד קשדי"ף עם ישראל. הודע כי משאלת המפלגה היא כי אופיע לפני צמרתם ואדבר. שאלתי כמה אנשים ואמר 200. הבעתי ספק זהיר אם יהיה זה צעד נבון. שוב, באתי לשיחות עם הממשלה והנה מאחורי גבה אני מתקשר עם מתנגדיה, ועוד באסיפה כללית שלא תוכל להישאר סוד. אמר: "נכון, צדקת, אבל מה בדבר ארוחת ערב עם 7-6 מאיתנו?" אמרתי "זהו דבר אחר, ברצון אבוא". שאל: "מה בדבר העיתונות?" יש כאן עיתונים יומיים בנפאלית, אחד בהינדית, אחד - רק עלון - באנגלית. חשוב מאוד כי אפגש עם נציגיהם - כולם יכתבו. אמרתי כי מוטב לי להזכיר תחילה בשיחתי עם שר החוץ מחר כי אני עומד תחת לחץ העיתונות ואנהג כמו שנהגתי בבירות אחרות - אענה על שאלותיהם. לשם כך עלי להסתמך על פנייה אלי. אמר: "אף על פי שאני יושב ראש אגודת העיתונאים, אל תסתמך עלי - אני קודם כל איש המפלגה ולכן אני פסול. אשלח אליך עיתונאי אחר". סוף שנפרדנו בהבנה הדדית גמורה ובחברות לבבית - כבעלי ברית לכל דבר.

לאחר שהסתדרתי והשגתי מנורה לשולחן שתהא מאירה במקצת ולא מחשיכה, גם השפעתי על בוריס שיכניס לחדרי אחת המנורות הניצבות, המוזהבות כמובן, מהאולם הסמוך - התיישבתי על היומן הבולע את כל עיתותי הפנויות וחודר לתוך כל נקבוביות זמני. אכלנו ארוחת ערב אירופית גמורה - כפי שהעלה אלישיב בחקירותיו המַשְוָואיות, לאור תפריט שמצא מסעודת פאר שנערכה אתמול במלון זה לכבוד נשיא הודו, הייתה ארוחתנו מורכבת כולה משיירי הכֵּרָה ההיא. ניגש אלינו בוריס ושאל: השמעתם? מהומות בבודפשט! וניכר היה כי לבו מפרכס לצאת מרוב התרגשות. האומנם כבר ראה עצמו בחלומו עוקר מקטמנדו וחוזר לאודיסה-מַמה שלו? חברו, אמר, מתאמץ להשיג את מוסקבה. ובאמת פרצו בחדר האוכל שריקות מחרישות אוזניים וקולות זוועה מפליצים ובין אלה לאלה קטעי שירה רוסית החוזרים ונבלעים באנדרלמוסיה של האתר.

אחרי הארוחה שוב כתבתי יומן אך לא יכולתי להאריך שבת. נראה כי אוויר ההרים הצח והצונן עשה את שלו והפילני חלל. שכבתי ב-10.30 ובפעם הראשונה מאז יצאתי את ירושלים התכסיתי בשמיכה - לאמיתו של דבר, בפעם הראשונה השנה התכסיתי בשמיכה חמה, אומנם הדקה ביותר מאלו שהיו לי לבחירה, כולן ישנות ונראות כמרופטות.

נרדמתי בשנני לעצמי כי אני בנפאל, לרגלי ההימאלאים. בבואי הנה גיליתי, למגינת ליבי, כי את נעלי הבית הנפלאים שקנה לי אלישיב ברומא, מיוחדים לשימוש במטוס, שכחתי במטוס שבו באתי מפַטנה. בלילה חלמתי כי נזכרתי איפה הם מונחים בחדר זה.

 

העתקת קישור