יום ב', 22/10/1956  -  הודו-כלכותה

 

קמתי ב-7.30. מיתקן הקירור [בבית המארח היהודי הבבלי [ניסים] אליאס, בכלכותה] פעל כל הלילה אך החלשתיו כמה שהיה אפשר היה, לבל ירעש. הכרים היו קשים - ודאי אמה של הסבתא, שבאה מעיראק, הביאה עמה כאלה. חדר הרחצה - כמו במלון ערבי: יש כיור ויש ראי ויש אמבט אך כל אלה אינם מצטרפים לשום אחדות, לא תואר ולא הדר להם. החדר שהוקצה לי - גדול ומרווח מאוד, אך רצפתו ערומה, לא שטיח ולא מחצלת, אף לא כְּביר ליד המיטה. יש מנורה ניצבת למראשותי מיטה, אך אין שום תקע ליד שולחן הכתיבה. ארבע מנורות משתרבבות מהתקרה, כל אחת בת נורה אחת, והן מהוות ריבוע ללא כל קשר עם ריהוטו של החדר. הארון קטן וצר, בקושי אפשר לדחוס לתוכו שלוש חליפות, אך לאחר שתלית אותן אל לך לסגור את הדלת - פשוט לא תוכל, ועליך להניחה פתוחה כשהשרוולים מזדקרים החוצה. מצאתי בארון מגודים של שמלות נשים בלבד ובקושי גויסו בשבילי שלושה מגודים של גברים-  מחומרים, דגמים וגילים שונים. חדר אלישיב הוא בקומה העליונה ומלבדו בה עוד שני חדרי שינה עם חדרי אמבט וחדר אורחים מרוהט אירופית - כורסאות מעופרנות ופסנתר מלפני המבול וליד הקירות ארונות זכוכית עם ערב-רב של ספרים. בקומה התחתונה שוב חדר אורחים, ממולא רהיטים עד אפס מקום, אנגלים מכל הדורות והודים וסינים וחסרי נתינות. התמונות - הן למעלה והן למטה, הן דיוקנים הן מראות נוף, וכן תמונות של "טבע דומם" בחדר האוכל הגדול - כולן כאחד מפליצות. בעל הבית, גרוש בא בימים, איש נוח מזג וכנראה טוב לב, לפי עדותו של ד"ר תַיְיקֶף [ראש ההסת' הציונית בהודו, רופא עיניים תושב כלכותה] מיליונר כפול ומכופל בלירות שטרלינג, הזהיר אותי ואת אלישיב לנעול את חדרינו בצאתנו אותם. שמתי אחר כך לב כי ארונות הספרים שבחדר האורחים למעלה נעולים כולם, מנעול-נחושת קטן תלוי על דלתות כל אחד. יש עוד פרטי ריהוט ואדריכלות מלבבים בבית זה אשר יקצר המצע ויחסר כושר הביטוי מלתארם.

אירעה לי תקלה. באורזי את חפצי בקולומבו נרעשתי ונפעמתי בגלותי כתם כהה מובהק על חזה המעיל של חליפתי התכולה - החליפה המרכזית והמוצלחת ביותר של סיורי זה. אמש בבואי לכלכותה לקחתי את נלי תייקף הצדה וסיפרתי לה וביקשתי עזרתה. הבוקר שלחה אלי את ראש משרתיה והפקדתי את החליפה בידו וכעבור שעה קלה חזר והנה היא נקייה מכל רבב ונוסף לכך גם מגוהצת.

ארוחת בוקר אכלנו למטה יחד עם בעל הבית. מיץ התפוזים היה טבעי וקר והביצה הרכה בדיוק כאשר חפצתי. גם הלחם, החמאה , החלב והריבה היו כשורה.

פרט אופייני. אגב ארוחת הבוקר העפתי עין על שני העיתונים היומיים הגדולים של כלכותה – שנים מהחשובים ביותר בכל הודו ובעלי שם עולמי - אחד שמו"the statesman"  ואחד "paprika amrita bazar" (המילים בנגליות אבל זוהי כותרת העיתון באנגלית). שאלתי את מארחנו מה פשר השם הזה. ידע רק את המילה בָּזַר, שהיא שוק, אך משמע שתי המילים האחרות והשם כולו נעלם ממנו. כיוון ששאלתיו, שאל את המשרת והלה הסביר-  בהינדית שהמארח שומע אותה - כי הפירוש הוא "חדשות-השוק המובחרות. מיסטר אליאס זה נולד בכלכותה - הוא דור שלישי בה - הוא בעל חרושת הסיגריות הגדול בכל הודו ומלבד זה יד משפחתו בכמה וכמה מפעלים; הוא רואה וקורא עיתון זה יום יום, אך מעולם לא עלה על דעתו להתעניין.

חדשה אחת הניחה דעתנו. אתמול בבומביי נודע לנו כי ראש ממשלת נפאל איננו בבירתו - יצא לביקור בסין עוד באמצע ספטמבר וייעדר כנראה עד אמצע נובמבר. כן נודע כי נשיא הודו פראזאד יצא אתמול לביקור רשמי של ארבעה ימים בנפאל. הרי שבביקורי כאילו לא כיוונתי את השעה - ראש-הממשלה לא יהיה שם כלל ואילו הנמצאים בבירה יהיו טרודים בקבלת פני אורח פי כמה יותר דגול, לפחות ביום הראשון לשהותי. כן סיפר לנו אבי כי סטודנט ישראלי אחד, זוסמן שמו, שנפגש והתרועע עם משלחת נפאלית בוועידה הבינלאומית של סטודנטים באזור - זו שנועדה להתכנס באינדונזיה והועברה משם להודו עקב סירוב האינדונזים להעניק אשרות לנציגי ישראל - הוזמן על-ידיה לבקר בקטמנדו ובהגיעו לשם, למרות הדגשתו הנשנית כי אין הוא מייצג את ממשלת ישראל - הופגש עם ראש הממשלה. הוא נתקבל בסבר פנים יפות בכל אשר פנה ונתקל ביחס של אהדה רבה לישראל. ראש הממשלה אמר לו - אולי במרומז לביקורי הקרוב - כי  אומנם הוא עומד לצאת את ארצו לתקופת-מה, אך חבריו בקבינט ימשיכו באותו קו חיובי כלפי ישראל. נמצא שכאילו ניטלה מאיתנו הבכורה לגבי "גילוי נפאל", אך כבר אמרתי פעם כי את האימרה "כל ההתחלות קשות" יש לדרוש גם במשמע כי קשה מאוד להיות המתחיל במשהו - תמיד מתברר כי מישהו הקדים. לעומת זה חשוב לדעת כי היעדרו של ראש-הממשלה, לפי דברי עצמו, לא יפגום בלבביות קבלת הפנים.

והנה עכשיו אנו קוראים בעיתוני הבוקר כי ראש-הממשלה של נפאל הקדים שובו לרגל ביקורו של נשיא הודו. משמע שאם הפסדנו יום לרגל ביקור זה - הרווחנו הודות לו את נוכחות ראש הממשלה בבירה ונמצא כי יצא הפסדנו בשכרנו.

אלישיב יצא לקבל את האשרות בקונסולית נפאל, כשהוא מזוין במברקו של [אליהו] אילת המודיע כי שגריר נפאל בלונדון הבטיח לו מתן אשרות בכלכותה מייד כשנפנה. לאחר ה"תקר" שהיה לנו בעניין זה ברנגון נראה אם "ידפוק" ההסדר פה. כן עליו לברר את סבכי נתיבי הטיס - איך נעשה דרכנו מכלכותה לקטמנדו, מקטמנדו לניו-דלהי, מניו-דלהי לבומביי.

נשארתי לבדי בחדרי הגדול ושאפתי רוח. זהו הבוקר הראשון ללא כל לחץ מאז יצאתי את ירושלים. התיישבתי מייד על היומן. אני מפגר בו בדיוק שבוע - טרם סיימתי את קואלה-לומפור-סינגפור ועדיין לא רשמתי אף מילה אחת על ציילון, פרט לשלד היום-יומי, אך בינתיים התחלתי מאתמול, כדי להמשיך במעודכן ולמלא את הפער במשך הזמן.

אבי טילפן מבומביי. דיבר מלשכת ראש הממשלה [נהרו] בניו-דלהי. ראש הממשלה איננו בבירה - הוא מסייר באזורי השיטפונות (זאת ראינו בעיתוני הבוקר - תיאור מלא, עם תמונות נהרו בכניסתו להליקופטר) אך ישוב בצהריים ואחר-הצהריים יודיעונו.

בינתיים טילפן אלישיב. קודם כל - מזל טוב: קיבלנו אשרות לנפאל! אבל שנית, הם מודיעים כי לא יוכלו לטפל בנו עד צאת נשיא הודו, זאת אומרת עד 24 בחודש. אף על פי כן מציע אלישיב כי נטוס לקטמנדו מחר, כמתוכנן מקודם - יען אם נדחה בואנו ולעומת זה אם עלינו להיות בדלהי כבר ב-29, שמא לא יישאר לנו די זמן בנפאל? אמרתי כי אחת היא איך ייפול דבר, אין לבוא לקטמנדו מבלי שיקבלונו שם כהלכה, החל מנמל האוויר, ולכן אם הם מודיעים מה שהודיעו, עלינו לשהות עוד יום בכלכותה ולצאת לא ביום ג' אלא ביום ד'.

כעבור שעה טילפן אבי שוב. קודם כל מסר חדשה רעה מהארץ: מכונית צבאית שלנו עלתה על מוקש מצרי ליד ניצנה. שלושה נהרגו ויש פצועים. קיבל תשובה מניו-דלהי - הראיון עם ראש הממשלה נקבע ל-30 בחודש זה ב-11 בבוקר. לפי זה קבע אבי את הרצאותי בפני world affairs council [מועצת ענייני תבל] לאותו יום ב-6 בערב. הוא מציע כי נצא את דלהי למחרת בבוקר, כי אז נגיע לבומביי בשעות הצהריים. שאלתו היא אם לכנס מסיבת עיתונאים לאותו יום אחר-הצהריים ואם להציע ל[ד"ר] פַּריק אותו ערב להרצאה פומבית. זו תהיה תוכנית דחוסה במקצת, אך עניתי בחיוב. לפי הודעת אבי זו אין נגרמת שום תקלה על-ידי הישארותי יום נוסף בכלכותה.

כשבא אלישיב קבענו סופית סדר-מסעות זה: היום ומחר אנו בכלכותה; אוכל להמשיך ביומן ועל-ידי כך בלבד לנוח קצת. ביום ד' אנו טסים דרך פַטנה לקטמנדו ונשארים שם ה', ו' ושבת. ביום א' 28 בחודש זה נטוס מקטמנדו דרך פַטנה לדלהי. נישאר שם ב' וג'. ביום ד' 31 בבוקר נטוס מדלהי ישר לבומביי.

לארוחת צהריים אצל תייקף. הוזמנו גם מארחנו מר אליאס וד"ר טאובה. החלטתי כי המִכבנת המיועדת לגב' [נלי] תייקף אינה מתנה מספקת ולקחתי מאוצרו של אלישיב פודרייה נאה מאוד, בסגנון תימני. שתי המתנות עלו מאוד לרצון. האוכל היה לעילא ולעילא - כמובן, גם דג, גם עוף. אחרי הארוחה נסעו איתי התייקפים ל"שוק" של כלכותה - מין מרכז מסחרי, תרכוזת של חנויות מלאות כל טוב המגרות את יצר הקנייה מעל לכל יכולת תשלום. לכתחילה יזמתי מסע קניות זה כדי לרכוש לי מברשת קטנה וכף-רחצה במקום אלה שבלו אצלי מרוב שימוש, אך נתפתיתי לשידולי מלווי וקניתי חריט שחור מוזהב לצפורה ועוד משהו משנהב ואילו גב' תייקף קנתה בשביל צפורה רדיד שחור מוזהב. בדרך שאלתי את נלי תייקף, אם היא נוהגת. אמרה כי חדלה לנהוג ושניהם סיפרו כי אשתקד הייתה לה התקפת לב קשה ושכבה 5 שבועות.

באתי הביתה וישנתי בדיוק 10 דקות. אלישיב חזר ומסר על שיחה נוספת עם בומביי. הרצאתי הפומבית לא תתקיים ב-31 משום שהמפלגה טוענת כי ערב הוועידה לא תהיה דעת העיתונות פנויה להופעתי ומוטב למצוא לכך תאריך אחר.

ל-6.30 נועדה קבלת-הפנים היהודית בגן הבית שבו אני מתאכסן. כיוונתי לרדת בדיוק לשעה המיועדת, אך ברדתי מצאתי כבר את הגן מלא אנשים שישבו ליד שולחנות – כמאה וחמישים במספר. עברתי על השולחנות [לחצתי יד לכל אחד. רבים הזכירוני כי כבר נפגשתי עמם בביקורי הקודם, בינואר 1953. לכתחילה לא אמר לי איש כי אצטרך לדבר, אבל כשראיתי את הרמקול עומד הכן הבינותי כי אין לי מנוס. ואף אומנם, מייד אחרי שנגמרה הגשת התה התייצב תייקף ונשא נאום ברכה והזמינני לשאת מידברותי. לא הייתי מוכן כלל ועיקר והתחלתי מדבר כמפליג בים שלא חל בו מיפוי ללא התכוונות להגיע לשום נמל מסוים. התוצאה השלילית הייתה כי הארכתי. החיובית - כי הצלחתי ואפילו מאוד. הודו לי ושיבחוני למעלה מכל שיעור.

אלישיב מצא כאן מכרים של אשתו והלך לבלות את הערב איתם. התייקפים שאלוני אם רצוני ללכת איתם לאיזה מקום וסירבתי, כיוון שבוודאי נצא מחר בערב לראות סרט הודי. נשארתי לארוחת ערב עם הזקן אליאס. נצטרפה אלינו גב' ג'ייקוב הצעירה, שבעלה הוא בן אחותו של אליאס והוא אולי היחיד מכל צעירי העדה הבגדאדית כאן שיש לו צרכים רוחניים, ובהיותו עובד בבית המסחר של משפחתו, השתקע במוסיקה והגיע לדרגת מנצח רציני והוא רואה במקצועו זה עולם ומלואו. אף הערב הייתה לו אחרי הרצאתי ישיבה על ארגון הצגת איזו אופרה קלה. האישה הצעירה היא בת טיפוסית לעדתה, כחושה ואצילית, פיקחית ובת תרבות. התחנכה במנזר קתולי כאן, מדברת אנגלית כאנגליה גמורה, ביקרה פעם בארץ ועשתה יומיים בכפר בלום"and I didn’t like it"  [וזה לא מצא חן בעיני], לה שני בנים קטנים ושמותיהם יונתן וירמיהו (כמובן jonathan  ו- jeremyאך על כל פנים לא kenneth אוstanley ). סיפרה לי הרבה על חיי התרבות כאן - זאת אומרת חיים ללא תרבות - והסכימה כי בעלה מהווה תופעה יוצאת דופן לחלוטין. שאלתי אם כדאי לשלוח הנה פעם את התזמורת הפילהרמונית שלנו. אמרה לא, בסך-הכל יבואו לכל היותר 700. ההודים אין להם כל עניין במוסיקה מערבית - הם מפגינים סלידתם בה ואילו בקרב האירופים יש אולי 2% שיתעניינו. השאר שקועים בברידג' ובשתייה והנשים בשיעמום. בא בעלה ולקחה הביתה והזמינוני אליהם לארוחת צהריים מחר. גם מארחי הלך ונותרתי לבדי בבית הגדול והמסורבל. כתבתי יומן עד אחת-עשרה ואז כרעתי - פשוט חדל הראש לעבוד ושוב הגעתי להרגשת התעלפות.