יום ד', 17/10/1956 - ציילון-קולומבו
הברקתי לאפיקים - לתחיה ולדב גלבוע ["לתחיה ולדב נרעשתי חיזקו"].
עניתי לכסה כי חוסר שחר הוא להקפיצני מקמבודיה לקופנהגן - הן גם בארץ לא אספיק להתעכב ואיך אבוא לישיבת האינטרנציונל בלי תדרוך מעודכן?
בעיתונות חדשה מעניינת בדבר סואץ. במסיבת קוקטייל במוסקבה דחקו עיתונאים את [אַנַסְטַס] מיקוֹיאן [סגן ראשון של ר"מ בריה"מ] בעניין זכותה של ישראל לעבור בתעלה. ענה: "כמובן, אין כל שאלה כי גם ישראל זכאית ויש להבטיח זאת" - או מילים מעין אלו. מייד פנו העיתונאים אל [יוסף] אבידר שהיה בפינה אחרת ובישרו לו. אמר: "זו הפעם הראשונה שאנו שומעים דיבורים כאלה מהם". הודעת מיקויאן מובלטת בעיתונות. הוא כנראה נוח לפתוח פה וספק אם דבריו קובעים משהו בענייני חוץ.
נתגלה יהודי. גם פה חיפשתי בספר-הטלפון "כוהנים" ו"לויים" והעליתי חרס. אך יהודי זה, דֶמְבֶּר שמו, יקה מובהק, אשתו רוסייה גויה. סיפר פרק מפליץ מתולדות חייו – מייד פתח את פיו וסיפר הכל כשופך ליבו. בא לציילון בשנות השלושים, אחרי עלות היטלר, עם אשתו הראשונה, היהודייה. כשפרצה המלחמה לא הבחינו השלטונות הבריטיים בהודו ובציילון בין יהודים לגרמנים-נאצים וסגרו את כולם במחנות. הוא סבור כי זה היה השטח היחיד בקיסרות שבו נהגו כך. כל התחנונים והמחאות לא הועילו. גם אביו הזקן הוסגר וכעבור זמן מת. יתר על כן, השלטונות בכוונה הפרידו בין הזוגות הנשואים, לבל ייוולדו בינתיים ילדים ויהיו עליהם לטורח. ולא זו בלבד שהפרידו אלא צירפו נשים נשואות עם בחורים לא נשואים באותם הצריפים. רק לאחר זמן - כעבור שנתיים - הסתדרו העניינים איכשהו הודות להתערבויות מאנגליה, אך בינתיים נתפרקו כמה זוגות ושלו ביניהם. אשתו הייתה לאחר והם נסעו אחרי המלחמה לאוסטרליה. הוא התחבר עם הרוסייה. נשאר עליו עד היום איזה ענן בעיני השלטונות – כאילו היה לו קשר עם גרמניה הנאצית. על כל פנים הוא כאן ועושה חיים ואין פה אפילו מניין - היה יום כיפור אחד כאשר עוד היו פה שלושת הישראליים שעבדו בייצור מלח מטעם או"ם ונזדמנו יהודים בחיל האוויר הבריטי והתפללו יחד, אבל הנה עבר יום כיפור האחרון ולא כלום. אדיר חפצו, כמובן, לעזור לישראל ונדמה לו כי מפה יוכל לעזור יותר משאילו התיישב בארץ – כל אחד והפילוסופיה הנוחה להצדקת חייו הנוחים בידו.
יצאנו לנסוע לפגישה עם ראש הממשלה בביתו. היציאה מהבית המצונן לרחוב החם והלח – יותר חם ויותר לח מבכל מקום אחר ביקרנוהו עד כה - גרמה לי הלם חזק.
ביתו של ראש הממשלה משמש לו כנראה גם מעין משרד שני – על כל פנים בבואנו מצאנו תנועה רבה בפתח, אנשים יוצאים ונכנסים, וראש הממשלה עצמו, איש כחוש ונמוש, אפילו שפוף ועל כל פנים קצת כפוף וממושקף, אשר קשה היה במבט ראשון להבחין בינו לבין כל אדם מהמתרוצצים מסביב, היה במבוא, בירכַנוּ בלבביות והכניסנו לפנים. כשהסתכלתי בו יותר ראיתי פנים פיקחות, עיניים משוקעות עמוק בחוריהן ונוקבות, שרטוטים דקים מן הדקים, ארשת של תלמיד חכם אך עם התמצאות מהירה וחודרת בענייני העולם הזה, בת צחוק קלה מרחפת על השפתיים הקמוצות ובכור-שטן מרקד באישונים השחורים. העפתי עין מסביב – דירה משפחתית של אמידים, שום פאר מיותר. דה-סוֹיזו, המשמש מנכ"ל משותף למשרדי ראש הממשלה, חוץ והביטחון - מין טדי, וולטר [איתן] ושמעון פרס המקופלים יחד ואשר איתו ניהל וולטר את חליפת המכתבים על קשדיף [קשרים דיפלומטיים], נכח בשיחה.
פתחתי בתודה על הכנסת האורחים האדיבה והנדיבה ביותר. שאל אם נוח לנו באותו בית והביע קורת רוחו העמוקה – ארג חיוכים מתוקים ביותר ותנועות ידיים מעודנות – מביקורי אצלם, שהוא לכבודו וכו'. פתחתי בהרצאה על שליחותי, תולדותינו והישגינו ובעיותינו. הקשיב היטב ושיסע בדברי הערכה לישראל וגילה כי יסודות עברֵנו – החורבנות והגלויות – נהירים לו היטב. אגב הוא נוצרי שחזר לבוּדיזם לאחר קיימבריג', שם למד עם אנתוני אידן (מספרים, כי כשגמרו אמר לו אידן: "איני יודע מה יהיה עלי, אבל אתה בוודאי תהיה ראש ממשלה!"). כשסיימתי את פרקי הראשון פתח בדיבור והקו שנקט היה משונה ותמוה. אני סיימתי דברי בהצגת בעיית השלום והעלילות שניתכנו לאומות אסיה השקודות על פיתוח והדוגלות בגישה חיובית-בונה לבעיות האזור ליצור לחץ מוסרי על הערבים על-ידי הבהרה גמורה שלא תוכלנה בשום פנים להזדהות עם מדיניות החבלה בשלום. ואילו הוא ערך לי סקירה כללית על המצב בעולם ובאסיה להוכיח, ראשית, כי העולם כולו נתון במעבר, כי בתוכו יבשת אסיה היא בכור ההיתוך ובתוך אסיה ציילון עומדת על פרשת הדרכים. לא הייתה ברורה המסקנה – האם זאת אומרת כי ממילא הכל מהותך ונזיל ולכן אל לנו להתרגש יותר מדי מהיעדר השלום! או זאת אומרת כי הם כה שקועים וטרודים בענייניהם עד שאין שעתם פנויה לטפל בבעיות המזרח התיכון? או היה זה סתם תכסיס של הסחה תוך מגמה ללמדני בינה ולאמר כי לא זה העיקר אלא זה? על כל פנים הסביר כי הנה יש בעולם פיתרונות שונים לבעיית המשטר החברתי והכלכלי – יש פיתרון סובייטי ויש דמוקרטי-מערבי ויש צורות אחרות של דמוקרטיה ועדיין קיימים שרידים פשיסטיים בספרד ובפורטוגל וציילון טרם הכריעה במה לבחור, וזהו פשר הנייטרליזם שלה. אמרתי לעצמי – כזה אתה ציפור, ואתה עומד מסכן, בראש הגג, ותוהה אנה לעוף? אמרתי לו כי מבחינת המשטר נעשתה בחירתנו שעה שהקימונו מושבה ראשונה ושכונת עיר ראשונה, שמייד הושתתו על שלטון עצמי ושוויון זכויות ועל בחירת נציגים, והרחקנו לכת בתיחול עקרונות הדמוקרטיה גם על החיים הכלכליים, מבלי להסתפק בתחולתם המדינית, ולכן בהגיע השעה לזכות בעצמאות לא התייצבה כלל השאלה במה לבחור, יען הייתה כבר מסורת מגובשת, קיימת ועומדת זה שבעים שנה, ששלחה שורשים עמוקים בנפש העם, ורק כדי לסבר את האוזן אמרתי פעם, כדי לא לפגוע בגדולים ולא להחניף לגדולים, כי בעומדנו לפני בחירה בין שתי דוגמאות – זו של דניה וזו של אלבניה, בחרנו בראשונה. צחק ואמר כי מבחינה זו גם בחירתם נעשתה, והם לדמוקרטיה, ונשארה סתירה בלתי מובהר.
בהמשך השיחה נקרא פעם אחר פעם לצאת לטלפון. ביציאתו הראשונה פנה אלי דה סויזו והודיע חגיגית כי הם החליטו סופית על קשדיף ומייד כשנודיעם על תאריך ביקורו הראשון של שמעוני, לשם הגשת כתב האמנתו, יוכל הדבר להתפרסם. הייתה זו באמת בשורה טובה והיה זה הישג חשוב. אומנם ההחלטה העקרונית נתקבלה לפני זמן, אך ניתן להניח כי משבר סואץ עיכב קביעתה הסופית ולעומת זה בואי החיש את ההכרעה החיובית ודה סויזו מיהר להקדימני ובאמת טוב עשה, שכן עמדתי בהחלט לרכז בנקודה זו התקפה מיוחדת. כשחזר ראש הממשלה הבעתי סיפוק מההחלטה, אשר ראש הממשלה מיהר לאשרה ואמר כי זוהי החלטת הקבינט. אמרתי כי בוודאי נשגר איש מיוחד שישב בקביעות בקולומבו וכן הנחתי כי נציגם ברומא יואמן אצלנו. גם הנחה זו אושרה.
ראש הממשלה שאל לעמדתנו בעניין סואץ והסברתיה. אמרתי כי עמדתנו הרשמית והפומבית הייתה לא להזדהות עם עמדת המערב ולא למחות נגד הלאמת החברה, אבל ביני לבינו עלי להגיד לו מה שלא אמרתי במסיבת העיתונאים אמש, וזה כדי לא לגרום לו קושי מיותר והוא - כי אין אנו חושבים בשום פנים את נאצר כראוי לאמון בין-לאומי כלשהו, שכן הניסיון שלנו אומר כי אין מצידו כבוד כלשהו להתחייבות בין לאומית כלשהי, אבל הוא יעשה הכל להשיג את מטרתו בכל הדרכים האפשריות, עד שישבור את הראש תוך תפיסת מרובה והליכה גדולות. הניע ראש כאילו לאות הסכמה, אבל נזהר מהבעת הסכמה מפורשת. אמרתי כי יש עכשו שגרה חדשה בששת הסעיפים שנוסחו במועצת הביטחון ואשר מצרים הסכימה להם, והדבר קיים ועומד כנראה גם בהצעותיו של קרישנה מנון, והוא כי השימוש בתעלה יהיה חופשי לכל האומות וכי הנהלתה תופרד מכל "מדיניות לאומית". מה פירושם של דברים אלה לגבי ישראל? האומנם מוכנה עכשו מצרים לפתוח לפנינו את התעלה? אמר: "נדמה לי כי מצרים טוענת כי היא איתכם במצב מלחמה". עניתי כי טענה זו נדחתה על ידי מועצת הביטחון ב-1951 ללא וטו סובייטי וכי היא מופרכת מעיקרה לאור מה שנאמר ברור באמנת קושטא. שאלתי אם נכון כי הוא עומד לבקר בקהיר. אמר: כן, בדרכו לעצרת. הצעתי כי ישאל את נאצר, כאילו בהתעוררותו העצמית, איך הוא מיישב את הסתירה בין עמדתו המוצהרת לפי ששת הסעיפים לבין הנוהג שהוא מקיים לגבי ישראל. הסכים. אמרתי: "אם אתה מבקר במצרים, מדוע לא תסור לישראל? יש לי כל הכבוד להזמינך בשם ממשלת ישראל לבקר בארץ. תהיה אורח יקר". אמר תודה, הוא יתעכב בקהיר רק יום וחצי. אמרתי: "שמא תסור בדרכך חזרה?" לא, לא יוכל, אבל בהזדמנות יותר נוחה הוא ישמח מאוד לבקרנו – הוא שמע כה רבות והוא יודע כי אנו עושים עבודה נפלאה וכי פעלנו כבר גדולות ומאוד יתעניין לראות במו עיניו. סיפרתי על שיתוף פעולתנו עם בורמה ואמרתי כי ייתכן יש משהו בעבודתנו שיכול לעניין את ציילון – שמא ישלחו פקיד אחראי ונבון לשהות בארץ שבועיים-שלושה, להסתכל ולהגיע למסקנה ראשונה. אמר כי זהו רעיון טוב וישמחו לעשות זאת. שום מסמר לא נקבע.
פתאום שאל: "מה אתם עושים בעניין הלשון? הן באים אליכם אנשים מהעולם כולו (לפני-כן דובר על השטח והאוכלוסייה וממדי העלייה בעבר ועכשיו, ומאין באים רוב העולים ולרגל זה מעמדם ועתידם של יהודי צפון אפריקה וכיצד אוחז את המוני היהודים פחד בהגיע ארץ מגוריהם לעצמאות) ובעצם מדינתכם מבחינה זו היא מעין מגדל בבל". הרציתי הרצאה שלמה על שפתנו העברית בעבר ובהווה, על בית הספר והצבא, ההוראה הגבוהה והספרות וכו' ואגב כך כל מעמדו הלשוני של המיעוט הערבי. הקשיב בהתעניינות דרוכה.
לבסוף חזרתי לבעייתנו מול העולם הערבי ואופיו החברתי של עולם זה כיום וקוצר ראייתו וצרוּת אופקו. אמרתי כי הללו סבורים כי בעמדתם כלפינו הם מגינים על ענייניהם הלאומיים. עיניהם טחו מראות כי על-ידי ליבוי השנאה ואיומי המלחמה והתכונה לקראתה הם מכשילים כל בניין ופיתוח אשר רק בהם הערובה לעצמאות של ממש וכן כי על-ידי שמירת הפרצה בחומת המזרח התיכון והניסיון להרחיבה עוד יותר הם קוראים לגנב - ואז מזמינים התערבות מתמדת של מעצמות זרות, החותרות תחת עצמאות האזור כולו.
אמר: "אני בהחלט בעד שלום ורוצה להאמין כי הוא אפשרי – בוודאי לא בכל מחיר, אלא שלום של כבוד".
בזה נסתיימה השיחה ונפרדנו בלהתראות. עוד שאלתי אם תשתתף מפלגתו בוועידת בומביי וענה בחיוב. שאלתי מי ומי ההולכים ואמר כי לא ברור לו – הבטיח לברר ולהודיעני.
הרושם הכללי: חריף מוח, אינו משכנע בכנותו, אינו מגלה כל הסתייגויותיו, מבין יותר ממה שהוא אומר, מעמיד פנים חסודות, מרבה בחיוכי מתק, מזכיר בגינונים אלה טיפוס ערבי מסוים (מין עלי ריזא המצרי), ועם זה מסוגל להפליט הערה או שאלה עוקצנית הקולעת ישר לנקודה, ללא תחוסה רבה.
להשלמת הדוח יצוין כי נדונה באופן יסודי בעיית הפליטים. הנושאים שלא הגעתי לבררם היו 1947 ו"בנדונג". היה כורח לסיים את השיחה, שארכה שעה תמימה, יען הגיע המועד לנסוע לארמונו של המושל הכללי.
מושל כללי בדומיניון בריטי עצמאי פירושו נציג המלך, מעין נשיא הקהילייה, החותם על חוקים, מזמין מנהיג מפלגת הרוב להרכיב ממשלה, מקבל מידו התפטרות, משתתף בטקסים וכו'. לשעבר היו מושלים כלליים נשלחים אל הדומיניונים מהמטרופולין אבל זה עידן שביטלו נוהג זה ועכשיו מתמנים לתפקיד זה "מדינאים קשישים" מבני כל ארץ וארץ. המושל הכללי דנן, סיר אוליבר גוּנֶטיליקָה שמו, סינגָלי מאוד מאונגל, אך מובהק במוצאו הגזעי לפי דיוקנו, נוצרי ודאי Church of Englands. הארמון הוא Govt. House, "בית הממשלה" לשעבר, על כל פרטיו ודקדוקיו, שכבר נלאיתי לתארם: הוד והדר וכו'. פגשנו השליש למטה והמזכיר הפרטי למעלה והוכנסנו לאולם לא גדול והנה קם לקראתנו איש זקן, שטוב ליבו בוקע מעיניו, ולחץ יד והזמין לשבת ומייד מזג מיץ תפוזים תוסס מבקבוקים שנקנו בחנות. מסרתי ד"ש מהנשיא שלנו והחזיר ברכה וידע היטב מי אני ומה אני, קרא ושמע הרבה ומאוד שמח להזדמנות לפתוח בשאלות ושמע והתפעל. באמצע ההסברה על בעיית המצב בגבולות שאל במשובה גלויה: "מתי תתנו להם מכה מכרעת – הן אם תרצו תוכלו לקחת את דמשק ואת רבת עמון ואת כל השטח ההוא!"
ב"עצי היכל" [שם מעון האורחים של ר"מ ציילון] המתין לנו כבר שר החקלאות - הטרוצקיסט לשעבר, מין אחדות העבודה שנפרדה ממפ"ם, כנראה בדרך למיזוג עם מפא"י. התעניין מאוד בהתיישבות שלנו והביע רצון לשלוח איש לראות, גם לבוא בעצמו. אמרתי לו בין השאר דברים ברורים על מעמד מק"י בארץ כמפלגה נסבלת אך שנואה. התברר כי אין הוא נוסע לבומביי, אבל סיעתו תהווה משלחת אחידה עם מפלגת הרוב והאיש שיעמוד בראשה יהיה שר העבודה והסעד, שהוא ממפלגת ראש-הממשלה. נפרדנו ב"להתראות בארץ". הוא הוזמן על ידי ראש-הממשלה לארוחת צהריים [איתי] מחר, אך עליו להיות מחר במחוזו.
ובכן ראינו שר אחד מחוץ לתוכנית הכתובה. למען היושר יש לציין כי המלווה שלנו אמר לנו כשניגש לתפקידו, כי התוכנית הכתובה אינה אלא מסגרת ואנו רשאים להוסיף עליה כהנה וכהנה. מייד התחלתי לתת לו הוראות. את שר החקלאות הביא חי. ביקשתי לראות את שר המסחר והתעשייה. התברר כי אינו בבירה - נסע למחוזו. הם מפלגה צעירה שזכתה בניצחון מן ההפקר ועתה הם שוקדים לבסס מעמדם במחוזות. ביקשתי להביא את שר העבודה והסעד. גם הוא במחוזו. שאלתי היכן - שמא אנו נוסעים מחר באותו כיוון. התברר כי כן הדבר והקצין התקשר וסודר כי שר העבודה יבוא לאכול איתנו ארוחת ערב בעיר קנדי, בה אנו לנים מחר. הרי שהכל מסתדר - ואילו את שר המסחר והתעשייה יראה כבר הנציג הקבוע שלנו במהלך עבודתו הסדירה. בדרך כלל לא אצתי במסע זה לראות את אנשי הכלכלה והכספים משום אי-שליטתי הגמורה בנושאים אלה מבחינתה של ישראל.
ארוחת צהריים אכלנו יחד עם המלווה ב"עצי מקדש". התחלנו קוראים לו בשמו הפרטי - מַנטי. הוא צעיר נעים בהליכותיו, חניך בית הספר הצבאי ב-Sandhurst, מדבר היטב אנגלית ויודע להתבטא.
מייד אחרי הארוחה יצאנו לדרך. הופיע פקיד בכיר להדריכנו בסיור זה – ממוּנה על "פיתוח הכפר" (Development Rural) במחוז קולומבו, שירות הכפוף למשרד הפנים, מהווה חטיבה מנהלית מיוחדת בתוכו שבראשה עומד מנהל. איש קשיש, משכיל, נוצרי. היעד היה כפר מסוים מופתי מבחינת אותו מפעל הפיתוח, זכה בפרס ראשון בתחרות ארצית זה כמה פעמים. סוד הצלחתו, לדברי הפקיד, הוא האיש העומד בראשו – צעיר בעל יוזמה ומרץ, מסוּר בלב ונפש לעבודתו, בעל תפיסה מעשית בריאה וכישרון ארגוני מובהק.
ובכן, מהו עניין פיתוח הכפר הזה? תוכנית זו הוחל בה עוד בימי הממשלה הקודמת - בהקמת חברה לפיתוח –
(Society Development Rural) בכל כפר וכפר. ההשתייכות חופשית, כרוכה במס חבר, והאגודה שוקדת על תקנת הכפר למען כל תושביו, ומתנהלת על-ידי ועד נבחר הממנה מרַכז מתוך חבריו ונתונה לפיקוח ממשלתי ומקבלת עזרה כספית לכל מפעליה על יסוד של 50-50. יש בציילון 80,000 כפר, אשר ב-20,000 מהם קיימות כבר אגודות כאלו והמחלקה שוקדת להרחיב את הרשת. מה עושות האגודות? סוללות כבישים פנימיים, בונות גשרים, מקימות מוסדות, עוסקות בעזרה הדדית, מקיימות בתי דין פנימיים ליישוב סכסוכים, דואגות להשכלת המבוגרים ובכלל שוקדות על שיפור חיי הכפר והעלאת רמתם הכלכלית, החברתית והתרבותית. יש כנראה בעיות תיחום ותיאום ושיתוף בינן לבין אגודות שיתופיות ממש מזה, ובינן לבין מוסדות השלטון העצמי המקומי מזה.
נסענו כשעה דרומה, בכביש בריטי טוב על פני מטעי גומי ושדות אורז וחורשות דקלי קוקוס וכפרים ועיירות ואחוזות גדולות – כשהכל מסביב ירוק ורק ירוק - עד שהגענו למחוז חפצנו וקיבל פנינו אותו בחור מהולל אשר שמו הולך לפניו. צעיר איתן, פנים עגולים ופתוחים, שופע מרץ וביטחון עצמי ויש בו תערובת מלבבת של פיקחות ותמימות, על כל פנים, כנראה יודע היטב את אשר לפניו – להבדיל כל ההבדלות של מוצא ורקע ותרבות - מין מזכיר פנים של משק קיבוצי, או מזכיר ועד מושב, או עסקן מרכזי של מעברה או של איזה יישוב עולים אצלנו. ואומנם ראינו גשר שהוקם האגודה על פני נחל המשמש להשקאה ושמענו הסבר מעניין על פעולת בתי הדין ליישוב סכסוכי קרקע וירידת התפשועה שבאה בעקבותיה - עד שהחלה פעולה זו אירעו 8-10 מקרי רצח ופציעה חמורה לשנה על רקע זה, ומאז פסקה כל שפיכת-דמים – ואחרון אחרון בית תרבות ההולך ונבנה ביוזמת האגודה, הפועלים המקצועיים העסוקים בבניינו שכירים ואילו הפועלים הפשוטים הם בני הכפר העובדים בהתנדבות ותורמים כל אחד מספר ימי עבודה,tout comme chèz nous בשנים הטובות. נתכבדתי בנטיעת עץ בגינה שלפני בית התרבות וגיליתי כושר עבודה במעדר שלא בייש את מוצאי [בכפר עין סינייה שבשומרון]. נתאסף קהל כפריים מסביב ונשאתי נאום בן פסוק אחד שתורגם על-ידי ראש האגודה לסינגלית. אחר כך הוגשו לנו אגוזי קוקוס שנפרצו בהם חורים לעינינו ושתינו מהעסיס שבתוכם. ביקרנו גם במשרד האגודה וראינו דוח שנתי מעניין עם תצלומים ודיאגרמות ולבסוף סרנו לביתו של ראש האגודה, תערובת של ישן וחדש, אשתו מאוד נחמדה, לבושה סארי של שבת ורגליה יחפות, והתינוקת שעל זרועותיה מייד הסבירה לי פנים ועברה לידי בחשק רב, וכך הצטלמנו. התרשמתי מאוד מכל העסק הזה, ורק הפקיד המדריך הזהירני כי לא כל האגודות ראויות לשמן והשאר טעונות דרבון וזירוז על-ידי מופת טוב במקום אחר.
כשחזרתי העירה שכבתי קצת ואחר-כך כתבתי יומן.
בעיתוני הבוקר ואחר-הצהריים משהו ממסיבת העיתונאים שלי, עשוי לא רע.
בעיתוני אחר-הצהריים גם ידיעה משונה מפריס, שמקורה כאילו ב"קול ישראל", כי עומדת להישלח שיירת אוניות דרך תעלת סואץ לניסיון, כוללת גם אונייה ישראלית. מה ראה "קול ישראל" לשמש שופר ראשון לידיעה זו?
לארוחת ערב אצל אותו רופא חסיד, ד"ר ויקרימַסינגֶה. תרגילים רבים עשיתי עד אשר שיננתי בעצמי את שמו. אשתו גברת סינגלית אצילית בהופעתה. האורחים האחרים היו אותו דה-סוֹיזה ואשתו וזוג יהודי אשר הד"ר הטוב זימנו בשבילי במיוחד. אנשים משונים ויהודים משונים וזוג משונה, מוצאם מלונדון, יושבים כאן זה שמונה שנים, לא ברור לשם מה, היא נראית כלוקה בחסר והוא נראה כלוקה ביָתֵר ואיננו מעורר אמון. הארוחה הייתה "אירופית" וגרועה מאוד בבישולה. נדרשתי "לבצע" כל הזמן והסברתי עניינים מאל"ף כששומע העיקרי היה דה-סויזו.
בלילה סרנו ליהודי הראשון דמבר ודיברתי קצת רוסית עם אשתו וסלדתי בחלישות בעלה ובריקנות חיי שניהם על רקע של דירה נאה ומתקן-קירור וגן יפה ומשקאות למכביר. באתי הביתה הרוג וסחוט לגמרי.
