יום ג', 16/10/1956 - סינגפור - ציילון-קולומבוֹ
העירוני בשש. אותה "גרנד ליידי", אחותו של דוד מרשל, הופיעה במדי חברת הטיס ובתפקידה כעובדת ולקחה את מטעננו ב-6.30. קרוב לשבע בבוקר יצאנו לנמל האוויר. ליוונו כל היהודים הטובים – איזי ונינה נתן, אלייאס הזקן, אסתר אלייאס, בן-עמי ועוד. לנמל האוויר, לאחר שהכל היה ארוז וקשור ונעול, הביאו מתנות שמילאו את ידינו בעלותנו למטוס. נפרדו בהתרגשות. בשעה ורבע הגענו לאותה קואלה-לומפור. כתבתי יומן בחדר המתנה. משם טסנו שש שעות וחצי לקולומבו - על-פני מפרץ בנגל. קראתי בדרך את ספרו של וֶרנוֹן בַּרְטְלֶט report on malaya [דוח על מאלאיה]- ספר לא גדול שנכתב ב-1954 ומציג בבהירות את בעיות הארץ. הטיסה הייתה מאוד לא חלקה והטלטלה הרגיזה וגירשה כל שינה, גם הפריעה לכתוב. טסה איתנו נערה סינית מקואלה-לומפור להינשא לבחור אנגלי בקולומבו והענקתי לה את קופסת הביסקוויט הגדולה אשר גב' נתן ראתה להביא לי לדרך.
לסיכום הביקור במאלאיה:
ראשית - השארנו את הבעיות שבפניהן עומדת הארץ תלויות ועומדות מבלי שעצרנו לפתור אותן, פשוט הפקרנו אותה. ואלו הבעיות:
א) היקום איחוד בין הפדרציה [המאלאית] ובין סינגפור?
ב) אם יקום - אבל גם אם לא יקום - התתגבש בפדרציה הכרה לאומית מאלאית?
ג) התצליח מאלאיה לחסל את הנגע הממאיר של כנופיות הטרור הקומוניסטיות?
ד) היצליח השלטון העצמאי במאלאיה לפתח תעשייה מקומית ולגוון את החקלאות - או תישאר הארץ סמוכה על שני אוצרותיה, הגומי והבדיל, ומופקרת לתנודות חריפות של השוק העולמי?
ה) אם לא יקום האיחוד, התהייה סינגפור עצמאית או תישאר תחת פיקוח בריטי ויוסיף להתקיים בה הבסיס הימי?
ו) אחרון-אחרון מכריע- בלי בסיס בסינגפור או איתו - התיתן סין למאלאיה לחיות, פשוטו כמשמעו, או ירמוס הענק את הננס?
שנית - ההישג העיקרי של הביקור הוא הקשר האישי עם טונקו. אומנם עם כל הסברת הפנים כלפַי וההבנה והידידות כלפי ישראל הוא לא עמד עדיין בשום מבחן מבחינתנו - בבנדונג לא היה ובעצרת [או"ם] טרם השתתף. אף על פי כן ברור כי איתו אפשר להידבר, כי הוא עדיף לנו מחבריו וכי עלינו להתפלל שלא יפגע בו כדור של קומוניסט סיני ושלא יכשילוהו חבריו הסיניים הפלוטוקרטים, הערומים ממנו בהרבה.
שלישית - אם האנגלים לא יתעתעו, יש להניח כי נוכל לנעוץ קנה בקואלה-לומפור על-ידי משלוח קונסול לשם. הדבר רצוי מכמה בחינות ובראש וראשונה לשם הבטחת קשר דיפלומטי מראש. אך אין לי כל ביטחון כי החיל והרעדה שאחזו את וורד הגיבור לא יתבטאו בהמלצה שלילית של הנציבות. על כל פנים בעניין זה יש להדריך היטב את שגרירות לונדון ולהסתמך על הסכמתו הנלהבת של טונקו.
רביעית - בעיות המסחר עם מאלאיה ושיתוף הפעולה איתה בענייני פיתוח דוגמת בורמה עודן סתומות ויהיה אפשר לבררן רק לאט לאט ובזהירות כשיהיה איש נבון במקום. בחירת האיש מחייבת הקפדה רבה.
חמישית - שמא בדרכנו לאוסטרליה נפסיק את הנסיעה בסינגפור, אשמיע דברי באוזני היהודים שנשארו רעבים לדבר ה' ונבקר יום-יומיים בקואלה-לומפור.
ציילון - קולומבו
הגענו לקולומבו
ב-2.30. פגשונו סוּבַאסינגה, סגנו הפרלמנטרי של ראש הממשלה [סולומון
בַּנְדְרַנייקֶה] בתפקידו כשר החוץ (רה"מ הוא גם שר החוץ גם שר ההגנה- האהיה רשע ואומר בדיוק כמו אצלנו,
רק בלי הסוואה?), וד"ר ויקֶרְמַסינְגֶה, חסיד אומות העולם שיש לנו בציילון, סגן שר הבריאות
לשעבר, אשר ביקר בארץ ונכבש כליל ועשה לה פומבי רב בציילון ושירת אותנו כלפי
הממשלה. מייד עטו עלי עיתונאים והצעתי כי יבואו למעוני כעבור שעתיים. סובאסינגה הגיש לי תוכנית כתובה אשר רישומה הראשון היה כי כוונתם למלא את זמני סיורים וטיולים
ולהמעיט ככל האפשר במגעי המדיניים. אבל מכל מקום מצאנו בתוכנית ביקורים אצל ראש
הממשלה והמושל הכללי וארוחת צהרים מטעם ראש הממשלה. להיום לא קבעו בתוכנית דבר –
השאירו זמן למנוחה – אבל כששאלתי אם לא נקבע משהו ומשאֵלתי השתמעה נכונות לפעולה
הציע סובאסינגה כי אבקר בגן החיות של קולומבו, אשר כנראה גאוותם עליו, ונעניתי
ברצון.
סוּבַּאסִינְגֶה
הציג לפני קצין לבוש אזרחית, נספח לטקס במשרד החוץ, שנתמנה להיות מעין שליש שלי וללוותני
בכל מסעותי. ראיתי כי הם מסדרים עניינים כהלכה וכי תורת הבריטים שמורה ביניהם
היטב. כן הודיעוני כי אחת ממכוניות ראש הממשלה הועמדה לרשותי - "קאדילק"
אדום-צהוב, מכונית נהדרת וכבירת כוח מותאמת לארצות חמות, רצונך היא מפולשת לכל רוח
ורצונך היא פתוחה, גם את הגג אפשר לקפל בלחיצת כפתור אחת. ארכו הדברים בנמל האוויר
וארכה הדרך ממנו למעון האורחים של ראש הממשלה. כשרק נכנסנו העירה והתחלנו נוסעים
על פני בתים וחנויות אמרתי לאלישיב: עכשו הגענו לאסיה ממש. בייחוד אחרי מנילה,
טוקיו, הונג-קונג, סינגפור וקואלה-לומפור, המשופעות בבניינים אירופים ובסגנון בנייה
מערבי, חשנו פה את המיוחד והמובהק - רק הופתענו מריבוי השלטים והכתובות האנגליות בצידן
של הסינגלזיות וגם בלעדיהן.
מעון האורחים של ראש הממשלה - כינויו "עצי מקדש" (Trees Temple) – הוא לאמתו של דבר בית שקנתה הממשלה למגוריו מידי אחד העשירים שבנהו פעם לעצמו, אך בַנדֶרַנייקה – זה שמו המפורש של ראש הממשלה וכו' בחר להישאר בביתו הפרטי. כנראה אין מה לדאוג לו, שכן גם הוא אחד מעשירי האי, בעל אחוזות גדול. ביתו העיקרי באזור הכפרי שבו הוא חולש על שדות ומטעים נרחבים, אך יש לו בית גם בבירה, ואילו את הבניין שהוצע לו על ידי הממשלה הוא הקצה לאכסניית קבע לאורחי הממשלה. הבית גדול – אין בו נוי רב, גם לא פאר מיוחד, אף לא נוחות מובהקת, אך מעלתו הבולטת היא רווחה. ניתנו לי שני חדרים – אני הולך ומתרגל לממדים כאלה שכל חדר בארץ ייראה בעיני צר ונמוך ולאלישיב חדר, וכמובן לכל אחד מאיתנו חדר רחצה מיוחד. גם הקצין המלווה קיבל חדר עם חדר-רחצה, למקרה שיצטרך ללון בצדנו ולא יוכל לשוב לביתו שבתוך קולומבו.
אך שתינו תה – והמשרתים אצים רצים וכל הבעיה היא רק להבטיח כי הבינו את אשר ביקשת, וזה לא תמיד the case – ופיתחנו את המזוודות ומסרנו לגיהוץ את המקומט והטעון לבישה והנה החלו העיתונאים מתאספים. כאן קרה תקר. עוד כשפגעו בי עיתונאים בנמל-האוויר פניתי לסובאסינגה ושאלתי אם נכון יהיה מצידי להיענות. אמר: "כמובן", אבל נראה שלאחר מעשה דיווח לראש הממשלה והלה לא ראה את העניין כה פשוט. שיגר אלי אחד ממזכיריו לבקש - לא פחות ולא יותר - כי לא אגע בעניינים השנויים במחלוקת (the P.M. hopes you will not touch upon controversial issues""). התרגזתי מאוד וחשבתי רגע לבטל את המסיבה, אבל מייד אמרתי לעצמי "אתה שוטה" [מעשה בשמש התימני של הסוכנות היהודית בירושלים בימי מ"ש כראש המחלקה המדינית שלה, שנתקל בו מ"ש בעת שרגז על מנהל המשק יוסף הַלַבַּן משום שהתעקש על שימוש במנורת נפט נושנה ששוב לא הייתה לה תקנה, והאזין לקובלנתו: "זה ה-ל-ב-ן הו-רג או-תי! אמרתי לו:
"א-תה שו-טה, אתה לא יש לָך דעת, זאת המנורה לא מועילה!'" - כל המילים במלעיל; מ"ש אהב להציג "קטע" זה במבטא תימני מובהק], וכן לא ייעשה, ושום שכל לא יהיה בזה אלא החוכמה היא להיענות ולהסביר מה שדרוש אבל לעשות זאת באופן ובלשון שלא יפגעו במארח ולא יכבידו עליו. כך עשיתי. השאלות היו נבונות ומהן אף נוקבות אך על ידי הליכה מאוזנת על פני חבל מתוח הצלחתי לספק את שואלי מבלי לגרות איש יתר על המידה. מובן מאליו כי נגיעותי בנאצר יצאו מאוד מאופקות, ואף על פי כן נאמר בהן העיקר.
בכל הפגישות והשיחות יש תפקיד חשוב לאלישיב. הוא שומר צעדי וכל מוצא פי ויודע תמיד לשלב מילה ברגע הדרוש - אם כדי להזהירני ממוקש או לעוררני לטפל באיזה צד נוסף של הבעיה הנדונה. מקרה כזה היה הפעם. החלו שאלות על השפות בארץ. העניין שיש לציילונים בבעיה זו הוא כפול.
ראשית, מטרידה אותם בעיית ההשתחררות משלטון האנגלית והשלטת השפה הלאומית במקומה. אני כותב לאחר זמן ובינתיים למדתי יותר את העניין. הממשלה החליטה להחליף את האנגלית בסינגלית כשפת הוראה באוניברסיטה. הנהלת האוניברסיטה הגיבה מייד והודיעה כי אין הדבר בא בחשבון אלא כעבור שנים. הפקולטה לרפואה לא הסתפקה בהודעה זו אלא פרסמה גילוי דעת נוסף המכריז כי החלפת האנגלית בסינגלית אינה באה בחשבון in the foreseeable future. העיתונות כולה סוערת בוערת בוויכוח הזה. למעשה הבעיה יותר חמורה, כי בבתי ספר תיכוניים רבים שפת ההוראה אנגלית ובכל בתי הספר התיכוניים ספרי הלימוד הם אך ורק אנגלים. כשאתה מספר לאנשים אלה כי מעולם לא הייתה האנגלית שפת הוראה בבתי הספר התיכוניים, כי כל ספרי הלימוד בבתי הספר התיכוניים שלנו הם עבריים, כי באוניברסיטה לימדנו מלכתחילה, החל מייסודה ב-1925, רק עברית וכי לאט לאט מופיעים כבר ספרי לימוד עבריים גם בשביל בתי הספר הגבוהים – הם מופיעים ומתמלאים הערצה וקנאה. אמרתי כמה פעמים: from the outset we put English in its place.
הבעיה השנייה היא בין שתי השפות המקומיות. ציילון היא ארץ של 8 מיליונים, אשר רבע מהם הם טמילים, זאת אומרת יוצאי דרום הודו שהשתקעו בציילון והם דבקים בשפתם ורואים אותה כתרבותית לא פחות משפת הרוב, שהיא הסינגלית. מגמת הרוב, זאת אומרת השלטון, היא אגב עקירת האנגלית להשליט את הסינגלית ולהעמיק את זכויות הטמילית על מועט שבמועט, ואילו הטמילים לוחמים על שוויון שתי השפות הלאומיות. השלטון מסכים כי בבתי הספר היסודיים ישמשו שתי השפות בהוראה, לפי הלאום שאליו שייכים התלמידים, אבל את האוניברסיטה רצינו לבסס על סינגלית בלבד. לעומת זה דורש המיעוט שתי אוניברסיטאות.
והנה כאשר נשאלתי על מצב השפות בארץ ומה גורל המיעוט הערבי מבחינה זו התחלתי מדבר לפי שיטת ההסברה שנשתגרה בפי ממקומות אחרים - להדגיש את העצמאות התרבותית שאנו מבטיחים למיעוט הערבי, החופשי לדבר בשפתו בכנסת, לטעון בה לפני בתי הדין, לפנות בה אל השלטונות, עם ציון העובדה כי החוקים מתפרסמים רשמית בשתי השפות וכי כל ההודעות הממשלתיות באזורים הערביים מתפרסמות בערבית. מייד הסב אלישיב תשומת לבי כי השואל היה טמילי והכוונה היא להסתייע בניסיון הישראלי כדי לבסס ביתר תוקף את התקפת המיעוט הטמילי על השלטון - ולא לי, כמובן, כאורח ממשלת ציילון, לשמש קרניים בידי המתקיפים אותה לנגחה במאבק הפנימי המתנהל בארץ. מייד כבשתי את יצרי ולא פירטתי את כל הזכויות שנהנית מהן למעשה השפה הערבית בישראל.
יצאנו לביבר העיר. ואף אומנם כדאי היה הדבר. מנהל גן החיות הוא פורטוגלי בעל שם גרמני - האי היה פעם מושבה פורטוגלית ובו עד היום שרידי אותה תרבות, שמות איבֶּריים מובהקים, ותערובת מילים איבריות בשפה הסינגלזית, שהיא שפת היסוד ושפת הרוב של האי - ומדוע השם גרמני – נסתם ולא נתפרש, אך אדם זה הוא אישיות בפני עצמו, גן החיות הוא מפעל חייו והוא עצמו חיה נדירה בגישום גופו בכל דמות-דיוקנו, אבל הוא אוהב את הגן וכל חיה בתוכו אהבת נפש וסלוח לא סלח לנו על שאיחרנו קצת והחמצנו את ההצגה היומית של משחקי הפילים המאולפים ומחולותיהם. מְסָרנו בידי ציילוני אשר לאחר שלמדנו על רגל אחת את יסודות היגויו באנגלית והתחלנו מבינים את דבריו נוכחנו לדעת כי הוא יודע את העניין על בוריו ויודע להסבירו בלשון משכילית. ראינו אריות ונמרים ולישים וכל מיני יגוארים ופנתרים וצבועים ופילים וקרנפים וחזירי בר וזברות וצבאים ממינים שונים, ועוד חיות שונות ומשונות אשר לא אדע לכנותם, מהם שראיתי פעם ומהם שנוכחתי בקיומן עלי אדמות זו הפעם הראשונה. ואחרי החיות המוני קופים אשר להם מעמד מיוחד ונודע אליהם יחס מיוחד, וכן עופות וציפורים, מהם אשר עין לא ראתה כצבעיהם המרהיבים, ונחשים ותנינים ובהֵמותִים – קיצורו של דבר כל בעל חי שהיה עם נוח בתיבה. הגן כולו גן ממש – מדרגות ומדשאות ופינות חבויות ותאים שכאילו נחצבו בסלע וצל אילנות, תאווה לעיניים.
חזרנו הביתה. בא לביקור הממונה הבורמני. ברנגון שאלתי בעצת או נו לגבי ביקורי בציילון – מי ומי האישים כאן וכיצד לטפל בהם. אמר כי ידאג למתן הוראה לשגרירם מון לבקרני מייד לבואי ולהדריכני. הוסיף כי שגריר זה הוא זקן מעניין, אומנם מרבה שיח אבל יודע-כל וכדאי להקשיב לו. עכשו בא הממונה, אישר כי נתקבלה הוראה ממשרד החוץ ברנגון לעמוד לימיני, אלא השגריר איננו – בתו עומדת להינשא לאיש ונסע לחתונתה והריהו במקום אלופו. חקרנוהו לגבי השרים בקולומבו ומה שסיפר היה מעניין ומועיל. השרים כולם חדשים ומחוסרי כל ניסיון ממלכתי. ניצחון מפלגת בנדרנייקה בבחירות בא כאפתעה לארץ כולה ולה לעצמה. ראש הממשלה הוא אישיות דגולה בעלת שיעור קומה לאומי כללי. השאר אנשים פחותי ערך ביחס אליו. הוציא מהכלל את שר החקלאות [קוֹלווין דה-סילַווה] והפליג בחשיבותו. מפלגת ראש הממשלה רואה עצמה כסוציאליסטית ותשתתף בוועידת בומביי. הייתה קיימת בציילון מפלגה טרוצקיסטית. זו התפלגה ופלג אחד שלה משתתף בממשלה. שר החקלאות הוא מנהיג הסיעה הזאת ויעמוד בראש משלחת ציילון לוועידת בומביי. ראש הממשלה הוא איש ישר ונקי כפיים. אשר לאחרים - פטר אותם בחיוך רב-משמעות. לבסוף אמר כי ברצונו לערוך לי מסיבת קוקטייל וביקש מועד. קבענו לו.
מייד פניתי לקצין [המלווה] שלי [בלבוש אזרחי, מטעם משה"ח הציילוני] - אשר דאגתי מקודם כי לא יהא נוכח בשיחה עם הבורמני, בניגוד גמור לרצונו הבולט - וביקשתי לסדר לי פגישה עם שר החקלאות. אמר כי יזמינו אלינו.
אכלנו ארוחת ערב אני ואלישיב, כשהמשרתים יוצאים מכליהם לשאת חן. גם הטבח כנראה השתדל מאוד ובאמת הכין מאכלים טעימים.
שארית הערב כתבתי יומן. נתקבלו מברקים מהארץ: ממשלת ירדן פירסמה כי הצבא העיראקי יחנה על גבול ירדן וייכנס רק אם תתקיף ישראל את ירדן. ידיעה זו כבר קראנו בעיתונות כאן, אגב הסבר כי המלך הוכרח לוותר לדעת הקהל שנסערה נגד כניסת צבא עיראקי לארץ. הרי שלעת עתה נמנעה ההתפוצצות - אפשר פעלו גם אזהרותינו ואפשר לא פעלו והתנגדות הירדנים לעיראק הכריעה כנגד הרצון לנהוג בניגוד לרצון ישראל. מצפורה קיבלתי מברק המודיע לי שם בעלה של תחיה. אחרון-אחרון מברק מיונה כסה. הנהלת האינטרנציונל הסוציאליסטי מתכנסת ב-30 בנובמבר בקופנהגן. על סדר היום, בין השאר, הסוגיה של סואץ. כל הגורמים - קריא גם בן-גוריון - נימנו וגמרו כי עלי להופיע שם. איזה שיגעון! לבטל את קמבודיה ו"לקפוץ" מבנגקוק לקופנהגן - כאילו אני פקק עולמי של המפלגה. החלטתי לסרב.
