יום ו', 12/10/1956 - סינגפור
שם הספר  יומן אישי 1956
שם הפרק  יום ו', 12/10/1956 - סינגפור

 

 

יום ו', 12/10/1956  -  סינגפור

 

המהומות בהונג-קונג נתחדשו. הוצתו כמה מכוניות של זרים אשר נקלעו לתוך ההמון המתפרע. ילד בריטי ואשת הקונסול השוויצרי נשרפו חיים.

בעיתונות ידיעה נוספת של "רויטר" המכילה תיאור יותר מפורט של מבצע קלקיליה. ובכן נערכה התקפה על תחנת המשטרה שליד הכפר ולא על הכפר עצמו. המטרה הייתה אפוא להרוס את התחנה ולא לכבוש – ו/או להבריח את הכפר. ואף אומנם הושגה מטרה זו, אך תוך התגברות על התנגדות עזה, בה נפלו מאנשינו תשעה. שוב תשעה חללים שלנו לרגל מעשה תגובה! והעיקר שהתברר מאותו דוח, כי לפני יום-יומיים נרצחו באותה סביבה שני יהודים – עובדה שלא התפרסמה כלל לפני כן בעיתונים שהגיעו לידי והמסבירה היטב מדוע נערכה התקפתנו על תחנת המשטרה של קלקיליה ולא במקום אחר.

עודני קורא בעיתונים והנה מברק מהארץ העונה על שלי מאתמול ומסביר את ההשתלשלות. הברקתי למנכ"ל איך נהג "רויטר" ועל ידי כך איך השתקף מהלך העניינים בעולם - עניין החמישה [שנהרגו ליד סדום] צלל, הריגת השניים בשרון לא התפרסמה במועדה, הידיעה הראשונה על קלקיליה הציגה את התקפתנו כיזומה ללא התגרות, הריגת השניים הופיעה רק כעבור יום וכלאחר יד, ללא הדגשה כלשהי.

אגב, המברק מהמשרד, המוסר את הודעת הדובר, נערך בעצלות מבישה - פשוט לקח מישהו את נוסח ההודעה האנגלי ומסרו למיברוק והבחורה העתיקה את הנוסח על קרבו ועל כרעיו, לרבות כלa  וכל the וכל of וכל and, ובעד כל מילה שולם כסף מלא מירושלים ועד סינגפור! העירותי לוולטר גם על כך.

שיחה עם השר הראשי הסיני [של סינגפור] לים יוּ הוֹק במשרדו. בחור חי וער וזריז, שופע פיקחות ומרץ, כולו שקוע בענייניו, והם רבים ומסובכים – אין לשער כלל מרחוק עד כמה כל ארץ וארץ מלאה בעיות כרימון – ואין דעתו פנויה לתהות ולשאול על הוויות ובעיות של אחרים ולכל היותר הוא מוכן להקשיב בעניין ולקלוט. הרבצתי בו הרצאה די מקפת על עניינינו ולא נתקלתי בשום קושי לגייס התמרמרותו נגד הקו שנקטו הערבים וזלזולו במדיניותם הנפסדת. הנסיעה איתו על פני יָמֵנו הסוער הייתה יותר מדי קלה וכשהצעתי לו לבסוף להציג לי שאלות, שמא נותר משהו בלתי מחוור, אמר בכל הפשטות וגילוי הלב כי אין מתעוררת בלבו שום שאלה וזה משום שהוא עמוד דאגות משלו הבולעות אל כל מעייניו.

בעצם הימים האלה שרוי השלטון במשבר של בתי ספר. ההסתה הקומוניסטית השתלטה על בתי הספר התיכונים שבעיר. נשתרבבו לתוכם נערים ונערות שמעל לגיל בית ספר והללו ארגנו ועד של כל בתי הספר שהתחיל מכתיב תנאים למורים ולהנהלות ומפתח פעולה מדינית בתוך כותלי המחלקות. הכל מאשימים את דוד מרשל שהזניח את העניין - כשם שברנגון מאשימים בליברליות נפסדת כזו את או נו. כשר ראשי אף הוא אמר באוזנינו דברים מרים על מרשל מבחינה זו – דיבר עליו כעל ידיד משותף לשנינו. עכשיו קם שר החינוך שלו וגירש למעלה ממאה תלמידים מבתי הספר ופירק את הוועד. רוב התלמידים ענו בשביתת שבת בבתי הספר והשר הכריז כי אם לא ייכנעו, הוא יסגור בתי ספר אלה לחלוטין ויפתחו חדשים, אליהם יתקבלו רק אותם התלמידים שיקבלו עליהם עול משמעת. המערכה בעיצומה, העיתונות גועשת וכל הציבור מתוח לראות איך ייפול דבר. צולמנו יחד ונפרדנו בלהתראות בארוחת הצהריים שהוא עורך לי בו ביום.

במלון המתינה לי גברת הודית. טלפנה הבוקר והציגה עצמה כיושבת ראש אגודת הנשים בסינגפור, שמשתתפות בה כל העדות, אבל משפתחה בשיחה התייצגה כבהאית – "והלא מרכז דתנו נמצא אצלכם, ואני ביקרתי בארצכם עוד ב-1935, והן אתם חוללתם נפלאות, ואנו כולנו מסורים לכם בלב ונפש, וברור לנו כי על-ידי תקומת ישראל נתקיימו הנבואות, ואות ומופת הוא כי אדונַי עכשיו לימין העם היהודי, שהוא עם סגולה". דיברה רתת על המוסלמים והצהירה כי עתידים אנו לכבוש את כל ארצות ערב – אמרתי לה: "לאט לך" – חזרה וטענה כי חזון הנביאים טרם יבוא על מלוא התגשמותו וכוונתה היא כי עתידים אנו להשתלט על ארץ הקודש בשלמותה. אחר כך סיפרה כי היא ממוצא פרסי ואביה הבהאי עקר מפרס והתיישב בבומביי והיא נולדה וגדלה ונישאה שם ובעלה היה פרסי בן דת זורואסטר – הדת הפרסית הקדומה שלפני בוא האיסלם – והיא גיירתו לבהאיות, ולימים הוטלה עליה שליחות לנדוד לסינגפור כדי להפיץ כאן את דבר ה' לפי תורת בהאוּללה, ובעלה רופא בשירות ממשלתי וחבל שאיננו בעיר, שאם לא כן היה בא איתה, ומה מאוד שמחה בהיוודע לה מהעיתונות כי אני כאן, והיא מאושרת לראותני פנים אל פנים ולהביע באוזני רחשי ליבה לישראל. ושוב יצא מאיתה הקצף על המוסלמים וכשאמרתי לה אל באפך, הנה בכל זאת נתן הסולטן [התורכי] מקלט לבהאוללה בתוך קיסרותו וייחד לו מושב בעכו – הגיבה כפצועה בלבה ואיך זה הושליתי לחשוב כי צדקה עשה הסולטן עם ראש הכת הנערץ ונהפוך הוא, כי יד אחת עשה עם השאח הפרסי לדכאו ולרדת לחייו, שכן השאח פנה אז לסולטן בהצעת קנוניה, אמר כי הנה בפרס נשקפת סכנה לאחדות האיסלם מהמינות שמפיץ הנביא החדש, שכן הטא שיעי ככל מוסלמי פרס ודבריו עשויים למצוא מסילות, אך אם יוגלה לתורכיה, שכולה סונית, ממילא לא יתקבל באמון וכל תורתו והטפתו יהיו להבל ולריק ויצא קירח מכאן ומכאן, ואז ניאות הסולטן, ובהאוללה גורש על-ידי השאח ונכלא על-ידי הסולטן בעכו ובקושי עלה הדבר להמתיק את רוע הגזירות שגזר עליו שלטון העריצות של הקיסרות העותמאנית.

כאן פתחה את חריטה והוציאה חוברת אנגלית מעשה ידיה ועניינה פירוש חדש לתורת בוּדא שכוונתו להוכיח כי תורות בוּדא ובהא מתיישבות זו עם זו, שכן מודעת היא כי הבהאיות אינה שוללת את היהדות, את הנצרות ואת האיסלם, אלא מתיימרת לצרף ולמזג את כל יסודותיהן הצרופים והנעלים והנצחיים של דתות אלו, ותרומתה המקורית היא להוכיח כי מיזוג זה ייתכן גם עם תורת בוּדא. פתחה את החוברת והצביעה על עמוד וקראתי בו הלל נרגש ונמלץ למדינת ישראל ולפועלה בפיתוח הארץ – הסברה ציונית אדוקה ונלהבת. החוברת מכוונת אל הסינים שבסינגפור ובקרב אלה היא מצליחה לעשות נפשות, ואילו המוסלמים, קרי המאלאים, לבותם ערלים והריהם כחומה אטומה, מסוגרים בקנאותם החשֵכה. בנחשלות הממארת של המאלאים היא נתקלת גם בפעולתה כיושבת ראש אגודת הנשים, אותה היא מנהלת בהפרדה גמורה משליחות הבשורה שהיא ממלאה למען הדת הבהאית. עיקר מטרת האגודה להביא לידי איסור חוקי של ריבוי נשים, אך תעמולתה נתקלת בסירוב מוחלט של העדה המאלאית אף לשקול את הדבר, ואילו הממשלה, אף על פי שסיני עומד בראשה, חוששת להתגרות במאלאים על רקע ענייני הדת והמסורת ונמצאת מפקירה את האישה. מטרה שנייה של האגודה היא להגן על האישה מפני גט שרירותי, וכאן שוב אותה רעה חולה. ודאי ידוע לי כי הגירושין אצל המוסלמים שרירותיים בתכלית מצד הגבר. אחוז הנישואים המתבטלים על-ידי כריתות חד-צדדיות מגיע ל-%55. המוני נשים צעירות מושלכות אל הרחוב, שום חובת מזונות אינה חלה על הגבר, ונגע הזנות מאונס פּוֹשֶׂה.

כשאמרתי לה כי בישראל נאסר ריבוי נשים על פי חוק וכי עמדנו בעניין זה בפני מחאות המוסלמים הישראלים והסתמכנו על התקדים של תורכיה, שהיא ארץ מוסלמית ואף על פי כן חקקה חוק העושה ריבוי נשים לפשע – אורו עיניה השחורות והתנוצצו ופניה השחומות אדמו מצהלה ואמרה כי הדבר נותן לה חומר למחזור חדש של הרצאות, ואין כישראל אומה נפלאה בעולם!

אמרתי לה: לא זכיתי להכיר את בעלך, אך בקשה לי אליך - מסרי נא לו שדר בשמי, מגבר אל גבר, ואל-נא תגרעי מילה: אמרי לו כי רעייתו היא אישה יוצאת מהכלל (a most remarkable woman). היא פרצה בצחוק אך התרגשה מאוד ועיניה קרנו באור רוחני.

בסוף השיחה התאוננה מרה על נשים יהודיות שאינן נותנות יד לפעולת האגודה. הבטחתי לה לנזוף במכרותי ולעורר אותן להצטרף.

כתבתי יומן כל שארית הבוקר כשבחוץ טורד הגשם בלי הרף וסינגפור כולה זולגת מים רבים.

ארוחת צהריים מטעם השר הראשי באחד מבתי המלון. נתאספו כעשרה – סינים ומאלאים והודים, כולם חברי המועצה המחוקקת וראשי הסיעות שבה. אחדים היו חברי סיעת הרוב הנקראת מפלגת העבודה – סיעתם של לים יוּ הוֹק ודוד מרשל - ואחרים ראשי האופוזיציה הליברלית או השמאלית. מייד כשנכנסתי והתפתחה שיחה שלפני האכילה - התבלט בחור אחד, מנהיג השמאליים, לי קוּאַן יוּ שמו, במהירות תפיסתו, בחריפות לשונו ובבקיאותו המופלגת – על כל פנים בענייניה של ישראל, לרבות מהותה ותולדותיה של התנועה הציונית והמערכות שקדמו להקמת המדינה. אמרתי לעצמי כי זהו the most amazing character I have met  בסינגפור, אשר מבחינה אינטלקטואלית והשכלתית הריהו גבוה משכמו מועלה מסקוט ומבלאק ומהשר הראשי ומכל איש אחר שפגשתי – מוח צלול עד לאכזריות, לשון שנונה, והיקף עולמי של מחשבה מדינית – כאחד העילויים שבקרב אומות העולם, חופשי מכל צרות מוחין קרתנית ורחוק מהצטמצמות בדל"ת אמות של מדיניות מקומית. פרץ בינינו ויכוח על כוחה של אמונה בתנועה לאומית או חברתית. הציג את הציונות כנישאת בכוח האמונה אשר קיימה את העם היהודי דורי דורות וסוף שהחזירה אותו לעצמאות בארצו. אמרתי האמונה כוחה איתה וכבודה במקומה, אך אלמלא גורם אחר לא הייתה לבדה מועילה הרבה וגורם זה הוא הכורח הגמור (dire need) – המצוקה, הרדיפות, השחיטות, התלות, ההשפלה, אובדן העצמיות, סכנת הקיום. אלמלא כל אלה ולחצם הממשי והמוסרי על הכרת הדור, היו היהודים, כל עוד הם קיימים, מוסיפים "להאמין", אך אמונתם לא הייתה מולידה רצון ומחוללת תנועה. משנתחשל הרצון להיגאל, האמונה היא שהורתה את הכיוון והמגמה למאמץ הגאולה – שיבה למולדת וחידוש הקוממיות בה. התווכח זמן מה עם ניתוח זה של ההיסטוריה ולבסוף אמר: יהי כן, אבל משנרתמתם למפעל, הן רק בכוח האמונה הצלחתם לבצעו!" על הנחה זו כבר לא ערערתי. שאל על תחיית השפה העברית – איך נתגשם המפעל הנועז הזה וכיצד אנחנו מלמדים עברית את המוני העולים. גם אחרים התעניינו מאוד בבעיית הלשון והתרשמו ממעמד השפה הערבית בישראל אך בייחוד התפעלו מהשתחררותנו משלטון השפה האנגלית והתקשו להאמין כי אין לשפה האנגלית שום מעמד רשמי בארץ והחוקים אינם מתפרסמים בלשון זו. להלן היה בירור יסודי של בעיית השלום עם הערבים וכן הוצגו שאלות על משטרנו הפנימי – שיטת הבחירות, הרכב הכנסת והממשלה וכו'. רושם רב עשתה העובדה כי בממשלה של 16 יש 13 סוציאליסטים ועוד שניים שגם הם נציגי ארגון פועלים.

גם ליד השולחן היה העילוי הסיני ראש המדברים. הוא והשר הראשי עקצו כל הזמן זה את זה, לכאורה ברוח טובה, לפי מיטב המסורת של התרבות המדינית הבריטית. עצם העובדה כי לים יו הוק הזמין לארוחה זו לא שרים כי אם פרלמנטריים, ולא רק את חבריו אלא גם את ראשי יריביו יש בה עדות חשובה למשטר היחסים. שוב נתגלגלה השיחה על תולדות מדינת ישראל ובכל מקום אני מנסה להבהיר את העבודה העצומה שנעשתה לפני העצמאות ואגב כך את שורשי הדמוקרטיה שלנו הנעוצים עמוק ברקע הטרום-ממלכתי של מפעלנו. הוזכר בווין, ולי קוּאן יוּ אמר פסקנית כי הוא היה אנטישמי ממאיר והדבר היה ברור מנאומיו. אמרתי כי מישהו הציע לנו להעמיד שתי מצבות זיכרון – לבווין ולמופתי. אגב כך הסברתי כל פרשת החלטת 1947, חשיבותה אז והתרוקנותה מתוכנה המעשי והמפורט מאז עקב נחשול המאורעות וחוסר השחר שבתביעה הערבית להחזיר את הגלגל למצב שלא קיים כלל מלכתחילה. כל ההרצאה הזאת הייתה חדשה לגמרי לרוב המסובים. העילוי הסיני שאל אם בגין עודנו גיבור. ממילא מובן כי עשיתי אותו לקלס ואגב כך הדגשתי כי לגבי מפא"י ישנן שתי סיעות בכנסת שהן מחוץ לתחום הקואליציה והשיתוף הציבורי בכלל והן חירות והקומוניסטים וכאן הרחבתי את הדיבור על מק"י ותיארתיה ככת מנודה ומבוזה ושנואה על העם כולו. מישהו שאל מה אמת בטענת הערבים כי פנינו להתפשטות והסברתי במפורט:

א) גולמיות המחשבה המדינית הערבית הגורסת התחזקות רק כהתפשטות בשטח ללא כל הבנה כי עיקר גידולנו הוא אנכי ולא אופקי, וזה הן בחקלאות והן בתעשייה;

ב) טמטום המוח הערבי שאינו מבין תלותנו הבין לאומית שאולי אין דומה לה בעולם, הן משום הזיקה לתפוצות והן משום הצורך בעזרה ממושכת לפיתוח;

ג) הסתירה שבין האשמתנו במזימות התפשטות לבין הסירוב לעשות שלום העשוי לבלום יצר זה;

ד) הסתירה בין אותו פחד מפני חריגתנו מהתחום לבין התיאבון לקרוע מאיתנו שטחים ולצמצמנו במסגרת עוד יותר צרה, המוכרחה לשיטתם להחיש את ההתפוצצות.

מזה עברה השיחה לתפקידו של נאצר במזרח התיכון ולא חסכתי צבעים שחורים, תוך הסתכלות על "הפילוסופיה של המהפכה" ועל כל מסע ההתרבות וההשתלטות. כאן אמר הסיני: "אבל תודה כי גם אלמלא נאצר לא היה עניין השלום ביניכם לבין הערבים כה פשוט". אמרתי: "ודאי, אך אז לא היה מוכרח להתחדש מירוץ הזיון והסכנה לשלום הייתה הרבה יותר קטנה".

לי קוּאן יוּ התנצל כי עליו ללכת לפני הקפה. שאלתי את הנותרים: הוא קומוניסט? ראיתי מבוכה על הפנים. אחדים נטו לענות בחיוב. אחרים ענו בביטחה לאו – אמרו כי הוא מנוצל על ידי הקומוניסטים והתחבר אליהם משום ששאיפתו למנהיגות מעבירתו על דעתו.

ארוחה זו הייתה סמינר יסודי, אבל התלמידים לקו בחוסר הכנה מבהיל לקליטת השידור.

בשובי למלון כתבתי יומן. אחר כך ניגשנו לשר המסחר והתעשייה ומצאנו בחור מוגבל ושאנו יודע לשאול. ניסינו לשכנעו כי תמורת הגומי שאנו קונים באזור זה עליהם לקנות מאיתנו והצענו דשניםוצינורות ושאר פרקמטיה. ביקש כי נמצא לו רשימה ולגופו של עניין לא אמר דבר. שוב חזרתי למלון וכתבתי יומן.

לפני יומיים נתברר לי פתאום כי חסר לי אחד המעילים הלבנים לתלבושת ערב. לא הייתי בטוח היכן שכחתיו – אם ברנגון או במנילה או בטוקיו. הברקתי קודם כל לטוקיו. עתה נתקבל מברק מלינטון- אומנם כן, המעיל אצלו. הברקתי כי ישלחנו לבומביי.

שמעוני העביר לאלישיב מכתב שקיבל מידידנו הציילוני, ד"ר ויקרימַסינגי. אף הוא נתבקש לברר אם אוכל לשאת הרצאה מדינית על ישראל במכללה של קולומבו. הלה שאל את ראש הממשלה ותשובתו האדיבה הייתה שלילית: הם יקבלוני בכל הכבוד הראוי לאורח ממשלתי חשוב, אך לדעתם מוטב לי לא להוקיע עצמי לשאלות העלולות להכביד גם עלי גם על מארחי. תשובה זו הייתה אות ברור לזהירות שיש בדעת ממשלת ציילון לנהוג בביקורי.

אחר הצהריים ניגשנו לחגיגה עממית גדולה, לרגל פתיחת מגרש הספורט החדש לנוער. קיבלנו הזמנות מיוחדות למעמד נרחב זה. יוזמו של  המפעל היה מלקולם מקדונלד בהיותו פה "נציב כללי" בסינגפור ועתה הוא טס במיוחד מדלהי לנכוח בחנוכה. כשבאנו כבר החלו המפגנים שלפני הנאומים והתיישבנו בשקט בצד ובשורה השנייה. אך המזכיר הראשי גוד השגיח בנו, ניגש אלי והזמינני לשבת בשורה הראשונה ליד ליידי סקוט. כשהתיישבתי ראיתי כי משמאלה – בינה לבין בעלה - יושב מלקולם. פרצופו השביח, קצת השמין, אך ראשו האפיר לגמרי. החלפנו ברכות וחיוכו היה נעדר כל כנות. הזמינני לבוא אליו בדלהי אך אמרתי בלבי כי אוקיר רגלי ממנו.

בחורי סינגפור, כולם "צבעונים", מוצקי גו ואדירי שרירים, הראו נפלאות ונועזות באתלטיקה, בתרגילי התעמלות, בפירמידות ובתכסיסי קרב פנים אל פנים עתיקים. עזבנו את החגיגה באמצע יען הגיעה שעתנו ללכת לבית הכנסת. מצאנו בית גדול וריק. בקושי התקבצו חמישה-עשר יהודים, רובם קבצנים זקנים ומיעוטם בחורים אומרי "קדיש". הרב שבּאבּוֹ בעצמו עבר לפני התיבה והתחנן כי נבוא מחר בבוקר, שכן לתפילת שבת ומוסף של שבת באים יותר מלקבלת שבת - אך עוד יותר רב מספרם של הבאים ל"מעריב" של מוצאי שבת, שכן זהו ערב יום א' והסוחרים פנויים יותר.

חזרתי למלון וכתבתי יומן. המרחקים גדולים, אך לרשותנו עומדת כל הזמן אחת המכוניות של אליאס הגביר. לארוחת ערב אצל יחזקאל נתן. יעל ועזרא לא באו. הייתה משפחת נתן על שני נעריה, הסבתא והדודות – אחת נשואה לסקוטי צהבהב וגם הוא חבש כיפה ל"קידוש", רופא אחד צ'כי שנפגשתי איתו פעם באוקספורד והספיק בינתיים לשאת לאישה בחורה מקֶנט שהתייהדה ורופא אחד מבני המקום העושה רושם נעים מאוד ברצינותו ובעניוותו. קומץ יהודים נידחים ותלושים וכולם נאחזים בציפורניהם במשהו מאחד ומרומם ויוצק תוכן והם שואלים לעניין ושלא לעניין וגם רוצים להקשיב לתשובות וגם מפריעים למשיב ואיש לרעהו וסוחטים את האורח ערב ארוך בלי רחמים ואחרי הכל נשארת נפשם רעבה ושוקקה, אלא שלמחרת היום הם שוקעים שוב בחיי חולין ואף על פי כן נשמתם היהודית עוממת ומפרפרת.

הוחזרתי למלון בשעה מאוחרת מאוד וכתבתי יומן.

 

העתקת קישור