יום ד', 3/10/1956 - יפן-טוקיו
שם הספר  יומן אישי 1956
שם הפרק  יום ד', 3/10/1956 - יפן-טוקיו

 

 

יום ד', 3/10/1956  -  יפן - טוקיו

 

הידד, אני ביפן! ממש חלום בהקיץ!

הגענו באישון לילה ופגשתנו חבורה מכובדת. כל הצירות על נשותיה ו[הציר, יוסף] לינטון בראשה עם [אביגדור] דגן ורעייתו, אלמוג ונעים ורעיותיהם, ושתי הפקידות רחל לחמי וסופי מור; ראשי הקהילה היהודית – עיקרם יהודים רוסים יוצאי סין; נציג משרד החוץ [היפני]; עיתונאים וצלמים. לאחר שהייה לא קצרה בנמל האוויר תוך המתנה למטען, תשובות על שאלות העיתונאים, שיחות חטופות על ימין ועל שמאל, נסעתי עם לינטון לביתו, בו אתאכסן, ואילו אלישיב הובל למלון. הנסיעה ארכה למעלה מחצי שעה ועברנו ברחובות שחלקם דמו לעיירה אמריקנית מהטיפוס הישן וחלקם לכרך אירופי גדול. לינטון הודיע כי הממשלה הציעה להעמיד מכונית לרשותי אך הצירות הודתה ואמרה כי אין בזה צורך. הנימוקים – שמא יקבעו מכשיר מסוים בתוך המכונית או למה יהא הנהג מדווח למשרד החוץ לאן נסעתי ואת מי ראיתי. בבואנו הביתה הייתה לי הפגישה הראשונה עם יפן ממש – הן אנשי משרד החוץ הם חלון הראווה ולא פנים-החנות - והיא הייתה מאלפת ביותר, ממש פוקחת עיניים. פתח משרת צעיר, בחור נעים, שיא האדיבות התרבותית. טרח בסחיבת המזוודות והכין מייד תה. התברר כי הוא סטודנט למשפטים. למחרת בבוקר הופיעה העוזרת, נערה צעירה מאוד, בת כפר, לומדת עכשיו אנגלית ומודדת במאמץ כל מילה. חקרתיה ונודע לי כי היא גמרה בית ספר תיכון ועברה קורס של קצרנות יפנית.

עד ששתינו תה ושוחחנו והסתדרתי בחדר המשכב של לינטון - הוא ויתר לי על חדר זה ועקר לחדר אחר – שכבתי בשש. ישנתי בדיוק שעתיים וכשהעירני המשרת ב-8 הרגשתי כי יכולתי להוסיף שנַת עַד נצח נצחים.

ממנילה הברקנו ללינטון תחנון כי יפנה את המחצית הראשונה של יום ד' מכל מועדה, למען ירווח לי קצת, אך הדבר נבצר, והביקורים במשרד החוץ נקבעו להבוקר.

דירת לינטון נאה וצנועה: בית נפרד, בן קומה אחת, בסימטה צרה אך אצילית, בנוי בטעם אמנותי מובהק, יציר רוחו של ארדיכל ידוע, אותו בנה בשביל יהודי עשיר, השוהה עכשיו באירופה והשכיר מעונו לציר ישראל בכסף מלא. חדר מגורים עתיר כורסאות כבדות, בפינתו מעין במה ועליה שולחן האוכל, סמוך לו חדר עבודה קטנטן ומירפסת פתוחה המחוברת עם גינה, ממנו מסדרון המוביל לשני חדרי שינה, אחד מרווח לבעל הבית ואחד מצומצם לאורח, שני חדרי רחצה, ומעבר למסדרון מטבח וחדרי מגורים למשרתים. בחצר מוסך.

לינטון מרוצה מעבודתו, שוקד עליה במסירות קפדנית כדרכו, מתאונן מרה על קלישות הקשר עם הארץ, אינו מקבל י"נ [עלון ידיעות לנציגויות] אלא לפרקים רחוקים, אינו מקבל סקירה שבועית, אלא בתכלית הצמצום המברקי, שרוי באי-ידיעת עיקרי העניינים תקופות ממושכות וגם כעבור זמן מקבל דוחות מקוטעים, נוחל בושת פנים בפגישותיו עם דיפלומטים אחרים (נאמר הצרפתי או האמריקני) היודעים היטב מה מתרחש בין ממשלותיהם לממשלתנו ואילו הוא חייב להיזקק לכל מיני להטים כדי לעשות רושם כי יודע הוא הכל אך מחריש ברוב תבונה, או שהוא מפליט דברים תוך ירייה באוויר שמא יאיר לו המזל פנים ויקלע למטרה. פתח בתלונה על מיעוט הזמן שהועדנו ליפן - "רק" שישה ימים - ואלה מה הם בשביל מרכז כה עצום וכביר-ערך כטוקיו ובשביל ארץ שמונים המיליונים כיפן. בייחוד התאונן על שסירבתי לנאום בפומבי. היה לאל ידו לסדר לי הרצאה במכון הבינלאומי והייתי זוכה לקהל מובחר של יפנים וזרים - אנשי שלטון וחברי בתי הפרלמנט ועורכי עיתונים וסופרים ואנשי הגות ואֵילי הון ושגרירים וגם אחינו בני ישראל. גם פרופסור - סוציאליסט אחד, מכר טוב שלי מרנגון, התחנן לפניו כי ייתן לו לסדר הרצאה במכללתו, שהיא "ורודה" במקצת, ושם הייתי נושא דברי בפני קהל תלמידים רב. לאחר הניסיון של מנילה חשבתי כי הוא צדק, אך את הנעשה אין להשיב. אומנם אחר ההצלחה במנילה אמרתי לאלישיב להבריק לשמעוני כי יבקש את עמיתו הציילוני להציע לממשלתו לכלול בתוכנית ביקורי הרצאה במכללה או במוסד מתאים אחר. בציילון עוד הייתה שהות לסדר זאת, אך בטוקיו כבר היה מאוחר.

שלחתי מברק לצפורה: "הינֵני".

ב-9.30 הגענו למשרד החוץ היפני, הקרוי גאימוּשוֹ – משרד חוץ כהלכה, לא כמו ברנגון, אלא כבד ורחב מידות, על מבואו ומדרגותיו, גובה תקרתו וגודל אולמיו, לא פחות מכובד מה"פוריין אופיס" או מ"קיי ד'אורסיי". כל הבניינים הממשלתיים כאן נושאים אופי ממלכתי עצמאי, טבועים בחותם של מעצמה אדירה, ואין הארץ חייבת אותם לא למשטר הקולוניאלי הבריטי, כמו בבורמה, ולא לשלטון האמריקני הזר, כמו בפיליפינים.

שר-החוץ שיגֶמיצוּ [מת מאז] גבוה ונכה, פגשני עומד, כשתחת אצילו הימני קב כבד. בקושי עשה צעדים מספר עד לכורסתו ותוך מאמץ רב התיישב כשרגלו הימנית פשוטה לפניו. רגל זו משותקת לגמרי מכדור של מתנקש שפגע בו בשנחאי. אישיות מורכבת, חכם ומשכיל, היה פסול כאיש המשטר הקודם וזמן רב חלף עד ש"הוכשר", כיום הוא נידח בקרן זווית מחמת התנהגותו של ראש הממשלה, הנוטל עיקרי ענייני חוץ לידיו תוך התעלמות גמורה מקיומו של משרד החוץ, כאשר לגבי הנסיעה למוסקבה. מבחינה זו כמעט tout comme chèz nous.

שהיתי אצלו למעלה מחצי שעה. שוב הסברה לאורך כל הקו: מפעל הבניין, והמשותף עם יפן על אף המרחק, ואפשרויות המסחר ודרישת שלום מנגישי, ושבחים לו, ואי סיפוק מרמת הנציגות, והמרצה להעלאתה, ובעיית השלום במזרח התיכון, וזיון מצרים על-ידי ברית-המועצות, ופרשת באנדונג, ותסבוכת תעלת סואץ, ותקווה לראות יפן באו"ם, ושוב עניין השלום והמשא ומתן הישיר, ונקיטת עמדה ברורה בעניין זה מצד יפן וכו' וכו'. מצד שיגֶמיצוּ שאלות נבונות והבעות הבנה והסכמה אשר ספק אם ובאיזו מידה הן מחייבות ואין בשום פנים להסיק מהן על עמדת יפן בשעת מבחן.

אחרי כן שיחה קצרה עם סגנו של שר החוץ, מעין מנהל הכללי, לדברי לינטון פיקח גדול ובקי.

נסענו לצירות, אף היא צנועה ונאה. כשבאתי יצאו שלוש נערות יפניות, עובדות מקומיות, התייצבו בשורה לעומתי והחוו קידה עמוקה בהרכנת ראש מַטה-מַטה, בחביבות ובחגיגיות רבה. זוהי כנראה ארץ הנימוס המשתולל – ראי לתרבותו של עם זה.

מהצירות הביתה. כל נסיעה – נצח. רחובות מלאים אדם וכלי רכב. התעבורה עצוּמה ואתה חש עצמך בניו-יורק. אורות אדומים וירוקים בכל פינה, שוטרים נמושים אך יעילים מנצחים על התנועה בעמדות מפתח, סדר ומשטר זועקים לשמים. המוני המונים של חנויות מלאות כל טוב; פירות מפירות שונים, תפוחי ענק ואגסים דשנים ומין תצלובת של תפוח ואגס, ושיפעת ירקות; וחלונות ראווה הדורים ואמנותיים להפליא; ותלמידים ותלמידות לבושי תלבושת אחידה, כבר חורפית, כחולה כהה, ותענוג לראות את הנערות בניקיונן הצח ובלבושן הסָדוּר; ושלטים מתנוססים על כל בית-משרדים וחנות ומספרה ובית חרושת באותיות שמעבר לסמבטיון, מהם כתובים אנכית על-פני קומה או שתיים ומהם אופקית שלא כדין. הבתים גדולים וצפופים, לגמרי שלא כסגנון המזרח אבל מספר הקומות מועט, יען העיר מתפשטת לרוחב, וכבר בה שמונה מיליונים ועוד ידה נטויה. אפשר פחד הרעש תריס בפני גורדי שחקים.

בבית ישנתי כשעה ואחר כך אכלתי צהריים עם לינטון, דגן ואלמוג, וכמובן אלישיב.

גרשון אגרון נמצא כאן והוזמן אך לא יכול לבוא – הוא שקוע ראשו ורובו בכינוס ראשי העיריות, בו הוא עומד לשאת משא גדול בשם ירושלים.

נתקבלו מברקים מהארץ: ההודי הקטן גופטה [אחד משלושת מזכירי לישכת הוועידה הסוצ' האס' ברנגון] מודיע כי מכל הערבים יבוא לוועידת בומביי רק ג'ונבלאט; נהרו עומד הכן לקראת השיחה איתי אך אין בדעתו לשנות עמדתו כמלוא נימה; גופטה עצמו, בניגוד לתוכניותיו הקודמות, ינכח בוועידה. עוד מודיעים מהארץ כי נשאלו בדבר השתתפותו של יגאל אלון והמזכירות [של ועידת המפלגות הסוציאליסטיות האסייניות] ברנגון כאילו מסתמכת על שיחתה איתי; ועוד מודיע דניאל לוין [מנהל מח' אסיה במשה"ח] כי במשרד "סוכם" בדבר שובו של אלישיב לארץ משנגיע לבומביי, על מנת שחנן בר-און, הבא ממילא לבומביי, ימלא מקומו; וכן עונים לשאלתי בדבר ביקור בטהרן - הם הטילו על [מוריס] פישר לסדרו.

עניתי על כל אלה: ביחס ליגאל אלון נכון כי סיפר לי ויונו כי הוא מבקש לנכוח. עניתי כי זה מעניין ותו לא; לגוף העניין אני מציע לא להתנגד לנוכחותו כמשקיף אך להתנגד למעמדו כציר ולא לקבלו כחבר רשמי למשלחת. אשר לאלישיב הבעתי התנגדות מוחלטת להחזרתו באמצע המסע. הוא בשבילי אנציקלופדיה מהלכת על שתיים, בעוד שחנן עם כל חביבותו ופיקחותו הריהו בור גמור בענייני אסיה. זאת ועוד: הן הביקור בבנגקוק אינו מצטמצם בוועידה הבין פרלמנטרית אלא זוהי ההזדמנות למגע עם ממשלת תאי - במה נשתנתה זו מממשלות אחרות שפתאום בשבילה אין אלישיב נחוץ לי. והאסע ללאוס ולקמבודיה לבדי? ביחס לביקור בטהרן שללתי את הפנייה על-ידי פישר - דוריאל מחזיק [שם] בידו את כל החוטים ומוטב להטיל את המשימה עליו.

מברק משמעוני: נתקבל ברנגון מכתב מצפורה והוא שולחו לסינגפור. מדוע לא לטוקיו, אל אלוהים, הן הוא יודע כי אנו כאן שישה ימים! ועוד הוא מודיע לי כי נתקבלו בשבילי ברנגון עיתונים מהארץ וגזירי עיתונים והוא שואל אם לשרוף אותם... מדוע לשרוף??? הברקנו כי ישלח מייד גם חומר זה לסינגפור.

לתה נסענו אל מדינאי דגול מהדור הזקן, אחד מעמודי המפלגה הליברלית-דמוקרטית אשר לה עכשיו השלטון, אשידה שמו. שוב ארכה הנסיעה עידן ועידנים. עם כל ברק רחובותיה הראשיים טוקיו היא מבוך גמור -  "בוהו לא מבוא בוא" - מבחינת תכנון העיר. אין בה שני רחובות מקבילים זה לזה, אלא כל אחד מתפתל כאוות נפשו ללא זיקה הדדית. יתר על כן, אין לרחובות שמות ואין לבתים מספרים. אומנם בתקופת הכיבוש הנהיגו האמריקנים סיפרור הרחובות לשיטתם, אבל עם חידוש הריבונות עקרו היפנים את התמרורים והחזירו את הבירה לתוהו. אדם כי יזמין את חברו לסעודה, ידאג לצרף להזמנה תרשים מפורט של הסביבה, בו מסומן ביתו. אדם כי יוזמן לבית מישהו, בלי שיקבל תרשים, ידאג לשלוח נהגו בעוד מועד להתחקות על המקום, לבל יפסיד זמן לחיפושים ויאחר. ואחרי הכל רב הבלבול ותדירים האיחורים ואנשים מתפקעים מרוב תעייה. ובכן נשלח הנהג בעוד מועד לברר מקום ביתו של אשידה זה, ואף על פי כן, בהגיענו לפרבר פנה כה וכה וסבב והלך עד שמצא מחוז חפצו.

חשבנו שמא יותן לנו לחדור לפנַי ולפנים של בית יפני אמיתי – ונתאכזבנו. משלא נתבקשנו על-ידי אשר על הסף לחלוץ נעלינו, אמר לינטון כי אנו מובאים לבית או לאגף אירופי. ואף אומנם, החדר שנתקבלנו הכיל תערובת של רהיטים וכלים מארצות שונות וסגנונות שונים – מכיסאות צרפתיים ועד מאפרת נחושת דמשקאית – ושום צביון יפני מקורי לא היה לו. אשידה קיבלָנו בחברת אשת בנו, בת שגריר יפן בהודו, דוברת אנגלית צחה, שישבה כל הזמן והקשיבה לשיחה בעניין רב וגלוי. תחת תה הוגש משום מה קפה תורכי. השיחה הייתה ממושכת. נשאלתי הרבה והסברתי הרבה. אף שאלנו את הזקן, בעיקר על עתיד היחסים עם תורכיה, ולמדנו לא מעט. הוא ביקר לפני עשרות שנים בתורכיה ולכן מוחזק כמומחה למזרח הקרוב, עם ידיעותיו הקלושות וכאילו שמח להזדמנות לברר בעצמו את מצב העניינים מכלי ראשון.

בהפוגה לארוחת הערב חזרתי לאחר הפסקה ארוכה לכתיבת היומן. כל ימי מנילה לא נמצא לי רגע למלאכה זו ועכשו ניגשתי רק לעריכת סיכום לביקור בבורמה. כל פרשת הפיליפינים מהווה לעת עתה פער משווע.

ארוחת ערב בהארחת המפלגה הסוציאליסטית. באו כחמישה-עשר מהם, הצמרת כולה, בזה שתי נשים. אנו היינו ארבעה. הארוחה הייתה לפי שיטת המזנון הניצב, שהיא מערבית בתכלית. בין המארחים היו לי כמה מכרים מוועידת רנגון –בין אלה שהיו אז ימין ואלה שהיו שמאל. מאז נתאחדו. השמאל מהווה את היסוד המכריע במפלגה המאוחדת, אך המזכיר הכללי הוא דווקא מאנשי הימין. אמרתי דברי פתיחה והצעתי כי יציגו שאלות. כך עשו וניתנה אפשרות של הסברה חיה על ידי חילופי דברים. הנושאים העיקריים היו שניים – ההתנגשות בין ישראל ומצרים ואופיה של תנועת הפועלים הישראלית. על שניהם נאמר הרבה - הרבה מאוד. רוב היפנים לא הבינו אנגלית כלל וכל פסוק שלי תורגם ליפנית על-ידי בחור צעיר, מוכשר ונלהב, ששיקע כל להטו במלאכת התרגום, והיה מפשט ומקרב ומוסיף הסברים למען יבינו היטב ויצא התרגום ממושך לפחות כפליים, ולפי הרושם - מצפוני ביותר. בין השאר דוּבר לא מעט על ועידת בומביי והופעת הערבים בה. כן הייתה הרצאה מפורטת על מצב המיעוט הערבי בישראל ובין השאר גם על בעיית היהדות הסובייטית. לאחר כשעה וחצי של מתח דיבור בלתי פוסק, כמעט התעייפתי וסיימתי את הפרשה, אם גם אפשר היה להוסיף שבת – פשוט הגעתי למצב בו לא יכולתי להמשיך.

לינטון הובילנו לטיול לילה על פני רחובות המהווים את ביטנת חייה של טוקיו - לא ראיתי כמחזות המדכאים והמזעזעים האלה של חילול היופי והנעורים מימי היותי תלמיד בקושטא, כשנזדמן לנו פעם להציץ לתוך פינות החלאה של [פרבר] גַלַטָה.

ברחובות הראשיים של טוקיו בלילה משחק מרהיב של שלטי אור. כישרונם האמנותי של היפנים לנצל כל הזדמנות לשם יצירת איזו תמונה, צירוף נאה של קווים וצבעים, התבלט גם בתחום זה. אין להשוות את אורות הלילה של טוקיו עם אורות ברודווי -
 
כאן פועלים הכישרון והדמיון בתנופה הרבה יותר עזה ויעילה.

כשבאנו הביתה פתח לינטון בשיחה על עתידו. נראה כי שפרה עליו נחלתו כאן. הוא הסכין לבדידותו. יש לו כלב גדול הממלא את הבית תנועה וחיים. הוא צובר חפצי אמנות יפנית עתיקה, תמונות, פסלונים וכו'. הוא השתקע במלאכת הצילום ורואה בה עולם ומלואו. הוא קורא הרבה ורכש בקיאות מופלגת בתולדות יפן, על דתותיה ותרבותה, הוויה ואמנותה. יש סכנה רצינית להסתאבות בדרך זו. לעת עתה הוא בטוח כי הוא ממלא תפקידו באמונה - בהתמדה בלתי מתרופפת ובתבונה ההולכת ומתחדדת עם הניסיון. אותי מייאשים רקעו הישראלי הקלוש ותלישותו הנוספת מהארץ תוך כדי שנות עבודתו בחוץ. [המזכיר הראשון ד"ר אביגדור] דגן איננו תגבורת רצינית לו מבחינה זו יען הוא עצמו עודנו זקוק למאמצי התאזרחות רציניים ביותר, אבל לינטון מסור לענייני המדינה בלב ונפש במידה כזו שאין הוא מרגיש במגבלות אלו ורק טוען כי המשרד מזניח את טוקיו ומתעלם מצרכיו. ובכן קלטה אוזנו שמץ מאיזו "נרגנות" המתנהלת נגדו, לדבריו, שמטרתה להזיזו מטוקיו כדי לפנות מקום למינוי אחר. הוא מורתח ונפגע עד עומק הנפש מחתירה זו. יסלקוהו אם אין הוא ראוי - אך לא משום שמישהו זולתו חותר ומבאיש. אם יתברר כי הוחלט להעבירו וכי שורש החלטת ההעברה הוא הטיית אוזן ללחישות - לא יקבל עליו שום תפקיד חדש, אלא יתפטר. אבל מבלי שיאמר בפה מלא כי מוטב להשאירו בטוקיו, היה ברור מכל ההרצאה כי זהו אדיר חפצו.

התארחותי אצל לינטון מקילה עלי מכמה בחינות, אך הקלות אלה שוברן בצידן. אף על פי כן חלילה לי להתאונן גם על הזמן שהוא עצמו גוזל, כי אחרי הכל הוא אדם מסור שאין לו בעולמו אלא שירות המדינה ומצווה להפיג בדידותו ולהאזין להשתפכויותיו.

 

העתקת קישור