יום ו', 28/9/1956 - בורמה - הפיליפינים
המשרת העירני ב-4.3. ישנתי בדיוק שעתיים. לכתחילה עמדנו להמריא ב-4, אחר כך דחונו ל-5 ושוב חל איחור ונדחתה ההמראה ל-6. ברגע צאתנו את הבית, דקות מספר אחרי 5, טילפנו מנמל האוויר להודיענו כי חל עיכוב נוסף של חצי שעה. בנמל האוויר נתאספה הצירות כולה: שמעוני, שלום לוין, פרת, [אלי] שגיא וברנע ונשותיהם. כן באו [יצחק] סיני והיפני ממזכירות ASC. מהממשלה – מזכיר ראש הממשלה,ידיד נפש שלנו ואיש רעים, או טאנט, ראש הטכס ונציג משרד החוץ. ב-5.30 הגיעה מכונית ויצא ממנה או נו בעצמו ובכבודו, פניו מאירות ועיניו נוצצות כתמיד וכולו שופע ידידות וחיבה. הביא בידו מתנה כרוכה בשבע עטיפות. לאחר שקלף אותן בזו אחר זו יצאה לאוויר העולם אותה קופסת שנהב עגולה, כולה מקשה אחת, חרוטה מבחוץ מראות מחיי בורמה העתיקה, מכוסה עץ הָבנה עם צ'ינדיט קטן מעשה שנהב על גבי המכסה, אשר כדוגמתה הובאה לנו כבר פעם למזכרת על ידי טקין צ'יט מאונג - רק קצת פחות רחבה ויותר גבוהה. מייד סיפרתי לבחורות את המעשה ב"עוד תולעת אחת" [שהוא סיפור יהודי-רוסי נושך העושה לשחוק את הגוי הרוסי הבור; מעשה באחד רוסי שניסה להסביר לאחר מה פירוש המושג הדקדוקי "שם-עצם", ואמר לו כי זה "דבר שאפשר לחבק אותו". "למשל?" - נו למשל תולעת!" ענה ואמר האחר: "באמת דוגמה יפה מאוד, אולי יש לך עוד אחת?" חשב המסביר וחשב, ולבסוף אמר: "כן, עוד תולעת אחת!"]. מימי שמעוני קיבלה על עצמה לארוז ולהטיס לארץ מתנה זו יחד עם הפיסלון שקיבלתי מבא סווה והשמשייה הסינית שירשתי מהסיור בשאן.
בסופו של דבר יצאנו רק ב-7.15, הרי שישבתי בשיחת רעים עם או נו למעלה משעה וחצי, שיחה שלקתה מצדי בחוסר כל מתח עקב עייפותי האיומה, ובכל זאת החזקתי מעמד ועניתי ושאלתי. בין השאר ביקש לדעת אם אומנם יש סכנה של מלחמה ערבית נגדנו, אם בפרוץ המלחמה יהיו הערבים מאוחדים ואם בהיותם מאוחדים יכריעונו. שאלתי לדעתו על סכנת סין ובורמה. אמר כי סין היא סכנה לא לבורמה בלבד אלא לעולם כולו - עם עצום המאורגן עכשיו מרכזית ביעילות מפתיעה ומסוגל למיבצעים כבירים. דיבר בצער עמוק על שגיאותיו האיומות של צ'אן קאי שק, שהחמיץ הזדמנויות בלתי חוזרות להעמיד תריס בפני התפשטות שלטון הקומוניסטים ולהציל מידם את מרביתה של סין. בסופו של דבר מה שהכריע את הכף נגדו היה לא יתרון כוחם הצבאי של הקומוניסטים אלא שנאת העם לצ'אן קאי שק ולמשטרו עקב השחיתות הפרועה. אחד מסודות כוחו של המשטר החדש הוא הצלחתו לעקור את השחיתות. הסכמנו כי מבחן הדמוקרטיה הוא ביכולתה להקים משטר יעיל ולהשליט יושר מבלי להיזקק לאמצעי דיכוי.
כך הגיעה שעת הפרידה. מאו נו נפרדתי בלבביות מיוחדת וברכות הפרידה של אנשי החבורה הישראלית, הגברים והנשים, נגעו עד הלב. הייתה הרגשה משונה לעזוב אותם פה, כה רחוקים ומנותקים.
אנסה לסכם בראשי פרקים את רשמי ומסקנותי מביקורי זה בבורמה:
א. אין ספק כי חלה התבססות פנימית של השלטון הקיים. פרישת אף נו הוכיחה כי נושא השלטון הוא קבוצה ולא יחיד. בגישתו של השלטון לעניינים ניכרת התפכחות מאשליות. ההתנגדות לקומוניזם העמיקה. לגבי תוכניות פיתוח יש יותר הבחנה מעשית וידיעת הדרך ופחות סתמיות ותעייה. תהליכים אלה עודם באמצע והכרת השליחות עם תקֵפות ההחלטה לבצע הולכות ופוחתות במורד הסולם המינהלי.
ב. אף-על-פי שכנופיות המורדים הקומוניסטיות חדלו כנראה לשמש גורם מרחבי המחזיק באזורים שלמים ומפקיעם מרשותו היעילה של השלטון המרכזי, עדיין הן מהוות נגע ביטחוני רציני ביותר. רק תמול-שלשום נערכה התנפלות מזוינת על רכבת, הקטר ומספר קרונות הורדו מהפסים על-ידי פיצוץ, המשמר הוכרע וחוסל, נשקו נחמס, היו הרוגים ופצועים בקרב הנוסעים ומפקד הכנופיה הכריז באוזניהם: או בא סווה שלכם מתברך כי יחַסל אותנו תוך שנתיים? להווי ידוע כי זוהי התפארות שווא, לא רק לא יצליח לחסלנו לעולם אלא אנו נהרוס את A.F.P.F.L. ונשתלט על כל בורמה.
ג. האופוזיציה הקומוניסטית הרימה ראש בתוך הארץ. היא ניצלה בהצלחה את ההתמרמרות המצטברת בכל מקום נגד מפלגה שהאריכה ימים בשלטון, הסתייעה בכישלונות הפקידות ובגילויי השחיתות, אשר בשום פנים לא פסו מקרבה [מלחמתו ללא רחם של או נו בשחיתות גררה אחריה ביקורת פנימית, כי הוא הרחיק לכת עד לידי הרתעת הפקידות מכל יוזמה ואחריות], עשתה יד אחת עם מתנגדי השלטון מחוגים אחרים והתחזקה בבחירות האחרונות ובפרלמנט. מכללת רנגון משמשת כמקודם מבצר הקומוניזם בדור הצעיר (לא בקרב המורים!). ומערכת הבחירות למרכז התאגדות הסטודנטים הנחילה ניצחון מכריע ל"מתקדמים". גם כאן מנצלים הללו בהצלחה תקנות נכונות בהחלט שאפשר להסית נגדן על ידי דמגוגיה – כגון התקנה כי תלמיד שנכשל בבחינה מסוימת שלוש פעמים בזו אחר זו, פוקעת זכותו ליהנות מפת-בג המכללה (הלימודים בה ממילא חינם, אך היא גם מזינה את הנצרכים!). יש קשר הדוק ותיאום מלא בין הנהגת ה"מתקדמים" במכללה לבין סיעת ה"מתקדמים" בבית הנבחרים.
ד. אימת סין מעיקה על בורמה בכל כובדה. הממשלה נוקטת לשון זהירה ומאופקת כלפי הפלישה הסינית לאזור הספר לשם שינוי הגבול על-ידי יצירת עובדה מוגמרת. תקוותה להשתוות עם סין בדרכי שלום אינה נראית כמבוססת, אלא אם כן פירוש השתוות-התפשרות. לעומת זה אין לקבל ברצינות את הצהרת ראש הממשלה כי אם לא יועילו המאמצים השלומיים תיזקק בורמה לאמצעים אחרים. זה לגבי ההווה,ואשר לעתיד תלך ותגדל הסכנה במידה שסין תתחזק ותתגבש.
ה. או נו עודנו האישיות הלאומית הנערצת ביותר. הוא עצמו נוהג כבעל סמכות ושררה. בארוחה עם חברי הממשלה וראשי המפלגה ישב כמושל בכיפה והכל ייחלו למוצא פיו. בכל שיחה איתו, כשהוסבה תשומת לבו לאיזה עניין, מייד קיבל על עצמו לדאוג שתהא פעולה מצד המשרד המתאים. עם זה אי-אפשר היה להימנע מהרושם כי הוא מתחיל להיחשב לאיש שעבר זמנו. חבריו הצעירים לא חששו לתלות קולרן של תקלות מסוימות בצווארו ולהצביע על כישלונותיו גם מבלי שראו צורך תמיד ללמד עליו זכות.
ו. החיים המדיניים הפנימיים בבורמה פעילים ביותר. במשך השבוע בו שהינו ברנגון נתרחשו שלושה מאורעות חשובים: הוועידה השנתית של איגוד האיכרים, הכינוס של מפקדי האזורים והבחירות במכללה. שני הראשונים שימשו עילה לשני נאומים גדולים של או נו ושל ראש הממשלה.
ז. מעמדו של עניין שיתוף הפעולה המעשי עם ישראל – זאת אומרת, בעיקרו של דבר, הנכונות ליהנות מעזרתנו ומהדרכתנו והחשבת העזרה וההדרכה הזאת – איתן כשהיה. במידה שהולך ורב מספר המבקרים בישראל והלומדים עניינים בתוכה, הולך וגדל מחנה ידידי ישראל האישיים, המעריצים את אופיה ומפעלה מתוך ידיעה ממשית ומראה-עיניים. אין העיקרון של שיתוף פעולה זה עם ישראל משמש נושא כלשהו למחלוקת מדינית בצמרתה של בורמה ואין לראות כי חל מבחינה זו שינוי כלשהו עם חילוף המשמרות.
ח. ההסתייגויות כלפינו בתחום שיתוף הפעולה קיימות ועומדות, אך הן נובעות לא מהיסוסים מדיניים אלא משיקולים ומתגובות הכרוכים באופיינו-אנו כשותפים. יש בדרך כלל מידה מסוימת של אי-אמון כלפי כל זר הנותנת אותותיה גם ביחסים איתנו. הפגישה בין המומחים והשליחים והמארחים שלנו לבין עמיתיהם הבורמנים, תוך התבלטות יתרונם המקצועי המיוחד או התרבותי הכללי של אנשינו, מעוררת גירויים לא נוחים. ויש שאנו מקוממים נגד עצמנו במו ידינו על ידי התמקחות על תנאים הנראים בעיני הצד שכנגד כדקדוקי עניות או כצרות עין או - מה שיותר גרוע - על ידי הרושם כי אנו מנסים לנצל עיסקה זו או הסדר זה לביצענו.
ט. קיימת ועומדת השאלה באיזו מידה תשפיע טובת ההנאה שמפיקה בורמה משיתוף הפעולה עם ישראל, והקרבה נפשית המסוימת מצדה כלפינו על עמדתה הבינלאומית בעניינים הנוגעים לנו. אין כל ספק כי השפעה זו פועלת ונושאת פרי. היא התבטאה בהתחשבות מסוימת בענייני ישראל לגבי קביעת עמדת בורמה בעניין תעלת סואץ. היא השתקפה במערכה שעמד בה או נו יחידי בבאנדונג. אך אותו ניסיון עצמו של באנדונג וגישת או נו לאותה בעיה לעתיד לבוא מעידים על המגבלות הרובצות על התחשבות זו ומזהירות אותנו מתקוות מופרזות.
י. עם כל הסיוגים והחששות נשארת בורמה בשבילנו עמדה כבירת-ערך הן כשלעצמה והן כמפתח, כתקדים וכמופת לגבי ארצות אחרות באסיה. ההישגים שנחלנו בה עד כה מהווים ללא ספק נכס יחיד במינו אשר די להניח רגע את היעדרו הגמור כדי לעמוד על ערכו המלא. ניתן לי אישית למדוד את הדרך שעברנו ביחסים עם בורמה מביקורי הראשון ברנגון בינואר 1953 ועד היום, לראות בעליל את התוצאות המרחיקות - אם גם לא בלתי-צפויות מראש – שהיו להסכמה שהושגה אז מצד ממשלת בורמה להיכנס איתנו בקשרים דיפלומטיים, ולהעריך את השליחות העצומה שמילא כאן [חבר הכנסת] דוד הכהן, כנציגנו הראשון. בסקירה זו אחורנית מזדקר מייד התפקיד המכריע שנודע בתהליך ההתקרבות להרגשת השיתוף הרוחני שחדרה ללב מנהיגי בורמה כלפי המפלגה הראשה בישראל [מפא"י].
יא. מתעוררת השאלה הרצינית אם ועד כמה מצוידת צירות ישראל הקיימת בכוחות ובסגולות הדרושים למילוי השליחות המיוחדת המוטלת עליה בבירה זו, נוסף על המשימות הרגילות של ייצוג ומגע דיפלומטי. התפקידים המיוחדים הם:
1) יצירת יחסים אישיים של אמון מצד ראשי החבורה המנהיגה;
2) שימוש מקור של השראה רעיונית ויוזמה מעשית כלפי חבורה זו בפרט והממשלה והנהגת התנועה הסוציאליסטית הבורמנית בכלל;
3) היווּי מרכז של סמכות מוסרית והנהגה ממשית בשביל סגל המומחים הישראלי וכל שאר היוצאים ובאים מטעם ישראל בבורמה.
אין כל ספק כי תפקידים אלה אינם מתמלאים על ידי הצירות הקיימת - או לפחות אינם מתמלאים כיאות - ולעומת זה ספק אם הם הובאו בחשבון על ידי משה"ח במידה מספקת תוך ההחלטות על המינויים.
יב. יש להניח כי ביקורי תרם לחיזוק הקשרים ולהפחת רוח חיים חדשה ברקמתם, אשר הפכה יותר מדי מהר לעניין שבשגרה. כן מותר לשער כי מלאכת ההסברה שנעשתה לגבי עניינים העומדים על הפרק הן במעגל היחסים בין ישראל ובורמה והן בזירה הבינלאומית הכללית - תישא פרי במשך הזמן, אם בהרבה או במעט. נוכח העובדה כי זה לא היה ביקור ממלכתי במקביל לביקורו של או נו אצלנו יש להרים על נס את האדיבות הרבה ונדיבות הלב שבאו לידי ביטוי בסידור הביקור הזה מצד האורחים ואת גינוני הטקס אשר ליווהו. ההארחה הנאה; המכונית והליווי; הסעודות מטעם רה"מ, או נו ושר החוץ; ההיענות להזמנות הצירות; התכונה הרבה בארגון הסיור בחבל שאן; ההד החיובי הרב בעיתונות; הופעת או נו עצמו בנמל האוויר בבואי ובצאתי - כל אלה שיוו לביקור זה אופי ממלכתי למעשה.
הפיליפינים
טסנו כשעה וחצי לבנגקוק. לא הטרחנו הפעם את יעקבסון וישבנו לבדנו במסעדת נמל האוויר, מסתכלים במין האנושי שמסביב ומתרשמים נעימות מחינו של הגזע הסיאמי. יצאנו מרנגון בטרם הופיעו עיתוני הבוקר בשוק ואילו כאן לא מצאנו בכלל שום עיתון אנגלי, לא מקומי ולא זר. גם פה נשתהה המטוס יתר על המידה ונצטבר איחור של שלוש שעות. מבנגקוק למנילה טיסת חמש שעות, תחילה זמן רב על פני ארץ סיאם הירוקה, ספק ג'ונגל ספק מזרע, וכן חלק מקמבודיה ומוייטנאם הדרומית ואַחַר על פני הים הסיני הדרומי. למנילה הגענו בין השמשות. נפלנו לתוך זרועותיו של [קונסול הכבוד שלנו, ארנסט] סימקה הנלהב. עימו היו ראש הקהילה נתן, אף הוא מ"עולי גרמניה" למזרח הרחוק, ועוד כמה מנכבדי העדה, בכללם הישראלי גוּר, שהציג עצמו כמכר ותיק מטבריה ודגל מייד בקרבתו לשאול, המשמש כיום מומחה לתברואה מטעם או"ם, מושאל על-ידי משרד הבריאות שלנו. לא חסרו צלמים שפעלו במלוא המרץ ונציגי העיתונות שהציגו שאלות למכביר. נסענו דרך ארוכה העירה ועברנו ברחובות הנושאים חותם מובהק של סגנון עיר שדה אמריקנית – בתים בני קומה אחת או קומותיים, רובם עץ, מובדלים זה מזה על ידי אווירים צרים, השלטים רובם אנגלית ומיעוטם ספרדית. ההרס בעיר רב – יש אומרים כי לאחר ורשה זוהי העיר שנחרבה יותר מכל עיר אחרת במלחמה העולמית – אך כן מרובה בה בניין ההריסות ועם זה היא משופעת במשכנות עוני – סוכות עץ זעירות ורעועות המסתופפות בחורי בתים הרוסים, מאוכלסות בצפיפות מבהילה על-ידי המוני פליטים וסתם דלת עם.
הובאנו למלון מפואר, מלון מנילה שמו. כרגיל איחרו החפצים לבוא, בינתיים הגיעה השעה למהר לבית הכנסת לקבלת שבת, אך משהגיע המטען התברר כי החליפה המיועדת למעמד חגיגי זה טעונה גיהוץ, סימקה השמיע אנחת ייאוש, אני שהייתי מעבר לכל גבול של עייפות ועצבנות התפרצתי כאשר יקרני לפעמים, אלישיב המסכן ניסה לעמוד בפרץ, פייסתי את סימקה כאשר יכולתי, הגיהוץ נמשך נצח, והגענו בשלום לבית הכנסת לאחר ככלות התפילה כולה, כשממלא מקום הרב, מורה חדש שנשלח הנה על-ידי הסוכנות לחינוך הנוער ולחיזוק רוח היהדות בקהילה, עומד ודורש על פרשת השבוע באנגלית רחוקה משלמות אך מאונסת בכוח להביע רעיונות נכוחים. לאחר הקידוש עלה ראש הקהילה ובירכני ואף על פי שהודיעוני כי אני פטור מתשובה עליתי על הדוכן, הודיתי על הברכה, התנצלתי על האיחור ומסרתי לקהל ברכה מציון. ברדתי לחצתי ידיים על ימין ועל שמאל – למעשה לעשרות אחדות, שרובם הטריחו עצמם לבית הכנסת אך ורק לכבודי, בהם יהודים גרמנים מזה וסורים מזה, בתוספת ישראלים לשעבר הדוגלים בישראליותם גם בהיותם יורדים.
לארוחת-ערב בביתו של סימקה. כמו ברנגון כן גם פה עצומים המרחקים וכל נסיעה בעיר נמשכת למעלה מכל שיעור ופורצת כל תקציב סביר של זמן. הבית מרווח וריהוטו נאה, גב' סימקה מסבירה פנים, החום בעיצומו והגברים פושטים מעיליהם. אל השולחן הסבו, מלבד בעלי הבית ושני האורחים גם הישראלי גור, שני זוגות מיוצאי גרמניה – אחד אותו נתן, שהוא בעל עסקים, ואחד רופא שזכה באזרחות ישראלית – וארבעה יהודים אמריקנים המחייבים ייחוד הדיבור. ארבעת אלה הם דוד זקן, שני אחים בני אחותו ואשת אחד מהם. הדוד הוא גם ראש החבורה, שמו בוגוסלב, יוצא יליסאבטגַראד מלפני 50 שנה, עודנו מיטיב לדבר רוסית, ישב שנים רבות בארצות הברית, נקלע למנילה והריהו עורך כאן את העיתון המרכזי של הקהילה אשר שמו כבוד "מנילה טיימס". היה רחוק ותלוש, אפילו לא נמנה על הקהילה, סימקה מצא אליו מסילות וקירבו לישראל והכניסו לעול אחריות יהודית ועכשו הוא מרקד סביבו ומייחל למוצא פיו בכל הנוגע למדיניות הפיליפינית הפנימית ומסתייע בקשריו המסועפים, לרבות קרבתו האישית לנשיא החדש [ריימונד מַגַסַאיסאי], אשר לפי כל הנשמע הריהו בחור כהלכה, בעל אופי ובן חיל. מאוד דיבר סימקה על לבי לנהוג בזקן זה דרך ארץ ולהביע לו הערכה על עזרתו ולהאזין בחשיבות לתורתו. ואף אומנם האיש בעל ארשת של נשוא פנים, דיבורו שקול ומתון והוא מסוגל לא רק להפיק דברי חוכמה אלא גם להקשיב היטב לזולתו. בין השאר שתה בצמא מה שסיפרתי על המתחולל במערכותיה המדיניות של בורמה ויעץ לי להעניק ביד רחבה מבקיאותי בסוגיה זו לאנשי שיחי ממדינאי הפיליפינים. החשוב בשני האחיינים הוא צעיר נכה רגלים, מסיע עצמו בעגלה בתוך הבית, פקיד בשגרירות האמריקאית במנילה, אוצר מלא ידיעות על המזרח הרחוק כולו, משכיל ותרבותו מאוד בביטויו. השני, בעל האישה המובהקת באמריקניותה, הוא איש עסקים ודינו כאותו "ראובן בעל הזקן הצהוב" [מקור אימרה זו באנקדוטה ביידיש שנהג לספר ברוך קטינסקי, דוד מ"ש, על שלושה אחים, אחד גדול בתורה שנקרא "הרב ממקום פלוני", אחד גדול בממון שנקרא "הגביר ממקום פלמוני", ואחד שלא הצטיין בכלום ונודע בישראל כ"ראובן בעל הזקן הצהוב"].
מנהג המקום הוא להאריך בשתייה כהכנה לארוחה וכל אותה שעה ארוכה התייחדתי בפינה עם בוגוסלב הזקן ועם אחיינו הנכה – סיפרתי והסברתי הרבה ולמדתי הרבה. הסעודה הייתה משופעת במאכלות – מרק ודגים ובשר וקינוחים – ומעניין היה להיווכח בסתגלנות היהודית שלימדה את לשונם של הייקים לדבר היטב אנגלית במנילה המלאיית-ספרדית.
אחרי הארוחה עברנו עם סימקה על התוכנית הגדושה. אני כאן רק שלושה ימים וחצי וסימקה דרוך להפיק משהותי את מרב היעל המדיני. גישתו לעניינים מדיניים קרתנית בתולית אך כנראה מותאמת לרוח המקום. הכל ארוג מיחסיים אישיים וכל גישה למישהו רם-מעלה כרוכה במשיכת חוטים שתדלנית. פרט לנשיא, שיש לו לעת עתה שם של נקי כפיים, כל מדינאי וחבר פרלמנט הוא בעיניו בוצע בצע שאינו ראוי אלא לבוז עמוק. הצלחתם המפתיעה של יהודי מנילה המעטים אינה אלא הוכחה ניצחת לעצלותם ורשלנותם וחידלון כוחם של בני המקום, שאילו היו מוכשרים וחרוצים, לא הייתה כאן תקומה לשום פליט גרמני. הארץ גדולה ורחבה ועשירה להפליא, אך תושביה נרפים והבצר מהם לפתחה. אורחו של סימקה עצמו משונה ואופייני כאחד. הילוכו נתקני, גישתו אל איש שיחו אינה חזיתית אלא מלוכסנת, ראשו תמיד שמוט מטה ומופנה הצדה, פיו מעוקם כלשהו ונדמה כי אין הוא מדבר כלל אלא מפליט מילים מגומגמות וחצאי פסוקים מקוטעים אגב חיוכים סתומים וקריצות עיניים ערמומיות. ספק אם הביא עמו הרגלים אלו מברלין ומתקבל על הדעת כי הללו דבקו בו בסין ובפיליפינים במשך מחצית יובל חייו בארצות אלו, בהם הסכין לא להישיר דרכו אלא לעשותה עקלתון ולא לנקוט לשון ברורה אלא לדבר במרומז. התברר כי בוגוסלב קיבל על עצמו לסדר לי פגישה עם הנשיא אגב ארוחת בוקר. תחילה התקוממתי נגד סידור שתדלני זה ותמהתי מדוע לא נערכה פנייה רשמית וישירה ללשכת הנשיא תוך בקשת ראיון לאורח כמוני כדת וכדין. הצעתי כי אם אין שיטה זו מקובלת על סימקה, יטלפן אלישיב ויודיע כי באתי וברצוני להתכבד בביקור אצל הנשיא. טען כנגדי כי כמובן גם בדרך הזו יקבלני הנשיא אבל אז יהיה זה ביקור נימוסין של דקות מספר, ואילו באמצעות בוגוסלב תסודר שיחה לבבית והרבה יותר ממושכת. משכתי ידי מתיקון עולמם של סימקה והפיליפינים והנחתי לו לנהוג כהבנתו וכהרגלו. כן התברר לי כי אחד ממסמרות התוכנית הוא הרצאתי הפומבית באחת המכללות המרובות של מנילה, אליה הוזמנו פני הציבור. אמרתי לאלישיב כי פירוש הדבר כתיבת ההרצאה מהחל ועד כלה. דיבר על לבי כי אין צורך בזה ודי אם ארשום לי ראשי פרקים ואדבר "חופשית" לפיהם. עד שהגעתי למלון ופיתחתי את המזוודות והסתדרתי הייתה השעה אחת.
