יום ה', 27/9/1956  - בורמה-רנגון

 

זה יומי האחרון ברנגון. אמש ישבתי עם אלישיב וקבענו תוכנית מפורטת, לבל נתבלבל. קודם כל התברר הבוקר כי בלילה לא ירד כלל גשם והרעש ששמעתי ושצלצל באוזני כמטר סוחף לא היה אלא רשרוש עלים עם פרוץ הסערה. ב-8.15 בא לארוחת בוקר [יצחק] סיני, החבר הישראלי של לישכת] A.S.C. הוועידה הסוציאליסטית האסיינית] והממונה על הוצאת הספרים. אמש במסיבה ב"סטראנד" הגיש לי את הספר הראשון שיצא סוף סוף לאור - חוברת של סולטאן שהריר [המנהיג הסוציאליסטי האינדונסי] על תולדות הסוציאליזם האינדונסי, חיבור מאוד "שטוח", נעדר כל מתח, ברק ומקוריות של ביטוי. סיני פתח בקיטרוג על המפלגה. נשלח הנה והופקר. בשלושה-עשר חודשי שהותו כאן לא קיבל מהמפלגה אף מכתב אחד. את החיבור על הסוציאליזם הישראלי לא קיבל. האינדונסים יכלו להמציא חוברת אך מהישראלים נבצר הדבר. זאב לקוויר הסכים לכתוב ספר, אך המפלגה לא יכלה להמציא 500 דולר שהיו חסרים והתוכנית בטלה .משכורתו הישראלית קיבל בפיגורים של חודשים. דוחות ששלח ל[ראובן] ברקת [כראש המח' לקשרי חוץ של מפא"י וחבר לשכת הוועידה הסוצ' האס'] מלאים ידיעות פנימיות על הנעשה בתוך המפלגה השלטת וצמרת השלטון בבורמה לא זכו לשום תגובה. גם מהצירות לא קיבל שום עזרה. שמעוני מופיע בעיני הבורמים כדיפלומט שמקצועו בכך ולא כאיש תנועה. אין הבורמים מצפים ממנו לשום השראה רעיונית ועל ידי כך יורד מתח היחסים בינם לבין ישראל. בתקופת שמעוני חלה עליית השיתוף הכלכלי וירידת מעמדנו המדיני בבורמה. בכלל חלה ירידה ניכרת בהופעתנו כאן מאז פרש דוד הכהן. היחסים עם חבריו בלשכה רשמיים. עם ויונו גם ידידותיים, לדעתו, אך עם הבורמי מתוחים ביותר. הלה עוין אותנו. ביקר בארצות ערב ועלינו פסח. הפיץ למפלגות מסונפות רשימת המשתתפים בבומביי, ממנה השמיט את ישראל עד שהוכרח ויונו לשלוח תיקון ולהסביר כי הרשימה הראשונה הייתה זמנית.

אמרתי כי כל תלונותיו בלי ספק צודקות אך קלטתי רושם כי חבריו בלשכה רואים בו איש קצר רוח ומהיר חימה, המתפרץ נגדם ומכביד על אפשרות של עבודה משותפת. הוא הודה כי אפשר הצדק איתם אבל תינה את הצרות שהיו לו עם חבריו ואגב כך נתן תיאור לא כל כך מרנין מאופיים של האסיינים בכלל והבורמנים בפרט. סיים בהודעה כי על כל פנים כבר הגיש התפטרותו אלא ברקת ביקשו לא לנטוש את העבודה עד נובמבר. הוא יבוא לבומביי לישיבת ההנהלה של הוצאת הספרים. בינתיים קיבל הזמנה ממפלגת העבודה הבריטית לבוא על חשבונם ללונדון כדי להשתתף בהתייעצות על טיב הספרות הסוציאליסטית שעל מפלגת העבודה להוציא בשביל המפלגות באסיה.

ב-9 נסענו למכללת רנגון. נתקבלנו על-ידי הרקטור וסגנו. היום יום הבחירות הכלליות במכללה – התלמידים בוחרים את הוועד החדש והמכללה כולה כמרקחה, אם גם הלימודים נמשכים. זה כמה ימים אין נושא הבחירות הללו, המשמשות קנה מידה חשוב, יורד מעל העמוד הראשון של העיתונות. המכללה היא מבצר הקומוניסטים - המכונים, כאן "מתקדמים". הפעם נעשה ניסיון רציני להקים כוח כנגדם ומלחמת הבחירות הייתה נטושה זה מכבר והגיעה היום לשיאה. הניצחון מובטח לקומוניסטים אך יהיה לראות אם תומכי המשטר הקיים יגבירו לפחות את כוחם. דבר הנהייה של רוב הסטודנטים אחרי הקומוניזם הוא רעה חולה, המשמשת סעיף ב"כתב האישום" נגד או נו, שביקש לקיים עקרונות חסודים לגבי אי הכנסת פוליטיקה לכותלי בית הספר הגבוה ועל-ידי כך הפקירו לצוררי השלטון וסוכני ברית המועצות.

המנהלים הראו לנו את האולם הגדול ואחר כך הובילונו לאולם שבו נערכת ההצבעה על-ידי הטלת פתקים לקלפי. מצאנו סידורים מאוד מורכבים לבדיקת חברותם של המוני תלמידים ותלמידות למחלקותיהם (במכללה כ-7000 תלמידים הלומדים כולם חינם) ולמניעת זיופים. המכונה המסורבלת עבדה בשקט ורק בחוץ נשמע רעש בלתי פסק - נאומים ברמקול ורעש ויכוחים סוערים תחת כיפת השמים. אחרי כן הוראינו מעבדות, מוזיאון של חי וצומח, תצוגה גיאולוגית, ספרייה ועוד. הנשים מהוות רבע ממספר התלמידים ויותר ממחצית המורים.

ביקרתי סוף סוף בצירות ישראל, שהייתה כמעט ריקה לרגל חג שמיני עצרת. בעיתוני הבוקר ניתן מקום נרחב למסיבת העיתונאים שלי ב-Burnan וב-New Times of Burma. הדיווח אינו מבהיק בכישרונו, אך ישר לבו ובדרך כלל נאמן למקור. בעיתון השני יש גם מאמר ראשי מצוין, שאינו פוטר את ישראל מגנאי משתמע עקב מעשי התגמול, אך מרשיע בראש וראשונה את הערבים על מעשי תוקפנות ובעיקר על סירובם להכיר בישראל ולכרות עמה שלום. המאמר חדור הערצה למנהיגי ישראל בן גוריון ומשה שרת ומרים על נס את עזרת ישראל לבורמה.

שאלתי מדוע לא הופיע דבר ב-Nation [על מסיבת העיתונאים של אתמול] ונעניתי כי מעיתון זה לא בא איש למסיבה. אמרתי: "אבל הן הוצאנו הודעה כתובה, כלום לא נשלחה ל-Nation? לא, היא לא נשלחה, שכן הכל נמסר למשרד ההסברה הממשלתי וזה היה חייב לחלק לעיתונים ונראה כי לא הזדרז. תמהתי על נוקשות זו, כולה פרי הוראותיו המתוחכמות של הציר, והבעתי תימהוני באוזניו. נבצר ממני להבין מדוע אין הצירות יכולה להמציא ישר לעיתונים הודעות שהיא מוציאה, כל שכן לאחר שאירעה כבר תקלה ונציגו של אותו עיתון נעדר משום-מה מהמסיבה.

סרנו לפרלמנט. הייתה זו יוזמה שלי – לראות כיצד מתנהלים החיים הפרלמנטריים במדינה זו. באנו דקות מספר לפני 11. הבית, שהוא כאולם אסיפות רגיל, אך מרוהט בהתאם לתפקידו, הלך והתמלא בשקט. תומכי הממשלה חובשים כאן כומתות ורודות ואילו המתנגדים – רובם "מתקדמים" – כומתות תכולות. ב-11 בדיוק נשמע קול קורא ונכנס היושב ראש עוטה תגא ואחריו שמש הנושא שרביט כסף כבד. כל הבית וכן העיתונאים והאורחים ליציעיהם קמו על רגליהם ועמדו עד אשר ישב היושב ראש על כיסאו. חגיגיות זו, החוזרת עם פתיחת כל ישיבה, יש לה בלי ספק חינוך רב לדרך ארץ ולריסון היצרים. חבל שאין אצלנו שמץ מזה, ואף אומנם החולין הפרוע שבכנסת שלנו הוא בעיני אות קלון. ישבנו ביציע האורחים המיוחסים. איש משלטונות הפרלמנט לא הקביל פנינו, אך הוצב לכבודנו משמר שוטרים מיוחד שהצדיע בבואנו ובצאתנו. משהחלה הישיבה וניתנה רשות הדיבור לשר האוצר להמשך הדיון בתקציב ואחר כך לאחד ממנהיגי האופוזיציה אמרנו די ויצאנו.

ניגשנו למלון "סטראנד" לקנות מזכרות אחדות ומשם נסעתי למרכז A.F.P.F.L. לשיחה ביחידות עם או נו לפני ארוחת הצהריים שהוא עורך שם לכבודי. קיבְּלָנו בראש המדרגות בלבביות שופעת. ישבנו בחדרו שבבניין הזה, בו הוא עובד עכשו בקביעות. אמרתי כי אני בא מהפרלמנט. אמר כי חבל כי לא ביקרנו שם אתמול. יום ד' הוא תמיד היום המעניין, שכן הוא המיועד להצעות לסדר היום המשמשות נושא לחילופי דברים חריפים בין תומכי הממשלה ומתנגדיה ולוויכוחים המלווים בסערות. מוכרח הייתי לציין לעצמי כי הצירות לא ידעה כנראה על נוהג זה.

עברתי לסדר יומי. תחילה שקלתי אם יש לאו נו עצה כלשהי לתת לי לגבי הופעתי בציילון, שהיא מגע ראשון לי עם אותה מדינה. אמר כי רה"מ החדש אדם נאור ומתון ולא יקשה לי להידבר איתו. יש בממשלה עכשיו 2-3 גרורי קומוניזם, אך הוא מקווה כי עובדה זו לא תגרום לי קושי. כאן הופיע ניצוץ בעיניו - נזכר כי יש לבורמה שגריר חשוב בציילון, מורה של או נו לשעבר, עכשיו איש זקן. הוא בקי בחדרי חדריה של המדיניות הציילונית ובוודאי ישמח להדריכנו. הוא איש נבון מאוד ואינו לוקה במעצורי דיבור. או נו ידאג כי משרד החוץ ישלח לאותו שגריר הוראה לפגוש אותי בנמל האוויר ולהעמיד עצמו לרשותי. מייד קרא למזכירו ונתן לו הוראה. הודיתי מאוד.

הוספתי לשאול אם יש לו להדריכני לגבי מאלאיה. לא, אין לו, הוא עצמו אינו מכיר אותה ארץ ומעולם לא היה לו מגע איתה. מזה עברה השיחה לצרה הצרורה של עמדת המדינות המוסלמיות בשאלת ישראל-ערב והרגישות של מדינות אחרות באסיה ובאפריקה לעמדה העוינת של הערבים והמוסלמים. זו הייתה ההזדמנות לעורר בעיית חידוש "בנדונג". או נו היה סבור כי ועידה שנייה בוודאי תכונס, אם גם לא ברור מתי ועל כל פנים שום מועד לא נקבע. שאלתי בתמיהה אם אומנם תכונס הוועידה שוב תוך הוצאתנו ועל מנת לדון עלינו שלא בפנינו. אמר כי אינו רואה דרך להשיג שיתוף ישראל ולעומת זה אינו רואה אפשרות להיעדר מהוועידה. יאמרו על בורמה כי היא מוציאה עצמה מכלל אסיה וזאת לא תוכל לשאת. היה זה סגנון דיבור אחר לגמרי מזה שנקט צ'ו ניין אתמול. או נו הוסיף כי היו מדינות שבפירוש התנגדו לוועידה - הזכיר את הפיליפינים - אך משכונסה לא יכלו בשום פנים לעמוד מנגד. אמרתי: "אבל הן הוועידה עצמה מחבלת בכלליותה האסיינית ברגע שהיא גוזרת חרם ונידוי על ישראל". הצעתי לאו נו ללמוד לקח מהניסיון של הוועידה הסוציאליסטית [ברנגון]. לפני ארבע שנים הופיעו הערבים באולטימטום - או ישראל או הם. הוועידה לא נבהלה, הערבים יצאו, הוועידה המשיכה וסיימה עבודתה, והנה עכשיו יבואו הערבים מבלי להציג תנאים מראש. עצם ישיבתם איתנו במסגרת כינוס בינלאומי אחד יש בו ברכה רבה. או נו לא נרתע אלא התחיל מוכיח כי לא הרי זה כהרי זה: בוועידה הסוציאליסטית הערבים הם מיעוט קטן ואילו בבנדונג הם היו רבים - הכוונה להם ולמזדהים איתם הזדהות גמורה כפאקיסטן ואינדונסיה. לא, אין הוא רואה אפשרות לתקן את המצב. אמרתי: "אבל הן זו תהיה שוב שערורייה ויינטל מהוועידה כל תוקף מוסרי. במצב כזה יש לפחות לדחות את כינוסה". אמר כי על כל פנים תקדם לוועידה התייעצות של [חמש] מעצמות קולומבו [הודו, פאקיסטן, בורמה, אינדונסיה, ציילון].

שאלתיו "דוגרי" [ישירות, בערבית] אם יש בחוגים המדיניים של בורמה ויכוח בשאלה אם שיתוף פעולה עם ישראל כשר וכדאי או לא. האין טוענים כי ידידות זו מכבידה על בורמה את יחסיה עם מדינות ערב וגורמת לה נזק? האין דורשים בדיקת העניין מחדש? האם לא חל מבחינה זו שינוי כלשהו מאז נתחלפו המשמרות? על כל השאלות הללו ענה או נו בלאו נמרץ. אין שום חילוקי דעות כאלה, אין שום ערעורים או הרהורי תשובה. אין שום שינוי עקב התחלפות ראשי הממשלה. להיפך, הכל משוכנעים בתועלת השיתוף עם ישראל ואין חוששים כלל לתגובה ערבית, שאין בה כדי להזיק לארץ כבורמה. אבל אם רצוני לדעת את כל האמת הוא מוכן בכל הידידות לציין משהו הגורם קושי נפשי לכמה מהם, בשום פנים לא לכולם. יש סבורים כי היהודים יותר מדי... כאן פישפש אחרי מילה וסוף סוף הפליט: smart""] פיקחים] והוסיף: "במובנה הטוב של המילה. חושבים את היהודים לחכמים ולפיקחים מפולפלים וזה מעורר הסתייגות. אבל דווקא חששנים אלה מביעים תמיד הערצה להישגי ישראל ויחס חיובי אליה כשלעצמה". אמרתי כי אני מתקשה קצת להבין את החשש. וכי מה יעשו המומחים הישראלים - יגנבו את בורמה וישימוה בכליהם? לא ענה ורק חזר כי בכלל מקובל לחשוב את העם היהודי למוכשר ביותר. אמרתי כי אנו רוצים להשתחרר משם זה שיש לנו ותחייתנו בארץ פועלת בכיוון זה. אין רצוננו כלל להצטיין במוח ולפגר בשרירים. בארץ אנו ככל האומות וכוחנו שם הן במוח הן בשריר ( .(brain & brawnאמר כי נוכח לדעת בעליל בכוחו של השריר היהודי לאחר שראה מה פעלנו וכיצד אנו עובדים, אבל בכל זאת את הנגב אי-אפשר ליישב ולפתח בכוח השרירים בלבד - לכך דרושה עבודת מוח כבירה. אמרתי: "אבל גם בלי שרירים לא יקום הדבר" והוא הסכים, כמובן.

סיפרתי לו על סיורי בשאן והתעניינות הממונים על החקלאות שם בצורות ההתיישבות בארץ. משהזכרתי את השם קיבוץ ביקש רשות לשאול שאלה דגדגנית במקצת: "מה מצב חיי המין וחיי המשפחה בקיבוץ?" הוכרחתי לשאת על נושא זה הרצאה קצרה אשר נדמה לי הניחה דעתו. עיקרה היה כי אין בקיבוץ חיי מין חופשיים במידה יותר גדולה משבקרב הציבור העירוני, וכי זוהי בעיה כלל-עולמית ואין בה בשום פנים משהו המיוחד לקיבוץ. הנישואים בקיבוץ נערכים עכשיו כמעט בלי יוצא מהכלל כדת וכדין.

בינתיים התאספו האורחים ויצאנו לקראתם. בעוברנו על פני שולחן הכתיבה של או נו הראיתי לו את אשר נתפרסם עלי ב"טיימס אוף בורמה". הוא טרם הציץ בעיתון זה ורשם לו לקרוא אבל מייד שאל מדוע אין מזה כלום ב"Nation" - הן זהו עיתון המיטיב לדווח מאחרים!

לארוחה הוזמנו כמה וכמה שרים אשר טרם פגשתים – מספרם בסך-הכל כעשרים וחמישה! – שופטים ושאר נשואי פנים, יחד עם שמעוני ובן חורים כעשרים איש. שוחחתי עם או נו שמאלה ועם ראש מדינת קארין ונציגה בממשלה ימינה. לבסוף משהחל או נו מציג שאלות ואני עונה נשתתק כל השולחן ומצאתי מרצה להם על הזנחת הארץ מאות בשנים, בעיית הסיחפון, מפעל הייעור, חשיבות ההשקיה, בעיות תכנון חקלאי וכיוצא באלה. הקשיבו רב קשב, בכלל זה שני מוסלמים שהסבו: שר הפיתוח ושר המשפטים. בראשית הארוחה הגשתי לאו נו גביע של כסף משובץ אבני חן.

נפרדתי מכולם בלבביות והודיתי מעומק לב באמת לאו נו על כל הכנסת האורחים הנהדרת ואותות האהדה ותשומת הלב.

נסענו הביתה ונמנמתי כחצי שעה. באו הורי הילדים מבן שמן. אמרתי להם כי איני רואה מנוס מהחזרת הנער. הביעו התנגדות נמרצת למוצא זה – הם בטוחים כי יהיה אומלל כאן והם כתבו ויוסיפו לכתוב לו בכיוון זה.

אחריהם הופיע האיש המוזר והטוב רפאל מהעיירה הרחוקה בסיין. לא יכול להתאפק מלבוא לרנגון במיוחד כדי לראותי - התיידדנו לפני ארבע שנים. הוא כבר כבן 69 ומנוי וגמור עמו סוף סוף לבקר בארץ. הוא אלמן ויושב באותה עיירה – על שני בתי קולנוע ומחסן רפואות - עם בנו הרווק, שני גברים גלמודים ושני יהודים בודדים. הוא יודע היטב מה עובר עכשיו על ישראל, אך מבטחו בקדוש ברוך הוא. מעניין באיזו דייקנות הוא סקר את התפתחות יחסינו עם בורמה וקבע בדיוק את התפקיד המכריע שמילא בזה ביקורי הקודם. הביא מתנה לרעייתי - שמשייה בורמית. אילו השכיל, היה מביא שמשייה אדומה או צהובה, מצוירת שחור, עם ידית חומה ומחוטבת. אבל כיוון שהוא רפאל מבסיין, הביא שמשייה תכולה-בהירה בעלת ידית של כסף!

ושוב יומן ויומן ויומן, עד שהגיעה שעתנו לנסוע לקבלת הפנים הגדולה אצל ציר ישראל. זו נערכה על הדשא מול הבית שהואר בפנסים צבעונים. נתאסף כל הסגל הדיפלומטי – אמריקנים, אנגלים, צרפתים, רוסים, צ'כים (ברטושק!), פולנים (אף הוא מי שהיה בישראל!), יוגוסלבים; הודים, סיאמים, ציילונים, סינים, יפנים ועוד ועוד ועוד, גם בישוף קתולי, נציגי חברות ובנקים בריטיים, סוחרים הודים עשירים, ורבים מראשי השלטון. שר ההסברה הביא והגיש בעצמו  אלבום של תצלומים מביקורי, כולל הסיור בשאן, ועד לארוחת הצהריים היום אצל או נו ועד בכלל.

הממונה הרוסי וואווילוב תפסני לשיחה. מה עמדת מפא"י להחלטות הוועידה ה-20? שאלתי איזו החלטה מסוימת ומדוע חייבת מפא"י לנקוט עמדה? אמר: הן השאלה תעמוד בסדר יומה של ועידת בומביי! מה יחס מפא"י להצעת שיתוף הפעולה בין סוציאליסטים וקומוניסטים. אמרתי כי הדבר מאוד מסובך. הסוציאליסטים שוללים את התורה הקומוניסטית תכלית שלילה. הם חותרים לחנך את הפועלים, את הנוער, את החברה כולה על עקרונות דמוקרטיים שהקומוניזם עומד בסתירה גמורה להם גם לאחר השינויים שחלו במשטר ברית המועצות ואשר יש לברך עליהם כשלעצמם. אם ייכנסו בברית עם הקומוניסטים, הן יטשטשו את הקו המפריד וישימו לאל את כל מאמציהם. איך ייתכן לפסול את הקומוניזם ולהפשיר אותו בעת ובעונה אחת. אמר: "יָה פּוֹנִימָיוּ, וִי אֶטים פּוֹדְריוַיֶט סְבוֹיוּ פּוֹזיצִיוּ" [אני מבין, אתם מערערים בכך את עמדתכם, ברוסית]. אף על פי כן הביע תקווה כי נהרהר בדבר. אמרתי כי אנו מעוניינים מאוד להידבר עם ברית-המועצות, אם רק אפשר. הוא ואשתו התפעלו ממש בלי גבול מהרוסית שלי. אשתו, משכלת, עצמה מדברת רוסית ספרותית, אמרה כמה פעמים: "קַק אוֹטְרַדְנוֹ סְלִישַת רוֹדנוּיוּ רֶץ'" [איזה עונג לשמוע את שפת האם", ברוסית] ואחר-כך אמרה לאחת מנשי המומחים שלנו: "וְיֶד און טַקוֹי סימְפַטיצְ'ני" [הרי הוא כה חביב, ברוסית], ושאלה אם יש לי אישה. אותה ישראלית מיהרה להבטיח אותה כי יש ויש.

כרעתי כמעט לנפול מעמידה ממושכת על רגלי יחד עם השמעונים. ליל נדודים נותן תמיד אותותיו אצלי קודם כל בחולשת הרגלים. הפעם חלשו עד לכאב. כרגיל במסיבות של נציגויותינו בעולם כולו קישו מאוד האורחים להתפזר ונשארו מעבר לכל גבול זמן סביר. אך אין לך דבר שאין לו סוף וגם במקרה זה באה הגאולה.

לארוחת ערב אצל הנספח הצבאי [עמנואל] פרת. שוב נתאספה כל החבורה הטובה [תרגום הביטוי הערבי "ג'מאעת אל-ח'יר"] – הצירות, הקצינים והמומחים, הם ורעיותיהם במידה שישנן. רק פשטתי מעילי ואכלתי כלשהו - שבה אלי רוחי ומייד הוקפתי והתחלתי מספר, וכמו שאומר הזז" - מספר ומושך". דיברתי על יבשת אסיה בחלק תבל "בלי תנ"ך ובלי יהודים" והקשיים המיוחדים ללא תקדים שאנו נתקלים בהם משום זה כאן בהסברתנו. מזה שילשלתי סיפור כיצד שלחתי את [הרמן] קאלינבך [הארדיכל] הדרום-אפריקני [וידיד מהטמה גנדי מימי דרום-אפריקה שלו] לגנדי ואיך תחת לגייר את גנדי לציונות נתערער עצמו באמונתו הציונית [על פרשה זו ר' "יומן מדיני" כרך ב', ע' 58-9].

רק ב-10.30 הגענו הביתה והתחלנו לארוז. ההודי צאס עזר באמונה. מחר יקבל את פרס הכסף אך הערב ביקש "תעודה". כתבתי לו מכתב המלצה לעילא ולעילא.

כתבתי גלויה ללילה בניו-יורק וגלויה ליורם בלונדון.

גמרתי את היומן עד לסופו של יום זה, האחרון בבורמה, כשהשעה 2 אחר חצות. נותרו לי שעתיים לשינה – או למאבק על שינה. אנו קמים בארבע ויוצאים לנמל האוויר בחמש.