יום א', 23/9/1956 - בורמה-רנגון
שם הספר  יומן אישי 1956
שם הפרק  יום א', 23/9/1956 - בורמה-רנגון

 

 

יום א',  23/9/1956  - בורמה-רנגון

  

ארוחת בוקר עם שני יהודים אמריקנים הפועלים כאן מטעם [משרד הייעוץ הכלכלי האמריקני של] רוברט נתן בתפקידי סקר וייעול כלכלי - שניהם בעלי שמות מובהקים: [לואי] וולינסקי וסוורדלוב - בביתו של הראשון, איש נבון ובקי היטב בעניינים וביחסים של מכונת השלטון כאן, מנופח במקצת ותמיד חגיגי בדיבורו, אך מדבר לעניין ואפשר ללמוד ממנו. השתתפו בארוחה גם יעקב [שמעוני] שלום [לוין] ואלישיב. הצגנו שאלות לוולינסקי ואלו היו תשובותיו: או נו פרש לאחר תקופה של חיכוכים בינו לבין מקורביו בממשלה, בעיקר מפני שהתעקש על שני עניינים –

א) המשך פעולתו הבלתי מופרעת של מרכז הבילוש בפקידות, לעקירת השחיתות, אשר הקדיח תבשילו, גרם לכמה מאסרים על לא דבר ויצר בקרב הפקידים הלך רוח של פחד מאחריות ושיתוק היוזמה;

ב) ריכוז כל היבוא הממשלתי, של כל המשרדים, בצינור אחד.

כשהלך או נו הייתה הרגשה כי הצעירים ממנו נשמו לרווחה. או נו הוא אישיות הרבה יותר חזקה מיורשו: יזם הרבה, קבע מגמות ראשיות ושקד על ביצוען ללא התחשבות בהתנגדות. לא כן בה סווה, שהוא נוטה לקבל דעת חבריו ואין לו עמדות חותכות משלו. הוא הרבה יותר נוח מאו נו ואינו מגלה תקיפות כמוהו. במסע הטיהור שלו בשורות [מפלגת השלטון הסוציאליסטית] afpfl, לאור לקח הבחירות האחרונות, ניתקל או נו שוב לא במעט התנגדות וכבר איים פעמיים בהתפטרות, אבל לא על מנת לפרוש באמת, אלא תוך הנחה כי בשום פנים לא יוותרו על מנהיגותו ואז יוכל להכתיב תנאים להמשכה. עניין השיתוף עם ישראל לא שימש שום סלע מחלוקת בין או נו וחבריו. מדיניות זו היא נחלת הרבים ואינה שנויה במחלוקת. לא חל שום שינוי לגביה עם חילוף המשמרות בראשות השלטון. וולינסקי מעריך מאוד תרומת אנשינו לארגונה וקידומה הכלכלי של בורמה, אבל סבור כי אנו מסוגלים לתת יותר. ראשי השלטון בבורמה מתחילים להבין כי הם חסרים לא רק כישרונות-תיכנון אלא גם אנשים בעלי כושר ביצוע. המינהל צולע מחוסר ניסיון. לדעתו עלינו להציע מאנשינו כמנהלי מחלקות וכמנצחים על פעולות ולא להסתפק במשלוח מומחים לייעוץ ולהדרכה. הוא סבור כי הקרקע הוכשר לכך. בדרך כלל, אם כי הבורמים למדו הרבה בבית מדרש האחריות הממלכתית תוך מגע ישיר עם המציאות, עדיין לוקים כמה מהם בעקרוניות נוקשה, האמונה על שיגרה מחשבתית שהיא פרי גירסתם המרקסיסטית. הוא יודע כי בוועידת רנגון לפני כארבע שנים עשיתי עבודה חשובה ביותר לשיחרור מנהיגי הסוציאליזם האסייני מכבלי השיעבוד לעיקרים קפואים אשר הטילו על עצמם, אבל עדיין לפני מלאכה רבה גם הפעם וחשוב מאוד כי אעשנה.

חזרתי הביתה ונכנסתי מייד לפגישה עם אנשי הצבא. זו נקבעה על ידי הצירות על פי יוזמת דוד הכהן שייחס ערך מיוחד לשיחה חופשית ביני לבין הצמרת הצבאית. בבואם בישרוני, לפי עיתוני-הבוקר. כי קנדה מכרה לנו 24 [מטוסים] "סאבּרים" ובירכוני להישג כביר זה. אמרתי כי זהו יום מר לשר-האוצר שלנו אשר כל תקוותי היא כי ייוותר בחיים לאחר ההלם, ואז פרץ צחוק אדיר מפי כל אנשי החבורה, היודעת היטב טעם המאבק על תקציב מוגדל. היו כאן מפקדי חיל-הים וחיל-האוויר, ראשי אג"א ואכ"א, הממונים על אימונים ועל קליטתם הכלכלית של החיילים המשתחררים ועוד קציני-מטה. הרשימה הורכבה על ידי הבורמים והרמטכ"ל ספק לא נכלל בה ספק לא יכול לבוא. היעדרו היה לברכה, שאילו היה נוכח ודאי הוא בלבד היה מדבר, ואילו בלעדיו דיברו כל הנוכחים. לעומת זה הצטערתי על היעדרו של אונג ג'י, סגן הרמטכ"ל הממונה על חיל הרגלים, שעמד לבוא והופרע ברגע האחרון. כמעט כל המשתתפים ביקרו בארץ והמילים קיבוץ, מושב, נח"ל, גדנ"ע ועוד היו שגורות בפיהם. השיחה התנהלה במסלול של הצגת שאלות מצדי, תשובות מצדם, ושוב הערות בשולי תשובותיהם מצדי, אגב הבהרת שיטותינו ובעיותינו אנו. כך ביררנו את המשותף והשונה בצבאות ישראל ובורמה לגבי הצבא כמכשיר של ליכוד לאומי, כאמצעי של חינוך, כגורם בפיתוח הארץ אגב הגנתה. השיחה הייתה ערה וחיה. סיימתיה באומרי כי לגבי תוכניות אימון והכשרה להבא עליהם לזכור כי מלבד אפשרויות ההדרכה שיש בידי הממשלה והצבא שלנו לספק, עומד לרשותם בארצנו נכס שאין לו ערוך מבחינתם והוא אווירת הידידות הלבבית השוררת ברחבי הציבור סביב כל עניין הקשור בשיתוף-הפעולה בין שתי הארצות. לא בכל מקום קיימת אווירה כזו והיא המבטיחה את הצלחת הפעולה לא פחות מנכונות השלטון לעזור. אלוף-חיל-הים טאן-פיי ענה בדברי שבח והלל לישראל, למפעלה ולרוח המפעמת בה.

שעה קצרה כתבתי יומן והאיצו בי להקדים בואי למועדון מירוצי הסוסים, אליו הוזמנתי לארוחת-הצהרים. מועדון זה הוא מקום מיפגש ל"סלתה ושמנה" החברתית של רנגון והיום המועד לארוחות בה הוא יום א' בשבוע, בו מתקיימות התחרויות. בניין המועדון גדול ומרווח, עם מבואות ואולמות-פרוזדור ענקיים למטה, יציעים גדולים בשלוש קומות למושב קהל הצופים ולמעלה אולם-אוכל עם מרפסת ממנה חוזים במירוצים יקירי-קרתא. שדה-המירוץ עצמו משתרע על פני שטח עצום והוא מטופח בתכלית השלמות. המוסד הזה כולו, על סדריו ומנהגיו הוא כמובן מורשת הראג' [שלטון; מילה הינדית המקובלת ברחבי דרום-אסיה] הבריטי, אבל המועדון ורכושו הם עכשו נחלת רנגון בירת בורמה העצמאית, מספר חבריו 650, בורמים וזרים, בראשו ועד מכובדים המקבל חברים חדשים על פי המלצות של חברים קודמים רק במידה שמתפנים בו מקומות. מצאתי על הגזוזטרה המיוחסת שופטים של בית-הדין העליון, יושב ראש בית-הנבחרים, וכיוצא באלה. התברר כי הארוחה נקבעה לכתחילה כמסיבת פרידה לשגריר הבריטי החוזר ללונדון ומשנודע דבר בואי צורפתי אני למניין. הופיעו השגריר ורעייתו עם פמליה של אנשי השגרירות. שם השגריר גוֹר-בוּת. הוא ואשתו טיפוסיים כאנגלים וכאנשי הסגל הדיפלומטי עד לקצות ציפורניהם – גבוהים, יפי תואר, מסבירי פנים, שולטים באמנות השיחה שליטה מושלמת. נוסף לזה השגריר גם חכם ואיש-שיחה באמת. מייד צללנו לתוך תעלת סואץ. שאלתיו מה בצע בהפעלת מועצת-הביטחון - הן הווטו הסובייטי בה מוכן ומזומן והיש טעם להפגין שוב את אוזלת ידו (futility) של מוסד זה. אמר כי בהחלט צדקתי ואדרבא אסביר נא עניין זה לידידי הבורמים, שעודם חיים באשליות ומשליכים כל יהבם על או"ם. הבעתי ביטחוני כי מעתה גם העצרת נדונה לאפס תושייה - כושר החלטתה מחובל כליל על-ידי תוספת החברים החדשים שיצרה מאזן כוחות המבטיח לכל צד יותר משליש קולות להכשיל כל הצעה של הצד שכנגד שאינה רצויה לו. בהמשך השיחה על סואץ אמר כי ידידותה של בורמה לישראל בלמה את ממשלתה מהזדהות ללא סייג עם נאצר וגם העיתונות לא נקטה בעניין זה עמדה נחרצת אלא פסחה על הסעיפים. כל השיחה התנהלה לפי הנחה משתמעת מצד השגריר כי לנו קשרים מיוחדים עם בורמה, כי אוזנם קשבת לעצתנו ופתוחות לפנינו מסילות אל לבם הסגורות בפני אחרים. סיפרתי לו משהו על שיחתי עם הצבא ואז אמר: כל זה טוב ויפה, אך הם שקועים יותר מדי בפרפראות אלו של חינוך והתיישבות ומזניחים את עיקר תפקידו של הצבא, שהוא להילחם ולחסל את כנופיות המורדים. הם היו גומרים זה כבר עסק-ביש זה אילו התרכזו בזה כהוגן. חזקה עליכם שאינכם עושים שגיאה זו. אולי תסביר להם מה עיקר ומה טפל למען ידרבנו את עצמם למילוי המשימה העיקרית.

בינתיים נערכו מירוץ אחרי מירוץ. צעקות מחרישות-אוזניים מכל היציעים ואף מהפמליה של מעלה ליוו את התחרויות. היו כאן סוסים נהדרים ורוכבים היודעים כנראה היטב את מקצועם. קריאות העידוד והאזהרה, תרועות-ניצחון וזעקות-שבר, באו, כמובן, מפי המוני בעלי ההימורים. כשם שכל המוסד הזה, המקיים סבל ירושה של מסורת משטר אשר חלף, מתיישב ללא קושי עם סגנונה של בורמה הסוציאליסטית כך סובלת זו גם את מנהג ההתערבויות, אשר המוני-עם מבזבזים בו הון רב. הוּבלנו לחזות בתפעול מכונת התחשיב – טוטליזטור בלעז – מנגנון מורכב ביותר, תוצרת אנגליה. סוף שגם אני ניסיתי מזלי. לפי עצת יעקב ואלישיב תליתי 10 צ'אט על קרן הצבי. בחרנו שני סוסים - אחד ששם רוכבו דומה לשם נשיא בורמה ואחד שצבעיו דומים לצבעי דגל ישראל. והנה הפלא ופלא – שני אלה הגיעו הראשונים, ושם הנשיא גבר. משמע שהפסדתי 5 צ'אט על סוס תכלת-לבן, אבל הרווחתי 16 צ'אט על סוסי הראשון ויצאתי ברווח של 6 צ'אט.

בשובי הביתה עברתי על העיתונים שהיו מלאי עניין. או נו נשא נאום גדול בכינוס הארצי של הסתדרות האיכרים המסונפת ל-L.P.F.F.A. [Anti Fascist People's Freedom League], בו הרצה במפורט על השתלשלות המרידות בבורמה ויחסי השלטון עם המורדים. הנאום כולו התקפה נמרצת ונוקבת על הקומוניסטים, בשמם מפורש, אגב הוקעת מזימותיהם ותככיהם ותכסיסי-הרמייה המקובלים עליהם - עם הודיה כי הממשלה השלתה נפשה בשווא כי עם אלה אפשר לנהל מו"מ ולהגיע להסדר, ועתה היא נוכחה לדעת את האמת ומנוי וגמור עמה להילחם בנגע ההתמרדות הקומוניסטית עד חומרה, עד לדיכוי ולחיסולו המוחלט, והיא קוראת לכל האומה להתרכז סביבה ולהבין כי כל הדיבורים הקומוניסטיים על נכונות למשא-ומתן ולפיתרון הבעיה בדרכי-שלום הם שווא ושקר, כזב ותרמית, אשר כל אמונה בהם והקשבה להם הם סכנה לשלומה ולעצמאותה של בורמה.

כן מופיע בעיתונות דוח מפורט על סיום ועידת לונדון שהחמיר את האכזבה שגרמו לי הידיעות המקוטעות הראשונות.

לבסוף – סיפור מובלט על עסקת המטוסים הקנדית-ישראלית, כולל הודעתו של [ר"מ קנדה] סן-לורן הבאה להצדיק את המכירה של 24 "סאברים" והודעת דובר משרד החוץ שלנו המביעה סיפוק רב מרכישה זו. לפי הידיעה, נשמעו בחוצות ת"א, עם התפרסם הבשורה, קריאות god bless canada" [אלוהים, ברך את קנדה]. סוכנות הידיעות ידעה לשלב כאן הסבר כי הדבר נודע ערב סוכות, שהוא חג הבא להזכיר את יציאת מצרים וכו'. שמתי לב כי דובר משה"ח (ז"א מחבר הודעתו) ידע לציין בסיום ההודעה כי המו"מ על 24 מטוסים אלה נמשך ברציפות מהאביב האחרון.

לתה אצל הנשיא ד"ר בא או, עם יעקב ואלישיב, בארמון הבריטי, הענקי והמסורבל והמכוער בתכלית, אבל העומד איתן ומשרת את בורמה העצמאית באמונה ובכבוד רב. זכר היטב את שיחתנו לפני כארבע שנים. מסרתי לו ברכה מנשיאנו. הרבה לשאול ולהתעניין. ביחס לסואץ אמר, כמשיח לפי תומו ומביע רק את דעתו האישית שאינה מחייבת את הממשלה, כי העמדה צריכה להיות חיוב ההלאמה והריבונות המצרית אבל תביעה ממצרים למתן חופש המעבר לכל האומות בלי יוצא מהכלל. ברור כי זהו הקו הממשלתי והוא יודע זאת.

בחוזרי הביתה שלחתי מברקים: למשרד החוץ על שיחתי עם ויז'ונו; לקומיי באוטבה ברכה לגמר ההישג; לצפורה שאלות אם נתפרסם מאמרי ב"הארץ" ואם קיבל הָרָי את התקליטים ששלחתי לו מרומא בידי סידור. אלישיב ביקש במברק הערכת ועידת סואץ.

ארוחת-ערב אצל ראש הממשלה בא סווה. האפתעה הנעימה הראשונה צאתם לקראתי יחד, האיש ואשתו, החן והחיים והדיבור האנגלי השוטף של האישה הגוצה והשמנמונת, אם לשבעה ילדים. היה זה שוב אחד הרגעים הרבים בהם מכאיב לי היעדרה של צפורה. באתי יחד עם השמעונים, יעקב ומימי, ואלישיב. שאר המסובים היו שני סגני ראש הממשלה – שר-החוץ ונשיא איגוד האיכרים - ראש המטה הכללי נייה וין ואשתו, שר או שניים בלי נשים ומועדי מהבוקר וולינסקי ואשתו. בבואי הגשתי לבעל הבית את המתנה שהבאתי בשבילו מהארץ – מזוודת ניירות מותקנת לכתיבה,תוצרת עור כחול כהה. ראיתי כי שמח – הסתכל בה פְּנים וחוץ וַתישר בעיניו. הסתובב צלם שהכריח אותנו לשבת ואותי להגיש שוב את המתנה וכך צילְמָנו.

מנהג המקום הוא להאריך במשקאות ובשיחות לפני הארוחה – עד בוש. בּא סווה התיישב לידי וניתנה לי הזדמנות של שיחה ממושכת – במידה שאפשר בכלל לשוחח אם איש זה. הוא מקשיב היטב, מגיב בבת-צחוק פיקחית ונחמדה מאוד, המוקרנת רק מהעיניים, או בפהייה קלה, ורק לעיתים רחוקות בדבר-שפתים. כשיש לו מה לומר הריהו חוגר כל מאמצי כוחו להביע מחשבתו באנגלית, אך אוצר מיליו הדל בתכלית והקושי שהוא נתון בו בבואו להריק לכלי צר ופגום זה את מחשבתו הבורמית מעוררים צער בעלי חיים. חבלי התבטאותו נראים ממש לעין ולרוב הוא מצליח להסביר את עצמו רק במאמץ שני או שלישי - לראשונה הוא משמיע איזה צירוף מילים שאינו אומר ולא כלום, עד שהוא מסיר כאילו ממחשבתו את כל קליפותיה ומגיע לגרעין ואותו הוא פולט סוף סוף בכוח רב ובמילים ספורות המציגות את העניין במערומיו.

שאלתי למצב המלחמה בכנופיות המורדים ואם נאומו של או נו בא לבשר איזה מפנה. אמר לא, שום מפנה, אבל המלחמה בהם קשה ביותר, בעצם אי אפשר להילחם, הם אינם, הם מתחבאים וצצים פתע, אי אפשר לתפוס אותם כמו שאין לתפוס את הרוח – כל זה במקצת רתחה, כאדם שנתפס בעניין המטריד אותו והוא מתלבט בו ואינו יודע לשית עצה בנפשו. אבל, מיהר לתקן את הרושם, המצב הוטב לאין שיעור לעומת שנות 53-52, שכן אז היו בידיהם שטחים שלמים והם היוו סכנה לשלטון, ואילו עכשיו אין שלטון מרחבי של מורדים, ישנם רק המורדים עצמם וזוהי רק בעיה ביטחונית, לא מדינית, אבל העסק עוד יימשך ואנו נשמיד אותם ובסוף הם ייכנעו, משא-ומתן איתם לא יהיה בשום פנים. שאלתי אם הם מקבלים עזרה מבחוץ. אמר: "לא, אינם מקבלים". - "אבל הן דרוש להם נשק, והרי נשק טעון תמיד חידוש ועכ"פ נחוצה תחמושת." - "הם חומסים נשק מאיתנו, מבחוץ אינם מקבלים". הירהר והוסיף באותו חיוך דק ושובה לב: "אולי מקבלים לפעמים עצה. על כל פנים סין הודיעה להם נחרצות כי אינה תומכת במורדים. גם מבחינה זו נשתנה המצב תכלית שינוי לעומת מה שהיה לפני שנים אחדות." שאלתי לפלישה הסינית ואמר כי הוא מקווה כי העניין יסתדר. זהו, כנראה, עניין כאוב שלא נוח היה לו לדבר עליו. הצגתי שאלה יותר נועזת ורחוקת טווח: האם הם חיים בפחד מפני סין? סיפרתי כי אני מכיר במקרה מקרוב את חיי הנפש של ארץ אחת, אליה הייתי קשור בעבר, זוהי תורכיה. ארץ זו שרויה תמיד במורא גדול ומדכא מפני הנפיל הרוסי העומד מעל לה ועלול בכל רגע לרמוס אותה במגפי ענק שלו. המתפתחת הרגשה כזו בבורמה לגבי סין? אמר בתכלית הפשטות: "לעשר השנים הקרובות אין סכנה. סין שקועה כולה בעבודה פנימית ואין לבה לתוקפנות. מה יהיה בעבור עשר שנים אינני יודע". אמרתי כי תוך עשר שנים אלו תתחזק בורמה הן צבאית הן חרושתית וגם אולי ישתרר עד אז משטר אחר ביחסים בינלאומיים. שוב נצטייר מסביב לעיניו אותו חיוך של חידה ופתח בקטרוג על המעצמות שאינן מניחות למדינות קטנות לחיות. אמרתי כי אין המצב נואש כל-כך ויש למדינות קטנות אפשרויות של עזרה הדדית וגם של השפעה מוסרית רבה על דעת-הקהל בארצות שקיימת בהן דעת-קהל חופשית. זה חל, במובן, רק על מעצמות המערב – לא על סין ולא על ברית המועצות.

מזה עברתי לבעיית סואץ וכל פרשת נאצר. אמרתי כי לא מחינו נגד הלאמה, אך עמוד נעמוד על זכותנו ונוקיע כתרמית וכעוול כל הסדר שלא יבטיחנה. טענת נאצר כי הוא עצמו יבטיח חופש השימוש הבינלאומי בתעלה הם דברי-תעתועים כל עוד הוא מקיים הסגר על ישראל. על-ידי הסגר זה הוא הורס במו ידיו את תוקף הבסיס שהתייצב עליו בהלאימו את החברה. וכאן יכולות מדינות אסיה לפעול הרבה כדי לפקוח עיניו על המצר שהוא נכנס לתוכו ולהכריחו לתקן דרכו. הוא נשען לכאורה על רוסיה התומכת בו לכל אורך החזית, אך רוסיה בלבד לא תושיענו והוא לא יוכל בשום פנים לעמוד בפני לחץ מדינות אסיה אם תאמרנה לו ברורות כי לא תתמוכנה בו כל עוד הוא נוהג אפליה. הנה דוגמה למה שיש לאל ידן של מדינות קטנות לעשות - אם כי חשוב מאוד לגייס לעמדה זו את הודו, שאינה מדינה קטנה כלל. בּא סווה ענה: זהו בעצם מה שאנו אומרים לנאצר - בכיוון זה אנו פועלים. אמרתי כי אם יש סיכוי לגמור את העניין בשלום, הרי רק בהפעלת השפעה כזו של אסיה על נאצר. שום ברכה לא תצמח מהבאת העניין למועצת-הביטחון או לעצרת, כי כאן פועל הווטו הסובייטי וכאן שם ההרכב החדש לאַל כל ניסיון לעייל החלטה. העצרת נשארה מיפגש בינלאומי חשוב – זירה להיכרות הדדית ולחילופי-דעות. היא חדלה להיות גוף נוקט הכרעות ומעצב מדיניות. אשר למועצת-הביטחון, הריהי נדונה זה כבר לאוזלת-יד גמורה.

בּא סווה אמר – יותר נכון הגיע סוף סוף להביע מחשבה זו לאחר חבלי התבטאות קטלניים – כי כפי שנדמה לו, הרי בטווח קצר הקל סכסוך סואץ על מעמדנו. זו הפעם השלישית ששמעתי רעיון זה, נראה כי דובר עליו במסיבת הצמרת. אמרתי כי במידה מסוימת נכון רושם זה אך אין לסמוך על כך. הצלחות נאצר משכרות אותו ומסחררות ראשו. אם גם מערכת סואץ תסתיים בניצחון מדיני ודיפלומטי של נאצר, אין לדעת לאיזה מעשה של טירוף לא יניע אותו הדבר. בינתיים מצבו הכלכלי הולך ורע - הלחץ מבחוץ גובר, תוכניות הזיון והגדלת הצבא אוכלים את התקציב, לפיתוח לא נשאר ולא-כלום, תקוות תעסוקה רבה בסכר אסואן התנדפה, ההון הזר בורח, הלאמת התעלה מבחינה כספית  תתברר כנראה כמיקח טעות, בינתיים הריבוי נמשך ומצוקת-ההמונים מחמירה. מצב זה אף הוא עלול לשמש גורם דוחף להרפתקאות. ועל הכל, הרי חלום נאצר הוא כפי שהוגדר בספרו. בּא סווה האזין בעניין רב להסבר על שלושת המעגלים - הערבי, המושלמי והאפריקני – אשר נאצר רואה את מצרים כנתונה בטבורם – וכמובן את עצמו הוא רואה בטבורה של מצרים. שאיפתו היא לפרוש מרותו העליונה על מערב אסיה וצפון אפריקה ומזרחה. ישראל היא הגודרת בפניו את הדרך ולכן יש לסלקה. למעשה, על ידי עמידתה כתריס בפני תאוות ההתפשטות וההשתלטות של נאצר ממלאת ישראל תפקיד חשוב ביותר ויש ארצות ערביות המבינות זאתהיטב – כאן סיפרתי משהו על סודן.

סיימתי פרק זה באומרי כי עיני נאצר טחו מראות עד כמה היעדר שלום בין מצרים וישראל חותר תחת עצמאותה של מצרים. פירצה קוראת לגנב, וכל זמן שקיים הקרע הוא משמש עילה ותואנה להתערבות זרה בענייני האזור - של רוסיה או של אמריקה או אנגליה. על-ידי התנגדותו העיוורת לשלום עם ישראל הוא נותן קלפים בידי אותו אימפריאליזם אשר לכאורה הוא מקדש עליו מלחמה.

ליד השולחן ישבתי בין שתי גברות בורמיות - בעלת הבית ואשת הרמטכ"ל. השנייה אף היא בן-אדם, חריפת מוח ומרבה שיחה מהראשונה, חיה וערה וליצנית. הארוחה הייתה על טהרת המטבח ושיטת ההגשה של בורמה. כל המאכלות הועמדו בבת אחת על השולחן ושתי שכנותי התחרו ביניהן בהדרכתי בתוך המבוך של שפע המזונות המשונים. דגים ובשר מתובלים ברטבים מרטבים שונים, מיני ירקות מוזרים קטניות ופטריות ושאר ירקות, ואורז רב.

בתום הארוחה הביא אחד המשרתים משהו ומסר לגב' בה סווה וזו הגישה את הדבר לי: פיסלון אישה בורמית מהדור הקודם, מיקשה אחת מעשה שן, חיטוב דק מן הדק. העתרתי דברי תודה לבעלי הבית ושבח לאמנות ארצם וביקשתי רשות לראות את החפץ היקר כמתנה מגב' בא סווה לגב' שרת.

אחרי הארוחה התנצלו אורחים אחדים ואמרו כי עליהם ללכת מייד על מנת לגשת לחגיגת המחולות – אותם המחולות - הנערכת הערב לכבוד באי כינוס האיכרים. בעל הבית פנה אלי ואמר כי אינו רוצה לעכב בעדי שכן ידוע לו כי עלי להשכים מאוד קום בבוקר – נראה כי גם הוא ראה חובה להופיע באותה חגיגה. באופן כזה הגעתי הביתה ב-9 ועד אחר חצות כתבתי יומן.

 

 

העתקת קישור