שבת, 22/9/1956 - בורמה-רנגון
הלילה היה מרוסק כולו. לקיתי בשלשול קשה - אפשר אכלתי משהו שאינו כשורה במטוס ואפשר משטר השינה הפרוע נתן אותותיו - והוכרחתי להקיץ ולקום ארבע פעמים במשך הלילה. עוד בבוקר נמשך השילשול, עד שנעצר.
לקראת בוקר שקעתי בתרדמה כבדה והמשרת ההודי העירני רק 20 דקה לפני המועד שנקבע ליציאתנו. גמעתי ספל תה ללא כל לוואי ונסענו כולנו אל קבר שמונת הנרצחים להניח זר. מקום זה ביקרתי ב-1953 אך הוא עורר בי התרגשות מחדש. מהקבר – למשרד החוץ, לשיחה עם השר מיודעי, הוא גם ראש ממשלת מדינות שאן, החטיבה הגדולה בשש המדינות אשר בורמה מורכבת מהן, ובתוקף משרתו זו גם סגן ראשון לראש הממשלה של בורמה. אין מעמדו [של שר החוץ] רב משקל בממשלה והראיה כי כל ענייני מדיניות-חוץ נחתכים על פי ועדת שרים וכי בראשה של ועדה זו עומד לא שר החוץ אלא ידידנו או צ'וּ נְיֶן, בעל אחד התיקים הכלכליים. עם כל זה הוא איש משכיל, סיים לימודיו בקיימבריג', דובר אנגלית כהלכה, רך-מזג ונעים בהליכותיו. פתחתי איתו בבעית סואץ ושמעתי מפיו הצהרה ברורה: הם הביעו למצרים תמיכתם בהלאמה, אך בו בזמן הדגישו את חובתה לשמור את התעלה פתוחה לספנות כל הארצות בלי יוצא מהכלל. הסברתי לו גם עניין ההסגר על אילת והוא התרשם מאוד מהעובדה, כי הקשר הימי בין שני נמלים ישראליים עובר בתעלת סואץ.
ממשרד-החוץ לפגודת-השלום ואולם-המערה, שהוקמו במיוחד לרגל הקונגרס הבוּדאי העולמי שכינס או נו לפני שנתיים. הפגודה אינה שונה בהרבה מאחרות - אותם פסלי-ענק של בודא במיושב, פניו קפואים ומרוכזים כאילו באכזריות חדה, והזהות המוחלטת של כל הפסלים הפונים לכל רוחות השמים יש בה כדי לדכא; גברים ונשים כורעים ברך על מחצלות הפרושות לרגלי כל פסל לתפילה; מחזיקים בידיהם צרורות פרחים, אשר אך זה קנו באחד הדוכנים המרובים שבחוץ, ובסיום התפילה מגישים את הצרור מנחה לבודא. זהו מחזה שאתה רואה בכל מקדש, לעומת זה האולם הוא משהו יחיד במינו. אומנם כל אניני-הטעם המערביים שברנגון גמרו אומר כי יש לפסול בניין זה המכוער ונטול כל אמנות, אבל לא זו הייתה התרשמותי. האולם אדיר בממדיו ומפואר לראווה אך יש בו תנופה וגדלות והוד, אומנם חיצוני, אך רב-רושם. והעיקר הוא כי אולם ענקי זה מוסגר ומוצנע בתוך גבעה מלאכותית מקוּמרת שציפּוייה לכל עבר אבנים גסות - לשוות למבנה דמות של הר-סלעים טבעי ולמבואות המובילים לאולם צורה של פתחי מערה. מבחוץ נדמה כי הגבעה כולה מִקשה אחת של גוש אבנים, ולכן נדהם הנכנס לפנַי ולפנים במוצאו את ההיכל שטוף אור שמש המציף אותו דרך תקרת-הזכוכית. יוזם כל מערכת-הבניינים הזאת או נו עצמו. האולם תוכנן על-ידי איש בורמי שאינו אדריכל כלל ונועד להיבנות גלוי לעיני כל. אך או נו ראה אחר כך חזון או חלם חלום ועל-פיו ציווה לגבב מסביב לאולם את גבעת-האבנים המשונה. העושה רושם כה מפתיע. לא הצלחתי לברר בדיוק מאיזה תקציב הוקם המבנה כולו אך הוגד לי כי כל העם ברנגון השתתף במלאכה על-ידי עבודת התנדבות ותרומות כסף. הכניסה הן לאולם הן לפגודה שבקרבתו מחייבת חליצת נעלים. שלמות גרבַי עמדה כאן במבחן פומבי.
חזרנו "הביתה" ושכבתי - הפעם לא רק מעייפות אלא פשוט מחולשה גופנית לאחר תילאות הלילה שהתישו כוחי. ארוחת צהריים אצל שמעוני, אליה הוזמנו כארבעים איש, כולם גברים, רובם בורמים, גם אנשי צירותנו, גם נציגי יפן וציילון וסיאם. הבורמים - אנשי-מפתח במשרדים שאנו במגע איתם, רובם היו בארץ ובביתנו, אך האורחים היו כה רבים במשך השנים והם נראים כה דומים איש לרעהו שרק לגבי מעטים זכרתי כי ראיתים והאירחתים והיו שנפגעו במקצת כי שכחתי את המעמד והזכירוני בדיוק אם הייתה זו ארוחה או מסיבת-תה ומי היו האורחים האחרים. הייתי כל הזמן נע ונד משולחן לשולחן ומקבוצה לקבוצה כדי לשוחח עם מספר רב ככל האפשר. הסידור כולו הניח את הדעת בהחלט והאווירה הייתה מצוינת. בשביל הצירות הייתה זו הזדמנות לחידוש הקשרים האישיים ולהפגנת מערכת קשריה המסועפת כלפי כל אחד מהגורמים המהווים אותה.
הובא לי צרור עיתונים מקומיים. כמעט בכל אחד תצלום של לחיצת היד ביני לבין או נו נו עם רדתי מהאווירון – סופק לעיתונות על-ידי משרד-ההסברה הממשלתי – עם תיאור קצר של המעמד ומשהו עלי אישית. בעיתון ערב אחד היה אמש מאמר ראשי: "ברוך הבא, מר שרת!" לפני בואי נתפרסמו כמה מאמרים על תוכנית הביקור ומשמעותו.
שוב שכבתי תוך לאות גמורה ואחר כך התאוששתי וכתבתי יומן.
ב-4 בא הכלכלן [הישראלי, ד"ר אהרון] ברגמן לשיחה. דיבר בקיצור נמרץ - למופת. בראש בורמה עומדים אנשים בעלי היקף ומעוף. הם מבינים את הצרכים הגדולים וקובעים קווי פיתוח לטווח ארוך. על פי יוזמתם ותיכנונם מוזמנים מומחים מהארץ. אך בבוא הללו לרנגון אין הם מקיימים מגע יום-יום עם ראש הממשלה או עם או נו או עם צ'ו ניין, אלא עליהם לעבוד במחיצתם של פקידים הממונים על ענפי הפעולה. פקידים אלה צרי אופק וחדלי תנופה. לרוב הם נבוכים, אינם תופשים את התוכניות במלוא היקפן, מלאים היסוסים וחששות לגבי נקיטת החלטות, נתונים ללחץ מתמיד מצד בעלי חזקה שונים, כולל סוחרים ושאר אנשי עסקים פרטיים, שקועים בשיגרה משרדית, גם אינם מבינים ולפעמים אף עוינים את הזר שבא להתערב בעבודתם, לדרבן ולמתוח אותם כאילו על כורחם וסולדים בעליונותו המקצועית עליהם. על רקע זה נוצרים חיכוכים, נעשות חבלות וננחלות אכזבות. הוא עצמו עושה עבודה שיכלה להצטמצם בשעה-שעתיים ליום. יש ביכולתו לקחת על עצמו נטל הרבה יותר כבד - תפקידים ומשימות נוספים בהם יכול היה להביא תועלת לאין שיעור יותר מרובה מזו שמפיקה ממנו בורמה כיום. אין הוא מאבד סבלנות ומקווה להבקיע לו דרך, אך בינתיים שמא אוכל לזרז את התהליך ולקחת לשם זה דברים עם או נו? הנה יש כאן עוד כלכלן ישראלי, [ד"ר אפרים] ליבר שמו. הוציא את שנתו וההתקשרות לא חודשה. הוא חוזר לארץ מאוכזב, יען הועיל כאן הרבה וידו הייתה נטויה, אך הפקידות פועלת לפי שיגרה וללא אופק וכיוון שהחוזה היה לשנה, עשו סוף פסוק וחסל. אילו דאגה הצירות בעוד מועד, אין ספק כי אפשר היה להאריך. בכלל, אין הקשר הדוק דיו בין המומחים והצירות. המומחים מתהלכים במשרדים ונודעים להם עניינים העשויים להועיל לישראל - הזדמנויות של מסחר ויוצא בזה. את אלו אפשר לנצל רק על ידי מגע יותר סדיר עם אנשי הצירות.
ויוֹנוֹ האינדונסי, מזכיר האינטרנציונל הסוציאליסטי של אסיה, בא לתה ב-5 יחד עם חברו הבורמני [לַה אוֹנג]. שאלתי קודם כל על גורל הוועידה [של המפלגות הסוציאליסטיות האסייניות]. לדבריהם היא שרירה וקיימת - בבומביי וב-1 בנובמבר. לפני כן תתקיים ועידת המפלגה [הסוציאליסטית] ההודית ("פראג'ה") בכלכותה, אבל אין לחשוש כי שם יוחלט לא לארח את הוועידה של האינטרנציונל [הסוציאליסטי] בהודו. אומנם קמה מבוכה לרגל הצעתו של ג'איאַפְּרַקַש [נאריאן, המנהיג הסוציאליסטי ההודי הנערץ (המכונה גֵ'יפִּ"י)] להיכנס להסדר עם הקומוניסטים לקראת הבחירות - המבוכה נתנה אותותיה לא רק בהודו אלא גם בבורמה ובארצות המערב - אך התברר כי גֵ'יפִּ"י לא התכוון לשום הסכם או הסדר קבע אלא רק לאיזו "התאמה" בין כל מפלגות האופוזיציה, לבל יפריעו יתר על המידה אישה לרעותה במערכת הבחירות הבאה. השניים לימדו מאוד זכות על ג'יפ"י וניסו לשכנע כי הצעתו לא הובנה בראשונה וחבריו ראו כאן צל הרים כהרים וניפחו את העניין על לא דבר. אגב כך סיפר ויוֹנוֹ האינדונסי סיפר על המצב באידונסיה. מפלגתו נחלה מפלה ניצחת בבחירות – יש לה בבית החדש רק 5 מקומות - אך אין היא אומרת נואש כלל וכלל, נהירת חברים חדשים לשורותיה נמשכת, אמונתה בעתיד איתנה, היא שוקדת עכשיו על ביצור מעמדה בקרב האיכרים, עובדה היא כי הקומוניסטים הצליחו רק בשני מחוזות ולא על-פני כל הארץ וכן עובדה היא כי הצלחתם באה לא רק הודות לתעמולת-כזב ולניצול המצוקה הכלכלית, אלא גם כפרי תיאום שהיה בינם לבין האופוזיציה הלאומנית (כאן היה שוב רמז להצדקת הצעתו של ג'יפי).
שאלתי לסיכויי ההשתתפות הערבית. כאן היה הבורמני ראש המדברים: בוא יבואו גם מלבנון גם מסוריה. [המנהיג הסוציאליסטי הלבנוני, הדרוזי כמאל] ג'ומבלאט [ג'ונבלאט] ישתתף והוא, הבורמני, יודע כי אדיר חפצו להיפגש עמי. הוא גמיש, מתון וכד'. שאלתי אם ברור למזכירות כי הערבים מוּעדים לנצל את הוועידה להמשך השִטנה נגד ישראל וכי התוצאות תהיינה הרעלת האווירה, הפגנת קרע, אוזלת-יד לתרום לפיתרון הבעיה, בקיצור נזק רב לתנועה כולה מבלי להועיל ולא-כלום לעניין עצמו. אמרו כי כל זה ברור היטב ומנוי וגמור למנוע זאת. הם בטוחים – הבורמני דיבר כאילו הוא יודע אל נכון – כי הערבים העומדים לבוא מבינים זאת בעצמם ומה שיש להם להגיד יגידו בשיחות ולא בוועידה. הבורמני [לַה אוֹנג] הוסיף כי לדעתו אין הערבים מעוניינים כלל להעלות את הבעיה [הערבית-ישראלית] בדיון פומבי, כיוון שהם יודעים כי אין הסכמה בינם לבין עצמם בעניין ישראל והם חוששים פן יתגלו ברבים הבדלי עמדה וגישה שביניהם. התייחסתי באי-אמון רב להשערה זו וחקרתי למקורה. הבורמני טען שוב כי ג'ומבלאט מתון והאחרים יודעים זאת. לחצתי מאוד בנקודה זו של מניעת ויכוח על יחסי ערב-ישראל וחזרתי אליה כמה פעמים ובכל פעם קיבלתי אותה התגובה.
שאלתי למצב ההכנות לוועידה. ויז'ונו ענה בתאנייה. המפלגות לא המציאו את ה"ניירות (papers) "שהבטיחו. גם מפא"י לא קיימה הבטחותיה - להמציא שני ניירות: על המצב במזה"ת ועל התנועה הקואופרטיבית. מפא"י גם לא שילמה את המגיע ממנה. מפא"י גם לא דיווחה על ועידתה. ביקשו דוח וקיבלו רק גזירי עיתונים. בן-רגע נהפכתי לניתקף ומתגונן.
אמרתי קודם כל כי עניין התשלום יסודר. הדבר הובטח עוד לפני צאתי ואני מתחייב אישית כי ההמחאה תתקבל תוך זמן קצר ביותר. ראיתי כי הודעה זו כשלעצמה גרמה לוויז'ונו הקלה. אשר לניירות - בו ברגע נכנס ספק בלבי אם כדאי לנו להגיש סקירה ניתוחית על המזה"ת. אומנם הסכמנו על כך בהתייעצות שהייתה במפלגה לפני צאתי, אך צפו אצלי הרהורים וערעורים: האין הגשת נייר כזה עומדת בסתירה למגמתנו למנוע בוועידה ויכוח על הסכסוך הערבי-ישראלי? הן סקירתנו לא תתקבל בשום פנים על דעת הערבים ותומכיהם. הללו יטענו כי היא חד-צדדית וסלפנית ויחלקו עליה בחריפות. נמצאנו מכניסים במו ידינו את העניין שביקשנו וטרחנו להוציאו! ראיתי להביע משהו מהרהורים אלה באוזני ויז'ונו, כתוהה כלפי עצמי אם אומנם נחוץ או כדאי הדבר. לעומת זאת הדגשתי חשיבותו של החיבור על התנועה השיתופית כעניין חיובי ביותר. אגב כך סיפרתי על תוכנית הסמינר [לקואופרציה] האסייני והדבר עשה על ויז'ונו רושם רב.
היבעתי צערי על שלא קיבלו דוח על הוועידה וכדי לפצותם במידת-מה סיפרתי להם בהרחבת-מה, אם גם תוך פישוט רב, על שתי הבעיות העיקריות שהעסיקו את הוועידה- המדיניות הכלכלית והרכב המרכז - וכיצד נפתרו. ויונו שמע בעניין חי מאוד - אפשר לאמר כי שתה דברי בצמא וקיבל אותם כלקח מאלף ביותר. הבורמני ישב קצת מהצד; פני בני-עמו תמיד חידה.
רק בסופה של השיחה, ככלות הכל, לאחר שהסכמנו כי ביררנו את כל העניינים הטעונים בירור, נגע ויז'ונו בנקודה אשר כנראה לשמה ביקש את הפגישה והיא בעיית [יצחק] סיני, נציג ישראל [מפא"י] במזכירות, שנשלח במיוחד לטפל בהוצאת הספרים. פתח במקצת הססנות אך השמיע דברים ברורים: הדבק לא עלה יפה. סיני הוא איש ריב וקצר-רוח quarrelsome)) וכבר יצאו החיכוכים איתו החוצה והם ידועים בחברה הרנגונית. אמרתי כי אם כך המצב נהיה מוכנים לעיין בו. מייד נחה דעתו - ראיתי כי קיבל את הרמז כהבטחה להחליף את סיני.
ישבו שעה שלמה.
הספקתי עוד עמוד של יומן והתלבשתי ערבית לארוחה אצל שר החוץ. הייתה זו ההופעה הראשונה של המעיל הלבן החדש, אשר על אריגו הייתה לי ההזדמנות להודות לקורט ברומא - גם של המכנסים השחורים הקלים.
לארוחת זו הוזמנו כמה עשרות אנשים - חבורה שלמה של אנשי מדינות שאן (סיעתו של בעל הבית), חברי הממשלה, אנשי-צבא, חברי פרלמנט, שופטים וכיוצא בזה. מהצירות שמעוני ולוין. שמתי מאוד לב כי פרת לא הוזמן – נראה כי אין הוא איש רעים וחלקו עם אלה שלא "התאהבו" בבורמה. כאן נפגשתי לראשונה עם אוּ צ'יוּ ניֶן ומייד התיישבנו לשיחה.
פתח ואמר כי בזמן האחרון לא היה מאושר ביחס אלינו. הדברים נאמרו בנוסח שאפשר היה להבין פירושו כי לא היה מאושר מאיתנו. זקפתי היטב אוזני ושאלתי לפשר הדבר. חששתי פן אקבל כאן הוכחה לצידקת החששות שהתפשטו אצלנו לשינוי היחס אלינו בצמרתה של בורמה - חששות אשר דווקא שמעוני כולל בהם גם את צ'ו ניין - אבל עד מהרה התברר כי לא זו הכוונה. צ'ו ניין הסביר כי דאג לנו מאוד: הנה רוסיה התקשרה עם מצרים, ארה"ב החלה אף היא עוגבת על מצרים - ודאי אין זה לטובתנו - ובו בזמן נתהדקה סביבנו טבעת האיבה הערבית. אך לבסוף, משפרץ סכסוך סואץ, נוצר אצלו הרושם כי מצבנו הוקל. הייתה כאן הקבלה ברורה לדברים ששמעתי מפי או נו. דיברנו על דא ועל הא על פני שטח רחב אך לא ביקשתי למצות בשיחה זו נושא כלשהו כיוון שנקבעה לי שיחה מיוחדת איתו ביחידות. רק השתמשתי בהזדמנות לעורר תשומת לב לעניין המומחים שלנו, על יסוד מה ששמעתי מברגמן. ראיתי כי הוא תמה מאוד לידיעה על אי-חידוש החוזה עם ליבר וכי הדבר נרשם בזיכרונו. גם הצעתי לו כי יזמין לשיחה את ברגמן.
ואשר לארוחת ערב עצמה נשתבש לוח השעות. לכתחילה נוצרה בעיה. לערב זה עצמו נקבעה מסיבה רבת עם – כמה מאות, כמנהג בורמה - בבית ראש הממשלה. להקת רקדנים ומנגנים עומדת לצאת לרוסיה והקהל הוזמן לראות את הצגת-המחולות בטרם יצאו לדרך. משעמדו מארחַי על התנגשות שתי המסיבות התחילו מטכסים עצה כיצד לאפשר לי את ההשתתפות בשתיהן. ידו של אונו הייתה בדבר ובעקבות התערבותו הודיעוני בתחילה כי ארוחת הערב תוקדם מ-8 ל-7 למען תספיק כל החבורה לחזות בריקודים. אחר כך נתבשרתי כי נשף המחולות בכלל נתבטל ולכן חוזרת הארוחה ל-8. והנה לאחר שישבנו שעה ארוכה על המשקאות וכשלעצמי הייתי כבר ממש רעב ללחם, בא פתאום בעל-הבית אלי בהצעה כי נלך יחד ליהנות מהמחולות ואילו שאר האורחים ימתינו. אמרתי הייתכן להרעיב בגללי חבורה כה גדולה ומכובדת? אין דבר, אמר, כולנו ידידים טובים ולא תהיה שם תרעומת. שָנה ושילש הצעתו ולא הייתה ברירה אלא לקבלה. נסענו הוא ואני וצ'וּ ניֶן ושמעוני ואלישיב. מצאנו את החצר המרווחת של בא סווה מלאה עד אפס מקום. היו כאן כל חברי הפרלמנט על שני בתיו וכל המינהל הממשלתי. מהסגל היו רק הרוסים שלכבודם בעצם נערכה החגיגה. בבואנו מצאנו שורה ראשונה ריקה. בשורה השנייה ישבו או נו, בא סווה ועוד כמה אנשי שם. הושיבונו בשורה הראשונה. בא סוֶוה עבר אז לשורה זו וישב על ידי להסביר את התוכנית. עמדו כבר אז בפריטים האחרונים אך בא סווה נתן הוראה לחזור על כמה פריטים קודמים במיוחד למעני. כל פריט ופריט נראה ארוך בלי גבול, משום החדגוניות המופלגת של התנועות והמנגינות. רק לאחר שהתרגלתי במקצת לסגנון מוזר זה של מחול, התחלתי ליהנות ממנו כלשהו ולהבחין בו צירוף נאה של חן דק עם להט עצור. אף על פי כן הייתה הפרזה רבה במשחק הידיים, לרבות האצבעות, אשר החל מהר מאוד להימאס. הרוקדים היו זוגות-זוגות. הגברים בעלי מקצוע והעלמות תלמידות בית-הספר הגבוה לאמנות הריקוד. היה ניכּר המאמץ של מנהיגי האסכולה הדוגלת בחידוש הריקוד הבורמני המסורתי לגוונו ולהחיותו על-ידי תנועות יותר נועזות, חורגות מהשגרה, אבל נראה כי דרכם עוד ארוכה. סוף סוף נסתיימה התוכנית שהייתה קבועה מראש ואז נתחדשו ההופעות שכבר נתקיימו. נשמעה הכרזה בבורמית ובאנגלית כי נמצא כאן אורח חשוב כזה וכזה ולכבודו חוזרים על כמה ריקודים. בין אלה היה פריט מעניין המפגין את התפתחות הריקוד הבורמני על ידי פירוקו ליסודותיו וכן היה פריט אחר דרמתי ביותר, שלא כאחרים. בא סווה באנגלית המסוגפת שלו לא חדל מדברי הסברה. שאלתי מדוע אינם שולחים את הלהקה אלינו. אמר תשלחו אתם אלינו קודם. הרמז היה כי נסיעת הלהקה שלהם לרוסיה היא ביקור-גומלין. גם להקה יוגוסלבית ביקרה אצלם והם עומדים להחזיר ביקור. חשבתי כי למרות כל אופיו המוזר של ריקוד זה, עשויה הלהקה לנחול אצלנו הצלחה, אבל התענוג יעלה לממשלה בממון רב. הסידור בינם לבין הרוסים הוא כי בורמה משלמת רק הוצאות הנסיעה עד גבול רוסיה ואילו כל ההוצאות ברוסיה וכן הנסיעה חזרה הן על חשבון ממשלת ברית המועצות. אגב, הרוסים ישבו בשורה הראשונה של המחצית השנייה של החצר ובא סווה לא שעה אליהם כלל.
בשעה מאוחרת מאוד יצאנו לחופשי משיעבוד-מחולות זה וחזרנו לבית שר-החוץ ורק אז ישבנו אל השולחנות הרבים לסעוד לבנו בארוחה אירופית חיוורת שלא היה בה שום עניין מיוחד.
הידיעות על גמר הוועידה השנייה על סואץ בלונדון יש בהן כדי להעיד על מגמת כניעה לריבונות מצרים, ויתור על עיקרון הפיקוח הבין לאומי, ופתח להסתלקות מעמידה על זכות ישראל.
