יום ג', 27/9/1955
כל הבוקר במשרד החוץ.
אישרתי הכרת המימשל החדש בארגנטינה. סליק פרון!
ישבתי עם תקוע בעניין דרישתו של ברנס לפינוי כוחות הצבא מה"מפורז" של ניצנה. עצם פנייתו המאוזנת לשני הצדדים בדרישה זו הצדיקה את הטכסיס שנקטנו והוכיחה כי כניסתנו ל"מפורז" באה בתגובה למציאות צבא מצרי בו ולא כהתגרות יזומה. הוראתי לתקוע ערב יום כיפור לדרוש מברנס דחיית תאריך הפינוי לרגל היום הקדוש הביאה תועלת כפולה: הוא נענה ודחה ואגב כך תיקן את נוסח המכתב בהשפעת אותה השיחה הטלפונית עם תקוע; על דרישת הוצאת הצבא הוסיף דרישה מפורשת למלא אחרי כל הוראות סעיף 8 של הש"ן, המחייבות הרחקת העמדות המצריות מהגבול עד קו קוּסיימה-עַגֵילה.
לדברי תקוע הרים הטכסיס שהצענו את קרן משה"ח בעיני הצבא מעלה מעלה. הללו נוכחו לדעת כי אפשר להשתמש בצבא לא רק לשם לחימה אלא ליצירת עובדה "שקטה" המביאה לידי הישג מדיני.
ג'ו הציע נוסח תשובה לברנס שלא היה נקי מסיבוכים תוך ניסיון לתפוס מרובה. בעצמו העיר אוזני, כי המנכ"ל וארתור אין דעתם נוחה מכל סעיפי הטיוטה. קראתים להתייעצות והגענו כולנו לעמק השווה. עדיין רצויה לנו סמיכה צבאית.
עוד זה מדבר וזה בא. טילפן ב"ג - הן יש עניין דחוף המחייב התייעצות (תגמול כלפי אותו כפר בלבנון!), היוכלו הוא והרמטכ"ל לבוא אלי מייד? - "אדרבה!"
באו. ב"ג נכנס לחדר ופניו הביעו תימהון והתפעלות: "חדר כה מרווח ונאה!" נזכרתי כי זהו ביקורו הראשון במשה"ח בירושלים והוא אישר לי זאת. כמה זה אופייני! בהיותו רה"מ נתבצעה העברת המשרד מהקרייה שבת"א לבירה. היה זה מיבצע מורכב ביותר מהצד המעשי ואילו מבחינה מדינית היה בזה מאורע שהדו ניסר מקצה העולם עד קצהו ועורר בעיות מסובכות בשביל המדינה. לגבי התפתחותה של ירושלים כעיר בירה שימשה העברת המשרד נעיצת קנה ראשון בשטח הקרייה הירושלמית. אף על פי כן לא נתעורר בלבו של רה"מ שום רצון לגשת ולראות - היכן וכיצד שוכן משרד החוץ, איך הסתדרו האנשים, מה צורת עבודתם במקום החדש? גם לא הרגיש שום צורך נפשי לבוא ולברך את העשרות הרבות שעקרו מת"א ועלו לירושלים - הן הוא ראש המימשל, כלום אין הוא חייב באדיבות זו כלפיהם? אך מה יש לדבר!
נכנסנו מייד לעניין. הרמטכ"ל הירצה: מהפגישה עם הלבנונים וכן מחומר סודי הוברר כי לא נעשה מצד הללו אלא מעט מזעיר לעקירת הרע משורשו. אחרי הפיצוץ בעלמה מסרנו [ללבנונים] שמות, אך האנשים לא נתפסו. הנשק שנתפס אצל איש כנופיה אחד לא הוחרם אלא הוחזר. אחרי מארב מירון לא הוטל קנס על הכפר מרון אל-ראס, לא נאסר המוכתר - לא כלום. מתחייבת פעולה כלפי אותו כפר - הוצאת תושביו ופיצוץ כולו או קצתו. אומנם ננקטו שם אמצעי שמירה וצפויה התנגשות דמים אך אין להירתע מזה. הכנופיה הייתה מורכבת מבני הלבנון ואף על פי שהיוזמה הייתה סורית-מצרית, אין לנקות לבנון מאחריות. להיפך, יש לפגוע בה למען תלמד לקח ותסרב ללחצן של בעלות בריתה. אם לא נפעל עכשיו, כשהרע בראשיתו, עתידה הפורענות להתפשט ונשלם מחיר יקר.
ב"ג שתק. זכרתי היטב את הצהרתו באותה ישיבה רבת-נפץ במפלגה בת"א, לאחר שהכשלתי בממשלה את הצעותיו המרחיקות לגבי עזה והכרעתי לטובת ריכוז ענייני ש"ן בידי משה"ח - שני הפשעים שלא סולח לי עליהם עד עכשיו! - כי מכאן ואילך לא יפנה אלי לקבל אישור על פעולות, אלא יביא את הצעותיו לפני סוד חמשת החברים או לפני הממשלה. לכאורה יכולתי גם אני לשבת ולשתוק אך סלדתי במשחק זה של העמדת פנים.
הייתי דרוך ומתוח לקראת התמודדות זו עוד מערב כיפור. מנוי וגמור היה עמי לשלול תגמול כלפי לבנון. אמרתי כי כל שיקולי הרמטכ"ל נכוחים אך יש נימוקים מכריעים נגדם.
ראשית, יש לנו כאן עניין עם לבנון - ארץ ששמרה על שלום גבולותיה איתנו יותר מכל מדינה שכנה אחרת. ענייני ביטחון יום-יום חשובים, אך אסור לנו להסיח דעתנו מבעיית חיי השכנות לעתיד לבוא. אל נצית עכשיו מדורה של שנאה ויצר נקם אשר מי יודע מתי תכבה.
שנית, די לנו לעת עתה בחזית אחת, זו של מצרים, ואל נמהר לפתוח שנייה. וכן אל נשכח כי אולי נכונה לנו בקרוב חזית עם סוריה אשר יש בינינו ובינה שלושה שורשי התנגשות מזוינת - השבויים בדמשק, הדיג בכנרת ועבודת ערוץ הירדן.
שלישית, אל נלכד את ארצות ערב מחדש על ידי התקפה חריפה בצפון לאחר התקפותינו בדרום. תחת להנחית מכה למצרים נסייע לה בצעד כזה.
רביעית, בזמן האחרון עשינו שני מעשים נועזים - ההתקפה על חאן-יונס והכניסה ל"מפורז" הדרומי. אל נבוא להעמיד על חשבוננו הבינלאומי יותר מדי.
חמישית, אל נשכח כי אנו בעיצומה של עצרת או"ם, בה עומדת הרגישות הבינלאומית בשיאה. הנה, לגבי מיבצע ניצנה הסחנו דעתנו מהעצרת כי אמרנו "עת לעשות". מוטב לנו לא להתמיד בהתעלמות זו.
הצעתי כי נזהיר את הכפר המועד על ידי הפצת עלונים בתוכו, בהם נאמר כי עיננו פקוחה עליו ואם יוסיף לשמש קן למרצחים - מרה תהי אחריתו.
הרמטכ"ל ישב זעום פנים. שיערתי כי בוודאי נעשו כבר ההכנות לקראת פעולה בלילה זה ועתה עליו לבטל הכל - מבחן מר מאוד בשביל מצביא. גם פני ב"ג היו להבים. פתח ואמר כי אינו רואה טעם להזהיר את הכפר. ממשלת לבנון היא האחראית ובאוזניה יש להשמיע את האזהרה. הסכמתי. הוסיף והטעים כי יש טעם להזהיר אם יש נכונות לבצע את האזהרה. אמרתי כי לא באתי לקבוע עיקרון לצמיתות של הימנעות מכל פעולה כלפי לבנון. באתי רק לשלול פעולה בשלב זה. נכון כי לבנון מחייבת בעיני יותר אורך-רוח מכל מדינה ערבית אחרת, אך גם כלפיה לא תוכל סבלנותנו להיות בלי גבול. הוספתי כי אני מוכן להפעיל גם את ארה"ב ללחץ כלפי לבנון ומחר אקרא אלי את השגריר לאוסון.
כך נסתיים סעיף זה ב"אחד-אפס", כמו שאומרים הילדים. עברנו להתייעצות על התשובה לברנס והבטחתי להראות להם טיוטת תשובתנו בטרם תישָלח. לעצם פינוי כוחנו מה"מפורז" לא נשמעה כל התנגדות - במה דברים אמורים, אם גם המצרים יוציאו מוצביהם.
ליוויתי את ב"ג בצאתו את הבית כשהוא משמיע דברי התפעלות מהפשטות והנוי של החדרים.
נתקבל מברק משג' מוסקבה ובו רשימת 57 אשרות [לעולים] שניתנו ביום אחד. הגיל הממוצע - 60. אישה אחת בת 94. הגבר המבוגר הצעיר ביותר - 50. בין הנשים יש אחדות גם בנות 30-40, שהורשו לצאת עם ילדיהן בני 7-10-12. נראה כי הן אלמנות או גרושות והורשו לעלות עם הוריהן אשר בנים להם בארץ.
זאב ש"ק בא לספר כי אחיה של אנה פאוקר, שחזר לארץ עם משפחתו מבוקרשט, מחייב דאגה לסידורו ולשיכונו.
יעקב הרצוג הביא לאישור טיוטת השדר לבארנס המיועד לג'ונסטון - כולו אבנים כבדות שאנו מניחים על לוח ליבו, לבל ישלה את עצמו כי אחת היא איך יגמור עם הערבים, ההסכם איתנו כמונח בקופסה. בשדר התנגדות מוחלטת להחלפת 90 מיל' מע"ק מתוקים במלוחים, דרישה לצמצם את מאגר מי הירמוך בכנרת, עמידה על הבטחה מוחלטת של חופש העבודה ליד גשר "בנות יעקב". הניסוח בוטה, אך לא ראיתי להמתיקו.
אגב כך חזר יעקב וסיפר מה גילה ב"ג ללאוו. ובכן הוא פירש בשמו של ג'קסון. הוא גילה כי יש לנו צינור ישיר אל נאצר המוביל דרך פאריס. הוא סיפר מה הבטיח לנו נאצר לגבי נדוני קהיר ומדוע לא קיים. הוא קבע כי כנופיית מירון הייתה מצרית - אם נכון הדבר הריהו סוד כמוס אליבא דצה"ל, אך נראה כי אינו נכון כלל. הוא הכריז כי מטרתנו לגבי עזה היא קודם כל פינוי הפליטים ואחר כך סיפוח החבל לישראל. את כל אלה הצליחו אנשינו להוציא מהנוסח שנמסר לפרסום. אבל הם נשארו, כמובן, טמונים בחובו של לאוו, החוזר בקרוב לקהיר.
התפלצתי למישמע הסיפור הזה ביתר פירוט ושאלתי שוב את עצמי כיצד אאמין סודות של משרד החוץ לראש ממשלתי אם זוהי סגילותו לשמור סוד?
מתברר כי מייק ארנון, שנכח בשיחה, ניסה להעיר פעם פעמיים כי הדברים האלה אינם לפרסום, אך ב"ג נעץ בו עיניים תמהות - כאילו לא הבין מה עניין פרסום כאן, משמע כי שכח עם מי הוא מדבר. בדרך חזרה לירושלים שיכנע מייק את לאוו כי אין טעם להבריק את הסיפור בליל כיפור, שהרי היהודים בניו-יורק לא יקראו עיתונים למחרת בבוקר, אלא מוטב לדחות את המיברוּק למוצאי החג, ואילו אחרי הצום "התלבשו" מייק ויעקב יחד על לאוו המיסכן ופעלו אצלו כי ישמיט את כל התגליות הממאירות.
נסעתי למשרד רה"מ לישיבת ועדת השמונה של המפלגה. שוב בעיית תיק החקלאות. אושר, לכאורה סופית, לא לוותר עליו לאחה"ע - אכן בהנחה כי עקב זה לא יפנו עורף לקואליציה. בישיבה נמסר על גיאות נחשול ההשתוללות בחזית השכר - התביעות לתוספות מגיעות מכל עבר ושוברות עד היסוד את סמכות ההסתדרות. כסה דרש התייעצות מפלגתית רצינית בסוף השבוע. הבעתי חרדתי להתפתחות העניין ודרשתי לכנס את ההתייעצות הערב. ב"ג הצטרף וטען כי אסור להחמיץ אף יום אחד.
אשכול תפס את ההזדמנות והכריז באוזני ב"ג כי ביום שתוקם הממשלה עלי להיות כבר בניו-יורק. יפה מאוד, אך מתי תוקם הממשלה? לפי מהלך המו"מ עלול הדבר להיסחב עוד שבועות.
אחה"צ ביררתי עם פנחס ספיר אפשרות של עזרה ממשלתית להקמת הבית החדש של הגימנסיה "הרצליה". שוב שמעתי מפיו דאמרי אינשי, כי אילו עלי הוטלה הקמת הממשלה הייתי מבצע את המשימה תוך שבועיים. אמרתי כי אלה הם דברים בעלמא. הסברתי כיצד הייתי ניגש לעניין - דרישה להקים ממשלה מייד, פנייה ישירה לעם למען ילחץ על המפלגות, סירוב גמור להיכנס למו"מ על תוכנית או מצע, צמצום המו"מ בבעיית התיקים. הייתי מוכן להסתכן בניסיון ליצור תקדים כזה של יצירת קואליציה ללא מו"מ על קווי יסוד, אך ספק אם הייתי מצליח.
בערב הסיעתני צפורה למשרד רה"מ. קבעתי עם [יצחק] עילם הקצבת הלוואה לגימנסיה מתקציב הפיתוח.
קראתי לנחמיה לשאול בעצתו כיצד עלי לנהוג כלפי עובדת חופש לשונו של ב"ג בשיחה עם עיתונאי לגבי עניינים כמוסים ביותר, אשר לא כולם נמסרו אפילו לממשלה. דעתו הייתה כי מוטב לי לשוחח איתו על כך בכל גילוי הלב.
וולטר טילפן על שיחתו הטלפונית עם ברנס. המצרים מוכנים להוציא את כוחותיהם. ברנס קובל על התנאים שהצגנו. בינתיים דחה ביצוע הפינוי ליום כדי לאפשר הבהרת העניין.
בישיבת חברים הירצה בקר על ההפקרות בחזית השכר - שביתות ודרישות ואיומים תוך פריקת כל עול מפלגתי והסתדרותי. הצעתי כינוס ישיבה מיוחדת של המרכז בשיתוף נציגי המקצועות "הפעילים", בה ייאמרו דברים ברורים ונוקבים והמפלגה תיערך נגד נחשול הריאקציה שגאה מבפנים והמאיים על המשק בהתמוטטות גמורה ועל המדינה בהתאבדות. ב"ג חלק עלי: "אין למפלגה כוח להשליט משמעת בחזית זו ומוטב לה להסתלק. העניין מחייב התערבות נמרצת של הממשלה. מייד עם הקמת הממשלה החדשה - מתי? - יש לכנס את המקצועות ולטפוח על פניהם המציאות: ביטחון, עלייה ופיתוח מזה והגדלת שכר סיטונית עם אינפלציה מזה." ביקשתי שוב רשות דיבור וניסיתי להוכיח כי אין הצעותינו סותרות זו את זו. בשלב ראשון תתקיים ישיבת מרכז לשם גיוס המפלגה לעמידה במערכה. לא ייתכן כי המפלגה תתפרק מאחריותה לגורל העניין. היא הינה מטה התנועה. בשליחותה פועלים חברים בכל גזרות החזית - במדינה, בהסתדרות, בשאר מוסדות. בשלב שני יבוא הכינוס שתיזום הממשלה. ישיבת המרכז תוכל לשמש הכנה יעילה לקראתו.
גולדה תמכה בהצעתי. עזבתי את הישיבה באמצע יען חיכתה לי עבודה רבה בבית ושוב ישבתי עד קרוב לשתיים.
במשך הערב טילפן יעקב הרצוג על תגובת ווייט לשידרנו לבארנס: "זוהי פצצה! האומנם יש בהחלפת מים מתוקים במלוחים סטייה מפרטיכל 5 ביולי?" יעקב: "בהחלט, ועליכם לדעת את המצב." ווייט מסר כי הטיעון שלי בשיחה האחרונה עם לאוסון בעניין המגע הישיר עם שה"ח בירושלים עשה רושם רב במחמ"ד.
היום נתקבל מכתב מבתי יעל שכולו ניתוזת ניצוצות וגיצים של שכל חריף וביטוי מבריק - הכל על בעיית יחסי עם ב"ג ומעמדי בממשלה מכאן ואילך. היא שקועה ראשה ורובה בסבכי הסוגיה הזאת, קראה את כל המאמרים ופרטיכלי ישיבת המרכז [של מפא"י] ששלחה צפורה לניו-יורק והריהי מגיבה בהבנה חודרת ובכושר ניתוח נוקב.
