שבת,  24/9/1955

ג'ו טילפן קרוב לצהריים להודיעני כי שאלת ההזדקקות לאותה עצה נפסדת בהתחקות אחרי עקבות הכנופיה בצפון לא התעוררה כלל: הגששים הגיעו באמת ובתמים עד גבול הלבנון והעקבות הובילו מעבר לו; החקירה נמשכת בתחום הלבנון בהשתתפותנו.

נמיר טילפן להשקיע את ראשי בצרה חדשה: העניינים הפנימיים ב"דבר" בשפל הירידה - או בשיא המשבר. חלה התפוצצות בין העורך [חיים שורר] לבין מזכיר המערכת, הייתה ועדת בירור ועתה השאלה מה לעשות. סמכותו המוסרית והמקצועית של העורך הרוסה ובינתיים הולכת העריכה המעשית וחומקת מידי המפלגה. נמיר מבקש לשתפני בעצה, אך קשה היה להימנע מהרושם כי הוא מנסה לגולל עלי את האחריות להכרעה מאוד בלתי נעימה.

ערכנו ארוחת צהריים משפחתית ברח' הירקון: שנינו, עדה, יהודה והרי. היוזמה הייתה של צפורה והיא נסעה להביא את האורחים ואחר כך החזירה אותם למעונותיהם. לא הצקתי ליהודה בשאלות על התקדמות עבודתו בעריכת מכתבי ברל אך הוא עצמו פתח בנושא הכאוב והתברר כי עודנו מתלבט בשאלת סידור ההערות - אם בשולי כל מכתב ומכתב או בסופו של הספר כולו.

לפנות ערב יצאנו לרחובות לחגיגת בר-מצווה אצל זוהר [הרשנזון], אחר כך אכלנו ארוחת ערב אצל יצחק עוז [אחי דב הוז, מאנשי "השומר"] שהשתקע ברחובות ואיווה לו מושב בגבעת האהבה, ומשם נסענו על פני רמלה לירושלים, הכל במכוניתה של צפורה ובנהיגתה. הגענו הביתה ב-10 ומייד התחיל הטלפון לצלצל.

ג'ו הודיע כי העקבות הובילו עד כפר מסוים בלבנון, אשר גם עקבות מפוצצי הבתים בכפר עלמה הגיעו עדיו.

הרמטכ"ל טילפן ובפיו הרצאה שלמה. משהובררה אחריות לבנון למעשה הדמים נשלח נחמיה אל הזקן לשדה-בוקר. דעת הזקן הייתה כי יש לברר מה עשו שלטונות לבנון לעקירת הנגע. אם נקטו אמצעים נמרצים - יש להניח להם. אם הקלו ראש - יוצדק מעשה תגמול. על יסוד זה קבע הרמטכ"ל למחר פגישה בין נציג צה"ל לבין הלבנונים. בדעתו להציג שאלות נוקבות: מה נעשה לגבי אנשי הכנופיה שמסרנו שמותיהם? מה האמצעים הכלליים שננקטו? והעיקר הוא כי בדעתו לדרוש מלבנון פיצוי ממון בעד קורבנות האוטובוס - צעד ללא תקדים. ממילא מובן כי אם יבוא סירוב נצטרך לפעול. אמרתי כי אני מאשר את השאלות אך לא את הדרישה. ברצוני להימלך ואם לא אודיעו דבר עד מחר בבוקר, הרי שהתנגדותי בעינה. היה ברור כי הרמטכ"ל חותר למעשה תגמול ויהי מה ודרישת הפיצויים משמשת לו מראש פתחון-פה להצדקת התגובה ואפילו אמצעי לחיובה. קראתי לתקוע ובאנו לידי מסקנה כי אין לאשר מהלך זה. נראה תחילה מה יענו הלבנונים. להלום בלבנון פירושו פתיחת חזית שנייה וכלפי מדינה המסוכנת פחות מכל השאר.

היה ערב משבר רציני ביותר עם אילנה, שהעסיק את שנינו שעה ארוכה ומאוחרת.