יום ו', 23/9/1955
יום זה היה כולו תערובת אור וצל - שזור שני הפכים: שמחת גילוי הנפט בדרום וחרדת התנפלות הדמים בגליל העליון. בתחושת הציבור גברה, כמובן, ההתלהבות ובשורת העושר החדש שבאה להנחיל ניצחון ותוחלת כה ממושכה ולהניס מעל אופק המדינה את ענני השחור שאיימו עליה במשברים ללא מוצא. כשלעצמי הייתי טרף לספקות אם בעקבות נחשול ההתפעלות לא עתיד לבוא שפל האכזבה משום מיעוט כמותו של הנפט או ליקוי איכותו וכן לא חדל לכרסם בלבי המורא הגדול מפני המשכה של שרשרת החדירות הרצחניות של כנופיות נועזות לתוך תוכה של המדינה - אמצעי הלוחמה הממאיר ביותר שברשות האויב, אשר יש להתפלא כי לא אחז בו שיטתית עד כה ועתה משניסהו ונוכח ביעילותו לפלא יהיה אם יחדל ממנו.
העיתונות מלאה תיאורי ההתנפלות. היה כאן מעשה גבורה מצד שני נהגים. נהג האוטובוס, חבר קיבוץ, שנפצע פצע אנוש, לא איבד שליטתו על ההגה והצליח לעצור את רכבו בטרם היה עלול להידרדר במורד. נהג שני, שבא במכונית משא מהכיוון שכנגד, תפס מייד את המתחולל ונכנס בין האוטובוס והמתנפלים כדי למשוך אליו את האש.
עודני מתגלח פרץ לתוך הדירה שכני [שמואל] פדרמן, בעל [מלון] "דן" ושותף לחברת "לפידות". אתמול אזל אצלי הדיו ופדרמן זה המציא לי בקבוק. שאלתיו עכשיו: "באת לקחת את הדיו?" אמר: "לא, הבאתי לך נפט!" בידו הייתה צינצנת זכוכית גדולה מלאה נוזל שחור, סמיך וצוחן. הוא בא ישר ממקום המעשה, היה שם באשמורת הבוקר וראה בזנק סילון הנפט לגובה של 30 מטר. אך יצא והטלפון צילצל. דב יוסף מבשר ואומר: הוא ואשכול וב"ג היו הבוקר בחמש ליד הקידוח וראו בפרוץ הסילון - "it is the real thing" ["זהו זה"]. בירכתיו לאושרו ובלבי שמחתי באמת כי לפחות זכה בהתגשמות נבואתו הנימהרת על מציאות נפט בארץ אשר כה רבים האשימוהו על השמעתה ברבים. הוא דיבר ממכון וייצמן, מקום שם נערכת בדיקת הנוזל. ביקש אישורי לפירסום התגלית. עשרות אנשים כבר היו במקום המעשה וראו את המחזה במו עיניהם, וזה מלבד הפועלים העוסקים במלאכה - הרי שממילא ייוודע הדבר ומוטב כי יתפרסם באורח רשמי ומוסמך. הסכמתי אך ביקשתי לשאול גם בדעת ב"ג. אחר כך שמעתי כי גם ב"ג אמר מייד כי אין טעם להעלים את הבשורה, אך ביקש כי למען השם לא יוסף יהיה המבשר, פן ינפח את העניין במקום לנהוג בו צניעות. עוד יוסף מדבר ולבית פלשה חבורה שלמה - ואני עודני בלבוש לילה ובאמצע הגילוח: שוב אותו פדרמן ואיתו אחיו [יקותיאל], אשר הוא הרוח החיה בחברת "לפידות" ובשותפותה עם האמריקנים, ואדם נלהב זה כולו מכוסה כתמי נפט מכף רגל ועד ראש ואיתם איש מיאמי, [מקס] אורוביץ שמו, ישב לי פעם ראש באסיפת "מילווה", נזדמן לארץ ביום הגדול, והוא העומד בראש קבוצת המשקיעים מארה"ב, כולם יהודים. בירכתיו על כי כל העמל והממון שהושקעו לא היו לשווא. אמר: "לא כספנו חשוב, אלא עתיד הארץ."
המועדה הראשונה בלשכה התל-אביבית עם השגריר הצרפתי ז'ילבר אשר עתה זה חזר מחופשתו בצרפת. הנושא הראשון - מרוקו. אין זו בעיה מרוקנית אלא צרפתית - רוב הקבינט והאסיפה הלאומית חיים בעבר ושוללים כל הסדר שאפשר להשיג עליו הסכמת הלאומיים. ואין טענותיהם נטולות יסוד, לכאורה, שכן ה"איסתיקלאל" הרשמי כבר אינו מייצג את תביעות התנועה המרחיקות הרבה יותר ולעומת זה כל כניעה לערבים פירושה הפקרת הברברים והצתת מדורה פנימית. ז'ילבר גילה את השורש האמיתי לסירוב ה"רציף" לחתום על הסכם העלייה שנערך בין משה"ח לבין השגרירות הצרפתית כאן: אילי החברה היהודית בפריס התערבו וטענו כי חתימת ההסכם פירושה אישור סמכות ישראל לפרוש מרותה על יהודי צרפת. עם זה הבטיחני כי עקרונות ההסכם - קודם כל זכות לחופש העלייה - חדרה בתודעת המימשל ואין לחשוש עוד לסיבוכים. הנושא השלישי - ביקורי ראשי הנציגויות במשה"ח בירושלים לאחר שאחדל להיות רה"מ. צרפת הייתה מוכנה להתפשר וגם אנגליה לא נטתה להתעקש, אך שתיהן הושפעו מנוקשות ארה"ב ששאבה עידוד מדוח לאוסון, בו הביע סברה כי ב"ג לא ישיש לריב עם ארה"ב ויהיה מוכן לקבל את השגרירים במקום שה"ח. ז'ילבר ידע כבר מפי לאוסון עצמו על התורה שהרבצתי בו בעניין זה ואמר כי שיחה זו הייה בה בשביל לאוסון "הלם מבריא" (choque salutaire). הוא בטוח כי אם נתעקש יסתדר העניין.
קראתי אלי את פטי כראש אמ"ן. לא מוכח כי יש לנו עניין הפעם עם כנופיה מצרית. הרמטכ"ל מוכן גם להניח כי היא מבוססת על כפרי הגליל. יש ידיעות על איזה מרכז פלשתינאי בירדן הנתמך ע"י סורים, מצרים וסעודים. מכל מקום, עם כל היות לבנון מעוניינת ופעילה למנוע התפרעויות כאלו, אין להרפות מלחץ עליה למען תלחץ היא על מצרים או על אחרים שהקולר תלוי בצווארם ולכן אין לשלול מראש כורח הפגיעה בה.
ביקור פרידה של טורטון. הערכה להישגי החקלאות בנגב עם ביקורת חריפה, ואפילו ארסית, לרפתות בכמה מקומות, שהיו לדעתו מזוהמות ללא כל הצדקה. סיפרתי לו על גילוי הנפט. שאל מייד לאחוז הגופרית. הנה בסיני נתגלו מעיינות נפט אך נתברר כי אחוז הגופרית שם הוא כה גבוה עד שאין הנפט שמיש כלל. שאלתי מייד במכון וייצמן לתוצאות הבדיקה. המשקל הסגולי כשורה אך עניין הגופרית טרם נבדק. הונחה אבן על לבי. השיחה עם ט' עברה לעניין ההתנפלות במירון. הדגשתי אחריותן של המדינות שמהן מגיחה הכנופיה גם אם אין ידן של אותן מדינות בארגונה ובהפעלתה. לבסוף שאלתיו אם הם עומדים לציית למצרים ולהודיע מראש על אוניותיהם הנוסעות לעקבה [ב-9.7 הפגיזו המצרים מראס מוחמד את האונייה הבריטית "אנשן" בדרכה לעקבה, בטענה שלא נהגה כאוניות בריטיות קודמות שנכנסו למפרץ אילת והזדהו תחילה]. אמר כי יצא מלונדון בטרם נקבעה עמדה ובשובו יקרא לשגרירנו ויסביר לו המצב. אמרתי כי השאלה מתעוררת לעת עתה לגבי אוניות לא-ישראליות הנוסעות לאילת אך מוקדם או מאוחר יבוא עניין השיט של אוניות ישראליות באותו מפרץ לידי הכרעה. אמר כי יהיה אסון אם לרגל זה תפרוץ מלחמה. הם מעוניינים בלב שלם בהפוגת המתיחות ומקמילן דיבר על כך רק אתמול. אמרתי כי השאלה אינה מי רוצה בהפוגה - כולנו רוצים בה - אלא אם מוצדקת כניעה לבריונות - כלום הם היו מוותרים על זכותם להפלגה מנמל שלהם או לגישת אוניותיהם לאותו נמל, רק משום שמישהו גודר בעצם בכוח? כלום לא היו משתמשים בזכותם להתגבר בכוח על הפרעה בכוח? שוב ניסה להתחמק בהטפת מוסר ועניתי כי איני מוכן להקשיב להטפה אלא לתשובה על שאלה. בשלב זה כבר היינו בתוך התלקחות של דין ודברים חריף. ענה כי היו בוודאי מנסים לפתור את הבעיה על ידי בוררות. אמרתי כי הבאנו את העניין לפני מוסד בינלאומי מוסמך - מועב"ט - והדבר הוכרע לטובתנו ומצרים התקלסה בהכרעה ואין לנו ברירה אלא לעמוד על זכותנו. גימגם משהו על בעיית הזכויות של מי-חופין, שהיא מסובכת מאוד ויש בה פנים לכאן ולכאן. טפחתי על פניו פסק-דין של האג לטובתם הם בעניין [האי] קורפו, אשר דחה טענת מי חופין כשהמצר מוביל למדינה שלישית ומהווה גישת-ים יחיד אליה. נסתתמו טענותיו ועבר לנושא אחר - בית הקברות הבריטי על הר הצופים ועניין הסכם המפקדים עם ירדן. נפרדנו בנימוס קר.
נחמיה בא שלוּח מב"ג, הכל בעניין התקרית בגליל. המשטרה והצבא והגששים ומשקיפי או"ם מתחקים על העקבות. השטח סלעי וספק אם יגיעו בגישוש עד הגבול הלבנוני. ב"ג נתן הוראה לרמטכ"ל "למצוא" את העקבות. תעמוד על הפרק בעיית תגמול - עליה תחליט "הממשלה" - אך בינתיים נתבקש הרמטכ"ל "להכין תוכניות". ב"ג פורש היום לשדה-בוקר ויישאר שם עד לאחר הכיפור.
שיחה עם דוד הכהן לקראת נסיעתו לעצרת - על המשך הקשר עם בורמה והמשלחת בדרג גבוה שתצא לשם החורף כשהוא בראשה; על תפקידיו בעצרת; על בעיות עתידם של אוברי וראובן; ועל ענייני הילדים שלנו בניו יורק, ובכלל זה מישאלת לבי לאפשר לקובי לבלות שנה באוקספורד עם סיום לימודיו ב"קולומביה".
גרצברג, שהצליח מאוד בתפקידו כמנצח על הייעול התעשייתי במשרד העבודה ופרש מהשירות בגלל כל מיני טענות וקובלנות - לדעתי מתוך רוח שטות - בא לבקש עזרתי לאפשר לו שנת השתלמות בארה"ב, בחינת שלח לחמך, על ידי ilo אפשר לסדר לו תוכנית הלימודים עם הוצאות, אך יש בעיית הנסיעה הלוך וחזור ומשכורת השנה, בסה"כ כ-5,000 ל"י, סכום לא פעוט. הבטחתי לברר.
ר זרובבל, בנו של [יעקב] זרובבל [מנהיג פועלי-ציון-שמאל] הנודע, אשר בהיוולדו נקרא ע"ש בורוכוב, מיודעי מביקורי ביחידותינו באיטליה, המתדפק על שערי משרד החוץ בעזרת אביו זה שנים, בא לחדש את ההיכרות. בחור נאה בחיצוניותו, תרבותי בגינוניו, כנראה מוכשר, משקלו הסגולי הפנימי טעון בדיקה.
צפורה באה במכוניתה מירושלים. שילחתי את יוסף עם ה"קרייזלר" למשפחתו בירושלים ונשארתי עם צפורה כנהגת-שבת. נסענו עם אייגה שפירא לראות דירה במעונות עובדים בשדרות נורדוי ומשם הגענו לרח' הירקון לארוחת צהריים יחד עם חיים. נשארנו לשָבת בדירה זו שלדאבון לבנו עלינו לפנותה בחוה"מ סוכות. חיים נסע לשבת לנוה-ים.
אחה"צ הופיעה לילי [קודש] המאושרת - אומנתו היקרה של [הנכד] יורם, אשר עברה את השלושים ללא גואל, והנה ניקרה לפניה אחד מניו-זילנד, קשיש ממנה בהרבה, אלמן אמיד, נשתדך או נתאהב והעמידו חופה מעשה בזק ועתה היא מתכוננת להרחיק נדוד. אישה אישה וגורלה.
לארוחת ליל שבת נסענו לחולון - לכבודו של סבא אשר השבוע מלאו לו שמונים ושש. כובדתי ב"קידוש" ושמענו הרבה ברכות והודיות והצהרות חגיגיות.
כשחזרנו לת"א ניגשנו למסיבה שנערכה במלון "דן" לרגל גילוי הנפט. סבור הייתי כי נצטרף לחוג מצומצם המסב ליד שולחן - והנה אולם מרווח מלא קהל. היו כאן דב יוסף ופנחס ספיר, אנשי "מקורות" ו"סולל בונה", הרמטכ"ל ויחזקאל סהר, אמריקנים מוכרים ובלתי מוכרים וכל סגל העובדים הבכירים במקום המעשה ובראשם ישראל ברנע ובכללם גיאולוגים שווייצרים, אחד זקן ואחד צעיר, ופרחי מומחים ישראלים. שני הפדרמנים היו הרוח החיה והיסוד המתסיס. האווירה הייתה חגיגית וחברית כאחד. שמחתי מאוד למזל האישי שהאיר פניו לישראל'יק שנראה מיוגע ותשוש. לי ולעוד כמה מהמוזמנים הוגשו אסוּכים נאים מלאי נפט גולמי.
ישראל'יק הודה לי כי בעיית הגפרית יש בה כדי להטריד - נעלם זה טרם נתפענח. דן בנדור, הקשור בחברת קידוח אחרת, טען כי גם אם איכותו של נפט זה ירודה, הרי בעצם גילויו יש ראיה ניצחת למציאותו של נפט במעמקי אדמת הארץ והדבר יעודד גם גורמים אחרים להמשיך בחיפושים.
בהזדמנות זו נועצתי עם ספיר ועם וינר על המשבר הצפוי לנו במו"מ עם ג'ונסטון. כל ההידברות שלנו איתו בניו-יורק והוויתורים מצידנו שהיו כרוכים בה היה לה טעם אך ורק כפשרה אחרונה שלאחריה לא תבוא שום תביעה נוספת כלפינו. כי כך הדבר ולא אחרת אושר לנו כמה פעמים. נאמר לנו במפורש כי בשום פנים ואופן לא תידרש מאיתנו נסיגה חדשה. המו"מ איתנו נסתיים ועכשיו הכל תלוי בערבים. אם יסכימו - מוטב, וָלא - יבוא אלינו ג'ונסטון רק להודיענו כי המו"מ נכשל. והנה עכשיו, כאילו כלאחר יד, אנו עומדים להיות נדרשים לוותר לטובת הערבים על עוד 30 מיל' מע"ק - הנשמעה כזאת? בא יעקב הרצוג ומציע כי אשגר עכשיו איגרת נמרצת לג'ונסטון, בה אודיע לו נחרצות כי העולה על לבבו היה לא יהיה. אין רעיון זה נראה לי. אם אשלח מכתב כזה - נמצאתי מחליש את עמדתנו. לג'ונסטון מוטב שיהא ברור כי אין אנו מעלים על הדעת כלל כי אפשרית מעילה כזו מצדו בדיבור חגיגי שנתן לנו. לכן מוטב כי יעקב יכתוב לבארנס כי הוצע לי לפנות אל ג'ונסטון להזהירו, אך דחיתי את ההצעה באשר אני משוכנע כי המצב ברור לו היטב ואין זה עולה על דעתי כלל לחשוד בו כי הוא מסוגל לחזור בו מהתחייבותו שנקבעה במסמרות.
מיחזקאל סהר נודע לי כי נוכח הקושי הצפוי בהתחקות אחרי עקבות הכנופיה שפעלה בגליל - ההתקדמות היום הייתה איטית ויש חשש כי הגישוש ייפסק מחר, הן מחמת הזמן שחלף והן משום סלעיות השטח – דורשים ממנו אנשי משה"ח "לביים" גישוש שיוכיח כי העקבות הובילו עד הגבול הלבנוני. יחזקאל מתנגד לכך בכל תוקף: הגששים ערבים ואין כל אמון כי לא יספרו אחר כך את האמת. אמרתי כי אני שולל תרמית כזו לחלוטין קודם כל מפני היותה תרמית. תחבולה כזו מוכרחה לשים לאל את עצם נוהג הגישוש לשם גילוי עקבות הפושעים.
בשובי הביתה טילפנתי לתקוע והבעתי תמיהתי על שקו כזה ננקט על ידי מישהו במשה"ח. תקוע הסביר כי הדרישה באה מצד הצבא וכי בפעם הראשונה התברר לו כי בעבר נעשו מעשי תעתועים כאלה. גמרתי איתו כי לא ניתן יד לשם גישוש מזויף.
