תועבה במרכז מפא"י

 

יום א',  31/7/1955

 

הבוקר קבעתי לעצמי כי קולי שב לאיתנו כמעט לגמרי וכי נעלמו מפני אותם סימנים ממאירים של עייפות קיצונית, אבל תחושת אברי מעידה כי עודני יגע כהוגן וארבעת ימי הנופש לא הספיקו לחדש כוחותי.

הגירסה על הפגזת המטוס [של "אל על" ב-27 בחודש] על ידי אווירוני קרב בולגריים נתפרסמה בעיתונות כידיעה של "רויטר" ביוון. העיתונות מלאה על גדותיה הדי זעם והתמרמרות ברחבי תבל על מעשה הזוועה.

במוסרי על תועבת הדמים בישיבת הממשלה אמרתי כי אין להעלות על הדעת מעשה מחריד כזה באיזו ארץ לא קומוניסטית שהיא - לא רק במערב אירופה אלא בארגנטינה של פרון, בדרום אפריקה של מַלַן, ובוודאי לא בהודו או בפאקיסטן. רק משטר קומוניסטי, שנעקר ממנו לב אנוש, מסוגל לטבח כזה על לא דבר.

הישיבה אישרה את יוזמתי להביא את כל שרידי [58] הגוויות לארץ למען ייקברו בקבר אחים. השרים הדתיים לא היו סבורים כי הדבר ייתקל בקושי מצד הרבנות לרגל היות כמה לא-יהודים כלולים בקרב הקורבנות.

בסוף הישיבה, כדי לסיים בבשורה טובה, סיפר ב"ג על הצלחתה המפתיעה של יחידת נח"ל, שהשתתפה בשם צה"ל בתחרות של צעידה בהולנד, בה לקחו חלק כעשרים מדינות. היחידה שלנו הגיעה ראשונה וזכתה לתשואות סוערות של מאות אלפים. הנספח הצבאי [עמנואל] נשרי, בן למעלה מארבעים, צעד כל הימים בתוך היחידה, אשר אף אחד מחבריה לא נכשל ולא נחשל.

הישיבה נסתיימה בשעה מוקדמת והיה סיפק בידי לבלות כשעתיים במשרד החוץ.

שמעתי פרק ראשון של דוח מפי גדעון רפאל, אשר חזר לפני כשבוע ממסעו באירופה. מסר על שתי פגישות מעניינות - עם ראש ממשלת סוריה לשעבר, חוסני בראזי, ועם אחד מאילי הקפיטליזם המצרי, עבוד פשה.

חוסני חותר לחזור לשלטון ומוכן להסתייע לתכלית זו בכל הבא ליד - בתורכיה, תמורת הבטחה להצטרף לציר אנקרה-בגדאד; בארה"ב, על מנת להזדהות עם המערב; בישראל, תוך נכונות לכרות שלום. ברור כי רמז אחד מתורכיה נגד התקשרות איתנו פן תעמוד זו לשטן לבריתה עם עיראק יספיק להביאו לידי בגידה בנו. בינתיים הוא אומר לנו הב-הב: כסף לעיתונים, כסף לרכישת אישים, כסף לקניית מפלגות. גדעון ניסה להרביץ בו "ציונות" - הנה הוא עצמו בעל אחוזה גדולה - אדרבה, ירכז קבוצה של בעלי נחלאות, ייזום תוכנית גדולה של יישוב פליטים, כרוכה בייבוש ביצות ובניצול מי אורונטס להשקיה, כי אז יזכה בעיני ארה"ב, גם יקבל ממון רב וגם יקבל תמיכה מדינית של ממש. חוסני היטה אוזן קשבת, אמר כי אלה דברי אלוהים חיים, אבל במה דברים אמורים - רק לאחר שיגיע לשלטון, אבל עד שיגיע הריהו זקוק למיפרעה רבתי עד לחשבון.

עבוד נתגלה כאיש סודו של נאצר. נראה כי לא רק הצליח לשמור ולבצר את מעמדו בתנאי המשטר החדש של אויבי ההון הגדול אלא עשה עצמו מישען למשטר זה והשכיל לנצלו לטובתו. איש רציני, השוקל היטב את דבריו. נאצר אמר לו פעם כי הוא רואה שתי סכנות מצד ישראל המונעות את מצרים מלכרות שלום איתה: סכנת ההתחרות הכלכלית וסכנת ההתפשטות המרחבית. עבוד ענה כי סכנת ההתחרות הם דברים בטלים אבל לגבי ההתפשטות אין הוא מוסמך לפסוק. ביקש מגדעון הוכחות לסתור טענה זו וההסברים ששמע הניחו דעתו. הביע נכונות לפעול להמתקת ההסגר בסואץ - חופש גמור לכל מיטען, לרבות דלק, באוניות לא ישראליות. הזכיר כי מייד אחרי שביתת הנשק הציע לנו לחדש עגינת האוניות הכדיביות [אוניות החברה המצרית הממלכתית] בנמלי חיפה ויפו. תשובתנו הייתה כי נסכים לכך רק בתנאי הדדיות. עד היום הוא תמה לקוצר ראות שלנו. אילו קיבלנו הצעתו, היינו משמיטים את הבסיס מתחת לבניין החרם הערבי.

לפי תיאורי עבוד מעמדו של נאצר מעורער בתוך כנופייתו. הוא נתון בעצבנות מתמדת ואינו יודע את מי לפייס תחילה. צמרת הכנופיה מפולגת ומסוכסכת בין קצינים אשר כל אחד מהם נשען על אחד החילות: יבשה, ים ואוויר. המצב בלתי מאוזן בתכלית ואין לדעת מה ילד יום. בקיצור - אין נחת בארץ היאור.

דוח גדעון נפסק יען הגיעה שעתי לנסוע אל הנשיא. עוד בהיותי ב"אכדיה" נמסר לי כי הוא אומלל ביותר: מסביב מרקחה - מוסדות ארץ מתמוטטים עם התפרסם תוצאות הבחירות - ואילו הוא שרוי באי-ידיעה גמורה על המתרחש ואין איש דורש לשיכְנו. כיוון שהייתי בחופשה סודר כי גולדה תבקרו ותספר לו על המצב. משחזרתי אני לירושלים מיהרתי לבקש ראיון. לא היו בפי עדיין דברים ברורים על סיכויי הקואליציה וכשביקשני להודיעו מפקידה לפקידה על התפתחות המו"מ הוכרחתי להזכירו כי לא אני אלא ב"ג הוא בעל הדבר וממנו עליו לבקש דוחות. פני הנשיא קדרו - הסיכוי להיזקק לחסדי ב"ג לא הרנין את לבו, ולכן מיהרתי להבטיח לו כי במידה שאדע על המתחדש אשמח לדווח לו.

לארוחת צהריים בבית אורח יחיד, מאיר וֶרֶט מארה"ב, המנצח על "המגבית המאוחדת" בעיר אומהה שבמדינת נברסקה. זכות אבות לו - הוא בנו של ורט הזקן מפילדלפיה, שהלך לעולמו לפני כשנתיים, ואשר היה מורם העברי של שאול ושל צפורה ב[עיר הולדתם] מוגילוב-פודולסק [במערב-אוקראינה]. מאיר ורט זה, אף על פי שבא לארה"ב בהיותו בן עשר, הריהו דובר עברית רהוטה ונכונה והוא חש עצמו בן-בית גמור בארץ. הוא בא בראש קבוצת עסקני "המגבית" במדינות המרכז והמערב של ארה"ב.

ב-3 אחה"צ ישיבת "חברינו" על פי בקשת ב"ג. נכחו תשעת השרים ונוסף עליהם טדי וזאב שרף. סבור הייתי וכך שמעתי מפי מישהו כי כוונת ב"ג לברר סדר הצעדים לקראת כינון הקואליציה, אך הוא לא כן היה עמדו. בא מתוח ודרוך כמיתר,state quite  in a [נרגש ביותר; היסטרי]. הודיע כי דרשתי ממנו בירור מדיני במוסד מפלגתי מוסמך. הוא כינס ישיבה זו להודיע על עמדתו ואינו מוכן להשתתף בבירור שייערך באיזו מסגרת אחרת, יען הניסיון הוכיח כי כל מה שנאמר בחוג יותר רחב דולף לעיתונות. חזר לפניית גולדה ונמיר אליו בשדה-בוקר לקבל לידו את תיק הביטחון עם התפטרות לבון והסביר מדוע נענה אז - אך ורק מדאגה לצה"ל. כשבאתי אחר כך אני אליו הודיעני כי לדעתו ענייני ש"ן צריכים לחזור למשרד הביטחון  -פשוט "מפני שאלה הם ענייני ביטחון". אני חלקתי על דעתו ולא הגענו להסכם. אחר כך כתב לי כי רק בתנאי זה יחזור לממשלה אבל התברר לו - אינני יודע מפי מי ומתי - כי לא הספקתי לקרוא מכתבו לפני שהבאתי את דבר החילופים לפני הכנסת. ובכן ענייני ש"ן נשארו בידי משרד החוץ והוא קיבל את הדין ונהג לפי הכרעותי כרה"מ. כאן חשבתי כי יאמר לחברים מה שאמר בממשלה - כי מזמן שעברו עניינים אלה למשה"ח חלה בהם התקדמות רבה - אבל זאת לא השמיע הפעם ונשאר הרושם כי הוא מחזיק בדעתו, אומנם הוא הוסיף, כי אחרי הכל שאלה זו איזה משרד יפקח על ענייני שביתת הנשק הריהי מינהלית ולא עקרונית. אשר לצד העקרוני רצונו להבהיר עמדתו ללא טשטוש. כאן התחיל קורא מעל הכתב הצהרה מנוסחת לסעיפיה, אשר זהו עיקר תוכנה: הוא בעד שלום, ונגד כל מלחמה יזומה, ומחייב קיום נאמן של הסכמי ש"ן, אבל אם הצד שכנגד מפירם ואין בידי או"ם למנוע - יש לענות בכוח, אחת היא מה התוצאות. הוא ישתתף רק באותה ממשלה שתנהג כך. בממשלה שתנהג אחרת לא ישתתף לא רק כרה"מ או כשה"ב אלא באיזה תפקיד שהוא - ולא רק לא יהיה שר בתוכה אלא גם לא יתמוך בה בהיותו מחוצה לה (זה היה ריכוך הנוסחה שהשמיע באוזני נחום גולדמן, והיא כי יילחם נגד ממשלה כזו עד חורמה).

השתררה מתיחות רבה אשר דברי לא הפיגוה. אמרתי כי לא סוד לחברים הניגוד שביני לבין ב"ג לגבי מדיניות הביטחון. הדברים באו עד משבר בחודשים האחרונים. אלמלא קירבת הבחירות והחרדה לגורל המפלגה - שפירושו גורל המדינה - לא הייתי מהסס להגיש התפטרותי לאחר שנשארתי במיעוט בתוך סיעת המפלגה בממשלה לגבי כמה הכרעות חמורות. לעתיד איני מוכן להיכנע, גם לא להכריע נגד ב"ג ורוב חברי בעזרת מיעוט חברי ואנשי סיעות אחרות [בממשלה]. לכן הגעתי לידי מסקנה כי מוטב לי להתפטר עכשיו, אגב שידוד מערכות בהרכב הממשלה, מלפרוש לרגל עניין מסוים - צעד העלול אז להחליש מאוד את מעמד הממשלה. אלא בינתיים נודעו תוצאות הבחירות, המפלגה הוכתה מכה אנושה [מפא"י הפסידה 5 מושבים - ירדה מ-45 ל-40 מושב] ואני נרתע מלהביא עליה פורענות נוספת. אבל עמדתי נשארת בעינה - אני מוכן בהחלט וללא כל קושי אישי לשוב ולהיות שר חוץ בממשלה אשר ב"ג יהיה בה רה"מ אבל דווקא כשר חוץ לא אקבל עלי לבצע מדיניות חוץ שכולי מתקומם נגדה ואשר כל אנשי שיחי, בפנים ובחוץ, יודעים כי אני שולל אותה לחלוטין. שקר זה לא אעשה בנפשי - איש לא יוכל לדרוש זאת ממני - ולכן אם תקרה התנגשות כזאת, אסתלק, וב"ג יצטרך לבחור לו שר חוץ כלבבו. אבל אני סבור כי קודם כל צריך להתקיים בירור מדיני בחוג מוסמך של המפלגה, למען תיקבע עמדה ברורה. הוספתי כי איני שולל בירור מוקדם גם בחוג זה, אם כי עמדת כל חבריו ידועה לי. אבל איני מוכן להסתפק בו. ואילו לבירור כאן איני מוכן כרגע - ב"ג בא דרוך לקראתו אבל לי לא היה מושג כי הוא עומד להציג בעיה זו לבירור וגם אץ לי דרכי לת"א לאזכרת אלישיב.

ב"ג טען שוב כי מכל חוג יותר רחב ידלוף העניין חוצה. אשכול וגולדה תמכו בדעתי - זה כבר לא נערך דיון במפלגה בשאלה נוקבת זו ויש לדאוג למסגרת אשר תדע לשמור סוד.

לא ציינתי לעיל כי ב"ג דיבר גם על בעיית הקואליציה בכללותה והציע לכנס את ועידת ההסתדרות לשם ויכוח פומבי עם סיעות השמאל בשאלת מעמדו של הפועל במדינה - הציקתו רוחו לערוך חשבון עם טבנקין, לענות דבר לחורפים אחרים שבצמרת אחה"ע וגם לשפוך זעמו על מפ"ם. הבירור עבר לנושא זה ובטרם נסתיים עזבתי את הישיבה.

ישר ממשרד רה"מ לת"א, לבית הוועה"פ של ההסתדרות, לאזכרת "שלושים" לאלישיב, שנדחתה משום מערכת הבחירות. האולם ההדור היה מלא, אבל לא כַּמוּתו של הקהל קבעה אלא איכותו. לא היה כאן איש שנכנס סתם, אלא כל מי שבא היה לו קשר ויחס אישי לנספד. בשורה הראשונה ישבו אנשי צמרת משה"ח והמשפחה. מרבית הקהל היו אנשי התנועה ובלטו בתוכם זקני צ"ס [מפ' פועלי-ציון-ציונים-סוציאליסטים]. בפינות שונות הזדקרו אנשי שמאל - בכללם [יצחק] בן-אהרון ו[ישראל] ברזילי. בשעת נגינת האבל ונאומו הממושך של ישראל מרום רשמתי לי בעצבנות כמה ניבים. דיברתי בסה"כ כעשר דקות, אבל הדברים יצאו סדורים ורגושים ומרוכזים מאוד.

מן האולם למעלית ולתוך המכונית וחזרה לירושלים. בקושי הגעתי בעוד מועד לארוחת ערב בביתנו לכבודה של הלן ריד, בת 72, בעלת "ניו-יורק הרלד טריביון", מכירתי משנים, המבקרת לראשונה בארץ. שאר האורחים: רות גרובר [סופרת ניה"ט, פעילה יהודית וציונית בארה"ב, כתבה ספרים על ההעפלה וישראל] ובעלה, המלווים את גב' ריד, נציג "הרלד טריביון" באירופה דון קוק, יוסף שווארץ המנהל עכשיו את "המילווה" בארה"ב, מייק וג'ון קומיי המבלים חופשתם בארץ, יעקב וורה צור (כנ"ל), אברהם וזינה הרמן, שחזרו לפני זמן-מה לארץ לאחר שעשו כשבע שנים בקנדה ובארה"ב.

הזקנקונת הייתה מלאה תהילות ותשבחות, כאשר הורגלנו השנה. מעמד נצרת עשה עליה רושם כביר ולא חדלה לדבר עליו. ג'ו שווארץ הודיעני כי אחת ממטרות בואו היא להשיאני לבוא בסתיו זה לארה"ב. נפגשו הקווים. רק תמול-שלשום אמרתי לצפורה ועוד למישהו כי ייתכן והפעם אסע לעצרת [או"ם].