מכתב אל וו"ד בטרשיל, המזכיר הראשי של הממשלה ירושלים, 6.10.1938
[---]
לפי הידיעות שבידינו התחיל הטבח [בטבריה] ב-8.45 בערב ונמשך עד 11.00, אז נסוגו כנופיות הרוצחים מן העיר מרצונן החופשי ולא מפני שגירשו אותן. העובדה שהתפרצויות כמו זו שבוצעה בטבריה אותו ערב יכולות להתבצע ללא עונש בעיר שיש בה מספר בלתי-מבוטל של חיילים ושוטרים, עובדה זו דורשת חקירה. אין ספק בלב הנהלת הסוכנות שהבעיה מעסיקה את תשומת-לב הממשלה והפיקוד הצבאי.
אפילו אם סידורי-ההגנה של הצבא והמשטרה הסדירה הם מצוינים, ברור שעיר כטבריה על אוכלוסייתה המעורבת ואשר יש לה כמה רבעים מרוחקים, הקשורים עם העיר רק קשר רופף, זקוקה לכוח מתאים של שוטרים מוספים לצורך הגנת תושביה היהודים. צורך זה הובן על-ידי הממשלה ומונו 24 שוטרים מוספים יהודים. מתוכם 16 מצוידים ברובים ולשלושה משלמת הממשלה. הסוכנות חשבה תמיד שמספר זה אינו מספיק ונציגיה חזרו והפנו את תשומת-לב הרשויות הנוגעות בדבר לצורך למנות מספר נוסף של שוטרים מוספים יהודים בטבריה, ולספק רובים נוספים לשימושם. רשימת צורכי-ההגנה הנוספים שהוגשה על-ידי הסוכנות לממשלה ביולי האחרון, לגבי האוכלוסייה היהודית בכל הארץ, הכילה סעיף המבקש תוספת 16 אנשים בתשלום ו-18 רובים נוספים לטבריה. 10 מתוך ה-16 למשמר נייד. אילו אושרו תוספות אלה היה גדל הסיכוי של היהודים להתנגד בהצלחה לחדירתן של כנופיות הרוצחים. במצב כפי שהיה היו עמדות השוטרים המיוחדים היהודים מעטות מדי ורחוקות זו מזו מכדי שתהיינה יעילות. רוב השוטרים המוספים שיכול היה לחוש לעזרת הנתקפים נאלץ להישאר מרותק לעמדותיו הקבועות בשל האש שהומטרה על העיר מכיוונים שונים. שנים מהם אשר חשו למקום הרצח הוטעו על-ידי מנהיג כנופיה אשר ענה לקריאתם באנגלית והציג עצמו כסרג'נט בריטי, הם נפלו בפח ונהרגו.
סידורי-ההגנה הנהוגים עתה עובדו כנראה לפי ההנחה שהגנת אזורים עירוניים היא בעיקרה דאגתם של החיילים והמשטרה הסדירה ורק ביישובים כפריים וברבעי-עיר מרוחקים מסתמכים בעיקר על השוטרים המוספים היהודים. הניסיון בטבריה מעמיד בספק הסדר זה. אם בערים כשכם, חברון, בית-לחם, יפו, יריחו וכו' הוכח שאי-אפשר למנוע בעד הכנופיות מלחדור לעיר ולגרום מהומה מפני שחסר בהן היסוד הנאמן, שיכול להתנגד לכניסתן, הרי אין זה נכון לגבי טבריה, עיר בעלת רוב יהודי, מקום בו היהודים לו צוידו בנשק ואורגנו היו ללא ספק מתאמצים מאוד להתנגד. יתר על-כן, מציאותה של יחידת-חיילים שכולה מרוכזת בתוך בניין אחד בעיר הוכחה כבלתי-יעילה כנגד חדירה של קבוצות רוצחים בחסות החשכה. ואלה, לאחר שחדרו, פנו למלאכת-הרצח. דומה, שניסיון זה מצביע על הצורך - חוץ מתוספת שוטרים מוספים בתוך העיר - בשיטת עמדות קדומניות שייתפסו בלילה באופן קבוע ובחיץ של פטרולים ומארבי-נגד שישמרו על עיבורי העיר, בקפדנות. אם הצבא אינו יכול לקבל על עצמו תפקידים אלה, אין זו לדעתנו סיבה שלא להפקידם בידי יהודים. אפשר להדגיש כי מה שקרה בטבריה אין להעלות על הדעת שיקרה באחד היישובים הכפריים היהודיים, כי להם יש תוכנית-הגנה מקפת ובה עמדות-הגנה, פטרולים ומארבי-נגד הפועלים באופן תמידי. בשני המקרים היחידים, בכל תקופת המהומות, בהם הצליחו כנופיות קטנות לחדור לתוך יישוב - גבעת-עדה וקריית-חרושת - הן גורשו כעבור עשר או חמש-עשרה דקות ואילו בטבריה הן נהנו מחופש-פעולה משך יותר משעתים. דעתנו היא שאם טבריה, או לפחות חלקה הצפוני, דומה ליישוב כפרי מבחינת הסיכון, יש לטפל בהגנתה באותה דרך, ואמצעי-הביטחון חייבים להינקט בהתאם לכך.
הבקשות שהוגשו על-ידי הסוכנות ביולי לתוספת אמצעי-הגנה שימשו נושא לשתי חקירות, קודם על-ידי המשטרה ולאחר-מכן על-ידי הצבא. הבנו שבשתי החקירות הללו נדחתה הבקשה להגדיל את משטרת-המוספים בטבריה גופה על בסיס הטיעון שכבר דיברנו עליו, דהיינו: הגנת אזורים עירוניים היא תפקידם של כוחות-הצבא והמשטרה הסדירה. כשנבחנה תיאוריה זו בטבריה, היא נכשלה. נראה שמומחי הצבא והמשטרה הודו מכל-מקום בצורך שיפעל משמר נייד בעיבורי אזור טבריה. על אף הזמן הניכר שעבר מאז הגישו המומחים את המלצתם עדיין לא ננקטה שום פעולה ובליל השניים באוקטובר לא היה משמר נייד באזור טבריה ובסביבתו. התוכנית שהוגשה על-ידי הסוכנות כללה גם סעיף על הגדלת המשמרות הניידים באזור הכפרי של טבריה. יש משמעות לכך שהמשמר הנייד היחיד הפועל עתה באזור הכפרי של טבריה התנגש בזמן סיורו, באותו לילה, עם אחת הכנופיות שחזרה מטבריה, הרג שישה מאנשיה ותפס את רוביהם. יש סיבות להאמין, כי אילו היה משמר נייד פועל בסביבת טבריה ומשמרות נוספים היו סובבים באזור הכפרי יכולים היו להפתיע יותר כנופיות שעה שהתקרבו לעיר, או שעה שהקימו את שנים-עשר המחסומים. יכולים היו לקטום את ההתקפה בתחילתה, או לפחות להזהיר את הצבא בעיר, אשר הופתע לגמרי.
אופיה המיוחד של ההתפרצות בטבריה, בה עברו הכנופיות מבית לבית ברובע מאוכלס למדי, מעורר מחדש את שאלת חימושה של האוכלוסייה היהודית האזרחית. תופעה בולטת בהתפרצות בטבריה היא העובדה שכמעט כל הקורבנות היו זקנים, נשים וילדים. במקרים הבודדים בהם נתקלו הטירוריסטים ביריות אקדח, כשהתקרבו לבית, הם פנו אחורה. ניסיון זה מוסיף משקל ניכר לתביעתה של האוכלוסייה היהודית, שרישיונות לנשיאת נשק יינתנו ביתר ליברליות ליהודים העלולים להזדקק לנשק לצורך הגנה עצמית. במקום הסירוב הגלוי לתת רישיונות כאלה, מציעה הסוכנות ליזום מדיניות שתעודד יהודים, החיים ברבעים חשופים, לרכוש נשק להגנה עצמית.
הכל יודעים שרוצחיהם של ששת האנשים, שלוש הנשים ועשרת הילדים בטבריה, הם ברובם ערבים מהכפרים הסמוכים ומשבטי הבדווים. מששת הטירוריסטים שנהרגו על-ידי פטרול-הלילה היהודי נמצאו בבוקר ארבע גוויות והן זוהו כגוויות אנשים מן הסביבה. הבנו שכמה צעדי-עונשין כבר ננקטו נגד הכפרים והשבטים המעורבים. הנהלת הסוכנות רוצה להביע את ביטחונה שיוטלו עונשים כבדים על מבצעי הפשעים הללו, שלא נודעו כמותם לאכזריות, ועל אלה שנתנו להם מחסה.
לסיכום, הנהלת הסוכנות מבקשת שהגדלת כמות הנשק ומספר האנשים להגנת האוכלוסייה היהודית, אשר הממשלה חושבת עתה שהיא מוצדקת, תינתן ללא דיחוי נוסף. יתר על-כן, מן-הדין שסידורי-ההגנה הקיימים יתוקנו לאור המאורעות בטבריה, כדי למנוע חזרה על הבלבול וחוסר-הישע נוכח התקפת-פתע, אשר שררו בעיר זו בליל השניים באוקטובר.
