דברים בישיבת הוועדה הפוליטית של מפא"י תל אביב, 3.10.1938
שלחתי למזכירות העתק מיומנו של בן-גוריון, שבו נמסרו פרטי השיחה בין וייצמן ובן-גוריון לבין מ. מקדונלד. [---] מלקולם היה עייף מאוד, ואולי משום כך הוא דיבר בגילוי-לב, אבל לא היה מוכן לדיון קונסטרוקטיבי. [---] לדעת בן-גוריון לא ענה וייצמן כראוי על דברי מקדונלד. [---] לדעתי אי-אפשר לדון את וייצמן על-פי איזה אקט בודד, על-פי מכתב או שיחה, אלא על-פי סיכום פעולתו. וייצמן פועל תמיד באופן וולקני - יש שהוא גועש ויש שהוא שוקט. כמובן, צריך לדאוג שייאמרו הדברים הדרושים, ואם וייצמן לא אמר אותם בשיחה אחת, יאמר אותם בשיחה שנייה, וחזקה עליו כי יאמר אותם אז בצורה תקיפה ונמרצת. אבל בנוגע לניתוח המצב הפוליטי ולמסקנות, הריני מסכים בהחלט לדעתו של בן-גוריון וחושב שאפשר לפעול לפי מסקנותיו. [---] צריך להעמיד את התנועה על חומרת המצב. טילגרפתי לבן-גוריון והצעתי לשלוח חוזר פנימי לאנשינו באמריקה, בדרום-אפריקה ובפולין ולספר להם על המצב כהווייתו.
אשר לפעולה הקרובה - אינני חושב שיש טעם להסיע אנשים נוספים ללונדון. המצב בארץ מתוח וחמור מאוד, ואינני רואה אפשרות לעזוב עכשיו את הארץ. נוסף לחברים הנמצאים כבר בלונדון, שלחנו שמה גם את דוב הוז. יחד עם זה ברור, שיש לדאוג מייד למשלחת לאמריקה.
א. קצנלסון מציע שנכריז עכשיו כי אנו רוצים במדינה. לדאבוני, ברור שאי-אפשר יהיה בשום פנים ואופן להביא את ההנהלה הציונית להכרזה כזו. הצעתו זו פירושה ליצור הפקרות קונסטיטוציונית מוחלטת בתנועה הציונית. אפילו בטוח הוא שזוהי עמדת רובה המכריע של התנועה הציונית, הרי כל זמן שלא נתכנס הקונגרס, אי-אפשר לצאת בהכרזה כזו. [---]
אשר להצעתו השנייה של א. קצנלסון, יש הבדל בין דיבור תקיף שיבהיר לממשלה הבריטית כי הם יביאו אותנו לידי כך שיאלצונו למרוד, ובין הכרזה על התקוממות. דברים תקיפים כאלה כבר נאמרו, אבל התנועה הציונית איננה יכולה לקבל עמדה האומרת שאם הפיתרון יהיה לרעתנו - נמרוד בבריטניה. גם על-פי האזהרה יבינו אנשי הממשלה, כי אנחנו נתקומם ונמרוד אם באמת יחניקו אותנו. אבל אם נאמר להם כי אנו עומדים למרוד ישאלו אותנו: מה תעשו? תתחילו להרוג אנגלים? א. קצלנסון תופס מרובה, ועל-ידי כך הוא מוריד את ערך העניין לגמרי. אני מצדד בנקיטת טון תקיף בדברינו עם אנשי הממשלה הבריטית, שייתן ביטוי לשני דברים:
א. שהיישוב היהודי בארץ מהווה כוח;
ב. אם ביישוב הזה תצטבר מרירות היא עלולה לפרוץ. [---]
