המומחה הצבאי שבדק את צורכי הביטחון ביישובים סיים את עבודתו והציע את הצעותיו לממשלה. [---] אין ספק שהמזכירות הראשית, האחראית גם להוצאה הכספית, תכניס בה קיצוצים. המומחה הצבאי מציע להגדיל את מספר חיל-המצב שלנו בעוד 428 איש בתשלום - 165 שוטרים מוספים ו-381 לפלוגות נודדות. בהחלטה להגדיל את הפלוגות הנודדות במספר כה גדול יש צעד ניכר קדימה. הפלוגות הנודדות היו כל הזמן כצנינים בעיני הממשלה. [---] יתר הצעותיו של המומחה כוללות מתן מכונת-ירייה ומכשיר-אלחוט לכל פלוגה נודדת; מתן מכונות-ירייה למשקים הנמצאים במדרוני ההרים, ולמשקים האחרים - רובי-פצצות, אנו דרשנו כמו-כן להגדיל את מספר הרובים ב-1300, אבל המומחה מציע לתת לנו עוד 800 רובים.

[---]

בשיחה שהייתה לי עם מייג'ור סאונדרס, מפקח-המשטרה, ביקשתי להודיע לנו את המספר הכולל של שוטרים נוספים שהממשלה תרצה לגייס, לאלו מקומות, ובאיזה קצב יתנהל הגיוס. הוספתי, שהדרישה לגבי הגיוס הקודם באה עלינו כחתף, ואי-אפשר להמשיך כך בגיוסים בלתי-צפויים יום-יום. הממשלה יודעת כבר עתה מה הם השינויים שלה במפת המשטרה בארץ ובמקום דרישות יומיומיות רצוי מאוד כי תמציא לנו הודעה כוללת. מייג'ור סאונדרס הבטיח להמציא לנו תוך יום-יומיים את החומר בעניין זה.

הדרישות לגיוס והצורך בהגדלת כוחות-הביטחון שלנו מחייבים שתי מסקנות:

1. צריך לערוך מייד מפקד כללי ביישוב, כדי לדעת מי ומי בא בחשבון, וכן להכין את הרזרבה לכוח הקיים. תתעורר גם שאלת גיוס כוח-ההגנה היהודי בארץ במקרה של מלחמה עולמית. אז גם תהיינה אפשרויות הרבה יותר גדולות לשיתוף עם הצבא. לפי שעה הגיוסים החלקיים נעשים על-ידי "הארגון" [ההגנה]. הוא מגייס בינתיים גם לשורותיו, אבל באיטיות ובצמצום. כשנדרשים לתת מייד 100 איש או יותר, הרי עוקרים מ"הארגון" אותו כוח בלי למלא את החסר. [---] עד לזמן האחרון היוותה תל-אביב רזרבה, ואפשר היה להוציא ממנה אנשים. עתה גם תל-אביב מתנגדת לכך, מחוסר אנשים. חשוב מאוד שהאנשים המתגייסים לשירות הצבא והמשטרה יצאו משורות "הארגון", ויעמדו למשמעתו. אי לכך צריך הגיוס ל"ארגון" להיות רחב ומלווה פנייה ציבורית למוסדות וארגונים שונים;

2. דרושה עלייה, כדי למלא את המחסור בכוחות רעננים לשמירה. פיקפקתי כל הזמן אם לעורר את השאלה הזאת בפני השלטונות, אולם הגעתי למסקנה שיש לעשות זאת, למרות חשדותיו המתמידים של השלטון. ייתכן שדרישה לעלייה נוספת לצורך הגברת כוחות-השמירה עלולה לגרום לעיכוב הגיוסים, אבל, בכל-זאת, יש לדעתי לפנות בעניין זה לממשלה. מובן שלא נוכל לדרוש במפורש רישיונות לכוחות-השמירה, אולם נסביר שבקביעת ה"שדיול" צריך להתחשב גם בצורכי-ההגנה.

צריך להתקשר עם בן-גוריון בלונדון ולשמוע את חוות-דעתו על הצורך בהכנות לגיוס צבא יהודי במקרה מלחמה. הוא האיש שטיפל בדבר גם כאן. ידוע לנו שהממשלה הייתה רוצה לברר מהו כוח-ההגנה היהודי הבלתי-רשמי למקרה של מלחמה. ברור שאם נתחיל עתה לדבר עם שלטונות-הצבא על גיוס יהודים הם יפנו אלינו גלויות ויבקשו פרטים, וקשה לתבוע גילוי-לב רק מצד אחד. [---] אם הם בכל-זאת יעוררו את השאלה, עלינו להיות מוכנים להיכנס לבירור, אולם רק מתוך הנחה מוסכמת על שני הצדדים שהבירור הוא בין בעלי-ברית, וכי לא ישתמשו בידיעות שאנו מוסרים להם לשום מטרה אחרת. [---]

קיבלתי מלונדון הודעה קצרה על שיחה שנייה של ד"ר וייצמן עם סר ג'ון שאקבורו. שאקבורו שאל את ד"ר וייצמן מה יהיה אם הצעת החלוקה לא תוכל להתקבל על דעת היהודים. השיחה הייתה בלתי-רשמית, אולם שאקבורו גילה טפח מהלך-הרוח בחוגי הממשלה לגבי בעיית ארץ-ישראל. הוא עורר את שאלת העלייה וממדיה במקרה שהחלוקה לא תצא לפועל. ד"ר וייצמן השיב, שדרישתנו המינימלית היא 50,000 עולים לשנה. סר ג'ון שאקבורו שאל אם אומנם הכרחית עלייה כזאת, וד"ר וייצמן שוב היה צריך להסביר מה פירוש גאולה והצלה. שאקבורו ציין אפשרות אחרת - חלוקת הארץ לאזורים. לאזור היהודי תהיה עלייה חופשית, והגבלות תחולנה באזורים אחרים. ד"ר וייצמן ענה על כך, שאבן-הבוחן לכל הצעה תהיה אפשרות התקדמותנו במשטר זה או אחר. ברור לו, הוסיף, כי הערבים לא יקבלו גם את הפיתרון הזה, ובנסיגת הממשלה יהיה רק ניצחון למעשי-האלימות. בהזדמנות זו גולל ד"ר וייצמן שוב את פרשת השלטון בארץ-ישראל - אוזלת-ידו, הדמורליזציה שהשתררה בשורות הפקידות, דפיטיזם ואפילו שחיתות במקרים מסוימים - וליווה את דבריו בדוגמאות.

בליל-שבת הייתה לי שיחה עם הקונסול האמריקאי. כידוע מנסה קונסול זה להיות המתווך בין השלטון, היהודים והערבים. לדעתו השתררה תבוסנות בחוגי הפקידות. הם חדלו לשלוט בחלקי-ארץ מסוימים. למעשה הפקירה הממשלה את האזורים הערביים, והיא מתרכזת בעיקר באזורים היהודיים והמעורבים. כדוגמה, סיפר, כי לאחר ששרפו ברמאללה ובבית-לחם את בתי-הדואר אין מקבלים שם יותר דואר. אומנם פקידים בריטים מתבטאים עתה בביטויים חריפים כלפי הערבים, וכביכול דעתם היא שהממשלה תיאלץ לכבוש מחדש את הארץ, אולם הוא אינו רואה כל נכונות לכך מצד השלטונות. בעצם מתכוונת הפקידות הבריטית בליבה לדבר אחר - לפשרה עם המופתי. כמו שעשו פעם עם זגלול[1] וגנדי[2] כך יצטרכו לעשות גם כאן. אגב, גם אנו נתקלים במימרה זו בפגישותינו עם פקידי הממשלה. אומנם הנוסח שלהם הוא -מי יודע אם הממשלה לא תעמידם בפני עובדה של פשרה עם המופתי. הקונסול סבור כי הפשרה היחידה האפשרית כיום היא רק על-ידי פיתרון-ביניים, שכל הצדדים יסכימו לו. במצב הבין-לאומי הנוכחי אי-אפשר לדעתו להגיע לפיתרון חד-משמעי בשאלת ארץ-ישראל, ויש צורך במודוס ויוונדי ארעי. קווי הפיתרון לדעתו הם: אזור יהודי, [---] ועלייה יהודית לאזור זה. לגבי מספר העולים – צריך להגיע להסכם בין היהודים והערבים. היהודים יורידו קצת מדרישתם והערבים יעלו קצת, ויש לחשוב שיגיע ל-020,00 לשנה. [---] אגב, הוא סיפר שעשה חשבון יחד עם אדווין סמואל לפיו בעלייה של 5600 יהודים לשנה ישמור היישוב היהודי על האחוז הנוכחי שלו באוכלוסייה. נוסף לאזור היהודי יהיו כמובן אזורים ערביים ואזורים בריטיים, כגון ירושלים וחיפה. [---]

שאלתי אותו אם לדעתו יסכים המופתי, או איזה ערבי אחר, להצעה זו כל עוד המופתי הוא החזק אצלם. הוא השיב שד"ר טאנוס שוחח עם המופתי, וזה אינו מתנגד כלל למשא-ומתן, אלא טוען שהמוסד המוסמך לנהל משא-ומתן הוא "הוועד הערבי העליון" שפורק; אם רוצים לנהל את המשא-ומתן יש להזמין את גולי סיישל ללונדון. הם יקחו איתם ממצרים את עוני עבד אל-האדי[3] וגולים אחרים. ולאחר המשא-ומתן יביאו לפניו את המסקנות ואז יחליטו. אמרתי לקונסול, שבזה המופתי אינו מתחייב לשום דבר; להיפך, הוא רוצה להשיג ניצחון למעשי-האלימות. אמרתי, כי אין ספק שהמופתי וחבריו לא יסכימו לשום אזור יהודי בארץ, וכל פיתרון כזה מן ההכרח שיהיה כפוי. למעשה צריך יהיה לדכא מרד. לבסוף הדגשתי שאין כל סיכוי שהיהודים יסכימו לפיתרון כזה.

[---]

בן-צבי הביא לפנינו הצעה בנוגע לחבישת הכפיות. אם הוא מאמין שהממשלה תסכים לאסור חבישת כפיות בדרכים, כדאי אולי שיפנה לממשלה בנידון. אני אינני מאמין בזה [---]. לדעתי אי-אפשר לדרוש מהערבים שלא יחבשו כפיות. יש כפריים שהכפייה היא לבושם הרגיל.

הערות