דברים בישיבת הוועדה הפוליטית של מפא"י                        תל-אביב, 24.8.1938

 

בשבועות האחרונים חלה החמרה ניכרת, במצב [---] חטיפת אנשים, שהיא חידוש בתכסיסי הכנופיות; השתלטות על ערים שלמות כשכם ונצרת; ולאחריה היום - ההתנקשות במושל ג'נין[1] בתוך משרדו. חל שינוי גם בסביבת תל-אביב. ליתר דיוק ביפו, שלאחרונה חדרו אליה כנופיות.

זוהי התפתחות בולטת שתהיה לה השפעה פסיכולוגית עצומה. ברור, שאין כל סיכוי לכנופיות לעשות שמות בתוך תל-אביב, אבל הן יכולות לבצע מעשי זוועה בסביבת תל-אביב ובאגפיה. ולגבי הארץ, לגבי העולם ולגבי הכנופיות עצמן דומה הדבר לעשיית שמות בתל-אביב.

[---] יחד עם זה אין להתעלם מתמורות אחרות שחלו בינתיים. המהומות בארץ דומות בדרך-כלל לתנועת גלים - יש שהגל יורד ויש שהוא עולה בכל הארץ, ויש שהגל עובר ממקום למקום. [---] היה זמן שבצפון היה מצב פרוע מאוד. זכורים המקרה במשמר-הירדן, החבלות ליד גדר-התיל, חרדתנו לגבי המצב בצפת. בחלק זה של הארץ חל עתה שינוי גדול.

שנית, אסור לשכוח שההתקפות על יישובים יהודיים הן לאחרונה נדירות יותר ופחות נועזות. אין נעשים עתה ניסיונות לפרוץ ולחדור ליישוב יהודי. היה זמן שהדגשנו בשיחותינו עם הנציב ועם מפקד הצבא - לאחר שיקול-דעת רציני - כי מטרת הכנופיות היא למחות ולהשמיד יישוב יהודי, [---] שהן מתכוונות לעקור חוליות חלשות בשרשרת שלנו. אין אנו יכולים לומר זאת עכשיו. הכנופיות הבינו שבדרך זו לא תצלחנה, כי היהודים חזקים בהגנתם גם במובן האזורי, והן נקטו בתכסיס של יריות מן המארב, של הנחת מוקשים ושל יריות בדרכים. ייתכן שאנחנו עומדים עכשיו בפני התנכלות רצינית בסביבת תל-אביב.

[---] יש הבדל בין מאמר שכותבים לשם אפקט מסוים, או בין נוסחה פוליטית שמשתמשים בה כדי לעשות רושם פוליטי, לבין שיקול-דעת פוליטי של התנאים והמציאות, לא רק של הרגע אלא גם של התוצאות בעתיד. מבחינה זו אינני יכול לקבל את הנוסחה האומרת "שאין שלטון בארץ". הרבה יותר קרובה לאמת הנוסחה בדבר קיום שני שלטונות. אחד ביום ואחד בלילה - אם כי גם נוסחה זו אינה מדויקת כל-צורכה. האמת היא, שיש שני שלטונות הנאבקים זה עם זה; ואין זה נכון לומר שהשלטון הבריטי איננו נאבק, אלא שאיננו נאבק במידה מספקת. אף אין זה נכון להכריז שהכנופיות יכולות לעשות הכל. הן אינן יכולות לעשות הכל. הן רצו להשמיד יישוב יהודי - ולא יכלו. כמובן, אם הכנופיה פועלת מן המארב, וקובעת מראש את קורבנה ואת זמן ההתנקשות - היא מצליחה לבצע את זממה. [---]

לא תיתכן גם התביעה ל"כיבוש הארץ מחדש" [---]. תביעה זו - מה פירושה? חזרה על אותו הכיבוש שנעשה בימי המלחמה? אולם אז התנהלה מלחמה בין שני צבאות, הצבא הבריטי והצבא התורכי, והתושבים - או שהיו נייטרליים או שעמדו לצד הבריטים. כיבוש הארץ מידי תושביה - הוא דבר חדש, ופירושו: או דיכוי המוני או השמדת התושבים. כיבוש הארץ מחדש שלא בדרך השמדת התושבים, פירושו - הצבת חיל-מצב בכל כפר וכפר. במרוצת הזמן אולי תיאלץ ממשלת המנדט לעשות זאת, אבל צריך שנדע מה פירושו של דבר - כמה כוח וכמה אמצעים דרושים לכך. אם נדרוש זאת מהממשלה מוקדם מדי, הרי שאנו מודים כי כל הארץ נתונה במרד, לא מפני שהערבים מתנגדים לשלטון בריטי אלא בגללנו, ובשל כך על בריטניה לעשות כאן דבר שלא עשתה בשום מקום אחר, אפילו לא באירלנד. לא "כיבוש הארץ מחדש" עלינו לדרוש עכשיו, אלא עלינו להזהיר את הממשלה, שאם לא תאחז בעוד מועד באמצעים יותר נמרצים משאחזה עד עכשיו, עלולים הדברים להגיע לידי כך שתצטרך לכבוש את הארץ מחדש.

אני מתנגד גם לסיסמה של צבא יהודי עכשיו. סיסמה זו לא תועיל ורק תזיק. יתר על-כן, היא כבר הזיקה. אילו דרש א. קצנלסון צבא יהודי לשם כיבוש הארץ, היה בזה היגיון מסוים, אם כי דרישה זו ודאי לא הייתה מתקבלת; אבל אם הכוונה היא לצבא יהודי-אזורי - למה לדרוש "צבא"? מוטב שנדרוש זיון יהודים רבים יותר ברובים, מוטב שנדרוש נשק יותר

פעיל, יתר אימון והכשרה - בעצם כל מה שאנו כבר דורשים מהממשלה. אולי איננו דורשים זאת במרץ הדרוש, אזי צריך להגביר את המרץ. אבל למה לנו התו הזה של "צבא", שיש בו ברגע זה רק כדי להזיק ולא להועיל? [---] אני מצטער מאוד שהוועד הלאומי דרש צבא יהודי גם פה וגם בלונדון. הוא הזיק על-ידי כך. מלכתחילה היה ברור שעכשיו אין לדרישה זו כל סיכוי להתגשם. צבא אין מייסדים כהוראת-שעה, אלא כדבר תמידי. אין יוצרים מסגרת צבאית היום על-מנת לפרק אותה מחר. יצירת מסגרת צבאית פירושה אוריינטציה פוליטית מסוימת, שתתבטא גם בשינוי מדיניות העלייה וההתיישבות [---] וביצירת רוב יהודי בארץ-ישראל. לתביעה להקמת צבא כהכנה למדינה, יכול להיות תוקף רק לאחר שיוחלט על יצירת מדינה. אולם החלטה כזו עוד איננה ובלי החלטה על יצירת מדינה יהודית, אין דרישה זו יכולה להתקבל על דעת הממשלה, והיא עלולה רק להחשיד בעיני הממשלה את תביעותינו המעשיות וההכרחיות במצב הביטחון הנוכחי. כביכול אין הן מכוונות לצורכי הביטחון אלא לכיבוש עמדות למען המדינה היהודית. [---] חשש זה של הממשלה מהווה מכשול להשגת דרישותינו. [---] יש לנו יחידה צבאית למעשה, חיל-הנוטרים הוא יחידה צבאית, וצריך לשקוד על הגדלתה והגברת סמכותה.

לדעתי, עלינו לדרוש עכשיו שלושה דברים. לא אסביר אותם, כי אם רק אמנה אותם:

א. יתר הגנה יהודית;

ב. יתר שיתוף יהודים בפעולות-הביטחון הכלליות של השלטונות; משטרה יהודית במקום משטרה ערבית; סידורים יותר אפקטיביים שיאפשרו לנו לשמור על דרכי התחבורה ועל הרכבת, תוספת אנשים ל"פלוגות-הלילה".

ג. שינוי עמדת השלטון [---].

שלחתי לווייצמן כרקטריסטיקה מפורטת של כל הפקידים הבריטים בארץ ודרשתי פעולה [---]. תפקידנו הוא - להוקיע עד כמה שאפשר את החלקים הבלתי-נאמנים של האדמיניסטרציה, לתאר את מצב-העניינים המביש בארץ, לזעזע את דעת הקהל הבריטי עד כמה שאפשר, אבל לא להציג דרישות שאין כל סיכוי שישימו אליהן לב.

על אף הפקפוקים שהיו לי הגעתי למסקנה, שלא אשנה אותה, כי איננו יכולים לדרוש הטלת שלטון צבאי. זוהי חרב-פיפיות ומי יודע אם לא נצטרך מחר לדרוש את ביטולו. נאמר לממשלה: השליטו סדר בארץ, אל תסמכו על המשטרה הערבית, הפקידו שמירה בדרכים. אם הממשלה תטען כי מה שאנו דורשים פירושו משטר צבאי - נשיב: אם אין דרך אחרת, יהיה משטר צבאי. אבל לנו אסור להיות היוזמים בדרישת משטר צבאי. אם נצליח להוקיע בלונדון את האדמיניסטרציה הארץ-ישראלית במידה כזו שיאמרו לנו בחוגי הממשלה: הלא מצב כזה מחייב להחליף את כל האדמיניסטרציה, ופירושו של דבר הכרזת משטר צבאי כדי להכשיר את ההחלפה - אזי נאמר: כן. אבל אני רואה סיכון גדול בהעלאת דרישה זו מצידנו. אינני יכול לשכוח את דרישת הצבא בדבר הפסקת העלייה, עלינו לשמור לעצמנו חופש-פעולה נגד דברים המתחייבים משלטון צבאי.

[---]

עכשיו אמסור בקיצור על הפגישה שנתקיימה בלונדון בין קפלן - איסטוריק[2] - זיו[3] לבין מלקולם מקדונלד בשאלות כלכליות. אנשינו דיברו על הלוואות לתל-אביב ולחיפה ועל עבודות הממשלה. אשר למילוות לעיריית תל-אביב - הנה השיחה נתקיימה בעצם הימים שפה נתחדשו בנידון זה דברים לטובה, והחברים בלונדון לא יכלו לדעת אותם, על-כן לא ידעו מה לדרוש, וצימצמו במקצת את העניין. אולם בסיכום אפשר לומר שבראיון הזה נתברר מה שהיה ברור לי תמיד, כי משרד-המושבות איננו נוקף אצבע בעניינים כאלה בטרם קיבל ידיעות מן הארץ. החברים ביקשו הלוואה של 100 אלף לא"י לתל-אביב - והתשובה הייתה, שהעירייה עוד לא פנתה בבקשה זו. אשר לחיפה - ענו כי יעשו מה שאפשר. בעניין עבודות הממשלה ענה מקדונלד, שקודם-כל צריך לדאוג לצורכי הביטחון, ואין לממשלה כסף גם לביטחון וגם לעבודות. [---] אין כנראה לדבר על כך עם הממשלה, אלא אם כן נוכיח שהעבודות דרושות לצורכי ביטחון. במקרה זה אפשר יהיה להסתייע בצבא, ואולי נשיג משהו.

 

הערות