מתוך יומן העבודה                                                                 ירושלים, 8.7.1938

נכנסתי אל ג'ילס ב-C.I.D. הייתה זו פגישתנו הראשונה. מצאתי שהוא עירני מאוד ואינטליגנטי, נעים בדרך-כלל, אך זהיר. היו בפיו יותר מדי שבחים על הממונים עליו - סאונדרס וקינגסלי הית[1] - דבר שהוכיח בבהירות שאין הוא מחשיב אותם ביותר. הסברתי לו את רגשות אנשינו בחיפה לגבי החקירה והוא תפס את העניין מייד. בנוכחותי הוא ביקש בטלפון את מטה-המשטרה בחיפה ואמר שייתן מייד הוראות להכניס לחקירה קצין-משטרה יהודי יעיל מהמחלקה הכפרית. הוא הוסיף שהחקירה נמצאת למעשה בידי מושל המחוז ושה-.C.I.D, אינו אלא עוזר. שאלתיו על הצעירים שנחטפו מגבעת-עדה, והוא אמר שעד ה-6 ביולי הוא היה בטוח שעודם חיים, אולם עכשיו לאור התגובה הערבית האלימה למה שאירע בחיפה, הוא חושש שהם עלולים להיות קורבנות לסערת-רגשות זו. אף-על-פי-כן אין הוא נואש מתקווה והוא ממשיך בחקירה בכל האמצעים שברשותו.

השתתפתי בלוויתו של רוטנשטרייך.

כשחזרתי מבית-הקברות נודע לי על התפרצות חמורה מאוד ליד שער יפו. פצצה נזרקה על אוטובוס שעמד לנסוע לחברון. 3 ערבים נהרגו ו-11 נפצעו. שני יהודים ונערה יהודייה צעירה נאסרו. למודיעין הצבאי ולבולשת יש כנראה תיאוריה המסתייעת בעובדות מסוימות המצויות בידם, לפי דבריהם, שהקבוצות המארגנות את פעולות-התגמול משתמשות בנערות לשם כיסוי, או לשם ביצוע הפעולות. נאמר שבהתנקשות מסוימת ירה בחור יהודי באקדח אל מכונית ערבית והחליק את הנשק לתוך סל שנישא בידי בחורה שחיכתה שם. לגבי התנקשות אחרת נאמר כי פצצה, שנתגלתה לפני שהתפוצצה ליד חנות ערבית, הונחה שם על-ידי בחורה. במקרה הנוכחי, על אף שאין להוציא מן החשבון את האפשרות שהייתה זו התפרצות יהודית, קשה מאוד לתאר שיהודים יבחרו להתפרצות מקום כה מסוכן כסביבת שער יפו, המלאה תמיד ערבים.

קיבלתי מן הממשלה שני מכתבים הנוגעים לעלייה: אחד מהמזכיר הראשי ובו סירוב לבקשתנו לבטל את התנאי בדבר הכשרה חקלאית לגבי 100 רישיונות-עלייה; כך שלא תהיה לנו אפשרות להציל ציונים בגיל-העמידה מאוסטריה. השני ממילס המבקש שנעזור לממשלה בבלימת העלייה הבלתי-ליגלית, אשר, כך נודע להם, התחדשה באופן ניכר.

[---]

הערות