דברים בישיבת הנהלת הסוכנות                                            ירושלים, 12.6.1938

 

ביום ו' שעבר היו לנו שתי ישיבות עם "ועדת-החלוקה" שנמשכו 5 שעות. זו הייתה חקירה ודרישה. הם שאלו כל הזמן שאלות ואנחנו השבנו. המשיב העיקרי היה בן-גוריון. [---]

אינני יודע אם יהיה בידי למסור במפורט על כל השאלות, על-כל-פנים אשתדל למסור מושג על תוכן העניינים שהם מעוניינים בהם וגם על אופן עבודתם. הנה, למשל, שאלות ששאלו:

מהו מספר הבלתי-לגאליים היהודים בארץ? והאם בשעה שאנו אומדים בתזכירנו את מספר היהודים בארץ לסוף שנת 1937, 416,000, הכוללים אנו בזה גם את הבלתי-לגאליים, וכמה? האם יש לנו הערכה איך מתחלקים הבלתי-לגאליים בין השטח המיועד למדינה היהודית, בין השטח המיועד למדינה הערבית ובין השטח המיועד למסדרון?

הסברנו שהבלתי-לגאליים אינם מהווים איזו קהילה או עדה מיוחדת, וכי הם פזורים על-פני הארץ כולה.

כמה אנשים יש ביישוב המאומנים בנשק, וכמה ישנם המסוגלים לשאת נשק?

אמרנו, שאין מספרים על זה חוץ מהמספרים שבמפקד ההסתדרות. (בשאלון של ההסתדרות הייתה בין היתר השאלה, האם האיש שירת בצבא, באיזה צבא וכמה זמן.) הם ביקשו שנגיש להם את הידיעות האלה בכתב, ואת זאת עשינו. אנחנו חושבים בתור אומדנה כללית, שיש ביישוב כ-40,000 בחורים הכשרים לכך מבחינה גופנית, ושאפשר לגייס אותם.

מהו מספר הנוטרים המגויסים כיום ואיזה נשק עומד לרשותם?

איך מתחלק היישוב היהודי בין הערים ובין הכפרים ומה הייתה חלוקתו בשנים הקודמות?

שאלו שאלות רבות בדבר הריבוי הטבעי של היהודים ושל הערבים. שאלו: הסבורים אנו שמידת הריבוי הטבעי בקרב הערבים תתמיד גם במדינה היהודית? הנוקטים אנו בשיטה כלשהי כדי להגדיל את הריבוי הטבעי היהודי? וכן שאלו אם יש בדעתנו לעכב את הריבוי הטבעי הערבי במדינה היהודית על-ידי פיקוח על הילודה.

תשובתנו הייתה, שאין אנו מתערבים בעניינים אלה ואיננו מניחים שהמדינה היהודית תתערב בעניינים אלה. אנו אומנם סבורים שהמדינה היהודית תהיה נאורה, ובמידה שאנשים יבקשו עצה היא תינתן להם. אבל לא יהיה שום ניסיון לעכב או להתערב בעניין הריבוי הטבעי אצל הערבים.

בקשר להערתנו בתזכיר שהגשנו להם על הריבוי הטבעי הנמוך ביישוב היהודי (ברוב המשפחות רק שנים-שלושה ילדים; בכל משקי העובדים יש רק 3 משפחות עם 5 ילדים), שאלו: מדוע חושבים אנו לרצוי ריבוי טבעי גבוה יותר אצל היהודים, שהרי זה יהיה על חשבון העלייה?

אמרנו, שאנחנו רואים צורך במיזוג של ריבוי טבעי עם עלייה, שיש צורך גם בזה וגם בזה. [---]

האם כל תושבי המדינה היהודית ייהפכו באופן אוטומטי לאזרחי המדינה או שתהיה להם אופציה? [---] הם עמדו על העובדה שרק 45% מהיישוב היהודי בארץ הם אזרחים ארץ-ישראליים, זאת אומרת, שעם הקמת המדינה היהודית יהיה מספר אזרחיה היהודים לא גדול, [---] מה היא הסיבה שאנשינו ממעטים להתאזרח? האם זוהי רק אינרציה, או שיש לכך סיבות אחרות? האם יש להניח, שסיבות אלה תסולקנה במדינה היהודית?

אמרנו, שאנחנו בטוחים כי המדינה היהודית או הממשלה היהודית הזמנית תעודד את ההתאזרחות יותר משהדבר נעשה עד עכשיו, נימוקי ההתנגדות להתאזרחות שאולי ישנם כיום לא יהיו, ואנחנו מניחים שרוב תושבי המדינה היהודית יהיו אזרחי המדינה. בנוגע לערבים אמרנו, שאנחנו מניחים כי הערבים יצטרכו להודיע אם הם מקבלים את אזרחות המדינה היהודית. מי שלא יודיע על כך לא ייחשב כאזרח.

בקשר לכך הוסיפו ושאלו: המניחים אנו שבשעת הקמת המדינה יהיה רוב לאזרחים יהודים, שאם לא כן עלול הפרלמנט שיוקם להתנגד להקמת המדינה היהודית? כך התפתח דיון על שלבי הקמת המדינה היהודית.

בן גוריון שירטט תוכנית של שלושה שלבים.

שלב ראשון - משעה שממשלת ה. מ. תחליט על הקמת המדינה היהודית ותקבל את אישור הפרלמנט וחבר הלאומים ואת הסכמתנו, ועד ליצירת הגרעין של הממשלה היהודית העתידה. זאת אומרת, שבשלב זה יהיה קיים עדיין שלטון המנדט, אבל תפקידי שלטון מסוימים - כמו עניין העלייה וההגנה הפנימית - כבר יימסרו לרשות היהודית.

שלב שני יהיה הקמת ממשלה יהודית זמנית עד סידור משטר פרלמנטרי. אנחנו מניחים שבשלב זה השלטון יהיה בידי ממשלה יהודית זמנית והיא תכין את המשטר הפרלמנטרי, היא תכין את החוקה, את חוק ההתאזרחות, את חוקת הבחירות וגם את הברית עם בריטניה.

כאשר כל זה יושלם, יתחיל השלב השלישי - קיום נורמאלי של המדינה היהודית עם רוב יהודי מוחלט ועם מוסדות פרלמנטרים.

על זה היו להם קושיות: שהרי צבת בצבת עשויה, לא ייתכן להקים מדינה או ממשלה, אפילו זמנית, בלי אישור חבר הלאומים. אבל חבר הלאומים לא יאשר מדינה אלא אם כן יהיו בה סימנים יסודיים; למשל, קונסטיטוציה ומשטר פרלמנטרי. אין הם מניחים אפוא שהקמת הממשלה תוכל להיות קודמת להקמה רשמית של המדינה.

אנחנו אמרנו, שבעצם תהיינה שתי החלטות של חבר הלאומים:

החלטה אחת כדי לאפשר לממשלת ה. מ. להמיר את משטר המנדט במשטר של מדינה.

החלטה שנייה תהיה סופית לאחר קום המדינה. ושלב-מעבר זה יתחלק כאמור לשנים: תקופה שבה יתקיים שלטון המנדט, ופונקציות מסוימות תועברנה לרשות יהודית, ושלב שני - ממשלה יהודית זמנית.

מוטל עלינו עוד להביע את דעתנו מה יהיה במקרה שתהיה התנגדות מצד הערבים לקיום או להקמת הממשלה הזמנית שבה לא יהיו מיוצגים או שלא יהיו מיוצגים בה באופן פרלמנטרי [---]

עברו לשאול על הנגב: האם חקרנו אותו? האם חיפשנו שם מים? מה אפשרויות ההשקאה שם? יותר מכולם התרשם השופט מהמדבריות שבחלקים השונים של ארץ-ישראל. הוא חזר מסיוריו בהכרה שכל מי שמדבר על חקלאות שם, איננו יודע מה הוא שח. הוא שאל את בן-גוריון, האם ראה את הנגב. בן-גוריון הניח את דעתו שעבר את הארץ הזאת לאורכה ולרוחבה וראה אותה היטב. השופט שאל את בן-גוריון אם ראה איך נוהגים עדרים מרחק של 30 מייל לאיזו באר כדי להשקותם. האם גם היהודים יעשו כך?

בן-גוריון השיב, שהיהודים לא יובילו את העדרים 30 מייל לבאר, אלא יביאו מים ממרחק של 30 מיל ליישוב שלהם. אם כן, האם יש לנו ידיעות ברורות על מקורות מים? אמרנו, שאין לנו ידיעות ברורות. בשנה האחרונה לפני המאורעות ניהלנו משא-ומתן עם הממשלה ודרשנו שיותן לנו לחפש מים, תוך מתן ערובות שאם נמצא זה יהיה לטובת התיישבות ולא לטובת ספסרות. הדבר לא יצא לפועל, אבל צריך לחפש.

שאלו: מה יהיה על הערבים שישנם שם? אמרנו, ידאגו להם, אבל אם יימצאו שם מים יוכלו להסתפק בשטח קטן יותר.

נשאלנו: מה מצב הבעלות שם? האם אין זו עובדה שעל כל שעל אדמה שם יש כבר זכויות בעלים? אמרנו, כך בחלק הצפוני, בסביבות באר-שבע, אבל לא בחלק הדרומי.

האין זה נכון כי שעה שמישהו יחפור באר וגם ימצא מים, יימצאו לה פתאום בעלים? [---]

על שאלה זו ענינו שברוב השטח יש אנרכיה של זכויות בעלות, זוהי "אדמה מתה", שאינה שייכת לאיש, וגם איננה קרקע ממשלתית במובן הטכני של המילה.

[---]

מזה עברנו ל"מסדרון". [---] אמרנו כי איננו רואים כל טעם שלגבי המסדרון ישתנה משטר המנדט. מה זאת אומרת, נשאלנו, אתם רוצים כי תימשך העלייה היהודית למסדרון? באלו תנאים תימשך? אמרנו: בתנאי יכולת הקליטה הכלכלית כפי שהיה נהוג עד 7 ביולי 1937. אם כן, אמרו, עלייה לפי יכולת-הקליטה עם זכות-קדימה לעולים יהודים. הדבר היה מוקשה בעיניהם: בעצם מציעים אתם שלגבי המסדרון תישאר השאלה בלתי-פתורה? [---] על זה השיב בן-גוריון שאנחנו מסכימים כי השאלה תישאר בלתי-פתורה בכל הארץ, שיישארו אותם התנאים, שיישאר המנדט הבריטי. [---] הם רשמו שזוהי דעתנו.

מכאן הגענו לשאלת השפה במסדרון ובשטח המנדט. "הוועדה המלכותית", כזכור, הציעה שבמסדרון ובירושלים תהיה רק האנגלית שפה רשמית. למה לכם, נשאלנו, שהשפה העברית תהיה שפה רשמית? מהצד המעשי אפשר לסמוך, אמרו, על האדמיניסטרציה הבריטית. היא אינה קנאית, וברור שאם יש יישוב המדבר בשפות אחרות, יפרסמו את כל ההודעות הממשלתיות באותן השפות, וירשו לבני אותו היישוב להופיע בבתי-הדין וביתר המוסדות הממשלתיים בשפתו הוא. אין זאת אומרת שצריך להכריז על שפה זרה כעל שפה רשמית. [---] לדעתם דבר זה שהשפה היא שפה רשמית אינו אומר ולא-כלום, וגם אם לא תיקרא שפה רשמית אין פירושו של דבר שלא יתנו להשתמש בה. במצב הנוכחי, אמרו, אין אמצעי לקירוב בין יהודים וערבים, כי אין חינוך משותף. איש מהם אינו אומר שצריך לעשות זאת בבתי-הספר הנמוכים, שם ילמד איש-איש ועם-עם כלשונו, אבל בבתי-הספר התיכוניים אפשר ללמד באנגלית. הרי אתם בעד קירוב בין יהודים וערבים, אמרו, ובכן בתי-הספר יהיו מקום הפגישה.

אמרנו, שגם לו היה כל היישוב בארץ יהודי, ללא ערבים, גם אז היינו עומדים על כך ששפת החינוך שלנו תהיה אך ורק עברית. [---] לנו דרושה שפתנו, זהו קנייננו בתור עם. מדוע לא יותן לנו מה שניתן לכם האנגלים? העברית מסוגלת להביע כל הגיגי לב אנוש, במדע, בספרות, בדת ובכל יתר השטחים, ולא ייתכן שום קיצוץ בכל ענפי התרבות מגן-הילדים עד לאוניברסיטה. שנית, ירושלים היא בשבילנו מקום מיוחד, מקום שאין דומה לו בהיסטוריה שלנו, הננו בירושלים כעם, ולא ייתכן שנהיה בירושלים בלי שלשפה העברית יהיה שם סטאטוס רשמי. דחיקת השפה העברית ממעמד זה פירושה כאילו חדלנו להיות עם בירושלים, דבר שבשום פנים לא ייתכן.

אז שאלו: מה תהיה השפה הרשמית של המדינה היהודית? בן-גוריון אמר: לא נשתמש בביטוי "שפה רשמית", אולם שפת המדינה תהיה עברית. "שפה רשמית" זה מושג טכני. העברית לא תהיה כמו האנגלית בארץ ישראל אלא כמו האנגלית בבריטניה. אבל המדינה תפנה אל יישובים ערביים או אל יישוב שיש בו אחוז מסוים של אוכלוסייה ערבית גם בערבית, וכל ערבי יוכל לפנות אל המדינה בערבית. הערבים, כמובן, ידברו ערבית וילמדו בבתי-ספר ערביים.

מעניין השפה עברו לשאלת חברון. מה קדושתה של חברון? - שאלו. אמרנו שזוהי עיר האבות, מקום מערת המכפלה, אחת מארבע הערים הקדושות - השנייה במעלה - לפי המסורת היהודית. שאלו אם יש עוד מקום קדוש בחברון מלבד מערת המכפלה. אמרנו שיש במסורת על אלוני ממרא, אולם ככלל העיר היא קדושה. הם שאלו: האם מותר ליהודים להיכנס למערת המכפלה? אמרנו, שהמוסלמים אינם נותנים לרדת אלא מספר מדרגות. שאלו אם יהודים מבקרים שם. אמרנו, שעכשיו אינם מבקרים שם, מפני הסכנה לחייהם. לפני כמה שנים ירד הרבי מגור[1] מדרגה אחת יתירה, והייתה קטטה והתנגשות והעניין הגיע עד בית-המשפט.

הם שאלו אם סבורים אנו שמדינה ערבית לא תיתן ליהודים להתפלל ולהשתטח במערת המכפלה? אמרנו שאין זו שאלה של ביקור ותפילה בלבד, חברון היא עיר קדושה ליהודים, וצריך שתהיה ליהודים זכות התיישבות שם. הוסיפו ושאלו אם יש יהודים בחברון. אמרנו שעכשיו ישנם מעטים מפני שפעמיים גורשו משם, אולם גם כיום יש שם רכוש יהודי רב. לפי הכרתנו לא ייתכן שלא תהיה ליהודים זכות התיישבות שם; ובזה אין לסמוך על המדינה הערבית.

שאלו: האם תהיה חברון מחוברת עם המסדרון או שתהיה מובלעת מיוחדת? ציינו שיש אפשרות של מסדרון מירושלים עד חברון לאורך הכביש. על-כל-פנים, לא ייתכן שחברון תהיה במדינה הערבית.

שאלו מה המצב בכפר-עציון, מה השטח, ומה גודל היישוב. שאלו גם בנוגע לנווה-יעקב. בנוגע לעטרות לא שאלו, כי שם ביקרה "הוועדה המלכותית".

השאלה האחרונה בנוגע למסדרון הייתה: למה טוענים אנו שהמסדרון ממערב לרמלה הוא רחב מדי. השבנו, כי שם יש שטח יהודי - חולון וקריית-עבודה [שכונת-עובדים בבת-ים] - ואנו רוצים שיהיה קשר בלתי מנותק בין שני חלקי המדינה. ייתכן שנבנה גשר או נקבה, אולם זה ייתכן רק אם המסדרון יהיה צר. הרעיון קצת הפתיע אותם, אבל הם לא דחו זאת כאבסורד. [---]

מכאן עברו לשאלת עמק החוף. מאחר שאנחנו טענו כי הגבול ש"הוועדה המלכותית" קבעה לעמק החוף הוא בלתי-מציאותי -

ראשית, מטעמי הגנה,

ושנית, מטעמי השקאה וריכוז אוצרות המים -

שאלו לאן רוצים אנו להעתיקו, ואם על-ידי כך תיכנס טול-כרם למדינה היהודית. אמרנו: לא. הוסיפו ושאלו בדבר הרכבת. אמרנו שהרכבת תעבור בין הגבול והעיר טול-כרם, או שנבנה קשת של פסי-משנה שהרכבות שלנו תוכלנה לעבור ישר מתל-אביב לחיפה בלי לעבור את טול-כרם. הם שאלו: האם חשבתם על העתקת כל קו הרכבת מערבה? אמרנו: לא חשבנו, יותר קל להעתיקו מזרחה.

שאלו: מה יהיה על הכפרים שמדרום לטול-כרם המובילים כיום את תוצרתם לטול-כרם וקונים בה את צורכיהם? אמרנו, שזה יחייב סידור מיוחד כמו בכל ערי-הספר.

לגבי ואדי ערה אמרנו, שלא ייתכן לתת למדינה היהודית את עמק החוף ואת עמק יזרעאל ולהוציא ממנה את ואדי ערה - הקשר הטבעי בין שני העמקים. [---] מה יהיה על הכפרים הערבים שם? - שאלו. אמרנו מה שיהיה על כל הכפרים הערבים במדינה היהודית. המעבר הזה הכרחי בשביל המדינה היהודית. הם שאלו אם לא חשבנו במקום זה על ואדי [מילך] המחבר את בת-שלמה עם יקנעם. [---] אמרנו שדרך ואדי ערה היא דרך היסטורית, אלנבי כבש על-ידי המעבר הזה את העמק. הממשלה חושבת כל הזמן על סידור כביש מחדרה לעפולה, והכביש שסללו מחדרה לכרכור הוא בכיוון זה, [---] אך הם עמדו בשלהם ושאלו: נניח שזה יהיה כך, אבל מה יהיה על הכפרים הערבים המשתמשים בואדי ערה להובלת תוצרתם לטול-כרם? אמרנו כי זו שאלה כללית-מה יהיה באזורי-הספר-, ונצטרך להנהיג תקנות מיוחדות. בנוהג שבעולם, אמרו, נותנים הקלות מיוחדות באזורי-הספר למי שיושב במדינה אחת ואדמתו מעבר לגבול. אולם במקרה הנדון קיימת גם בעיית שוק-העבודה והשוק לתוצרת, מה תעשו בתוצרת שלהם?

הם שאלו אם דורשים אנו לכלול את כל הגלבוע. אמרנו שנסמן קו, ביקשו שזה יצוין במפה.

על נהריים שאלו בקיצור. על מפעל-האשלג נכנסו לבירור מפורט יותר. אגב, מר נובומייסקי הכין בשם חברת-האשלג תזכיר ל"ועדת-החלוקה". התזכיר הוא טוב בעינינו. הוא עדיין לא הגיש אותו, כי הוא מחכה לאישור ממועצת המנהלים בלונדון. כנראה שלורד לייטון יופיע לפני "הוועדה" בלונדון. בתזכיר יש מזיגה מניחה את הדעת בין נימוקים ציוניים ובין נימוקים בריטיים. הסתייענו בכמה מהם. בנימוק אחד לא הסתייענו - מדוע זה הכרחי לאימפריה הבריטית; הוא טוען שזהו המקור היחיד של כימיקלים אלה לאימפריה הבריטית. את הנימוק הזה הנחנו לחברת-האשלג. הם שאלו מדוע אי-אפשר להשאיר את המפעל הזה למדינה הערבית; שכן שמעו על יחסים טובים בין הפועלים היהודים והערבים שם. המדינה הערבית בוודאי תדאג לו ותטפח אותו, שהרי תהיה זו איוולת מאין כמוה מצידם אם יקלקלו "עסק" שלהם. השבנו, שאנשים עושים הרבה מעשי-איוולת, כגון מלחמה ודברים אחרים, וכדוגמה הבאנו את יפו שנהנתה כל הזמן מהעלייה היהודית, אך לבסוף החריבה את עצמה. [---] במפעל כזה יש צורך בעבודה עברית. אם יהיה במדינה הערבית, אין ביטחון שיהיו תנאים שיאפשרו ליהודים לגור שם. קיימת גם שאלת התחבורה אל הנמלים. כדי שלא תהיינה הפרעות, צריכה התחבורה להיות רצופה בשטח יהודי או בשטח המנדט הבריטי, צריך לבנות כבישים ולתקן את הכבישים הקיימים. קיימת גם שאלת התצרוכת של ארץ-ישראל מתוצרת ים-המלח, בעיקר לחקלאות היהודית האינטנסיבית.

[---] אם כן, שאלו, מה יישאר למדינה הערבית? אמרנו, המפעל המינראלי יישאר חציו במדינה הערבית. גם עכשיו חציו בעבר-הירדן, והתמלוגים יאזנו גם להבא את ההכנסות בין המדינה הערבית והיהודית. (הם חשבו שהתמלוגים מתחלקים בהתאם לשטח המפעל בשעה שהם מתחלקים בהתאם לתפוקה) אמרנו שאם מפעל-האשלג לא ייכלל במדינה היהודית אז כל הרכוש המינראלי של ארץ-ישראל יעבור למדינה הערבית, מפני שמינרלים יש בעבר-הירדן ובים-המלח, וגופרית יש בסביבות עזה. לפי הצעת פיל כל זה יעבור למדינה הערבית. אנחנו דורשים שחלק יישאר תחת מנדט בריטי.

ביחס לארבע ערי המנדט הזמני הדגשנו שיש להבדיל בין שלוש הערים ובין חיפה. במידה שיש אינטרסים בריטיים לא רק בחיפה אלא בכל ארץ ישראל, אנחנו מוכנים לספק אותם, אבל אין זה מחייב את הוצאת חיפה מסמכותה של המדינה היהודית. ביקשו תזכיר.

לבסוף שאלו על התמיכה למדינה הערבית, שאנחנו דוחים אותה בתזכיר. הרי המדינה היהודית, אמרו, תקבל לרשותה נכסים ערביים - פרדסים, יתרונות מסחריים - והיא צריכה לתת תמורת זה משהו. שאם לא כן צריכה המדינה היהודית לקבל רק מה שיש כיום ליהודים. השבנו, שלא ייתכן לדבר על תמיכה שאינה על יסוד הדדיות, וזוהי שאלה של משא-ומתן, איזו הדדיות? - שאלו. אמרנו: אם תהיה מצד המדינה הערבית עזרה והעברת ערבים מהמדינה היהודית אליה, אם תעזור להם להתיישב ולהשתקע במדינה הערבית, נהיה מוכנים אנחנו לשלם יותר מאשר את מחיר האדמה. אחד מחברי "הוועדה" אמר שזה רעיון חשוב מאוד, הצעה מעניינת מאוד ורצוי לקבל על זה תזכיר.

הם עוד לא הספיקו לקרוא את התזכיר שלנו על עבר-הירדן. ייתכן שמחר-מחרתיים ניקרא לבירור נושא זה. בינתיים הזכירו רק ששם נודדים 30 קילומטר כדי להגיע לבאר מים. אמרנו, שהיישוב שם עני, ואם תהיה התיישבות מארץ-ישראל [המערבית], היא תזרים לשם דם חדש. אין זה מספיק, אמרו, צריך שאנשי המקום עצמם ירגישו שהם נהנים, האם נהיה מוכנים לכלול את הדבר הזה בתוכנית? השבנו שנגיש תזכיר על כך.

[---]

[---] ברור לי שהתוכנית שמציע אוסישקין על העברת 40,000 משפחות חקלאיות ערביות מארץ-ישראל [המערבית] - זהו מספרן בערך – והושבתן בעבר-הירדן תוך תקופה מצומצמת, כתנאי עד להקמת הממשלה היהודית, זוהי אוטופיה ואין להשתעשע באוטופיות. [---] לפי חשבוננו בתזכיר שהגשנו, בעבר-הירדן יש אומנם מקום מבחינה אובייקטיבית ל-60,000 משפחות ערביות. גם בשטח שמעבדים אותו כבר כיום אפשר להכניס עוד 25,000-20,000 משפחות, בעמק הירדן אפשר להכניס עוד כמה אלפי משפחות ובשטחים שכיום אינם מעובדים כלל יש מקום ל-30,000-25,000 משפחות. אבל קודם-כל אלה הם חשבונות סכמטיים, הנותנים מושג על אפשרויות אובייקטיביות מסוימות. כאשר ניגשים להוציא את זה לפועל, נתקלים בקשיים קרקעיים, אקלימיים, בחוסר מים, בכל מיני מעצורים משקיים, חוסר שוק ועוד כמה צרות שאי-אפשר לראותן מראש. שנית, לא אמרנו שאפשר לעשות זאת תוך שנה, שנתיים, או במשך חמש שנים. זוהי תוכנית לשנים רבות. זה יכול אולי להיעשות במשך 15 או 20 שנה. אי-אפשר לדעת כמה זמן זה ייקח, מפני שזה מחייב מהפכה בחיי הארץ ומהפכה במבנה הכלכלי של הארץ. ומהפכות כאלה, גם כשאינן נעשות באופן אבולוציוני, מחייבות שנות דור. אף המהפכה שחוללנו אנו בארץ ישראל לא חוללנו בשנה אחת. להכניס לעבר-הירדן 60,000 משפחות חקלאיות חדשות פירושו יותר מאשר להכפיל את מספר המשפחות שישנן שם כיום, וזה מוכרח לקחת הרבה שנים. לכן אם נבוא בדרישה כזאת, אז אחת מן השתים: או שאנחנו אוטופיסטים ואיננו יודעים מה שאנחנו דורשים, או שאנחנו דוחים את הקמת המדינה היהודית עד "Calendas Graecas" [אחרית הימים].

 

הערות