מתוך יומן העבודה                                                                               ירושלים, 6.3.1938

חזרתי לירושלים ב-8 בבוקר.

ממדי ההתנגשות ליד ג'נין היו כנראה הרבה יותר גדולים מכפי ששמעתי בערב-שבת. במטה הצבא נמסר לגורדון שמספר הנכנעים הערבים הגיע ל-95. הרי זו תוצאה מהפעולה המשולבת של הגייסות, שהשתמשו ביעילות רבה במכונות-ירייה ובמפציצים. נתפסו כ-30 רובים ומצבור-תחמושת גדול. יש שמועות עקשניות כי שיך עטיה[1], מנהיג כנופיות ידוע לשמצה בצפון, אשר חצה וחזר וחצה את הגבול הסורי מספר פעמים, נמצא בין ההרוגים.

לאחר שהכסטר כתב לקק"ל ואישר את ההסכם בדבר חלוקת הוצאות ההתיישבות בינה לבין מחלקת ההתיישבות ולאחר שהקק"ל קיבלה לבסוף את תנאיו, נקבעה מבחינתנו העלייה לחניתה ב-15 במרס. הודענו לשטרן ולאליהו גולומב לקדם את ההכנות במלוא הקיטור. היות ועד עתה לא שמענו רשמית מהממשלה דבר - לא בעד ולא נגד - ומאחר שאנו מצידנו כבר הודענו למשטרה על הסידורים שיש בדעתנו לבצע [לקראת העלייה], אם גם להבא לא נשמע מהם שום התנגדות, נמשיך בביצוע אותם סידורים, כלומר, נעביר שוטרים מוספים ממקומות אחרים באופן זמני כדי לאפשר את העלייה לחניתה. לאחר-מכן נעמוד על כך שיסופקו רובים נוספים.

[---]

הרעיון לערוך אצל הנציב ביקור משותף של הסוכנות, הוועד הלאומי וה"אגודה" לא עלה יפה. קיבלתי מכתב רשמי ממזכירו הפרטי של הנציב המזמין "שנים או שלושה מעמיתי" ואותי עצמי להיפגש עמו מחר ב-11.00. בינתיים התגלה שה"אגודה" כבר כתבה לנציב בעצמה ונקבע לה ראיון ליום ב' בעוד שבוע.

קיימתי ישיבה עם ששון, זסלני ואפשטיין[2] בקשר לנסיעתו של ששון לדמשק כדי לעודד את עבודת בן-בריתנו החדש ויפקח עליה. הפעם ייתכן ששהותו שם תהיה ממושכת, כי יידרש זמן-מה עד שנצליח לעמוד על כך אם עשויה לצמוח לנו טובה מהעניין. אם אומנם כן הדבר, הרי שנוכחותו של האיש שלנו במקום היא חיונית להבטחת העברה בטוחה ומהירה של חדשות אלינו שתאפשר נקיטת פעולה מיידית. בדרכו לדמשק ששון יתקשר עם פאיז חדאד וישמע מה הן הצעותיו למפגש בינינו ובין המופתי.

הערות