דברים בישיבת הנהלת הסוכנות                                                           ירושלים, 16.2.1938

 

לדעתי אין אנו יכולים להחליט איך צריך הנשיא לנהוג לגבי מכתביו לממשלה. אפשר להודיע לד"ר וייצמן שבישיבת ההנהלה הובעה משאלה, כי רצוי שחברי המחלקה המדינית יראו מכתבים חשובים שלו לממשלה לפני הישלחם.

אין ברצוני לחדש עכשיו את הוויכוח על הקו הפוליטי של ההנהלה, אולם החלטת ההנהלה לעשות מאמצים כדי להשיג את התנאים הטובים ביותר להקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל מחייבת לדעתי את המחלקה המדינית לנהל פוליטיקה דינמית. מובן שההכרעה בשאלה זו תהיה בידי הקונגרס הקרוב.

ואשר להצעת מר אוסישקין שד"ר וייצמן יפנה במכתב אל מר אורמסבי-גור בו יסביר כי בהסתדרות הציונית ובעם יש חלק המתנגד לתוכנית החלוקה, הרי על החברים ה"שוללים" להבין כי אם יכתוב וייצמן מכתב שני לאורמסבי-גור יחזור על דעתו, כי במקרה שתהיה תוכנית מתוקנת להקמת מדינה יהודית הרי הרוב הגדול של העם היהודי יקבל אותה. הוא יכול, כמובן, להוסיף - מה שידוע היטב למיניסטר-המושבות - שיש בין היהודים גם "שוללים".

[---]

בהיותו בארץ פעל ד"ר וייצמן מתוך התייעצות מתמדת עם חברי המחלקה המדינית, ואני מוכן לקבל עלי את כל האחריות בעד תוכן מכתבו של ד"ר וייצמן לאורמסבי-גור.

[---] עוד חודשיים בערך נעמוד בפני החמרה נוספת של המצוקה הכלכלית ושל חוסר העבודה. כיום פועל גורם חשוב המחליש את המצוקה - יצוא ההדרים, המעסיק אלפי עובדים בפרדסים ובנמלים. יצוא זה ייפסק בקרוב ובבת-אחת. הסיכויים לסוף האביב ולקיץ שחורים מאוד. להורוביץ[1] מהלשכה הכלכלית הייתה שיחה עם ג'ונסון, גזבר הממשלה, שהביע את דעתו כי לאחר גמר הקטיף יש חשש לרעב המוני. עומדות לפנינו שתי שאלות: מה עלינו לדרוש מהממשלה להטבת המצב ומה נוכל לעשות בכוחות עצמנו.

קיבלתי ממנהל האוצר באופן סודי מספרים על מצבה הכספי של הממשלה: בשנת התקציב 1936/1935 הגיעו הכנסות הממשלה ל-5,780,000 לא"י וההוצאות ל-4,200,000 לא"י. זה כלל הוצאה לצבא בסך 145,000 לא"י, והוצאות המשטרה בסך 500,000 לא"י. העודף בקופת הממשלה בתחילת אפריל 1936 היה 6,250,000 לא"י. בשנת התקציב 1937/1936 ירדו ההכנסות במיליון לא"י, וההוצאות עלו ביותר ממיליון. הגירעון הגיע ל-1,250,000 לא"י. הוצאות הצבא עלו ל-1,250,000 לא"י, והמשטרה - 750,000 לא"י. בסוף שנת התקציב היה בקופה עודף של פחות מחמשת מיליונים. על שנת הכספים 1938/1937 יש לעת-עתה רק מספרים משוערים, כי השנה טרם נסתיימה. אומנם יש עלייה קטנה בהכנסות (200,000 לא"י בערך), אך ההוצאות לצבא עלו ל-750,000-לא"י, ותקציב המשטרה הגיע עד קרוב למיליון לא"י. באותה שנת התקציב הכניסה הממשלה, על-פי הוראות שקיבלה מלונדון, לחשבון תקציבה הרגיל את ההוצאות שעשתה על חשבון המילווה שטרם קיבלה אותו, בסכום של 1,500,000 לא"י. באופן כזה הגיעו ההוצאות ל-7,500,000 לא"י" כלומר גירעון של 2,750,000 לא"י בערך, העודף באפריל 1938 יהיה רק 2,250,000 לא"י. התקציב לשנת 1939/1938 מבוסס על הכנסה כמו בשנה הקודמת, בערך 4,750,000 לא"י, והגירעון הצפוי לדעת הממשלה הוא בערך 1,000,000 לא"י. לצורכי הצבא חושבים להוציא בשנה זו חצי מיליון ותקציב המשטרה יעלה על מיליון לא"י. [---] העודף ל-1 באפריל 1939 יהיה 1,120,000 לא"י. אולם עודף זה עמוס התחייבויות דלקמן: 250,000 לא"י קרן חוזרת לגזברות הממשלה, סילוק חובות וגמר העבודות שהחלו בהן על חשבון המילווה, 250,000 לא"י לעבודת ייבוש מסביב לחולה, עבודות ביוב וסידור אספקת מים בחיפה, תיקונים וחידושי חומרים ברכבת (סעיף זה בלבד הוא חצי מיליון). כל זה יחד יעלה לסכום של 1,400,000 לא"י. הווה אומר שיש גירעון של 300,000 לא"י אם כל התוכנית הזאת תצא לפועל. ג'ונסון אומר כי לכן אין לו ביטחון שתוצא לפועל ההקצבה למען החולה.

אם לסכם את מצב הקופה הממשלתית הרי ההכנסה ירדה במיליון לא"י לשנה בהשוואה לשנת 1936/1935 ונשארה יציבה ברמה זו, אך ההוצאה גדלה בהרבה, לרגל מצב הביטחון, ויחד עם זה חייבו את התקציב בכספים בעד עבודות שעמדו לעשות בכספי המילווה.

ממשלת ארץ-ישראל מנסה לא להתפשר עם מצב זה. היא מחתה לפני ממשלת לונדון נגד גביית כל הוצאות משלוח הצבא ממנה. היא טוענת שהתפתחות הארץ במשך תקופת המנדט לא עלתה לממשלת בריטניה ולא-כלום; שדיכוי המהומות ב-1936 היה עניין אימפריאלי ולכן מן הדין שאוצר האימפריה ישא לפחות בחלק מההוצאות. כן טוענת היא שעל הארץ רובץ חוב ציבורי קטן מאוד בהשוואה לארצות אחרות באימפריה, וגם חוב זה - מיליון לא"י - נגרם על-ידי תשלום מלא לאוצר הבריטי בעד נכסי המלחמה. היא דורשת איפוא או מחיקת חלק הגון מהוצאות הצבא והעמסתן על האוצר הבריטי, או אישור המילווה של 2 מיליוני לא"י או מחיקת חלק מהוצאות הצבא ואישור מילווה של מיליון לא"י.

אין תקווה רבה שהצעות אלו תתקבלנה, ובינתיים המצב דחוק והדעה השוררת בממשלה היא שמסיבות אלו אין היא יכולה לעזור ביצירת עבודות חדשות על חשבון התקציב. הצורה היחידה של עזרה שהממשלה מוכנה להמליץ עליה היא סידור הלוואות. היא המליצה בפני הממשלה בלונדון על בקשת עיריית תל-אביב להרשות לה לקבל מילווה ביניים של 175,000 לא"י, וכן המליצה לאשר מילווה של 300,000 לא"י לפרדסנים. מילווה אחרון זה הציעה הממשלה לתת מן האוצר הבריטי, אבל העניינים בלונדון אינם מתקדמים. משרד-המושבות דחה את עניין המילווה של 175,000 לא"י לעיריית תל-אביב, ואין כל תשובה בנוגע להלוואה לפרדסנות. גם ההצעות לתיקון המצב שאין בהן משום הוצאת כספים לממשלה, כמו ביקורת החוזה עם סוריה וכדומה, מתעכבות במשרד המושבות.

נראה שבמשרדי הממשלה בלונדון שוררת רוח פסימית מאוד בנוגע למצב הכלכלי בארץ. צרת הארץ אינה לוחצת עליהם כלל, הכיוון השורר כיום - למשוך את מצב-הביניים מבחינה מדינית - נותן אותותיו גם במדיניות הכלכלית.

עלתה הצעה לשלוח משלחת יישובית ללונדון לטפל בענייני כספים. הוועדה היישובית שעל-יד הוועד הלאומי דנה אתמול בשאלה הזאת. [---] לאחר בירור הגיעה הוועדה היישובית למסקנה, שרצוי כי תצא משלחת של היישוב ללונדון, מורכבת מבאי-כוח עיריית תל-אביב, התאחדות האיכרים, בעלי-תעשייה והוועד הלאומי. העניין תלוי בראש וראשונה בעיריית תל-אביב. היעדרו של מר רוקח[2] מהישיבה מעורר ספק אם הוא מעוניין בפעולה הזאת. אנו שומעים שעיריית תל-אביב מקווה להשיג מילווה פנימי בארץ-ישראל בסך חצי מיליון לא"י. מובן שבלי השתתפות בא-כוח עיריית תל-אביב תיחלש המשלחת מאוד. אם המשלחת בכל-זאת תצא רצוי מאוד לצרף אליה את דויד הכהן[3]. הוא לא יוכל להופיע בשם עיריית חיפה רשמית, אולם יוכל לטפל במילווה הדרוש לעיריית חיפה, וראש עיריית חיפה[4] ודאי ימסור לו ייפוי-כוח לכך.

שוחחתי בשאלה זו גם עם וייצמן, שהביע את הסכמתו למשלחת כלכלית ללונדון. וייצמן הציע שרוטנברג[5] יצטרף למשלחת וינצל לעזרתה את הקשרים שיש לו בלונדון. [---]

[---]

הצעת אוסישקין על הרכב המשלחת [---] היא אחרת לגמרי. [---] לדעתו צריך לבחור את האנשים לפי יחסם להקמת המדינה. אולם בזה אנו הופכים את המשלחת לפוליטית. בעיריית תל-אביב, למשל, יש שני מוצמדים למשלחת, רוקח והוז[6]. אוסישקין אומר שרוקח הוא "שולל" - אדרבא, לא יעלה על דעתי לפסול אותו בתור חבר המשלחת בגלל היותו "שולל" אבל אם רוקח לא יוכל לנסוע ויבוא בחשבון הוז, אתנגד בכל תוקף לפסילתו בגלל היותו "מחייב". אנשי התאחדות האיכרים ברובם "מחייבים". [---] איש מאיתנו לא יוכל לומד להתאחדות האיכרים במי עליהם לבחור כחבר המשלחת מצידם, ולא לפסול אדם שיסמכו עליו [---] רק משום שהוא "מחייב". להתאחדות בעלי-התעשייה יש מועמדים הבאים בחשבון כחברים למשלחת. מר מולר[7], בעל בית-החרושת "אתא", הוא אולי המועמד הטוב ביותר. אין לי מושג אם מולר הוא "מחייב" או "שולל", אך שוב, אין לתאר שמישהו יפסול אותו בתור שליח בעלי-התעשייה מפני שהוא "מחייב" או "שולל".

[---]

איני יודע מה יש לפיק"א[8] או לחברה הכלכלית הארץ-ישראלית לדרוש ממשרד-המושבות בלונדון. התאחדות האיכרים תדבר על המילווה לפרדסנים, התאחדות בעלי-התעשייה - על מילווה לתעשייה ועל חוזה המכס עם סוריה, עיריית תל-אביב - על המילווה שלהם, וכן הלאה. כל אלו הן דרישות מסוימות ולא דברים בעלמא.

הרגשתי היא שאוסישקין אינו מעריך את המצב הכלכלי בארץ ואת האסון הצפוי לנו. כשמדברים על החשת הפיתרון של הבעיה הארץ ישראלית הוא מתנגד לכל מאמץ בכיוון זה, כשעולה הצעה של משלחת כלכלית ללונדון כדי להמציא לפחות הקלה פורתא למצוקה הכלכלית הוא מעמיד תנאים של הרכב פוליטי ומודיע כי אם תנאים אלה לא יתקבלו הוא יתנגד למשלחת. לעומת זה לא שמענו מאוסישקין כל הצעה אחרת לתיקון המצב. [---]

 

הערות