דברים בכינוס יישובי למען קרן היסוד תל-אביב, 3.1.1938
[---] עוברת עלינו שעת בין-הזמנים, המטילה עלינו דאגות וטרדות של חיי יום-יום. אף-על-פי-כן, בראש מעיינינו - הדאגה למחר, [---] ולגביו שוררת בתוכנו מבוכה. האופק מעורפל והוא מתקדר והולך. האווירה סביבנו רוחשת שמועות. [---] כוונותיה של הממשלה האחראית למצב הארץ ולעתידה סתומות. שעה קשה עכשיו לממשלה זו. מדיניותה נתונה בכף-הקלע, רבו הקמים נגדה ורבים הקשיים שהיא נפתלת בהם. רוחה קצרה, והיא מבקשת לה פיתרונות קלים ודרך קצרה לביטחון. כיווני מדיניות אלה מסוכנים לנו מאוד גם בהווה וגם לעתיד מפעלנו. אנו מהווים עובדה בארץ, אבל עדיין איננו במלוא כוחנו האפשרי. יותר משהננו עובדה הרינו סיכוי. יותר משאנו כוח בהווה הננו כוח העתיד להיות. ובינתיים זקוקים אנו לעזרה, לתמיכה ולהגנה כדי להיות אותו כוח שאנו יכולים להוות. אבל עזרה זו כרוכה בקושי בשביל העוזר. ושאלה היא, אם יימצאו בו היכולת והרצון - גם אם מעריך הוא את אפשרות ההישענות עלינו בעתיד - לעזור לנו להגיע לאותה דרגת כוח. שוב נתעוררה בקרבו השאלה אם כדאי לעזור לנו, אם אפשר להישען עלינו, וזה מחייב אותנו לאזור את כל מאמצי כוחנו [---] לא לתת שיעזבו אותנו באמצע הדרך. [---]
[---]
[---] מטרידה אותנו לא רק השאלה ממה נסוגה הממשלה - אם אומנם הייתה נסיגה - כי אם לאן היא נסוגה. האם נסיגה זו היא נסיגה מהמדינה למנדט, ולא למנדט כמסגרת פורמלית בלבד, אלא חזרה בתשובה למלוא תוכנו הציוני של המנדט או שזוהי נסיגה שתביא לסילופו ולחיסולו של המנדט? ואם ישנה סכנה כזו, עלינו להילחם בה יחד בכל כוחנו. אל נמהר לסייע במו ידינו לנסיגה כזאת [---]
מקור שני למבוכה הוא השמועות על המשא-ומתן המתנהל או המוצע כאילו בינינו לבין הערבים. קודם-כל יש לברך על השמועות הללו, משום שהן נפוצות על-ידי מנהיגים ועיתונים ערביים, אשר שנים על שנים נלחמו כנגד הרעיון של הסכם יהודי-ערבי. לא זו בלבד שכפרו בעבר באפשרות של הסכם אלא שללו את הצורך בו. עמדתם הייתה: אנחנו בעלי הארץ, והיהודים הם אורחים לא-קרואים. לכל היותר נסבול אותם כאן באשר על-פי דין זכאים אנו לדרוש את גירושם מהארץ - אולם בשום פנים לא ייתכן שוויון בינינו, לא ייתכן שנכיר במצב של כוחות. שקולים וננהל משא-ומתן פוליטי המכוון להסכם בין שני העמים, כאילו יש ליהודים בתור עם חלק בארץ הזאת. דבר גדול הוא, איפוא, שדווקא חוגים אלה מטיפים עכשיו להסכם ורואים בו את הפיתרון. זוהי עובדה חיובית רבת ערך שיש בה ניצחון מוסרי גדול לנו [---]. אך איננו יכולים להסתפק בניצחונות מוסריים. עלינו לשאול את עצמנו מה תהיינה התוצאות המעשיות של דיבורים ושמועות אלו, ואם לא יהיה בהם למעשה נזק יותר גדול מהברכה שיש בהם להלכה. אם נבחן את מצב הדברים בעין פקוחה, נדמה לי שלתעמולת-שלום זו יש מטרה כפולה:
ראשית, להפיל את תוכנית המדינה היהודית על-ידי יצירת רושם שבניגוד למסקנות "הוועדה המלכותית" ייתכן שלום בין יהודים לבין ערבים, ועל-כן אין צורך בחלוקת הארץ.
ושנית, להביא את העם היהודי בארץ-ישראל לידי מעמד של מיעוט לצמיתות בתוך מדינה ערבית. שכן השלום שמדובר בו איננו שלום על יסוד עלייה חופשית ואפילו לא על יסוד עלייה במסגרת יכולת הקליטה הכלכלית, אלא שלום על יסוד הסכמת היהודים להישאר מיעוט לצמיתות בתוך ארץ-ישראל שתקבל עצמאות ותיהפך למעשה למדינה ערבית. [---] נכונותנו למשא-ומתן ולהסכם עם הערבים בעינה עומדת. אנו מצווים לברר כל אפשרות של התקדמות בדרך זו בכל רגע ורגע, ואנו עושים זאת גם בעצם הימים האלה. מי יודע, אולי הלחץ המוחשי והבלתי-אמצעי של "סכנת החלוקה", יביא את הצד שכנגד לוויתורים יותר גדולים שיפתחו באמת פתח לשלום. [---] אולם אנו לא נלך שולל אחרי מקסם-שווא של שלום עד כדי כך שנשמיט מתחת רגלינו את הבסיס החדש שניתן למדיניות הציונית על-ידי ההכרזה על מדינה יהודית, ובוודאי שלא ניתן לבעלי התכסיס הזה להזיזנו מהבסיס הישן של תביעת עלייה לפי מלוא יכולת הקליטה הכלכלית, ונתנגד לכל הגבלה פוליטית לגידולנו המספרי בארץ.
מן הראוי שתשתרר בדעת הציבור יותר בהירות בעניינים יסודיים אלה. ואולי מתוך בהירות זו נגיע גם ליתר אחדות בתוך המחנה, אחדות אשר תסייע לפעולה פוליטית יותר נמרצת.
[---]
