יום ג', 26/11/1957
בבוקר ניגשתי לדפוס ומצאתי עוד שני גיליונות מודפסים - מרהיבים עיניים.
בע"ע ישיבת ועדת הביצוע על כמה עניינים שוטפים.
ב-11 במפלגה ישיבה עם מחלקות ההסברה והקליטה ועם אנשי המרכז לתרבות של ההסתדרות על בעיית קל"ח (קליטה חברתית). פתחתי בקטרוג חריף על המנגנון ההסתדרותי שחיבל בתנופה תנועתית של המפלגה על ידי הווטו שהטיל על היוזמה שניסיתי לפַתח. היה ויכוח רב, בו נתברר
א) כי הפעולה כרוכה בתקציב לא קטן;
ב) כי אין למפלגה תקציב זה;
ג) כי ההסתדרות מוכנה לממן את הפעולה;
ד) כי פעולה המכולכלת על ידי ההסתדרות מוכרחה להיעשות בשמה ולא תוכל להיזקף במפורש לזכות המפלגה;
ה) כי המפלגה חופשית, כמובן, לעסוק בקל"ח על דעת עצמה, אך עליה לשקול מראש את האמצעים והממדים.
חבר מכפר החורש, [הלל] ברזל שמו, מעולי הונגריה, בא בשם ועד לגאולת שמו של [ישראל] קסטנר לברר כמה פעולות שבדעתם לנקוט.
עם צפורה, שבאה מירושלים, לארוחת צהריים אצל הציר השווייצרי במעונם בתל-בנימין. ניחוש אחד שלנו התאמת - השגריר האיטלקי היה בין המסובים. אחרים היו השר [פנחס] רוזן ואשתו והרי ויהודית בילין. הארוחה הייתה לכבודו של המנצח [פאול] קַלֶצְקִי, יהודי רוסי אזרח שווייצריה. קלצקי זה ניסה להוכיח ליד השולחן מה חיוני היה מסע סיני ועד כמה היה מוצדק: "מדינה זו אינה יכולה להמתין עד שתותקף ואז תתגונן, אלא עליה להקדים ולהתקיף, שאם תותקף אנה תיסוג על מנת לעבור אחר כך להתקפה שכנגד, הן אין בה שום מרחב לנסיגה טכסיסית". על זה באה תגובה עמוקת תבונה מצד הציר השווייצרי: "כן, נכון, אבל כל הצרה היא שהמבצע הישראלי נשזדמן בעת ובעונה אחת עם הפלישה של אנגליה וצרפת!" זאת אומרת רק יד המקרה העיוור הייתה בדבר - ראשו של גוי! אבל שווייצרי זה כשלעצמו אדם נעים בתכלית ואף רעייתו נחמדה. גם הארוחה שפרה עלינו ובסך הכל נהנינו מאוד. השגריר האיטלקי, ידידנו הוותיק בֶּנֶדֶטוֹ קַפּוֹמַצָה מרקיזה דה קַפּוֹלַטַרִי בישר לי כי עומדים להעבירו לשטוקהולם.
צפורה הביאה לי מירושלים מברק-.מאייב פיינברג ומג'ו שווארץ המפציר בי להופיע לפחות באסיפה אחת של "בונדס" בניו-יורק ב-17 בדצמבר, ואם לבי טוב עלי אזי גם ב-15, ואם אגדיל חסדי עימהם מה מאוד יאושרו אם אציץ לאסיפת חנוכה ההמונית ב"מדיסון סקוור" ואשא מדברותי עשר דקות באוזני 18,000 יהודים. הרי שאחר החילי לנפול - נפול אפול. קבעו לי המראה ב-8, אסיפות "מגבית" הן 13 ו-14, "בונדס" ב-17, אחזור רק ב-20, הווה אומר איעדר כמעט שבועיים! וזה בשעה שספק אם יספיק ספרי לראות אור לפני צאתי, ספר ג'ילאס טעון כולו השוואה עם המקור שכולה מוטלת עלי, ולפני לוח של ימים בוערים לגבי הכנת ספרי השני - "בשער האומות" - אשר אם לא יצא ליום העשור הרי פג טעמו. אף על פי כן לא ראיתי כיצד אני יכול להשיב פניהם של שני ידידים כה יקרים ולהימנע מלהפגין תמיכתי ב"מלווה".
ניגשתי למלאכת ההשוואה של תרגום ג'ילאס עם מקורו. ישבתי עם משה בר-צבי, לשעבר שווייגר, כארבע שעות תמימות, מ-3 עד 7. נדהמתי ונתייאשתי מאיטיות המלאכה: בשעות אלו עשינו רק עשרה עמודים במכונה - והלא מספרם 250! מעודי לא נזדמנה לי משימה כה טרדנית ומסורבלת. לא גיליתי שום סילופי זדון, אבל המקור כולו חטיבת עצים ואסון התרגום האנגלי נעשה מתוך חופש ודרור - השמטות ותוספות חינם וסילופים סתם, עד להיפוכה הגמור של משמעות הפסוק. למזלי המפוקפק משה בר-צבי יודע היטב סרבית ועברית כאחד ומצפוניותו היא למעלה מכל חומרה וקפדנות - בעצם איש כלבבי אבל פירוש הדבר זמן בלי גבול והתקדמות בזחילה.
בערב נסענו אל קובי לארוחת ערב ונהנינו מאוד מהתקדמותו הבולטת של יורם בדיבור עברי ובכתיבה עברית.
מצהלה - לירושלים. בדרך הרהרתי מחדש בצפוי לי בארה"ב מזה ופה מזה והחלטתי להתאכזר לעצמי ולאחרים: לצאת ב-10 [בדצמבר] ולא ב-8, לסרב ל"בונדס", לחזור לא יאוחר מ-17, זאת אומרת להיעדר שבוע ימים בסך הכל.
