יום ב', 4/11/1957
לאחר שחשבתי כי ספרי על אסיה תם ונשלם ושוב לא תחול בו הרחבה והשמטה, התחילו עולות בדעתי מחשבות על תוספות. הבוקר בע"ע כתבתי פרק חדש, כתשלובת לסיומו של הספר, בדבר העניין המיוחד שיש לארצות אסיה הבלתי קומוניסטיות בישראל כמדינה שמתבצע בה מפעל פיתוח כביר תנופה, בעיקר באמצעים ממלכתיים מבלי שיוקרב החופש האזרחי על מזבח הקידמה הכלכלית. בדרך כלל, היומן כשלעצמו יצא מרוכז יותר מדי בהרצאת אירועים ובתיאור מחזות ומעמדים ואין בו די מטען מחשבתי. לעומת זה, בהרצאות שלי על אסיה גיבשתי ניתוחים ועיונים ורעיונות ומסקנות המצטרפים לחומר מאלף. תוך כדי עריכת היומן לפירסומו כספר נתתי דעתי לשלב במקומות מתאימים פרשיות עיוניות כאלו, אך עדיין לא מיציתי את ה"אוצר" ומדי פעם בפעם צפה ועולה פרשה חדשה המבקשת להשתלב.
דיברתי עם ירוחם על זירוז ההדפסה וההוצאה. אני מלא חרדה פן לא יצא הספר לאור לפני צאתי לארה"ב בסוף השבוע הראשון של דצמבר. כל המיבצע עודנו מלא בעיות כרימון – התמונות, העימוד, המפה, המעטפת וכו'.
בא בחור ששמו אברשה אברמסון, אחד מאלה שיתושים זמזמנים מנקרים במוחם. לפני כמה שנים פנה אלי בהצעה להקים שירות מיוחד להתחקות על שחיתות ועקיפות חוק על ידי כל מיני מבריחים ורווחנים. כשאמרתי לו: "הן יש משטרה כלכלית וקיים ש"ב", ביטלם כעפרא דארעא וטען כי יש להקים שירות מיוחד. כנראה ראה עצמו בראשו של שירות זה. לא יצא מאותה יוזמה ולא כלום. עתה בא שוב, לאחר שראני פעם בבאר-שבע. הוא מרכז לשכות העבודה בכל הדרום והנגב. טענתו עכשיו היא בדומה לטענתו אז, אם גם בתחום אחר. אין צמרת המפלגה יודעת את המתחולל במקומות. אחה"ע והפוהמ"ז עושים חיל, חותרים ומשמיטים קרקע מתחת רגלי המפלגה ואילו זו אינה נותנת לבה. - "והלא יש מזכירי סניפים ואנשי מועצות הפועלים וכיוצא באלה!" - "הללו עסוקים איש בתפקידו ואינם שועים למה שנעשה ב'מעמקים'". - "אם כך, מנין שאנשים אחרים ידעו כל המתרחש ויגלו צפונות?" - "משום שזה יהיה תפקידם המיוחד". "זאת אומרת, ההצעה היא להקים מנגנון חדש!" - "רק 25 איש בכל הארץ עם מישהו במרכז". - שוב אותו רושם לגבי עצמו. הבעתי ספקנות מרחיקה בתועלתו ובמעשיותו של הרעיון. הציע להמציא לי תזכיר.
עם אנשי ב"ב וגרשון ז"ק כוועדה מיוחדת לעיצוב הרכב המחזור החדש של המכון למחקר ולהשכלה.
חטפתי מילים מספר עם גיורא על רעיונותיו של אברשקה אברמסון והתברר כי זוהי אישיות מסובכת, חבר שהתנהגותו מעוררת כמה בעיות ומשמשת נושא לחקירות ועל כל פנים יש לקבל אותו ואת הצעותיו בהסתייגויות מרחיקות.
אחר הצהריים לבית הקברות בקריית שאול. התאסף קהל רב ומגוון להמתין לשיירת הלוויה הצבאית של נחמיה, שנקודת מוצאה תל השומר. בקהל היו עובדי משרד הביטחון, ותיקי "הגנה", אנשי משרדים אחרים ורבים-רבים מיקירי ת"א, בכלל כל אלה גברות למכביר, מטובה מגישת התה בלשכת רה"מ שבת"א ועד לרעיה יגלום. עם גברת זו חטפתי בירור קצר. שאלתיה על פי בקשת מי סידרה את הפגישה בין נחום גולדמן לבין [שגריר בריה"מ] אברמוב, אמרה: "כמובן, לפי בקשת גולדמן". שאלתי אם הביע פעם השגריר הסובייטי באוזניה מישאלה להכיר את גולדמן. אמרה: "מעולם - רק כאשר היצעתי לו את הפגישה, נענה מייד וברצון". שאלתי אם היא עצמה עוררה את גולדמן להיפגש עם אברמוב והציעה שירותה בסידור הארוחה. אמרה: "חלילה, לא עלה כלל על דעתי, אבל פעם בנוסענו מ'השרון' לת"א שאלני גולדמן אם אוכל להפגישו עם הרוסי והסכמתי". ובכן נחום שקרן. - לא עוד חשד הוא זה, לא עוד הנחה רווחת, אלא עובדה שהוכחה, האיש פשוט כזבן ואין מצפונו נוקפו להפיח כזביו אפילו באוזנַי, ידידו הטוב, אשר הוא יודע היטב את כושרו לשמור סוד. ניקלה נעשה בעיני ודוכאתי מאוד ואמרתי לעצמי כי מעתה לא אטול שום יוזמה לשאול מפיו דבר ולהיוודע ממנו משהו. כמה שקר יש בעולם, אמרתי לעצמי, ולגמרי לעצמי. הייתה זו תוצרת-לוואי משונה מאוד ללווייתו של נחמיה האומלל.
הלוויה איחרה מאוד להגיע לבית הקברות, שלא כצפוי מלוויה צבאית. טהרה לא נערכה. הטכס הדתי, שקוים על ידי רב צבאי, היה מקוצר, לא נשארתי לקבורה וחזרתי לת"א.
עניין התאבדותו של נחמיה מובלט בכל העיתונים ולשיחה בפי כל. התהייה רבה, אך מתגבש הרושם כי התאונה שימשה באמת עילה להתאבדות, גם אם הייתה בה משום הגדשת איזו סאה שנתמלאה לפני כן. התגובה הכללית היא כי אכן היה נחמיה לא רק עבד נאמן לאלופו ומנהיגו-אהובו, אלא גם בעל נפש רגישה ביותר. לב"ג טרם הוגד הדבר כי עדיין יש לו חום לאחר ניתוח קל. נעשה משהו אשר ספק אם יש לו תקדים אי-שם או אי-מתי בעולם - כמה עיתונים הדפיסו מהדורות מיוחדות בלי הידיעה על ההתאבדות, לשמש מקרא לרה"מ בלבד.
חזרתי וכתבתי יומן. לארוחת ערב נסעתי לצהלה וביליתי כשעה באותו קן מאושר. שבתי והמשכתי ביומן עד שעייפתי וקראתי בספרו של צ'ריקובר.
