יום ה', 31/10/1957
שם הספר  יומן אישי 1957
שם הפרק  יום ה', 31/10/1957

 

 

יום ה',  31/10/1957

 

הבוקר ב"עם עובד" גמרתי סוף סוף את תיקון ההגהות האחרונות של ספרי "משוט באסיה". חזרתי לרומנו הקלוש של יוחנן טברסקי על רטנאו - ברור לי כי אפסלנו לבסוף - אך כיוון שהתחלתי קורא בו ומעיר בשוליו אני רואה עצמי חייב לגמור את המלאכה.

[א"ר] שפיר שהיה חולה בשפעת חזר לעבודה אך לעומת זה חלה ירוחם. זוהי מכת מדינה שבגללה צולעת העבודה בכל המוסדות והמפעלים.

במפלגה בא אלי [הרי] שַיין [יו"ר "המגבית המאוחדת"] מאנגליה. ניסה לשדלני כי אבוא ל"מגבית" בפברואר לאחר שהודעתי לטדי זיו כי לא אוכל לבוא וקיבלתי ממנו מכתב שבו הוא מקבל את הדין. בעצם זהו אחד המעצורים לטיסתי לניו-יורק - איככה אצדיק בעיני הידידים בלונדון את היענותי לאמריקנים שעה שביטלתי את תוכנית נסיעתי לפתיחת "המגבית" האנגלית? משראה שיין כי כלה ונחרצה אצלי לא לנסוע - החל נמלך בי לגבי מחליף ולא יכולתי לשית עצה. לבסוף בא אלי בעניין חדש. ראשי ציוני אנגליה נימנו וגמרו כי יש להוציא ספר לקראת חג העשור, בו תסוכם כל הפרשה ההיסטורית של תרומת בריטניה להקמת מדינת ישראל. כן נמנו וגמרו כי יש רק איש אחד המסוגל לכתוב ספר זה. עניתי בשלילה נחרצת. יצא מפני בידיים ריקות.

אריה נשר בא לתכנן פעולות הסברה להבא. גמרנו כי יש לערוך יום עיון ב"בית ברל" בשאלת "התודעה היהודית" - עניין המנסר עכשיו הרבה בחלל האוויר ושוררת סביבו מבוכה רבה ובלבול מוחין. ביקש השתתפותי בתיכנון פעולות חוגי הצעירים. לדבריו, נשאו פרי אסיפותי בראשון לציון וברמת גן - בעקבותיהן נוצרו כמה חוגים והם פעילים בתמידות. כן נדברנו על חידוש התיכנון של מפעל קל"ח - קליטה חברתית של העלייה.

ארוחת צהריים עם סידניי מוּדי ואשתו במלון "דן". הזמנתי את הזוג האנגלי הזה לאחר שביקרו בביתנו בירושלים בהיעדרי. סידניי מודי היה פקיד ותיק בשלטון המנדט - מ-1919 עד 1941. הגיע לדרגת סגן המזכיר הראשי והועבר מהארץ לאי מאוריציוס. זה שנים פרש מהשירות והריהו מגדל פטל בחווה אשר לו בסקוטלנד. הוא ואשתו קשורים לארץ ובאו לבקר בה מטעם עצמם. מתפעלים מכל מה שראו ונהנים מהכנסת אורחים נדיבה של ידידים לשעבר. ובאמת לקיתי בנדיבות יתרה - כשהוגש לי החשבון התפלצתי: 30 ל"י!

באתי הביתה וביקשתי להינפש אך פתאום הופיע ללא הודעה מראש בחור שנראה לי בתחילה כזר לגמרי. הזכירני כי נפגשנו בדרום אפריקה - הוא בנו של הרב [משה] יעקבסון מוותיקי ת"א, מצאתיו שם כמהנדס ממשלתי ונזפתי בו שאינו חוזר לארץ, לימים חזר וסידרתיו במשרד העבודה ואחרי זה נשתכח אצלי. והנה מתברר כי בהיותו בשירות ממשלתי עבר עבירה כספית, ללא הנאה לעצמו, אבל לפי החוק הייתה זו עבירה פלילית, הועמד לדין ויצא חייב, עירער והפסיד, ועתה כל עתידו על עברי פי פחת ואין לו תקווה לישועה אלא על ידי חנינת הנשיא. פרקליטו הגיש בקשה לחנינה באמצעות שר המשפטים והוא בא להתחנן כי אושיט יד לעזור לו להציל את עתידו. נוכחתי כי אומנם עבר אותה עבירה, אך עשה זאת בבלי דעת, על כל פנים ללא מחשבה רבה, כי ביה"ד היה מוכרח לדונו לכף חובה, אבל אם יש בעולם סמכות של חנינה הרי קיימת בדיוק למען מקרים כאלה. אמרתי לו כי לא אוכל להטריד את הנשיא, שממילא יראה עצמו חייב לנהוג לפי המלצת השר האחראי, אבל אפנה אל שר המשפטים ואבקשו כי יקבלו לשיחה ואחרי זה יחליט כפי שיחליט. ראיתי כי האיש נשם לרווחה - ראה קרן אור ונאחז בה.

ביקרתי בפעם הראשונה את עדה בדירתה החדשה - בקומה הרביעית - ומצאתיה מטופלת בצרות ובסיבוכים.

בהגיעי לפנות ערב לירושלים נלכדתי בטלפון על ידי מנהל "המגבית" האמריקנית הרברט פרידמן. הוא ומוריס ברנשטין, הנשיא המיועד של "המגבית", מוכרחים לראותי. שוב כלתה אלי הרעה. הערב נערכת סעודת הפרידה מטעם רה"מ ובהיעדרו, כיוון שהוא עדיין בבית החולים. הסכמתי לבוא ל"דוד המלך" ב-11.

הלכתי לקרב המכריע הזה כשעורפי שבור - צפורה פסקה כי אין לי מנוס משליחות זו. אף על פי כן גייסתי את כל טענותי אבל מוכרח הייתי להודות כי ההכרעה המוסרית הייתה לצד התביעה. סוף שנתתי הסכמתי והצהלתי פניהם של אנשי שיחי. לאחר שנתפרק המתח נודע לי מפיהם כלאחר יד כי גם אשכול יבוא לאותה ועידת "המגבית". אומנם הם טרחו להסביר לי כי תהיה חלוקת תפקידים ביני לבין אשכול: אני דרוש להם כדי להשתלט על 250 אנשי מפתח מכל הארץ למען יסכימו לנהל מערכה בעד קרן מיוחדת ובעצמם יקבעו רמתה על ידי תרומותיהם, ואילו אשכול נועד להופיע בוועידה הפומבית למחרת היום. אף על פי כן ראיתי עצמי מרומה - מפותה לתת הסכמתי על פי טענה כוזבת.

חזרתי הביתה ממורמר ובחצות טילפנתי לפרידמן כי הַבְטָחָתי אינה קיימת. לא שאני דורש ביטול נסיעת אשכול, אלא אני מודיע כי כיוון שאשכול נוסע אין צורך בי. כל הצדקת נסיעתי כלפי הציבור בארץ היא כורח של שעת חירום. לא אסכים בשום פנים לזוז כנספח לשר האוצר. הֶרְבּ ביקש רחמים כי לא אחרוץ גורל נסיעתי אלא אתן לו שהות לברר את העניין כולו עם אשכול.

 

העתקת קישור