יום ב',  7/10/1957

בע"ע יחיאל הלפרין: זה חמש שנים הוא עמֵל בחיבורו של ספר גדול על כבשונה של היהדות, להוכיח רציפותה ההיסטורית ואחדותה הפנימית מימי קדם ועד עתה. הספר מורכב מפרשיות על אישים, דור דור ואישיו המובהקים. נראה כי זוהי עבודה רצינית ומקורית. לפניו עוד כמה חודשי עבודה והוא מבקש מיקדמה שתאפשר לו לגמור [הספר יצא בע"ע ב-1961 (בשני כרכים) ושמו "המהפכה היהודית - מאבקים רוחניים בעת החדשה"].

במפלגה עם צבי לבון והעו"ד [ישראל] בר-שירה על המניות של "ידיעות אחרונות". בפעם הראשונה שמעתי דוח מלא ומפורט, דבר דבור על אופניו, מפי בעל הדבר עצמו, צבי לבון, כיצד קרה הדבר שנתגלגלו לידו 50% של מניות העיתון הנאלח הזה וכיצד עברו המניות לידי אחד ששמו ספקטור, אף הוא חבר המפלגה, ומה מצב העניין עכשיו. צבי בטוח כי יוכל להשיג העברת המניות על שמו חזרה וכי יוכל להפעיל שותפותו בעיתון כדי להכניס למערכת איש מרכזי אשר במשך הזמן ישתלט על העיתון ואפילו ידחוק רגליו של עורכו הנוכחי. המועמד, כמובן, [בנימין] אליאב. כל הסיפור נשמע כפרי דמיון שווא, אבל אמרתי כי מוטב לנו לדון בחלוקת עורו של הדוב לאחר שנצודנו - זאת אומרת נמתין קודם עד שיועברו המניות על שמו של צבי. בר-שירה התייחס בספקנות רבה לאפשרות ביצועה של התוכנית כולה.

עם אנשי "בית ברל" ואריה נשר בדבר קביעת שבת לחוג העיון המרכזי - לבירור בעיית איחוד תנועת הפועלים.

שמעתי מהאפט דוח על הישיבה בבאר-שבע אמש. תכליתו של דבר היא כי בהסכמת הסניף פה אחד נשאר המצב הקיים. המפלגה כולה תנשום לרווחה, אך הלקח מר.

ארוחת צהריים עם צפורה שהגיעה מירושלים - באותה מיסעדת "תנובה". בשלוש יצאנו על פני חולון דרומה לאספה במגדל אשקלון. התחנה בדרך - קריית גת. קיבלונו שניים שפניהם חדשות: ראובן ארגוב, שירש את מקומם של ליובה [(אריה) אליאב] מזה ויצחק צ'יז'יק מזה בהנהלת הקרייה וחבל לכיש כולו, וצבי לופט, בחור צעיר שחזר מלימודיו בארה"ב ומשמש עכשיו מזכיר מחוזי למפלגה בחבל אשקלון ולכיש. שמענו הסבר מפורט על תיכנון חבל לכיש והתפתחותה של קריית גת ועברנו ברחובותיה. במגדל אשקלון סרנו אל גב' זונאבנד וסעדנו שם פת ערבית. משם לאסיפת עולים - יוצאי מרוקו ופולין יחדיו. שוב דיברתי אידיש וצרפתית ונשארתי מאוד לא מרוצה מעצמי. אחרי האספה מעין קבלת פנים בבית ההסתדרות, בה השמיעו כמה מהעולים תלונות קשות בענייני שיכון, תעסוקה ו"יחס". ברור כי אחד מפגעי המקום הוא רמתם הבלתי גבוהה ביותר של העסקנים המרכזיים. לסיום הערב מסיבה מצומצמת בביתו של דב עופר, מנהל סניף "סולל בונה", מכר ותיק מירושלים [אחי מלכה הירש-היינמן ואברהם עופר]. הוא עצמו ומזכיר מועצת הפועלים [צבי] מרגלית גוללו יריעת צרות. יש תעסוקה רבה בחקלאות אך היא עונתית ותנודותיה חריפות. הנה עכשיו העבודה בשיאה אך עוד כחודש-חודשיים תבוא פליטה המונית - עד שיגדלו הפרדסים שניטעו בסביבה וייצרו תעסוקה גם בחורף. התעשייה מפגרת. "יובל גד" הוא המפעל החשוב היחיד אך תיפעולו המתמיד אינו בטוח ובעצם הימים האלה נשקף קיצוץ. מפעלים אחרים מופנים לקריית גת או לאשדוד ים, ואילו לאשקלון, לפי הרושם, אין דואג. דב עופר השכיל מאוד להסביר פישרה המיוחד של מצוקת השיכון בעיר זו. כ-20% עודם במעברות - רובם זה שנים. לא הרי מעברות אשקלון כהרי אחיותיהן בירושלים או ברמת גן. שם הן מהוות אחוז פעוט ואילו פה ניכר. שם אין כל קשר נפשי בין היישוב הוותיק לבין תושבי המעברה ואילו פה היישוב כולו חדש ואלה שיצאו לשיכונים הם עצם מעצמם של אלה שנשתיירו בפחונים - ומכאן מתח ורוגז ומרירות, ובסופו של דבר התנקמות במפלגה.

בלילה נסעתי לירושלים. צפורה נשארה ליום אחד באשקלון, אורחת של גב' זונאבנד. כל עוד נסענו בעמק החוף הייתי טרף לצינה וחששתי להצטננות אך משהתחלנו מטפסים בהר אפפתנו החמימות והגעתי בשלום. לנתי יחידי בבית.