יום ג',  1/10/1957

בבוקר בע"ע המשך עריכת יוחנן טברסקי - אין לו מושג כלל כי אני דש בבשרו, ואילו היה לו מושג כי אז עלץ לבו, שכן כאילו יש בזה סימן כי יצא משפט ספרו לחסד, ולא היא.

[משה] בן-אלול בא להציע אוסף כתביו.

אותו בחור עולה מפולין שבפגישתי עם ה"אינטלקטואלים" שבין עולי פולין החדשים הפליאני במישנתו הסדורה בצאתו לחלוק עלי בעניין הבחירות היחסיות, [ויקטור] ציגלמן שמו, בא לשיחה במפלגה. הוא עובד במערכת עיתוננו הצרפתי "ל'אינפורמסיון". יליד פולין, חניך בלגיה, בא לארץ בימי מלחמת השחרור ונלחם בחטיבת "הראל", חזר לבלגיה, נעשה קומוניסט, נסע לפולין להשתתף בבניין המדינה הקומוניסטית, נתאכזב מהמשטר ועלה. עתה מוצע לו לשלוח כתבות לעיתוני שמאל בצרפת ובבלגיה, בשום פנים לא עיתונים קומוניסטיים, אך שופרות הם לאגף הסוציאליסטי השמאלי, הרדיקלי; והנה שאל את מי ששאל ונאמר לו כי לא יעשה זאת. בא לשאול בדעתי. שאלתי מדוע בא דווקא אלי. אמר משום שתגובתי על ערעורו באותה שיחה עשתה עליו רושם חזק במתינותה וברוחה הטובה. הוא היה בטוח כי אגיב בשצף והנה להד"ם - אמרתי דברים בשבחו ואפילו ציינתי כי ראויים הדברים להישמע בסניפי המפלגה. עניתי על שאלתו לגופה באומרי כי העיקר הוא מה יכתוב ולא באיזה עיתון יפרסם, כמובן, בהנחה שעל כל פנים לא ישתתף בעיתון קומוניסטי. עקרונית רצוי לקרב עיתונים מהסוג שהזכיר לחוגים העומדים מאחוריהם, אולם עליו לדעת איך להציג ענייני ישראל, ואפילו כשהוא מתכוון למתוח ביקורת על המשטר הקיים עליו לשמור על הגישה החיובית לעיקרי העניינים. ביקשתי כי ישלח לי את כתבותיו.

שיחה ממושכת עם מדריכי תנועת "הנוער העובד", "המאוחדת", "הצופים". הירצו על המצב בתנועות, הנתונות בהתרחבות.

אחר הצהריים נסענו לצהלה ויחד עם הילדים לחולון, לחוג יום הולדתו ה-88 של סבא [על יהודה ופרידה מאירוב ר' הפרק "הורי", "עם דור ההגנה" ב' מאת שאול אביגור, "מערכות", 1977].

בערב כתבתי יומן. עדה עברה בימים אלה לדירתה החדשה ברחוב בן-נון - חסל סדר שדרות 23! - וצפורה הלכה לבקרה ושהתה שם שעה ארוכה. כשחזרה לא התאפקתי מלשפוך מרי שיחי, ממש כלשון המליצה, על כל הקלוקל שבחיי עכשיו - פיזור זמני לעניינים מעניינים שונים, עיסוקי בנושאים שאין לבי להם, כניסתי כל יום לע"ע כאילו כפאני שד, חוסר כל הרגשת בית באותו משרד ואי-יצירת הרגשה של קירבה נפשית לעובדים איתי בו וכו' וכו'. הנה מחר עלי להרצות ב"בית ברל" הרצאה של מורה על מדיניות החוץ. מקובע המדיניות ומעצבה ירדתי להיות מרצה עליה בבית ספר. נקל לשער באיזה חשק ותוך איזה סיפוק אני עושה זאת. לאחר שכל שידוליה של צפורה לא הועילו, הוציאתנו בכוח מהבית וניגשנו למיסעדה "קלרה" ואכלנו גלידה לנחמה. ואחר כן לא הייתה לי ברירה אלא לשבת ולהכין את הרצאתי ב"בית ברל".