יום ב', 30/9/1957
בע"ע המו"ל מרדכי ניומן. בא להציע שותפויות לע"ע - או העברת זכויות גמורה - בהוצאת מהדורה חדשה של ספרי טרוצקי: "חיי" ו"תולדות המהפכה" וכן בהוצאת תרגום ספרו של [ניקולי נ'] סוּחאנוב ["המהפכה הרוסית"], שתקציר בן 700 עמוד יצא ממנו לפני זמן מה בהוצאת מיכללת אוכספורד, מעשה ידיו של יואל קַרְמַיְכְּל מיודעי, שאינו אלא בנו של לואי ליפסקי. ספר זה יצא לכתחילה ב-1922 בשבעה כרכים (!) ותוכנו רשימות יום יום על מהלך המהפכה האוקטוברית על ידי עד ראייה. לימים חוסל המחבר וספרו נגנז. קרמייכל גילהו וצימצמו, ועדיין הריהו כרך כרסתן. כל ההצעות האלו נשארו בגדר צריך עיון. מהשיחה עם ניומן נוכחתי מה פירוש להיות מו"ל החי את המקצוע הזה ומקדיש לו כל עיתותיו והגיגיו. מניין לי דבקות זו והשתקעות זו? אך אם אין סגולות אלו, אם אין לי נכונות נפשית לכך - למה קיבלתי על עצמי את המשימה?
במפלגה שיחה עם גיורא. ביקש לעשות לפני חשבון נפשו כעומד עכשיו בראש המפלגה. מתוודה בכל גילוי הלב כי נכשל, בעיקר בתחום הפועל השכיר. תוצאות הבחירות בחברת החשמל בדרום הן גזר דין על המפלגה. קרן סיעות השמאל במעלה בכל מערכות העבודה השכירה. "הדמגוגיה הסוציאלית" שלהן אינה יודעת מעצור. האינטליגנציה העובדת במצב של כריתות גמורה מהמפלגה. לעומת זה המצב הוא כי בעיית קליטת העלייה לא תיתן למפלגה מנוס מדרישת הקפאת השכר שלמעשה יהיה פירושה גם הורדת רמת החיים. גם שאר הסיסמאות של מדיניות כלכלית שבהן ידגול אשכול בוועידה הקרובה [של מפא"י], לגבי עתיד משק הפועלים והכורח למשוך לארץ הון פרטי, לא ישפרו את מצבה הטכסיסי של המפלגה כלפי סיעות פועלים אחרות וגם יגרו את יצרי הדמגוגיה בתוכה. בינתיים על חיפה לא השתלטנו. ב"ג חוזר ומבטיח לחסל את משטר אלמוגי אך הוא פועל למעשה בכיוון הפוך. בינתיים קפצה עלינו צרת באר-שבע. פרצו סכסוכים גם בנהרייה וברעננה ומאיים פרץ חדש בכפר סבא. מה הסיסמה המוסרית הגדולה שאפשר להרים בשעה זו? במה נתגבר על הסכנה מבחוץ ועל אכילת איש בשר רעהו בפנים?
אמרתי: "בסיסמת איחוד תנועת הפועלים. נרים אותה תוך קריאה לשתי הסיעות ותוך התקפה עליהם. נוקיע את אפסות הפירוד בשעה זו ואת עוון בריחתם מאחריות וניצולם את פריקת עולה".
כאן סיפר גיורא כי אליעזר שושני מ"האיחוד" היה אצלו וביקש עזרתו לגייסני להשתתפות בוועידת "האיחוד" העומדת להתקיים בסוף סוכות בתל יוסף. הרוח ב"איחוד" ירודה ביותר לרגל משבר העזיבות בהרבה קיבוצים צעירים. מישאלתם היא כי יוקדש לי ערב ואשא דברי דווקא על נושא זה שהזכרתי - איחוד תנועת הפועלים. אגב למדתי מגיורא כי ב"ג הודיע על החלטתו לא להשתתף בוועידה, והוא, גיורא, כתב לו נמרצות כי הדבר לא יעלה על הדעת - אין ב"ג יכול להופיע במכבייה ובפתיחת היכל התרבות ולהיעדר מוועידת "האיחוד", חלילה לו להתנהג כך כלפי התנועה הקיבוצית וכו'.
ארוחת צהריים עם זאב שרף באחת המיסעדות ברחי אלנבי. סיפר על פרשת התפטרותו ממזכירות הממשלה - סיומו של פרק בחייו, והייתי מוסיף: בתולדות ממשלת ישראל. ב"ג סירב בראשונה להאמין כי כוונתו רצינית ופעם אחר פעם התעלם מהודעותיו, כאילו לא היו. לבסוף הבין כי כלה ונחרצה ואז ביקש רק לדחות שוב ושוב. עתה כלו כל הקיצין - "מי המועמד במקומו?" - בסופו של דבר כנראה יעקב צור, שמסתבר כי הוכרע על יציאתו משירות החוץ. - "איך יעבוד יעקב עם ב"ג, לאחר שרה"מ התייחס אליו בביטול כזה בהיותו השגריר בפריס? אם יבוא אלי יעקב וישאל בעצתי איאלץ להזהירו כי לא יקבל עליו בשום פנים תפקיד זה". - נשאר בתיקו. זאב סיפר כי גולדה אומללה ללא תיאור – פזמון ששמעתי רבות ושאינו מעורר שום רחמים בלבי. אמרתי: "הן חזקה עליה כי נכנסה לתפקיד החדש בעיניים פקוחות וידעה כי עליה להסתגל בכל לב"ג ולא לפצות פה". זאב טען כי ודאי לא שיערה עד היכן עלולים הדברים להגיע - לידי איזו התעלמות ואיזו השפלה. עכשיו עליה "לבלוע" שליחויות של שמעון פרס לצרפת וכלפי ארגון אירופה ונאט"ו בעניינים העומדים ברומו של עולם - מבלי שיסופר לה אפילו מה דובר בפגישות אלו. היא הודיעה כבר לב"ג כי אחרי הבחירות הבאות לא תיכנס לממשלה וב"ג ענה, כדרכו במקרים כאלה, כי אז גם הוא יפרוש וילך לתל יוסף [? צ"ל לשדה בוקר]. זאב בטוח כי אילו הוצע לגולדה לשוב למשרד העבודה, הייתה מאושרת לחזור [גירסת דב"ג על היחסים בינו ובין ג"מ ר' ב"ב"ג" ג" ע' 1464-69 (מב"ז), וכן שם על המשולש ב"ג-פרס-מאיר ופרשנות המחבר ("אין מנוס מהמסקנה כי ג"מ לא הייתה שה"ח של מ' ישראל ומדיניות החוץ נוהלה בידי ב"ג --- לעיתים באמצעות שלוחות משה"ב ומנהלו הכללי ---")]. עוד סיפר זאב כי ב"ג שאל אותו פעם לדעתו על יגאל ידין כרה"מ. תמה זאב: "הן אין הוא אפילו חבר המפלגה!" השיב ב"ג: "אז ייכנס למפלגה!" זאב: "ואם ייכנס - כלום אין למפלגה מה לאמר בעניין זה? האם אתה בטוח כי המפלגה תסמוך ידיה עליו כרה"מ?" ב"ג: "אז מי יה רה"מ אחרי?" זאב: "משה, אשכול, על כל פנים מישהו המקובל על המפלגה". לא נתבררה לי תגובת ב"ג. לדעת זאב יחליט ב"ג אם להיות שוב רה"מ רק לאחר הבחירות ולאור תוצאותיהן. אמרתי כי גם בפעם הקודמת היה זה המצב - ויותר מזה, ב"ג הודיע לי בכתב לאחר הבחירות [הקודמות], כי גמר אומר לא לשוב לרהמו"ת, וכעבור ימים אחדים שיכנעו אותו "חברים", קרי [אשתו] פולה ונחמיה [ארגוב], כי זה לא ייתכן והוא חזר. כך יהיה גם הפעם. על כל פנים החלטָתי איתנה להוציא עצמי מהחשבון עוד לפני הבחירות.
סיפרתי לזאב על שיחתי עם יוספטל ובעיית "הסיסמה המוסרית". אמר כי הסיסמה צריכה להיות היערכות לקראת המיליון השלישי. חשבתי כי זה רעיון נכון, אבל אין זה מחייב החלפת סיסמת האיחוד בסיסמה זו אלא ביסוס הראשונה בעיקר על ידי השנייה.
אחר הצהריים גהרתי על הגהות ספרי. אין שיעור לכמות העבודה שיש להשקיע בעסק זה של הוצאת ספר.
באה צפורה מירושלים ונסענו לנתניה. נעתרתי לפני כמה זמן, לאחר דחיות וסירובים, להפצרת מועדון "רוטרי" שם להרצות על מסעותי. בבואנו סעדנו עם היושב-ראש ומוזמנים אחדים ואחר כך נסענו למקום המסיבה. נתקהלו כשלוש מאות איש ואישה, בהם רבים שאינם חברים ואף חברים רבים שלא מנתניה: מחדרה, מהרצליה, ואפילו מת"א ומחיפה. הנושא היה אוסטרליה והקהל היה מרוצה.
לסיום הערב נסענו עם שולמית קצנלסון לאולפן עקיבא שלה, שניצל מסכנת הסגירה שאיימה עליו - לדבריה, הודות להתערבותי - והסיבונו עד שעה מאוחרת בשיחה ובשירה עם המתלמדים והמורים.
