יום ב', 23/9/1957
בבוקר לת"א. בע"ע עם יהודה ארז ופנחס גוברין על "קובץ העלייה השלישית" - אחד מאותם הספרים המסרבלים את המדף, קוראים בהם מעטים ותפוצת מימכר אין להם. במפלגה עם הרצל [ברגר], [בנימין] אליאב ו[חיים] רוקח על עיתון הערב. לתימהוני, עם כל ההסתייגויות והחששות, הגיעו שני הראשונים למסקנה כי אין לבלום את יוזמת הקבוצה שמאחורי רוקח ואין למפלגה ברירה אלא להעניק לה 100,000 ל"י. היבעתי ביטחוני כי פירוש הדבר שוב שיעבוד המפלגה לניקוז ממון שאין לו תיכלה. רוקח נשבע, כי יותר מסכום זה לא ידרשו עזרה לעולם. העניין יובא לוועדת העיתונות. שאלתי את רוקח ישירות אם יד שמעון פרס ביוזמה זו והכחיש נמרצות. האמנתי לו.
ארוחת צהריים ב"דן" עם ישראל זיו ובתו יהודית. שיחה ארוכה על כל המוצאות. התעניין בכנות בעיסוקי ובאורח חיי. שאל איך יכול ב"ג להצדיק את אי-היותי בממשלה לעת כזאת. אמרתי כי יש לו שתי הצדקות - אחת אמיתית ואחת כוזבת. האמיתית - שאילו נשארתי בממשלה כי אז התנגדתי למסע סיני. הכוזבת - כי רק הודות להסתלקותי הושג הנשק הרב מצרפת.
כל הערב ישיבת המזכירות על באר-שבע. דיון מעמיק ונרחב על המכשלה כולה מעיקרה. תרמתי ניתוח מקיף של מיבנה העיר ומהות הבעיה: עיר שכולה עולים, נבנתה יש מאין; כולה, על שיכוניה, מפעלי ייצורה, בתי ספרה וכו' פרי כושרו ומרצו ותנופתו של איש אחד; עם זה נתונה אוכלוסייתה להשתוללות יצרי עדות; טוביהו מקפח עולמו על ידי זלזול בתושבים והללו מקפחים עולמם על ידי מירדם בטוביהו; החבורה המעולה של אנשי מפתח ותיקים שקועים איש בעיסוקו ואין נותנים דעתם; המפלגה לא דאגה להושיב בעיר מישהו בעל סמכות מוסרית שירסן את טוביהו וראשי העדות כאחד; בנסיבות אלו ניצל גדעון את המרירות וליבה יצרי מרי; אף על פי כן, כיוון שקמה יוזמה מקומית להחזיר עטרה לישנה - יש להעניק לה כל התמיכה.
בפעם הראשונה שמעתי את סנטה יוספטל והתרשמתי מאוד. נתנה הגדרה יותר קצרה ונוקבת משלי למצב שנוצר: נתינים נחשלים של שלטון מושבתי מואסים בחסדיו ותובעים עצמאות, אחת היא מה תוצאותיה הממאירות לגבי עצמם.
דיברו רבים - הישיבה ארכה כחמש שעות - ולבסוף הוטל על מספר חברים, בכלל זה אני, ללכת לבאר-שבע כדי למצוא אפשרויות ההסדר תוך שמירה על טוביהו. ראיתי כי גיורא אינו מאמין בזה. הוא טען כל הזמן בצדק, כי טעות בידי הגורסים את המשבר כפרי התנגשות אישית בין טוביהו וגדעון. קיים גורם שלישי והוא העיקר - הלא זה סניף המפלגה בבאר-שבע כביטוי לציבוריות העלייה החדשה. את הגורם הזה אי-אפשר להכניע, אלא תוך התכחשות גמורה לדמוקרטיה המקומית, שתהרוס את מעמד המפלגה בעיר.
ביקשתי מגיורא רחמים שלא יסחבני לבאר-שבע. רק זה חסר לי השבוע.
בבית ישבתי עד הרחק אחר חצות על שני חיבורים.
הראשון נוגע לבית אליהו. גולדה רואה סיכויים לגייס למטרה זו סכומים בארה"ב. לפני צאתה לעצרת [האו"ם] ביקשה כי ימציאו לה איזה פתשגן-כתב באנגלית, שתוכל לתיתו בידי אנשים. המשימה נתגלגלה, כמובן, בסופו של דבר אלי וחיברתי הרצאה קצרה על אליהו האיש ומפעלו, התפקיד שמילא הבית כמטה "ההגנה" וההעפלה והתוכנית לשמרו כמצבה חיה לתנועת המגן ולמנהיגיה. שלחתי את הנוסח לגולדה.
השני - שוב בעניין ספרו של ג'ילאס. חלה התפתחות מפתיעה ומסבכת. נתקבלה תשובה מגדעון שגיא מניו-יורק. ובכן המקור היוגוסלבי חי וקיים בידי המו"ל, אלא שהוא מסרב להראותו לאיש. גם בעלי זכות התרגום לצרפתית ולגרמנית ביקשו לעיין בכתב היד ואף הם נענו בשלילה. היה לגדעון דין ודברים מייגע ובסופו הציע המו"ל שאם יש מקומות סתומים, אואיל-נא לציינם ואז יואיל הוא להמציא לי אותם קטעים במקור. גדעון סבור כי זוהי פשרה שאפשר לקבלה. לא כן אנוכי עמדי. הצעה מחוכמת זו, מלבד הסירבולת שהיא כרוכה בה למעשה, עוררה בלבי חשדות מרחיקים. פירושה כי לא איכפת לו להראותני בשפת המקור כל מה שיש בספר המתורגם ואם בכל זאת הוא מתעקש לא לגלות לי את המקור כולו, הרי שיש בספר המקורי קטעים שלא תורגמו כלל או במתכוון תורגמו במסולף. במצב זה, איך תיטול על עצמה "עם עובד" ואיך אטול על עצמי אישית את האחריות להצגת הגירסה המתורגמת של ספר ג'ילאס כאמיתית? חלילה לנו. התייעצתי בעניין זה עם אנ"ש שחזרו משירותם בארה"ב והרי לוין יעצני לגייס להשפעה על המו"ל את ראובן דפני ואת יהודה [גַ'ד] טֶלֶר. לראובן פניתי מייד והלה הריץ אל המו"ל מכתב נמרץ - הוא היה חברו לבי"ס בווינה ומעיד עליו כי הוא בחור מוכשר ומפולפל אך אינו מהקפדנים בהלכות יושר - ואילו הערב ערכתי איגרות מפורטות לגדעון ולטלר. ביקשתים להציג לפני המו"ל ברירה: או ימציא לי את המקור ואז אדאג לדיוק המהדורה העברית מבלי להוקיע אי-דיוקים שבתרגום האנגלי; או - אם יסרב - תמשוך ע"ע ידה מכל העניין, אבל אז תתפרסם הודעה ברורה על הסיבה, שתבאיש ותפסול את התרגום האנגלי ברחבי העולם החופשי. בכל השיקולים האלה לא יכולתי להשתחרר מהרגשת איזו חובה מצדי כלפי ג'ילאס עצמו. הנה הוא עומד עכשיו לדין על בגידה עקב הוצאת ספרו זה. מי יודע אם אין בספר פיסקאות המסייגות את קיטרוגו על הקומוניזם, או המלמדות על המשטר הקומוניסטי זכות-מה, אשר דווקא אותן השמיט או המתיק המו"ל האמריקני, לבל יחלישו את כוח המחץ של הספר כלפי ציבור הקוראים שלו. עתה יישפט ג'ילאס בעוון פירסומו של ספר שהינו למעשה חמור מזה שהוא עצמו כתב - ואפשר אין הוא יודע כלל על השינויים שהוטלו בחיבורו. יש כאן אחריות פלילית ממש ומכל מקום התנהגות בלתי תרבותית לחלוטין מצד המו"ל, שלא טרח אפילו להסביר מדוע הוא מסרב לקיים לגבי ספר זה נוהג כה מקובל כהשוואת התרגום השני עם המקור הראשון.
