יום ה',  19/9/1957

ישנתי 9.5 שעות וקמתי איש חדש. אמש הגעתי לשפל והדיבור המאומץ שעה וחצי התישָני כליל. הפנסיון הנידח ריק - מלבדי רק אישה אחת זקנה. נהניתי מבדידות גמורה ושקטה להפליא בחדרי ובסביבתו. קראתי וכתבתי יומן. ספרו של ברטראם וולף על "השלושה שעשו מהפכה" מעמיק ומאלף ביותר - הרצאתו וניתוחו את עברם של לנין, טרוצקי וסטאלין וכל אשר התחולל ברוסיה ובהגירה המהפכנית בעשרים השנה שקדמו למהפכת אוקטובר - פוקח עיניים, שופך סילוני אור על מחשכים וממלא השכלה יסודית את חללי בורותי.

ב-5 בא הנהג המובטח להובילני לאורנים - נסיעה של דקות ספורות. כאן, בין חורשות אורן וחרוב, מסתופף סמינר הקיבוצים, גדול בתי המדרש למורים שבארץ, סניפו האחד בת"א והשני פה, בכל אחד כ-400 תלמידים, בכללם רק 300 אנשי קיבוצים, "המאוחד" ו"הארצי"! ואילו 500 "חיצונים", שאינם קשורים לשום תנועה אלא סתם מתכשרים להוראה. הבינוי עודנו נמשך אבל כבר נותנות אותותיהן רווחה ויסודיות - ספרייה גדולה ומעבדות מצוידות כהלכה ומכון מיוחד לאמנות. הרושם הכללי של עבודה פדגוגית רצינית. האישים המרכזיים [מרדכי] סגל, לשעבר מכפר גלעדי וכיום בגבעת חיים, ומנחם גרסון מהזורע. סיירתי בלווייתם את המוסד על בנייניו וביתניו, מדשאותיו ומידרגותיו. השטח כולו שקק נוער. רוב התלמידים נערות ורוב הנערות יעלות חן. הלכה לקראתנו שלישייה, חמודות אחת אחת, כאילו נבחרו במתכוון לתצוגה או לתצלום. שאלתי מאין אתן? אחת מגן שמואל, אחת מגבת, אחת מיפעת. הרי לך כל שלושת זרמי ההתיישבות הקיבוצית. אומנם "האיחוד" פרש מסמינר זה עם הפילוג בקיבוץ המאוחד והקים במה לעצמו ב"בית ברל", אך סגל וגרסון בישרו לי בגיל כי התחיל או עומד להתחיל מו"מ על החזרת "האיחוד" לסמינר ולדבריהם אליעזר שושני ואיתו רבים מחייבים את האחדות והם כמהים לה מאוד והרי ממילא שוררת במוסד רוח של שיתוף וחירות ושוויון, וגם יש לזכור כי מרבית התלמידים אינם מוגדרים כלל והרשות נתונה לכל זרם להשפיע עליהם ולקרבם ונמצא "האיחוד" רק מפסיד מהיעדרו ממוסד גדול זה אשר שום תחליף שיקים לא יוכל להשתוות אליו בהיקפו ובאפשרויותיו.

סוף שאכלנו ארוחת ערב בחדר אוכל רחב ידיים ורב-שאון, כולו שולחנות קטנים, ואחר כך הובאתי לחדרי והושארתי לבדד, לכאורה למנוחה ולהכנת ההרצאה, אבל כתבתי יומן, כי ממילא הרביתי לישון בלילה שעבר ואילו ההרצאה סדורה בראשי כפרק שלמדתיו בעל-פה.

ההקשבה להרצאתי על אסיה - ה-54 במספר - הייתה מצוינת. מכל המהדורות שיש לי השתמשתי הפעם במלאה ביותר ודיברתי למעלה משלוש שעות. שוב הייתה לי הרגשה שאני מגלה לשומעי עולם חדש של עובדות, מצבים, הרגשות, הערכות, מושגים ובעיות, וכי הם מוכנים לשמוע ולקלוט עוד ועוד. סיימנו בחצות ורק אז הוזמנתי לחדרו של מתי מגד והתאספו שם כל המורים ושתינו קפה ושאלו וסיפרתי ארוכות. הגעתי לחדרי ב-2 ורק אז התברר כי השינה ממני והלאה והייתי שוכב וקם חליפות, מכבה ומדליק את המנורה לסירוגין, מתאמץ לנום וחוזר לקריאה - בערך עד 5.