יום א',  15/9/1957

כל הבוקר כתבתי יומן ועדיין לא נשתכך בי גל המרירות שגאה בי אמש. מייד לאחר ארוחת הצהריים יצאנו לת"א. ישבתי כשעה עם גיורא במפלגה על עניינים מעניינים שונים. בין השאר בא אלי בתביעה כי אקבל על עצמי ראשות הוועדה המתמדת בכנס ועידת המפלגה שיתקיים בנובמבר. עם זה אינו מוכן לשחררני מתפקיד יושב-ראש נשיאות הוועידה. אמרתי כי בשתי האיצטלות גם יחד ודאי שלא אשמש אך בכלל אין את נפשי להכניס ראשי בסבכי המתמדת. יעמדו הפעם על הפרק סוגיות חמורות מאוד של מדיניות כלכלית, החשבון עם חיפה יתפוס מקום מרכזי בוויכוחים, ניגודי ההתיישבות והאיגוד המקצועי יחריפו, "המתמדת" תשב לילות, היו"ר שלה יצטרך להיכנס לעובי הקורה של חילוקי דעות נוקבים ביותר, לי אין עכשיו כל שליטה על פקעת זו של בעיות שכר, תנאי עבודה, מימון העלייה והפיתוח וכיוצא באלה, ועל הכל אין ספק כי התפקיד יחייב קשר אישי בין יו"ר המתמדת ורה"מ - דבר שהוא לדידי בבחינת ייהרג ובל יעבור.

גיורא שקוע עכשיו במשבר של באר-שבע - אשר תסס זה עידן וסוף סוף פרץ במלוא תוקפו. טוביהו התפטר או על סף ההתפטרות, גדעון בן-ישראל חותר תחתיו, מלכד סביבו נגד טוביהו את העדות ואילו טוביהו על ידי התנהגותו התוקפנית מקומם נגדו יחידים וחוגים ומסייע לבידוד עצמו. עם זה טוביהו הוא בונה העיר והסתלקותו תהיה אבדה שאין לה תמורה.

עיקר מטרת נסיעתנו לת"א הפעם הייתה נוכחות בפתיחת המכבייה. לכתחילה נקבע כי יורם יהיה איתנו ומאוד הייתי להוט אחרי חוויה זו, אך משבאנו לת"א התברר כי הוחלט לא לבטל את הילד מלימודיו לשם הנאה משעשועים - יורם לומד במשמרת של אחה"צ והוא זקוק למאמץ מיוחד להדביק את כיתתו. הדבר גרם לי אכזבה מרה וניטל ממני כל טעמו של המעמד. ישבנו בתא המרכזי, בין הנשיא לבין חברי הממשלה. המכבייה, זו החמישית, הפכה כבר שיגרה. צעדו משלחות מארצות שונות ואחריהן חברי הארגונים הישראלים. הכל דפק כהלכה. התהלוכה הסתיימה במיסדר ומשירד זה מעל השדה נתמלא זה מאות רבות נערים ונערות של המכבי הצעיר שהרהיבו עין והרנינו לב בתרגיליהם. צפורה נסעה ישר מהאיצטדיון של רמת גן לירושלים ואילו אני פניתי לדירתי וביליתי את הערב בקריאת ספרו של ברטראם וולף על "השלושה שעשו את המהפכה".