יום א',  8/9/1957

 

קמתי ב-9 ועד שנסעתי לע"ע השקעתי שעה בעריכת ספר ג'ילאס. המשכתי במלאכה זו גם בע"ע. צפורה נסעה בינתיים לירושלים. נזדמן לע"ע הרצל ברגר ונמלכתי בדעתו אם לפתוח במסע חזיתי כלפי אחה"ע ומפ"ם בשאלת האיחוד, לאחר שכל ביצורי הפירוד שהוקמו בהשראת הפולחן הסובייטי התמוטטו למשואות. הרצל הזָהיר היה סבור כי מוטב לפתוח בזה תחילה בעיתונות, כיוון שיש בזה פחות התקפת מצח וכן פחות אחריות מפלגתית ישירה. אמרתי כי איני בקי די בדיאלקטיקה של הנושא כדי לערוך עליו פרשה פובליציסטית ראויה לשמה. כוונתי הייתה לכל תורת המצעים וניסוחי העמדות, ופרטי חילוקי הדעות הפנימיים והשתלשלות המשברים. היצעתי לו לכתוב משהו יסודי לקראת ועידת מפ"ם.

קופלביץ נכנס לבשר לי בשורה טובה על מהלך המכירות של ספרי ע"ע + "עיינות" בשלושת החודשים האחרונים: יש עלייה ניכרת.

במפלגה עם מנהל הקליטה אברהם ציגל, שבא לפי הזמנתי. עבד איתי כל ימי הגיוס לצבא במלחמת העולם השנייה ויש לי רושם כי גדל בהרבה מאז. ישב איתנו אריה נשר. כוונתי הייתה לברר אם מוצדקות תלונות העולים על חוסר אדיבות המגיעה לגסות, על טמטום במתן התשובות, ובכלל על התנהגות פוגעת מצד עובדי הקליטה כלפי העולים, בייחוד בני התרבות שבהם. ציגל הציע למנות ועדת חקירה פנימית לבירור התלונות הללו על יסוד עובדות. לעניין בכללו טען, כי עולי פולין החדשים קשים מנשוא, כי חייהם של אנשי הקליטה גיהינום, כי כולם הרוסי עצבים, ואף על פי כן תהיה אולי ברכה במאמץ להגביר בקרבם את יסוד האחריות הציבורית. מזה צמחה הצעת נשר לכנס את עובדי הקליטה חברי המפלגה לאסיפת בירור. שאלתי כמה הם. אמר ציגל: כ-300. שללתי מסגרת כה רחבה והוסכם לכנס את המנצחים על הפעולה - כ-40 מכל הארץ. נימָלך בדעתם, לפי ניסיונם, גם בשאלת ארגון קל"ח. ציגל שפך בהזדמנות זו את לבו על תקלה שהיא בעיניו שורש הרבה רעות והיא הזלזול ב"סוכנות", בעבודתה ובעובדיה, תוך התעלמות מהפעולה העצומה הנעשית והכרחיוּת קיומו של המוסד העושה אותה.

אריה נשר נשאר לקבוע מסמרות לגבי הופעותי בפני ציבורי עולים. מילא בת"א יהיה זה, כפי שהיצעתי, ערב שאלות ותשובות. אבל נקבעו שני כינוסים עם כלל העולים, במגדל אשקלון ובעפולה. אלה יכללו פולנים מזה ומצרים ומרוקנים מזה. ההצעה המקורית היא כי אדבר גם אידיש גם צרפתית - סידור מסורבל ומלאכותי, אך אפשר זה המתחייב לפי המציאות.

ארוחת צהריים עם ראובן ברקת ב"גת רימון". נתגלו לי עניינים ומצבים מאוד חמורים שדיכאוני מאוד ועוררו בי חרדה עמוקה.

תחילה ביררנו ענייני ע"ע - התקציב, ההנהלה, תוכנית הפעולה, בעיות ההפצה. ראובן עודנו מחייב מו"מ עם הוצאות "הקיבוץ המאוחד" ו"ספריית פועלים" על התמזגות עם ע"ע. הוא בטוח כי מו"מ זה יעלה חרס אבל לדעתו חשוב לצאת ידי חובה. כשלעצמי אין אני נוטה כלל לניסיון זה, לו גם משום היותו טכסיסי בלבד.

עברנו לענייני ההסתדרות. פנחס לבון עודנו על ערש דווי בבילינסון ויעברו בוודאי שישה שבועות בטרם ישוב לעבודה וגם אז שאלה היא מה יהיה כושרו לשאת בעול האחריות. הוא הוכרע לגמרי על ידי המו"מ עם "אתא", בו נחל הצלחה מזהירה תוך מאמץ עליון שנעשה על ידיו בלבד. אחרי גמר השביתה עמדה על הפרק הסקת מסקנות לגבי משטר אלמוגי בחיפה אך תנופה זו נשברה כליל על ידי מברקו של ב"ג לאלמוגי - צעד מדהים זה ששם לאל כל תקווה לתקן את המעוות בחיפה ונתן פתחון פה מחודש וניצֵח לאותו משטר ממאיר לטעון כי "הזקן" איתם בלב ונפש, בחינת "אַלְדַוְולָה מַעְנַא" [הממשלה איתנו, בערבית; אימרה שהילכה בין ערביי א"י בימי השלטון הבריטי - כנגד היהודים].

מזה הגענו לעיקר. ראובן שאל אם אני בקי במה שמתחולל במפלגה. אמר כי מגיעים הדים מצוינים מהופעותי וכנראה אני עושה עבודה טובה בכל מקום שאני מבקר. אבל האם נהירים לי המאבקים הפנימיים? עניתי בשלילה. אני עוסק במה שאני בוחר - עניינים שנדמה לי כי אוכל להועיל בהם. אין לי שום חלק בכל פרשת היחסים ואני גם נשמר מכל מישמר מנגיעה כלשהי בתסבוכת זו.

כאן.נפתח פי ראובן ושמעתי מפיו דוח מפליץ.

ובכן המפלגה כבר שקועה בבולמוס של "מלחמת בחירות" פנימית - לקראת המערכה המכרעת על הרכב הממשלה העתידה. גובר הקיטוב ונטוש הקרב בין שתי קבוצות - ה"צעירים" והוותיקים.

כפרתי בזה. אמרתי כי אין קבוצות מגובשות. יש יחידים וביניהם קיימים צירופים מצירופים שונים. שאלתי מי הם הצעירים?

אמר: יוספטל, שמעון פרס, דיין. הזכיר גם את אבן - כל אלה מועמדים לממשלה. אמרתי לו קודם כל להוציא את אבן. נכון כי אבן נושא נפשו להיות שר. הוא יכול להגיע לאיצטלה זו רק אם יתחלף עם גולדה. ראובן טען כי אין זה כה פשוט. ודאי. ובכן יש אומרים כי אבן יהיה שר החינוך. אמרתי כי זהו חוסר שחר, אשר רק אני, היודע היטב את אבן, טוב ממישהו בארץ ואולי ממישהו בעולם, מסוגל להעריך את מידת פראותו. גם כשר חוץ עלול אבן להיכשל אם לא יהיה לידו בעל בית טוב ומעליו רה"מ מסור לו ושומר עליו וממלא את אשר אין בו. אבל לתפקיד זה לפחות יש לו תכונות מובהקות, אף כישרונות מזהירים. כשר חינוך הוא עלול לרדת לאפסות ולחוסר ישע גמורים - לנחול כישלון מהפיר שיסתום עליו את הגולל. מכל מקום אבן הוא פרט ולא חבר קבוצה.

הקשיתי על דיין. מי יבוא במקומו כרמטכ"ל? ראובן סבור כי חושבים על מאיר עמית. לעומת זה הוא יודע כי נתקלקלה השורה בין דיין וב"ג. לא ברור אם זה מוריד סיכויי דיין כרמטכ"ל או כשר.

כן נראתה לי מופרכת לחלוטין הצמידות שגורס ראובן בין גיורא לבין שמעון. כאן נתעקש וטען כי הצמידות קיימת ועומדת והיא הולכת ומתהדקת. גיורא עצמו, לדבריו, כולו אכול תאוות שלטון ורואה כבר עצמו שר. חשב כי יקבל את האוצר אך נוכח כי לא כל כך קל לסלק את אשכול. הרי שהוא חושב על תיק העבודה. נמיר מבודד לחלוטין ועלוב. עשה מישגה חייו בנוטשו את הוועה"פ. היה מאושר אילו יכול לברוח חזרה. רק עכשיו הוא מבין איזה תפקיד מכובד הוא להיות מזכיר ההסתדרות. מבחינת ההסתדרות ומעמד המפלגה בה אין כמובן להצטער על החלפת נמיר בלבון. נקל לשער איזה אסון היה נמיר ממיט על המפלגה וההסתדרות אילו הוא נתבע להתיר את תסבוכת "אתא". אבל כשר עבודה הוא נפסל ופשוט רחמנות עליו. גם זיאמה בודד לגמרי ועזוב לנפשו.

הסכמתי עם ראובן לגבי מעלותיו החשובות מאוד של זיאמה כאישיות בכלל וכשר חינוך בפרט - וזה למרות כל שיגיונותיו ומשוגותיו.

חזרנו לגיורא. שמעתי דברים שסירבתי להאמין בהם. כאילו הולכת ומתפשטת הערכה של גיורא כאדם מזויף ואיש-תככים. כאילו [אברהם] האפט נוכח בדבר תוך עבודה בכפיפה אחת איתו וכאילו הגדרת האפט את גיורא היא כי זהו איש תרמית ומזימה.

כל זה היה פשוט יותר מדי בשבילי. אמרתי כי אני שולל את פרס תכלית השלילה ורואה בעליית קרנו קלקלה מוסרית ממארת ביותר - אקרע קריעה על המדינה אם אראנו יושב על כיסאו של שר בישראל. לעומת זה הייתי סבור תמיד והנני סבור גם עכשיו כי גיורא ראוי להיות שר. אם יתברר לי כי נכונים הציונים המוסריים שניתנו לגיורא בשיחה זו, יהיה זה בשבילי משבר אנוש ביותר - ולא רק לי. יחסי לגיורא היה תמיד כיחס שאול אליו. אני זוכר גם את יחסו החיובי של אליהו אל גיורא עוד מזמן שהכירו בברלין. נכון כי היו בו גילויים מזמן שנעשה מזכיר המפלגה אשר גרמו לי אכזבה. ציפיתי ליתר רצינות, ליתר עמקות. אבל עדיין לא עלה בדעתי לחשוד בכנותו וביושרו ולראות בו רודף שררה ומוכן לכל קנוניה כדי להגיע אליה.

ראובן הציע לי לשוחח עם האפט. כן העיר כי לא אוכל זמן רב לעמוד מנגד, שכן יש מנסים לנצל את שתיקתי וסבילותי כדי להישען עלי.

שאלתי: "אם אלה הם ראשי הצעירים, מי ומי הם העומדים בפניהם לתבוע עלבון הוותיקים?" אמר: "במזכירות המפלגה - [שרגא] נצר, יצחק שפירא, ישראל ישעיהו. חשבתי כי אין אלה גיבורי מלחמה עשויים להפיל חיתיתם. נשאר הדבר בתיקו. ברור לראובן כי ב"ג מכריע לטובת הצעירים. אשר ליתר השרים - אין הם מהווים שום קבוצה. איש לעברו. על נמיר ועל זיאמה כבר נאמר מה שנאמר. גם לספיר מתנכלים. גולדה אומללה - היא בודדה גם בממשלה, גם במשרד החוץ. במשרד בכלל הרס והתפוררות. כשנכנסים לשם מרגישים כי זהו מוסד ללא כל רוח חיים. אגב, אהוד הלך לגאנה לאחר שהוברר לו כי הוא "נשרף" בתוך קבוצת "הצעירים".

לדעת ראובן "חיפה" עלולה לשמש משקל מכריע ב"ריב האיתנים" הזה ולפי הרושם אין היא נוטה להצטרף ל"צעירים". אולי זהו פשר מברקו של ב"ג לאלמוגי [בסיום שביתת פועלי "אתא"].

לא יספתי שאול וחקור והייתה זו הקלה בשבילי כשקמנו ללכת איש לדרכו. אמרתי לעצמי כי בטרם אקרא להאפט, אשוחח עם גיורא ואציג לו שאלות מספר, אך בינתיים הוא פרש לבית חולים לבדיקות.

אחר הצהריים ועדת העיתונות [של מרכז מפא"י] לדון על ההצעה החדשה בדבר הוצאת עיתון ערב. [חיים] רוקח ואריאלי ועוד אחד ייצגו את הקבוצה היוזמת. רוב חברי הוועדה - הרצל [ברגר], [חיים] שורר, [בנימין] אליאב, [יצחק] יערי, לוי יצחק [הירושלמי] - ואיתם גם האפט שללו את התוכנית. ראו בה כישלון בטוח ועם זה נזק בטוח, שכן ניסיון זה מוכרח לקומם את "מעריב", אשר בדרך כלל נוהג הגינות כלפי המפלגה. דיברתי בזכות הקבוצה ויוזמתה, רק הצטערתי כי לא נמנעו מלבוא למפלגה ולבקש הקצבה. נתקבלה הצעת הרצל למנות ועדה שתוסיף לברר את העניין. אליאב טען כי יש לתנועה שני מכשירים חשובים אשר אותם אפשר לבנות ולפתח מבלי לפגוע במישהו ומבלי להסתכן כלשהו. אלה הם "אומר" ו"דבר השבוע".

ביקרתי את עדה לברר מצב דאגותיה. כל הערב עסקתי בעריכת ג'ילאס וגמרתי את הצרור שבידי. כן גמרתי את קריאת הספר המזעזע "Walk Long The". ספר זה צריך דוד לקרוא.