יום ב',  26/8/1957

מאורע היום - הולדת בן זכר, בן בכור, לדודיק ולמירה. הבוקר נלקחה מירה לבית החולים וכעבור שעה קלה יצא הוולד לאוויר העולם, שלם בתכלית השלמות.

לאחר שהות קצרה בע"ע מיהרנו לשוב לירושלים, לארוחת צהריים של ראש העיר אגרון לכבוד אורחים מאנגליה - הרברט מוריסון ורעייתו ותום ויליאמס, שניהם מכרים [מראשי ה"לייבור"] ואפילו ידידים ותיקים ביותר. את מוריסון אני מכיר מ-1921 ואת ויליאמס מ-1935. לשמחתי יצאתי פטור מנאום - ראש העיר עשה את מלאכת עצמו.

כל אחר הצהריים ביליתי בעריכתו הסופית של ספר אסיה. בערב הייתה סעודה משפחתית: הגיעו עדה והרי מזה וחיים מזה, גם אשר ודליה באו על פי מועדה קודמת, להיות הביקור ביקור פרידה מצד אשר היוצא לשנת לימודים בחו"ל. כן הסבו איתנו דודיק עצמו וסוניה אמה של מירה. נמצא כי היו כאן האב הצעיר ושתי הסבתות המאושרות והאווירה הייתה חגיגית. צפורה הצטיינה כרגיל, אך חיים הגדיל עשֹה בהביאו דגים טריים שמייד הותקנו למאכל.

אחרי הארוחה פרץ ויכוח ביני לבין הדור הצעיר. אגב משהו נזכרה כוונתי לא להעמיד את עצמי לכנסת הבאה. הצעירים חלקו על מחשבה זו בתוקף. אסור לי להוציא עצמי מהמעגל, מי יודע מה ילד יום, ובכלל מדוע אני מוותר על מעמדי וסיכויי אשר בשום פנים לא תמו. עמדתם לא ירדה לעומקו של עניין ונעלם מהם מה עמוק המשבר שלתוכו נקלעתי. אין כאן רק שאלה של ב"ג המסוגל בהחלט הן להאריך ימים והן לא להרפות מהגה השלטון עוד כעשר שנים. נניח נתגלגלו הדברים מבחינה זו אחרת. ממי ארכיב ממשלה אם נקראתי? נהרס האמון ביני לבין רוב חברינו בממשלה. אין לי דרך ארץ כלפי שיקולם המדיני ואין הם גורסים את דרכי. אולי פחות מאחרים חלים הדברים על אשכול וספיר - אבל לא אהיה רה"מ לגולדה, לזיאמה, לנמיר, אף לא ללוז.

עם זה הודעתי כי יש בדעתי להיות פעיל ביותר במלחמת הבחירות הבאה ואמרתי כי אני משחיז בייחוד את שיני כדי לנעוץ אותן בבשרן של מפ"ם ואחה"ע - להוקיען אל עמוד קלון על שהן שוברות את אחדות המעמד נוכח סכנת גאות השְחוֹר, ועל לא כל דבר. אמרו הבחורים: אם זו מגמתך, מדוע לא תפעל לפיה לאלתר? מי יודע איזה הסדר יקום לקראת הבחירות - שמא נלך אליהן ברשימה אחת עם שתי מפלגות אלו, כי אז הן לא נהיה חופשיים להתקיפן. מה שאין כן עכשיו ובכלל מוטב שעה אחת קודם, והרי הן ממילא נתונות עכשיו במבוכה ובתהייה ויש לנגוד ברזל בעודו חם. נכנסו הדברים בליבי.