יום א',  21/7/1957

 

 

הניסיון שעשיתי להרחיב במידה גדושה את מסגרת הספר על המסע באסיה הרחק מחוץ לתחום החמור שנקטתי לגבי פירסום הפרקים ב"דבר" עמד היום בשלושה מיבחנים. אתמול נתתי את החומר המוכן - בורמה - לקריאה לחנה זמר והבוקר קיבלתיו חזרה. חוות הדעת הייתה כי הכל מעניין ואפילו מעניין מאוד והיו רק הערות קלות אחדות לגבי משפטים שניראו מיותרים או פותחים פתח לאי-הבנה. אחרי כן בא הביתה אלישיב וקרא בעיון רב את הדפים - אף הוא אישר את הפירסום והעיר הערות מועילות. אחרון-אחרון קראה את המוכן צפורה ופסקה כי הכל נקרא בשטף ותוך התעניינות בלתי מתרופפת אף לרגע.

המשכתי בהעתקה ובעריכה. זוהי עבודה מפרכת אך אין מנוס ממנה.

בא ראובן דפני, המנהל החדש של "קרן התרבות" (קרן נורמן לשעבר) בארץ לבקש כי אשלח מברק לסם רובין להחיש משלוח כסף - עקב סיכסוכים בלתי פוסקים בין שני הגבירים, סם רובין ופרֶד מן, אין כסף מגיע והמוסדות הניתמכים באו עד משבר.

לארוחת צהריים עם נשי "הדסה" בבית ספר זליקסברג. כאילו היינו בניו-יורק - רוז הלפרין, יהודית אפשטיין, לולה קרמרסקי, ברטה סקולמן ועוד, ובראשן הפעם הנשיאה מרים פרוינד, וכמובן מרים גרנות כנציגת "הדסה" בארץ. אחרי הארוחה נסענו לסקור את שטח הבניין החדש של בית החולים האוניברסיטאי בעין כרם ואת העבודה הרבה שכבר נעשתה בו. משם חזרתי העירה ומייד יצאתי לת"א.

ב"עם עובד" חתמנו את החוזה עם יזהר ס' על פירסום הרומן שלו. ירוחם עשה חשבון כי הספר עלול להגיע ל-1,600 עמודים. בינתיים יצאה חוברת "מולד", בה פירסם יזהר פרק אחד מתוכו - כולו יריעות-יריעות, פיסקות ארוכות-ארוכות וכל פיסקה מיקשה אחת, ללא שום "שורות קצרות", אלא כל השיחות בתוך היריעה - לא הזמנה לקורא אלא התראה והרתעה. נקל לשער הרושם החיצון של ספר גדול - לא גדול אלא עצום - שכל מראהו כזה. אבל זה האיש וזה סגנונו ואין כל עצה. להיפך, אם עכשיו יבוא לפלג בספר פיסקות יותר קטנות ולהתחיל כל שיחה או כל דיבור בשורה חדשה - יארך הספר עוד יותר.

בדירה שיחה עם אהוד בהמשך לקודמת שנפסקה באמצע. היקפדתי אז עליו בשל שלושה פישעי עזיבתו את עבודת המפלגה כדי ללכת לגאנה כשגריר –

ראשית, במקום להכות שורש ולהתבסס בתפקיד שקיבל עליו כמנהל מחלקת הקליטה [של מרכז מפא"י] הוא מוכיח מחדש את חוסר היציבות הטבוע כנראה באופיו;

שנית, כיצד החליט לעשות צעד מכריע כזה ללא התייעצות עם ידידים כמוני וכשאול - כלום באמת אין לו צורך בידידים או כלום הוא מניח כי ידידות זהו משהו ערטילאי הקיים ממילא, מבלי שיפרנסוהו ענייני החיים? ושלישית, אבל גערה זו אינה אלא פרי חולשה אישית שלי, ואין להתחשב בה: שלוש פעמים היצעתי לו לשוב לשירות החוץ בתפקידים מאוד מכובדים והוא השיב פָנָי, והנה עכשיו הוא חוזר לשירות החוץ אפילו מבלי לשאול בדעתי.

כל זאת אמרתי בשיחתנו הקודמת והפעם הגיע תורו לענות. ובכן לא עלה יפה השיתוף בינו ובין גיורא בעבודת המפלגה. גיורא עצמו הוא אלוף הקליטה וכל דבר קשה מובא לפניו ואז אינו משתף את האיש האחראי. גם כפוף הוא מוסרית לפנחס ספיר שהוא למעשה הרודן הכלכלי של הארץ, ואילו פנחס לא יכול להבין בכלל מה עניין שמיטתו של אהוד אצל הר-סיני של קליטת-עולים כלכלית. הוא עצמו רכש לו ניסיון רב בשנות טיפולו בקריית-שמונה - הן בהתנעת גלגלי משק על ידי הקמת מפעלים והן ובעיקר על ידי הלקח שלמד לגבי חיוניותו של הארגון המפלגתי בחייה של חברה מתהווה. הוא יודע מה מאוכזב הייתי ממנו עקב חוסר דרך-ארץ מצדו למפלגה כמוסד חברתי. להווי ידוע לי כי הוא לקח מוסר ונוכח כי צדקתי – בעקבות הניסיון החשוב שהיה לו בקריית שמונה, לכאורה מקום קטן וחוג עניינים פעוט, אבל דווקא בקנה-מידה קטן ניתן ללמוד ביתר יעילות את פעולתם של חוקי עולם. הוא הביא איתו ניסיון זה כתרומה חשובה לעבודתו במחלקת הקליטה הארצית של המפלגה. יחסם של גיורא ופנחס הפריע, אך הוא חושב כי עשה עבודה מועילה ועל כל פנים ברור לו כי יש אליו עכשיו יחס אחר במפלגה משהיה קודם וגם פרישתו עכשיו לא תשנה יחס זה. ובכן מדוע הוא הולך? רק משום שלבו לאפריקה. הוא דיבר איתי על נטייתו זו לפני שנים, חשב פעם להתמסר כליל ללימוד הוויותיה של אותה יבשת של שְחוֹר לעתיד. גם [אשתו] חנה נלהבת לשליחות הזאת - רק לזאת ולא לשום אחרת. כאשר פנו אליו ממאס"ף ותהו על קנקנו אם יהיה מוכן ללכת לגאנה קפץ ליבו לקראת הצעה זו וכל כך ברור היה לו כי זהו עכשו ייעודו שענה מייד בחיוב ולא ראה כל טעם לדחות תשובתו עד לאחר התייעצות כלשהי. זאת ועוד, אילו נשאר בעבודת המפלגה ממילא הייתה המשפחה מוכרחה לעזוב את הקיבוץ - חיים אלה של נסיעה לגליל העליון כל יום ו' אחה"צ ובילוי שבת קצוצה בבית על מנת לצאת שוב דרומה באשמורת הבוקר של יום א' הם לגמרי בלתי אנושיים - אבל השתקעות המשפחה בת"א באיזו דירונת בקומה שלישית של בית גדול, בתוך כל הרעש והמרקחה, אף סיכוי זה היה מבעית. הרבה ניבחר מזה לקחת את המשפחה לגאנה.

לא כל שיקול ונימוק בהרצאה זו נתקבל על דעתי כהגיוני, אך הכל כבר הוכרע ונחתך ואמרתי כי על כל פנים רווח לי בראותי כי הוא יוצא לשליחות החדשה ב"נפש בהירה", לא תוך בריחה מיואשת מהקודם אלא באמונה חזקה בעתיד לבוא. היה מאוד מרוצה מהגדרה זו ובזה סיימנו את ה"בירור".

הלכנו לאכול ארוחת ערב בקפה "תכלת" ומשם נסענו לישיבת מרכז המפלגה בעניין סכסוך "אתא". הייתה זו אחת הישיבות הכבדות של "המרכז", אחת הדרמטיות ביותר שאוכל לזכור, אחת הנועזות ביותר כלפי פנים - ישיבה שנתנה כבוד ל"מרכז" ולמפלגה.

פתח יוספטל בהרצאה על השתלשלות ענייני השביתה וכבר בתחילת דבריו נקט לשון גלויה וחותכת כלפי מועצת פועלי חיפה. הדגיש כי השביתה, המקיפה 1680 פועל והנמשכת זה י"א שבועות, הוכרזה על אחריותה הבלעדית של מפ"ח, ללא בקשת אישור מהוועה"פ של ההסתדרות וללא אישורו. חודש ימים לאחר התחלת השביתה הוחלט בוועדה המרכזת [של הוועה"פ] על דעת מפ"ח כי מכאן ואילך ייעשה כל צעד אך ורק לאחר הימלכות במח' האיגוד המקצועי ובאישורה, אך למחרת היום הפרה מפ"ח החלטה זו על ידי הצגת תביעות נוספות וכן נוספו הפרות אחרות - תביעה משפטית לפירוק החברה, הצבת משמרות ועוד. להלן הוקיע גיורא את הטכסיס שנקטה מפ"ח להתקיף בדרכים שונות את חברינו בממשלה ובהנהגת ההסתדרות ולתלות בהם את הקולר להמשך השביתה - המכתב הגלוי לפנחס ספיר, מודעות אחרות בעיתונות, "ההסברה" בבתי החרושת. יתר על כן, בעקבות התעמולה באו איומים לארגן שביתות שתהיינה מכוונות באורח ישיר נגד הממשלה - במשקי החשמל, הנמל והדלק. אחרון-אחרון - ודבר זה בא עלי כאפתעה הוממת, אם כי העובדה הופיעה כבר בעיתוני הערב, אך אני לא ראיתים - בא סירוב מפ"ח להיזקק להתערבותו של ב"ג כבורר יחיד. הנהלת "אתא" ניאותה להפקיד העניין בידיו ללא כל תנאי מוקדם וקיבלה עליה מראש ציות למסקנותיו - ואילו מפ"ח סירבה ולא עוד אלא גם לא נענתה לתביעת ב"ג לסדר לו פגישה עם פועלי "אתא" באסיפתם הכללית. גיורא קבע בסיכומו כי מלכתחילה לא היה למפ"ח שום מושג כיצד לסיים את השביתה וכי גם עכשיו אין בידם שום תוכנית ושום הצעה. חברים מחיפה פנו אליו וביקשו דחיית ישיבת "המרכז" לשלושה ימים - תשובתו הייתה כי יסכים לדחות אם יביאו הצעה כיצד לחסל את הסכסוך. שום הצעה כזו לא באה - כי איננה. ההצעה ל"מרכז", בה סיים גיורא את דבריו הייתה, כי מכיוון שמפ"ח הוכיחה כי אינה מסוגלת לטפל בסכסוך "אתא" על מנת להביאו לידי גמר יש להוציאו מידיה ולרכז הטיפול בו בידי הוועה"פ של ההסתדרות.

אחריו דיבר ב"ג. ישבתי במקומי הרגיל בשורה הראשונה בדיוק מול הדוכן, ולאחר הפסקה ארוכה ראיתי פניו ישר מולי. לא היה זה ניסיון קל בשבילי, אך הוא הוכיח שוב כי עורו עבה משלי ולא הורגשה בפניו שום מתיחות או מועקה לרגל "הנסיבה". כשעלה לדבר חשבתי: אתה האיש האחראי לכל התסבוכת הממארת הזאת - לכישלון מפוצץ זה אליו הגיעו חברינו בחיפה ובמפ"ח - בשבילם ובשביל המפלגה כולה - בלכתם בדרך המרידה המתמדת נגד סמכות התנועה. אילו אמרת באוזני אבא חושי דברים ברורים ונמרצים לפני שנים, כאשר דרשתי זאת ממך לא פעם, לא היינו מגיעים למצב מביש ומכשיל זה.

אלו היו מחשבותי - אך הנאום כשלעצמו היה לגמרי כשורה. בראשית דבריו הוקיע ב"ג סילוף שנתפרסם ב"למרחב" - ללא ספק בהשראת מפ"ח - כאילו הציג כתנאי לבוררותו את חזירתם המיידית של פועלי "אתא" לעבודה. אחר כך הזכיר כי עוד לפני כעשרה ימים נודע לו על תוכנית להשבית את הרכבת, את החשמל ואת שירות הדלק - קרא אז לאלמוגי ואמר לו כי פירוש הדבר "שריפת המדינה" וזה נענה לו ומנע יוזמה זו. סיסמה זו של סכנת "שריפת המדינה" עברה כחוטי השני בנאום כולו. כשסיפר על יוזמת אשכול שהביאה לידי הסכמתו, על כורחו, להציע עצמו כבורר יחיד, אמר כי עשה זאת ביודעו את "הסכנה הנשקפת לא רק ל-1,700 פועלים ולא רק לאחדות המפלגה ושלמות ההסתדרות אלא לדבר הרבה יותר חמור מזה". ואז בא המו"מ עם בעלי "אתא" שלבסוף קיבלוהו כבורר ללא תנאי ועל מנת לציית ואחרי כן בא הסירוב של מועצת פועלי חיפה ולא רק לבוררותו אלא גם לפגישתו עם הפועלים. באותה שיחה לפני כעשרה ימים, כשאמר לאלמוגי כי בדעתו להיפגש עם השובתים, ענה כי זה רעיון מצוין - אבל עכשיו הודיע אלמוגי כי אין לו, לב"ג, מה לבוא לחיפה. הוא נסע בהיותו יודע כי נסיעתו היא לשווא, אבל רק לבל יאמרו כי אילו בכל זאת נסע, היה מצליח. כשהגיע לחיפה אמר לו אלמוגי כי קוראים לו בחיפה "הקצין" - והרי קצין, כשלפניו הברירה אם לבגוד או להתאבד בוחר בהתאבדות. הייתה לו פגישה עם חברינו במפ"ח והללו דחו הצעתו והודיעו כי לא יסדרו לו פגישה עם הפועלים. בשל ההנמקה שלהם לסירוב להיזקק לבוררותו על מנת שיתחייבו מראש לקבל מסקנותיה היה סילוף גמור של עניין בוררות חובה. טענו כי קבלתם את ההצעה פירושה הסכמה לבוררות חובה - וזה בניגוד לחוקת ההסתדרות!

 

[תרשומת היום לא נשלמה]