שבת, 20/7/1957
שם הספר  יומן אישי 1957
שם הפרק  שבת, 20/7/1957

 

 

שבת,  20/7/1957

 

 

הבית עודנו בוקה ומבוקה. בַּכּל ערימות ספרים שהוצאו מתוך הארגזים וגובבו בעירומם - בחדרי, במסדרון ובחדר-המגורים. ואף על פי כן הצליחה צפורה לפנות מישטח בחדר זה, להציב רהיטיו ולשוות לו צורה של פינת-חיים כתיקונם. השבת קיבלנו בפעם הראשונה אורחים בתוך אי-התרבות הזה. תחילה בא הזוג מהודו, ניסים אליאס וגב' גבאי, בלווייתו של חדאד. מחשבתי לנסות דבר אל אליאס בדבר תרומתו לע"ע עלתה בתוהו בשל נוכחותו של איש שלישי. אך הלכו ותופיע שלישייה אחרת - מכס וסשה פרייליך ובנם הרופא. הללו באו לארץ שלשום מארה"ב, שם לא ראה, כנראה, מכס ברכה רבה בריפויו, שכן קולו סדוק וחנוק ולמעשה אינו קיים רב יתר משהיה באוסטרליה. בכל זאת שוחחנו איך שהוא ועל כל פנים שמחנו כי יכולנו לגמול להם כזית הכנסת אורחים תמורת כל הידידות שהשפיעו עלינו באוסטרליה.

לארוחת צהריים אצל מנשה אלישר. חברה מאוד מעורבת: ירושלמים-ישראלים וירושלמים-נוכרים (הקונסולים הבריטי, האמריקני והבלגי ורעיותיהם ונציג "ני"ט" ורעייתו) ויהודים-אמריקנים, בעיקרם נשי "הדסה", ובני משפחת אלישר, שתיים מהן נשואות באמריקה. מנהג אסיה להאריך שיחה לפני הגשת האוכל התפשט כנראה גם על ירושלים והוכרחנו להמתין שעה שלמה עד שבא מזון לפינו, אך משהוגש היה מאוד לרצון בטיבו ובצינעו.

משם שוב לבית המחותנים, אשר ערכו היום כֵּרה כיד המלך לכל השבט של קרובי סימה [משפחת האחים שלמה, אהרון ונפתלי גולדשטיין] כשני תריסרים במניין, גדולים וקטנים, עם בריא ומתפרנס ברווח ושמח בחלקו ומרבה שאון ומסביר פנים.

שבת זו יצאה מוקדשת כולה לקיום מצוות רֵעוּת. בהמשך אחר הצהריים ביקרנו אצל קומיי, באחת המסיבות המרובות הנערכות עכשיו לבאי הוועה"פ הציוני. משם - לחגיגת בר מצווה של בנם של אייב וזינה הרמן. מועדון התיירים המה ושקק ודומה כי ירושלים כולה הייתה כאן. את אייב אהוב נפשנו, אשר כל חרדתנו לו, מצאנו חיוור ורָזוּי, יושב על כיסא ליד זינה המעומדת. כשל כוחו ובאמצע המסיבה לְקָחו רופאו הביתה. הבאנו ליהודה בנם את כל כתבי מאפו בכרך אחד גדול, הוצאת "דביר", ומשנוכחתי כי בתוך ערימת הספרים העצומה אין עוד מאפו אחד ביקשתי לכתוב הקדשה ופתחתי בחרוזים, אך נעצרתי באמצע ולא יכולתי לסיים. יצאתי להתהלך בקהל ונטפלו אלי ידידים וידידות והייתי משיב על שאלותיהם ומעיר להם הערות כשראשי נתון אך ורק לבעיה אחת - כיצד לסיים אותה הקדשה מוחרזת. כך הייתי מתלבט כשכולי מתוח ובוודאי סברו אנשי שיחי כי מ"ש נכנס שוב לאיזה מצב רוח ומי יודע איזה הרהורים מרים מכרסמים את לבו. סוף סוף ניצנצו המילים המתאימות ואצתי אל הספר וסיימתי את "היצירה" בהצלחה וירווח לליבי.

ובערב נערכה לנו מסיבה על ידי זאב והניה שרף בביתם בבית הכרם. קובי ורנה באו איתנו. הקהל היה מצורף מצמרת המפלגה בירושלים ומפקידי האוצר, עם קצת משטרה ואחרים. שוב נדרשתי לספר והפעם, כדי לרענן את עצמי, פתחתי בפרשת הונג-קונג,.שהייתה כולה תגלית לשומעים, ואחר כך עברתי לאוסטרליה והעמקתי בסוציולוגיה שלה יותר מבכל הזדמנות קודמת ודיברתי בסה"כ כשעה וחצי והפסקתי מעייפות ולא היגעתי כלל לדיבור על אחינו בני ישראל.

היה במסיבה יחזקאל סהר שהעסיק מאוד את דעתי ימים אלה ולבי היה לו. פסק-הדין בעניין עמוס ו"השורה" אָצַל לו מספר "ברכות" שהוקיעו חולשותיו ברבים. "הארץ" הזדרז לדרוש פיטוריו. למחרת, אתמול ביום ה', התנצל "הארץ" על שהסתמך באותו מאמר על מובאות מתוך פסק-הדין, שהתברר כי אינן כלולות בו כלל. עם זה לא חזר בו "הארץ" ממסקנת הפיטורין. עלה בדעתי להריץ מייד מכתב למערכת "הארץ" ולהקשות - לאחר שנפסלה ההסתמכות, העוד המסקנה בעינה? התייעצתי הבוקר עם זאב [שרף], הלה שאל את יחזקאל, וזה הוקיר מאוד את רצוני להתערב פומבית לזכותו, ואף על פי שהיה בטוח כי שוקן לא יחזור בו, שכן הוא שומר לו טינה מימים עבָרו, עוד מימי היותם תלמידים בלונדון יחד, מאוד חייב את משלוח המכתב. חיברתיו בערב וטילפנתי אותו למערכת [ופורסם למחרת]. זאב סיפר לי כי בדעת יחזקאל להתפטר.

 

העתקת קישור