מעאן,  ו' אלול ע"ז  [24.8.1917]

רבקה יקרה!

 

 

אני כותב לך בחדרם של ברוּמֶר[1] וקיטַיְניק[2] במעאן. המכתב נשלח לדמשק ומשם אליך.

 

מדמשק קיבלתי חבילת מכתבים ותיבה עם המון דברים מצוינים מבהרב. ביניכם גם פח הריבה שלך. איזה קורבן מצד בהרב. בכלל, איש נפלא. שלח לי אפרסקים ואגסים נהדרים, הנה, למדבר.

 

אבל אין זה חשוב.

 

אני כתבתי הרבה מאוד לדמשקאים ובוודאי כבר קיבלת או תקבלי את מכתבי הראשון אליהם, המכיל פרטים על הדרך. באנו הנה. הייתה אפשרות להישאר כאן, אך שירהולץ לא רצה וצדק. וגם אני שמח, כי פה אומנם עיר ותחנת רכבת, ובכלל יותר קרוב לעולם, אך לו נשארתי הייתי נופל תחת משא העבודה הרבה. גם שם, במדבר, בפווילה, יש די, אך יותך נוח ופחות טרדות.

 

האספקלריה לעתיד: נישָאר בפווילה עוד כחודש או כחודש וחצי. בסוף תשרי נפתחות שתי דרכים: או יקבל שירהולץ חופשה וילך לגרמניה ואז ישלחני גם אותי לחופשי - נהדר, מצוין - או ילך למקום אחר, יקבל בוודאי העלאה, אולי יהיה למפקד איזו פירקה, אך עכ"פ לא מחוץ לחיִל ד'. מהעניין עם לימן פשה[3] לא יצא כלום.

 

לע"ע אין דבר. אני בריא לגמרי. סבלתי קצת מן הקיבה אך עתה גם זה הוטב. אוכל היטב, תה וסוכר יש די, גם בשר ויתר צורכי אוכל.

 

לחורף בוודאי לא אשָאר במדבר וזה די. הביתה כתבתי ע"י דמשק. כיתבי גם את ע"י בהרב. אם יש לך דבר-מה לשלוח לי, שלחי לדמשק, כי עם בהרב יש לי ייחוסים קבועים על-ידי עוברים ושבים - הזדמנויות תכופות ובטוחות.

 

מנשקך,

משה

 

שלום לדוד, לדודה - מה שלומה? – לקטנות.

 

שלום לחברים וכו'.