יום ב',  8/7/1957

 

 

ב"עם עובד" בא יוסף ליכטנבוים להציע הוצאת כל שיריו ומסותיו. המסות - שפע רב-כמות: 42 סופרים עברים ו-38 נוכרים. השאלה היא אם מבחינת האיכות שולט כאן החוק של מועט המחזיק את המרובה.

בא חיים הזז שהוזמן לשיחה. מזמן שגילח זקנו ושפמו כאילו נצטמק כולו ואכן גם גופו עכשיו שפוף ביותר, אך העיניים עוד יותר חדות והגחלת שבנפש מבקיעה להבות.

פתח ואמר כי כששמע על מינויי בע"ע שמח מאוד. זה האיש, אמר לעצמו. אצל אומות העולם תמיד עמדו אנשי שם בראש ההוצאות הגדולות. לדוגמה הביא את [לב בוריסוביץ'] קַמֶנְיֶיב [יהודי, מראשי המהפכה הבולשביקית בבריה"מ, שעמד] בראש ה"גוֹסְאיזְדַט [הוצאת הספרים הסובייטית הממלכתית], ורק אותו. לדבריו, חולל קמנייב נפלאות בתפקידו זה - שממנו נלקח לגרדום. הוא סבור כי יש לאחד את ע"ע עם "מוסד ביאליק" ובשיתוף הממשלה להקים הוצאה ממלכתית גדולה אחת שתשתלט על כל ענפי משק הספרים הלאומי. אבל גם לע"ע הקיימת ניתכנו עלילות עצומות. לפניה אפשרויות בלתי מוגבלות. זהו המפעל החשוב ביותר בעיניו - אין תפקיד גדול מזה. ומייד פתח בקיטרוג קטלני על ע"ע בעבר - על הבטלנות והרישול והטימטום וחוסר הכישרון המשווע. ראיות הביא מעצמו ומספריו - הוגד לו פעם כי "צל הפוך" אזל מן השוק ואחר כך התברר כי במחסן ע"ע נמצאו "במקרה" 3,000 טפסים, אך בינתיים הוחמצה השעה ושוב לא היה מימכר לאותו ספר. הוא עוד לא זכה לראות ספר משלו מוצג בחלון ראווה כלשהו. בירושלים אין בכלל ספרים שלו בנמצא בשום חנות ספרים. בע"ע אין פועם שום יצר להרחבת התפוצה - שולטת שיגרה נוקשה וזה כבר חדלה יוזמה כלשהי. לעומת זה "ספריית פועלים" הופכת עולמות - אנשיה חרוצים ביותר ומגלים כל מיני תחבולות. לא נכון כי אין שוק לספר העברי, צריך רק לדעת כיצד לתפוס את הקונה.

הירצה על מהלך עבודתו - כמה חיבורים במהלך הכתיבה ואין לדעת מתי יושלם איזה מהם. שתי היצירות העיקריות - רומן כבן 1,000 עמוד על תקופת הבריחה היהודית מרוסיה לקושטא בשלהי מלחמת העולם הראשונה ופיזורה של אותה גולה ארעית בארצות שונות, כולל העלייה לארץ; סיפור גדול מחיי הדור הצעיר בארץ, החובק גם את מסע סיני. סיפר כי ברל כצנלסון היה מקיש מזמן לזמן על קודקודו ומזרזו לסיים, אך זירוזים אלה היו גורמים לו ייסורי נפש וסוף שמלאכתו נעשתה בחיפזון ולקתה באי שלמות. הרמז כלפי היה ברור. הוא מקבל בינתיים משכורת קבועה מע"ע. גם זו ירושת ברל כצנלסון ואין כל ערעור עליה. אחרי הכל הוא יחיד בדורו.

לבסוף הביע שוב שמחתו על שהתייצבתי בראש ע"ע. אמרתי כי שמחתו מחייבת מאוד.

לאה מרון טילפנה לבקש רחמים כי אתן דעתי על עבודת [אברהם מ'] קולר שלכאורה נמסרה לו עריכת כרכי המכתבים שלאחר הראשון, ואין איש יודע מה הוא עושה. עתה, שכאילו הובטחה סוף סוף הוצאת הכרך הראשון בקרוב, יש לדאוג מראש לגורל ההמשך. אמרתי כי אתייעץ תחילה עם שאול, לכשישוב מחו"ל.

במפלגה ישבתי עם חיים יערי ו[שאול (ארתור)] סיוּפֶּר מ"ג'רוסלם פוסט" על הכנסתו של זה לעבודת המפלגה בשדה העיתונות. נקבע הסדר מסוים.

רובו של אחה"צ כתבתי יומן.

גיורא בא לשיחה.

סעיף ראשון - מזכירות המפלגה. עשה מישגה, מודה בזאת ומבקש לתקנו: ייחד את הרכב המזכירות המצומצמת למנהלי המחלקות. התוצאה - היעדר כל סמכות מוסרית לגוף זה, בשל אפסות משקלם הציבורי של רוב המנהלים. עניינים חשובים אינם מובאים לפניו להכרעה והיות והמזכירות המלאה היא גוף מסורבל - 35 חברים - נוצרה הרגשה כי אין בכלל המפלגה מוסד מרכזי שיהא גם מוסמך גם יעיל לברר ולהכריע בעניינים קשים. העצה - להקים עכשיו מזכירות מצומצמת בעלת סמכות שישתתפו בה פנחס לבון ומ"ש ומהמזכירות הוא, [אברהם] האפט, יצחק שפירא ועוד אחרים.

סעיף שני - אהוד. הוא לא התייעץ על הליכתו [כשגריר] לגאנה גם עם גיורא וגם עם שאול, ולא רק איתי. גיורא פנה לב"ג וביקש לא לגעת באהוד אך שומע לא היה לו. אמרתי כי זהו חיסולו של אהוד מבחינה תנועתית - הוא שוב לא עמד במיבחן של רציפות האחריות, שבעיני הוא המיבחן האחרון.

סעיף שלישי - מ"ש. גיורא החל מדבר על לבי כי אתחיל להופיע במפלגה. אמרתי כי מעולם לא הופעתי לשם הופעה אלא רק כדי להגיד משהו ולא אשנה מדרכי. לעת עתה אין לי מה לומר. בענייני מדיניות חוץ מנוי וגמור עמי לא לגעת, ואשר לבעיות כלכליות, ענייני קליטה והמערכה נגד "חירות" הרי טרם נכנסתי לקלחות אלו ואין לדחוק עלי את הקץ.

סעיף רביעי - הבחירות ברמתיים. בעניין זה מציקים לי מיום שובי מאוסטרליה. אינני יודע מה אשמתי שיש בחירות למועצה המקומית ברמתיים. "חירות" מגייסת שם כוחותיה, גם מפ"ם ומק"י דרוכות, ורמתיים נהפכה פתאום למוקד ארצי. אנשינו טוענים כי לשמוע אותי יבוא קהל גדול מפי שלושה מזה שיתאסף בשביל כל נואם אחר. אף על פי כן לא צלחה עלי שום שכינה לקרא הופעתי ברמתיים וסירבתי לעשות מאמץ מלאכותי.

נסעתי לכפר שמריהו לניחום אבלים אצל ורדה ויעקב הופיין [במות א"ז הופיין].

בערב ניגשתי לקונצרט של תלמידי עליזה פניבז' שנערך בביה"ס "תחכמוני", המשמש אכסניה לאקדמיה וקונסרבטוריון למוסיקה שבהנהלת [עדן] פַּרטוש. המורה הזמינתני למען אשמע את נגינתו של הנער [יובל] ולדמן מבאר-שבע, זה שסייעתי לו להגיע לאפשרות של הוראה כהלכה. ביליתי כשעה וחצי מרנינות ביותר. בחלק הראשון ניגנו ארבעה בני עשר, שלושה ילדים וילדה אחת, שלושה מהם, כולל הנערה, מוכשרים להפליא. שמעתי יצירות מוכרות וזכורות לי היטב מימי נעורי - קונצרטים של ויוולדי, אקולאי וּויוטי, לה-פוליה של קורלי, סונטה של טרטיני. הנער מבאר-שבע ניגן את לה-פוליה - משום צעירותו לא מיצה את מלוא הביטוי של כלות הנפש שביצירה זו, אבל הפתיע בשליטתו בכלי וביצירה וביסודיות המופלגת של הביצוע, ללא ויתור על שום פרט ודקדוק למען ברק-היעל. התרגשתי בזוכרי כי נער זה עלה עם הוריו מרוסיה ומפולין רק לפני כארבעה חודשים. הילדה אף היא הפתיעה בכישרונה המבריק ובחן הביצוע - היא בת הונגריה, עלתה לפני שמונה שנים. גם אחד משני הנערים הנותרים הוא יליד הונגריה. בין הקשישים יותר שמעתי את בנו של וניה הדרי מגבעת חיים (הקה"מ), ונער כבן י"ז, כנר מושלם - הוא שניגן את טרטיני.

שוב יומן, יומן, יומן.