שבת, 6/7/1957
שם הספר  יומן אישי 1957
שם הפרק  שבת, 6/7/1957

 

 

שבת,  6/7/1957

 

 

בבוקר עלינו לירושלים על פני חולון. בין המכתבים שנצטברו מצאתי הזמנה ממיכאל סאקר, נשיא הקה"ק באנגליה, לבוא ללונדון על מנת לשאת את הנאום הראשי בוועידת הקה"ק ב-9 בנובמבר.

הוזמנו לארוחת צהריים אצל אייזנברג, להיפגש עם הרברט פרידמן, מנהל "המגבית" בארה"ב. כשנכנסתי אמרתי כי לא פיללתי כי עוד יחפוץ לדבר איתי לאחר שהיכשלתי אותו ואת חבריו בחורף שעבר על ידי ביטול נסיעתי לסעודה הגדולה בניו-יורק ברגע האחרון. אמר כי הכל אוהבים אותי עדיין. תחילה דיבר על רעיון חדש שלו – לארגן מטעם "המגבית" מסע הסברה בקהילות, שלא יהא צמוד לשום התרמה אלא מטרתו תהיה הסברה לשמה, זרע לשם קציר בבוא מועד. תמכתי מאוד ברעיון זה ובירכתיו על היוזמה החדשה. בדעתו לגייס לשם כך צוות שמחציתו אמריקנים ומחציתו ישראלים ונועצנו על מועמדים מתאימים מהארץ. לבסוף הגיע לעיקר מטרת השיחה - שוב הנני מוזמן לבוא לארה"ב בפברואר, לא להסברה אלא ל"מגבית" ממש. מאוד דיבר על לבי כי אבוא והבטיחני נאמנה כי לא נשכחתי מלב ובשום פנים לא  חל עלי "mlnd of out - sight Of out" [מחוץ לראייה - מחוץ למחשבה], אלא להיפך אני זכור להם היטב ושמור בלבם ורבים מייחלים למוצא פי והרי סוף סוף הציר המרכזי של "המגבית" חייב להיות עניין העלייה ממזרח אירופה, זאת אומרת הנושא הגדול וההיסטורי של העברת יהדות מזרח אירופה לישראל, ובעניין זה הלא אין מחלוקת ולעומת זה מי כמוני להסבירו במעמיק.

ידענו מראש כי נעמוד בפני תביעה זו ובדרכנו לשם נטתה צפורה לחיוב אך לא נתתי להֶרְבּ תשובה וביקשתי שהות לשקול ובלכתנו הביתה התחלתי מהסס בקול אם אומנם ראוי לי שוב לצאת את הארץ ולהפסיק את העבודה ולהופיע שם אך ורק לשם איסוף כספים ומי יודע מה יקרה בינתיים והנה מדובר כאילו על הזמנת ב"ג לארה"ב אך גם מלבד זה האומנם כדאי לי לנסוע וצפורה חיזקה את לבי לשבת שנה בארץ לבלי זוז והיגענו כמעט לגיבושה של החלטה שלילית.

וכן ברור כי עלי לענות שלילית לסאקר. הן לא אטוס ללונדון לשם אספה אחת ובכלל אין לי מה לעשות עכשיו בלונדון.

בדואר שמצאתי בשובי לירושלים מכתב מר מיוסף אריאל [שגריר ישראל בבלגיה] עם העתקי חליפת מכתבים בינו לבין וולטר. זורקים אותו! ידעתי היטב את הבעיה שהוא מהווה אך הלא לקחנו אותו ממשרה קבועה בקה"ק, שיכול היה להישאר בה עוד שנים על שנים, והוא התפטר משם בשבילנו וניתק קשריו לחלוטין עם אותו מוסד, שרגז על זאת מאוד, והנה עכשיו מציע לו וולטר לחזור לארץ "כדי להתמסר לעבודה ציבורית ולכתוב זיכרונות". חיסול זה של אנשים ללא כל מאמץ להמציא להם תפקיד אחר מעיד קשיחות המשתררת במשרד לגבי היחס לאנשים. הן פעם חשבנו להציע לאריאל צירות בבולגריה.

כל אחה"צ כתבתי יומן. בפרשה האוסטרלית עודני בקאנברה. כן כתבתי מכתבים לסידניי ומכתב לסאקר הצעיר בלונדון - דחיית הזמנתו.

לארוחת ערב במטבח גדעון ונורית רפאל - פרידה מהם ערב צאתם לבריסל.

ב-9 מסיבה בבית מזר - פרופסורים של המיכללה וסופרים, בכלל אלה שז"ר, עגנון והזז - בה הרציתי על אוסטרליה. הייתה זו הרצאתי החמישית על נושא זה.

 

העתקת קישור